יש איזו סברה שקיימת בכדורסל הישראלי עוד מהימים שבוסמן היה רק שם משפחה של כדורגלן בלגי, שהגרעין הישראלי מכריע את גורל הקבוצה. העניין התבסס על רקע הקפדנות של מכבי תל אביב לשכור כל ישראלי בכיר בשוק, כאילו הוא יכריע את עתידה. כשמכבי נאבקה עם הפועל ת"א על שירותיהם של אביגדור מוסקוביץ' ומיקי ברקוביץ' זה עוד היה הגיוני. ה"מאבק" בקיץ הקודם על טל בורשטיין, כשלמעשה ירושלים הקפיצה למכבי את שווי חוזהו עד 320 אלף דולר לעונה, נראה קצת מופרך. "ואם טל היה אצלנו"? שואל אדם בירושלים, "זה שווה 2 מיליון שקל לשנה שהוא היה עולה לנו? היינו לוקחים אליפות? מה, הוא מיקי ברקוביץ? קפצנו מהגג?"
הקיץ אמור לשחק בתפקיד בורשטיין יניב גרין, כשבמאבק עליו בין ישחקו בערבוביה גם מחנה של הדטרויט פיסטונס והצעות מאירופה. ההצעות מאירופה אמיתיות, וגרין יכול לחתום באריס סלוניקי מחר בבוקר. עם דטרויט הסיפור שונה, והסיכוי קלוש כל עוד גרין הנמוך משחק כסנטר. בארץ, אם יעזוב גרין את הפועל הוא ישחק במכבי. בהפועל הגדירו אפשרות כזאת כ"סוף התחרותיות בכדורסל הישראלי". ברם, האם יש תחרותיות היום? ובעיקר - האם גרין, או בורשטיין, משפיעים עליה?
דווקא העונה העצומה מבחינה הישגית של הכדורסל הישראלי, דוחקת לפינה נידחת את הסברה שהגרעין הישראלי מכריע את שאלת כיוון הקבוצה. בשתי התל אביביות הלכה השפעתם של השחקנים הישראלים ודעכה ככל שהתקרבה העונה לשלביה המכריעים. בהפועל, דרור חג'ג', ליאור ליובין, מתן נאור, יניב גרין וישראל שיינפלד, 5 שחקני נבחרת, קלעו מעט יותר משליש הנקודות של קבוצתם. וויליאם אייברי, עד לא מזמן מחליף בהפועל, בקושי ירד מהפרקט (37 דקות) במשחק באוסישקין, כי עמיתיו הישראלים פשוט לא תיפקדו. במכבי, הישראלים המעטים של הקבוצה עוד פחות משמעותיים - 25% מסך הנקודות. המעניין שזו ירידה של 8% מהעונה הרגילה (בהפועל ירידה של 5%), כלומר, ככל שהעונה מגיעה לשלביה המכריעים, הישראלים בורחים מהמקום בו מתקבלות ההכרעות ומחולקים הגביעים.
יש כמובן הסברים מקצועיים: בורשטיין הוא כינור חמישי בהתקפת מכבי, והסיבה העיקרית לקרדיט הרב שהוא מקבל טמונה בהגנה. יואב ספר פצוע. גרין ירד מול מכבי בגלל פציעה ובגלל שבמכבי, כפי שאומר אחד משחקניה, "החלטנו להרחיק אותו מסל". גם על ליובין החליטו במכבי להקפיד. אבל איפה מתן נאור? במשחק השני נאור לא לקח אף זריקה מטווח 2 הנקודות. לא חדירות, לא מתפרצות, לא עצירה לקליעה. אדם במכבי אומר כי "מתן הוא לא פקטור מרכזי בהתייחסות שלנו אליהם", והוא אומר זאת בנימוס. מבחינת פיני גרשון, שנאור יזרוק עד שבוע הבא. כל עוד הוא לא מוכיח שהוא שם כדור על הרצפה וחודר לסל, שיהיה בריא.
נשארנו עם הכישרון
מאמן הנבחרת, מולי קצורין, שקיבל את החבורה הישראלית בסוף העונה שעברה בכושר מדאיג לקראת אליפות אירופה, מעריך שהירידה (גם אצל דורון שפר ומאיר טפירו, שני ישראלים בולטים העונה, חלה ירידה משמעותית בפלייאוף) בכושר נובעת גם מהזנחה גופנית: "מהנתונים שלכם מה שקופץ לעיניים זה כושר גופני. אני קורא לזה 'תרבות בין עונות'. השחקנים שלנו אחרי העונה לוקחים חופש ארוך מדי, לא מקפידים על תזונה, עולים במשקל". ההזנחה הזו פוגעת בהם בשיא העונה. מראש, השחקן ישראלי נופל מהאמריקאי בזריזות הרגליים. מהמזרח אירופי הוא נופל בהרגלי עבודה. שני הדברים האלו מתבטאים בסוף העונה.
נותר הכישרון. כנראה מגיע לקצורין ומאמן הכושר של הנבחרת, יורם מנחם, יותר קרדיט ממה שניתן להם, על המקום השביעי ביבשת, עם הסגל הבינוני שעמד לרשותם. שחקנים כמיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, עדי גורדון, נדב הנפלד ועודד קטש כבר לא פה. השחקן הישראלי הטוב ביותר, טל בורשטיין, אינו מכריע משחקים בקבוצתו. מי שעושה זאת הם שאראס ואנתוני פארקר. גם יניב גרין צריך להוכיח יציבות כדי שתרומתו ההגנתית תוזכר באותה שורה עם זו של נדב הנפלד.