"באוסישקין זה לא יהיה אותו הפרש"

כל העיניים לפני המשחק הראשון בסידרת גמר הפלייאוף שהתקיים בהיכל נוקיהו, נישאו לעבר שארונאס יאסיקביצ'יוס וליאור ליובין. אחרי מפגן הדחיפות "הלא מכוונות" והמאזן הסטטיסטי המתקזז ביניהם בשני הדרבים הקודמים, חיכינו לראו לראות כיצד יגיבו השניים שהפכו השנה לסמלים של קבוצותיהם. זה נגמר ב-74:109 למכבי עם 20 נקודות ושליטה מוחלטת של שאראס במהלך המשחק.

ליובין הגיע לנוקיהו לא פחות מוכן מאוהדי מכבי שלא הפסיקו לקלל אותו ולשרוק לו בוז בכל כידרור, ממש עד לסיום המשחק. הפועל הוליכה כמעט לכל אורך הרבע הראשון בניצוחו של הצהוב לשעבר. שאראס, שעד אמצע הרבע לא היה במשחק, ירד לספסל עם 0 נקודות, 0 אסיסטים ויותר מדי ויכוחים קולניים עם השופטים. כשהוא חזר לפארקט הוא פתאום השתנה. מבחינה הגנתית הוא שיתק את ליובין כליל והמשחק החל להתהפך. פתאום השלשות נכנסו (4 מ-6) והחבר'ה החלו לקבל סוכריות בסיטונות (סיים עם 8 אסיסטים). חוץ מהסטטיטיקה, שאראס הפך למנהיג הבלתי מעורער של הצהובים, עם הרבה טפיחות על הישבן, נשיקה לראשו של בורשטיין ומשחק מלא חיים.

אדלשטיין, לעומת פיני חד האינסטינקטים, השאיר את ליובין על המגרש (סה"כ 33 דקות, הכי הרבה בהפועל) וכשנתן לו לנוח ברבע השלישי, זה כבר היה מאוחר מדי. חג'ג' היה קר וכבר לא יכול היה להושיע במהלך המחצית השניה אחרי הרבע השני הרצחני של מכבי ושאראס (13:36). אדלשטיין, שהביט בזווית עין על תגובותיו של גרשון, לא שם לב למה שקורה בקבוצתו שלו. במהלך הרבע הראשון הוא עוד היה בשליטה והתרעם בפני העיתונאים על התפרצויות הזעם של גרשון ושאראס, בפוזה של "ואתם עוד אומרים שאני מתבכיין. אחרי שמכבי ברחו, גם הוא נעלם ובסיום הגארבג'-טיים המתיש, ניגש ללחוץ את ידו של המאמן המנצח. פיני כבר לא היה שם והעדיף לרדת לחדר ההלבשה. ארז נשך שפתיים וחזר לספסל שלו.

אחר כך אמר אדלשטיין: "ביום חמישי יהיה משחק מול חיה פצועה. דיברו על זה במדיה שאפשר לקחת תואר ממכבי והיום ראינו כמה זה קשה ולמה מכבי ת"א היא הקבוצה הכי טובה באירופה. אני פשוט לא מאמין שניצחנו אותם פעמיים העונה, הם פשוט קבוצה מצויינת. תוכנית המשחק שלנו עבדה בהתחלה, אבל בהמשך הכל הלך הפוך על הפוך והם פירקו אותנו לחתיכות". ליאור ליובין לא הבין מה קרה לו במהלך הרבע השני בו הוא נעלם לגמרי: "נצטרך לראות בוידאו מה קרה לנו. אני יודע שהם שיחקו מדהים והלך להם, ונצטרך לעשות את הסוויץ' בראש לקראת יום חמישי. לא ברור לי מה קרה ואני לא יכול לשים את האצבע על הרגע שבו חל השינוי".

ברוך שי, הארץ, מוסיף:

אדלשטיין ביקש לסכם את חצי העונה הנפלאה בעיניו: "אני גאה להיות חלק מקבוצה שניצחה את אלופת אירופה פעמיים העונה. שיחקנו אגרסיווי אבל ספורטיווי, לחצנו אבל לא הכינו, הרבצנו אבל לא עשינו שום דבר לא ספורטיווי, בניגוד לפלופים הבלתי נסבלים של שחקני הפועל בחצי השני", המשיך בלאט. "ידענו מה אנחנו צריכים לעשות כדי לנצח. ברגע שנרגענו ושיחקנו את הכדורסל שלנו, הוכחנו שאין שקרים והתוצאה מוצדקת. אם נקבל שיפוט הוגן, ננצח ביום חמישי. הרי העונה ניצחנו קבוצות יותר גדולות מהפועל במשחקי חוץ. זאת לא הפעם הראשונה העונה שאנחנו נותנים הצגה".

כשדף הסטטיסטיקה מקופל ל-16 מלבנים, אפשר היה להסיק מהדוגמה שהביא אדלשטיין על תחושותיו האמיתיות. "אפילו פיני גרשון אימן את הגליל עם עודד קטש, ברד ליף ודארן דיי - שחקנים יותר טובים מהשחקנים של הפועל - והפסיד בסדרה".

סדרת הפלייאוף של 1995 אכן הסתיימה בסוויפ של מכבי, אבל אז לפחות ההפרשים היו נמוכים והגליל לא התפרקה. אדלשטיין: "מישהו ניסה לשרוט בתקשורת את מכבי, אבל היא סתמה את הפה. הסדרה עוד לא נגמרת, הפועל כבר הפסידה כמה פעמים העונה וידעה לנצח אחרי שלושה ימים. אבל אוסישקין והקהל לא יביאו לנו ניצחון. מכבי בפורמה מלאה וזה מראה את ההישג הגדול שלנו העונה, שניצחנו אותם פעמיים. אני עדיין לא מעכל את זה.

"אתם לא מבינים מה זה מכבי. זו קבוצה פיסית, אתלטית, מענישה, שומרת, לוחמת. לא דיברנו בתקשורת על אליפות, אלא על לעשות מה שצריך. הם הכניסו בימים האחרונים תנועה חדשה למשחק, הם משנים תרגילים, זאת קבוצה חכמה שקלעה מהשדה ב-70%, אין חיה כזאת. אפילו סקיפר קיבלה כאן 44 הפרש. זאת לא הופעה של פלייאוף, אבל הפועל חוזרת למרכז הכדורסל".

דיוויד בלאט, שהפך לפה של מכבי עד שפיני יגמור עם השתיקה (הבטיח לדבר רק אחרי הפלייאוף), העדיף להסתכל על המשחק ביום חמישי: "באוסישקין אנחנו משחקים מול שבעה שחקנים, כי לא תמיד אנחנו מקבלים שם שריקות שמגיעות לנו. עם הקהל והאווירה באוסישקין זה לא יהיה אותו הפרש". גם דרק שארפ הסכים איתו: "אין משחק קל, אבל האמת שציפיתי למשחק יותר קשה. אני לא יודע למה באוסישקין הכל מתהפך, אבל ביום חמישי נדע אם זה אמיתי או לא. אני לא חושב שזה ייגמר באותו הפרש שם, אבל ננצח".

ברוך שי, הארץ, מוסיף:

דייויד בלאט נשאר כדי להזכיר את התרומה המכרעת של השופטים לרמת המשחקים העונה. "אם לא נשחק נגד שבעה שחקנים באוסישקין, ננצח גם שם", אמר עוזר המאמן של מכבי ת"א.

גור שלף סיכם עם המובן מאליו: "ניצחון במשחק הבא באוסישקין שווה אליפות. זה תלוי רק בנו, שלא נטעה. אנחנו לא מפחדים".

דורון ג'מצ'י, חבר דירקטוריון והאחראי על קשרי קהילה במכבי פנה במכתב לקהל הקבוצה והוא פורסם באתר "הלב הצהוב", סיכמנו עבורכם את עיקרי הדברים: "תואר אחד עוד נותר לנו לקחת, תואר אחד כדי לסיים עונה חלומית בה תזכה מכבי בכל התארים האפשריים. ולקראת המשימה שתחל השבוע, סדרת הגמר מול הפועל ת"א, אני פונה אל כולכם בבקשה שתמשיכו לסחוף את השחקנים לעבר התואר הנכסף, שתיתנו להם את האנרגיות שכל כך דרושות לשחקני כדורסל במעמדים כאלה ושתעשו זאת בצורה ספורטיבית והוגנת. אני מבקש מכולכם, להימנע מקריאות נאצה ולא להיגרר לרמה של אוהדי הפועל ת"א כפי שבאה לידי ביטוי בדרבי האחרון ובמשחקים קודמים. כולי תקווה, שבעוד שבוע וחצי, נוכל לחגוג כולנו יחד בהיכל."

אז דיבורים לחוד ומציאות לחוד. אוהדי מכבי פתחו כאמור עם קללות לעברו של ליובין ולקראת סיום הרבע הראשון זרקו על הספסל של אדלשטיין ממיטב "פיצוחי חממה" כששריקה של השופטים לא מצאה כן בעיניהם. אדלשטיין, ייאמר לזכותו, שמר על איפוק ובהזדמנות אחת אף ענה שלאחד מהאוהדים המקניטים בחיוך. גם הכרוז עזר בהצלחה יש לאמר, בהרגעת אוהדי מכבי בכל פעם ששיר נאצה יצא את פיהם. אגב, חלקם אפילו מחא כף ליניב גרין שנבחר במחצית לשחקן בחמישיית העונה של מנהלת הליגה. חלקם. לעומתם, בכל פעם שהכרוז ביקש להרגיע את הקומץ הצהוב, החל זה האדום לצאת בקריאות הנאצה הרגילות לעבור של שמעון מזרחי ומכבי ת"א, אלא שהפעם קולם נבלע ובסה"כ היו שם די רגועים, בעיקר בגלל התוצאה.