עזו: רק באוגוסט תתחיל הקריירה שלי בבית"ר

יום לפני שאופיר עזו חתם על החוזה בבית"ר, הוא הלך לרב כדורי לקבל את ברכתו. טלפון שהרים סימון, הדוד של עזו, סידר לו פגישה עם כבוד הרב וזיכה אותו בברכה המיוחלת. למחרת הוא כבר עלה על צהוב. למרות דברי הקדושה של כדורי, הספתח של עזו במדים הבית"רים לא הסתמן כהצלחה מסחררת, והשחקן הצעיר נתקל בהרבה קשיים לאורך כל הדרך. יכול להיות שקללת המקובל על בית"ר, שדיברה על שבע שנים קשות בעקבות הטקס בט' באב, היתה חזקה יותר מהברכה שהעניק לכישרון הגדול מבית שמש.

לפני חודש נכנס עזו למסעדת ציון הקטן בתלפיות כדי להרגיע את בטנו המקרקרת ויצא עם מנת בשר. אבל הפיתה הנאה לא היתה כל מה שעזו קיבל בסטקייה ההיא. השחקן גם זכה לפגישה אצל אחד מגדולי הרבנים, הפעם הרב בצרי. אשר עופרה, מעובדי המקום, אמר לעזו: "אתה שחקן מוכשר, אבל יש עלייך המון עין הרע. לפני שאתה יוצא לדרך לך לרב בצרי, הוא עוזר להרבה אנשים, והוא יעזור גם לך". עזו, בחור מאמין, הלך בו ברגע למרכז העיר ונכנס לבית הרב. "שמעתי 40 דקות דברי תורה", שיחזר השבוע עזו, "אחר כך דיברתי עם הרב והסברתי לו שהכל הולך לי קשה השנה. קיבלתי ממנו ברכה והוא גם נתן לי קמע, שאותו אני סוחב איתי. אני עושה מה שהוא אמר לי, להזיק זה בטח לא יכול. מפה והלאה הכל כדורגל נטו".

עזו הוא, כאמור, בחור מאמין, וכל הקשיים שהיו לו השנה שלחו אותו לחפש את העזרה במרומים. הכל כשר כדי להפוך את השנה הבאה לטובה יותר. במקרה או שלא גם מחיק המפתחות שלו הוא נוסח תפילה המזכירה את השם אופיר מהתנ"ך. לפי הקישור שעל המחזיק, העתיד שלו צפוי להיות ורוד, למרות שעד היום גם החמסות הרבות שתלויות על אחד מקירות ביתו בבית שמש לא עשו את העבודה. "כל החמסות האלה, וזה לא עוזר", התלוצץ הקשר השמאלי.

אז נכון שיש כאלה שיגידו שזה לא עוזר כי על כל אוהד הפועל עזו צריך חמסה נפרדת, אבל השחקן עצמו לא חושב ככה. להפך. הוא דווקא נהנה ממה שקורה סביבו ולוקח הכל בחיוך. "זה דווקא מצחיק אותי", הוא מספר על השיר השטני שכתבו עליו אוהדי הפועל, "הקללות שאני מקבל מהקהל של הפועל לא כל כך מזיזות לי. להפך, הן נותנות לי הרבה כוח. השיר שחיברו עלי אוהדי הפועל מאוד מצחיק ומשעשע אותי. אני לא מצליח להבין, מה הם רוצים מהבית, מהאוטו ומבית שמש, אבל זה שיר לא רע בכלל".

- אתה לא פגוע מהם?

"האוהדים של הפועל צריכים להעריך אותי הרבה יותר מאחרים. חמש שנים שיחקתי שם ונתתי את כל כולי. הם לא מודעים להרבה דברים. למשל לזה שבשנים הראשונות הייתי מגיע בטרמפים לאימונים, ולפעמים הייתי צריך ללוות כסף מהשכנים כדי להגיע. ויש עוד דברים שהאוהדים לא יודעים ולא מעריכים, וחבל".

- הם כועסים עלייך.

"תראה, מה שגרם את כל הנזק היה איזה משפט מסכן שאמרתי בטלוויזיה, שהוצא לגמרי מהקשרו. מה שאמרתי היה חלק מעוד הרבה דברים. לא הראו את הקטע שאמרתי שטוב לי בהפועל, שאני אוהב את הקהל, שאני לא רוצה לעזוב ורוצה לשחק עם הפועל בליגת העל. במקום זה הם חתכו ובחרו להראות את רק את הקטע עם בית"ר. חוץ מזה, צריך לזכור שהקהל של הפועל ירושלים לא מפרנס אותי. גם קבוצת הפועל, עם כל הכבוד לוויקטור יונה שעזר לי כמה שיכול, לא היתה ממש פרנסה, וכדורגל זה קודם כל פרנסה. אני יכול להבטיח לך שאם היינו עולים ליגה, הייתי היום בהפועל. ידעתי שאם אני אשאר עוד עונה אני עלול ליפול יחד עם הקבוצה. החלטתי לעבור למקום שיכול לתת לי הכנסה טובה ופרסום יותר גדול".

- עוד כששיחקת בהפועל הקהל התחיל לקלל אותך. זה הפריע לך?

"כן, מאוד. כשאני אתן גול, למי אני ארוץ? לקהל שמקלל אותי? תראה, אני עליתי עם פציעות ונתתי באמת את כל כולי, וזה מאוד פגע בי שאחרי המאמץ שהשקעתי הקהל קילל אותי. היה את המשחק ששמתי גול, ובמקום לרוץ לקהל רצתי אל דגל הקרן ובעטתי בו מעצבים. שמחתי כשכבשנו, אבל אם השחקנים היו רצים לקהל, אני הייתי חוזר למרכז המגרש. תבין, אני לא שוכח להם את החלק שבו הם תמכו בי, במיוחד כשאבא שלי נפטר, אבל מה שהם עשו לי אחרי הכתבה היה מגעיל".

- גם היום במשפחה שלך לוקחים את אוהדי הפועל בצורה קשה.

"אחי עוז לוקח את הדברים יותר מדי ללב. הוא דואג לי מאוד. אני לא חושב שהוא מתעצבן מהשירים. מה שמרגיז אותו זה שבאים אוהדים ומקללים לא רק אותי, אלא גם את המשפחה שלי בפנים. אני חושב שזה שבאים אליך ואומרים לך בפנים, "יא בן זונה", זה כבר יותר מספורט וזה מרגיז אותו. ואני מבין למה. האוהדים פחדנים, כי הם לא יבואו פנים מול פנים ויקללו, אלא מרחוק. זו הסיבה שהוא מתעצבן".

סמוך לבית של משפחת עזו בבית שמש, ברחוב גני-שמש, יש גן שעשועים קטן. בקצהו מוצבת אנדרטה לזכר נתן עזו ז"ל, אביו של אופיר שנפטר לפני שנה ושמונה חודשים ממחלת כבד. אופיר ביקש מראש העיר, דני וקנין, להקצות מקום להנצחת האב, ונענה בחיוב. תוך ימים החלו עובדי העירייה לעבוד על הקמת הגן, ואת האנדרטה סיפק מוחמד סלמן, אחיו הגדול של עמר סלמן, החבר מימי הפועל העליזים. בכלל, עזו מאוד קשור לאביו ז"ל, וכל יום שעובר הוא מרגיש כבמעין שליחות, מנסה להגשים את שאיפות האב בכל הקשור לקריירה שלו. "החלום הגדול של אבא שלי היה לראות אותי מצליח בתור כדורגלן", אומר עזו כשהוא עומד סמוך לאנדרטה, "הוא הספיק לראות אותי מצליח קצת בהפועל, אבל החלום שלי הוא להגשים את החלום שלו ולהצליח בגדול".

- היית מאוד קשור אליו. הוא ליווה אותך לאורך הקריירה.

"כן, הוא היה איתי תמיד, וגם היום אני עולה לקבר שלו בכל יום שישי, מתייחד איתו ומדבר איתו על הכל. גם לפני כל משחק אני מדבר איתו. אני מבקש ממנו עזרה והכוונה כדי להיות יותר טוב".

- גם אחרי משחקים אתה חושב עליו?

"אחרי משחקים, בתוך כל הבלגאן, זה לא תמיד יוצא, אבל אם מפסידים אז הוא חסר פתאום. אחרי נצחונות או משחקים שהייתי טוב אני אומר לו תודה על כל העזרה. בכלל, אנחנו משפחה מאוד מגובשת. לדוגמה, יש לנו אפשרות לעבור לבית אחר, אבל טוב לנו פה".

- זה בגלל האנדרטה והקשר לאבא?

"כן, יש הרבה זכרונות מאבא שלי. הוא אהב את המקום, והיום יש גם את האנדרטה, ואני לא חושב שנעבור מפה. אני באופן אישי מאוד אוהב את הבית וטוב לי. בעוד שנתיים שלוש אולי אצא לגור לבד".

- אתה משלים את החלל של אבא בבית ועוזר?

"היום קצת פחות. בעבר הייתי עושה כל מה שצריך. כל האחים שלי נותנים יד ועוזרים בעבודות הבית. אנחנו מאוד מגובשים. אפילו אחי עוז, שמתחתן עוד חודש, עדיין איתנו, ורק אחרי החתונה הוא יעזוב, וכל זה בגלל הקשר החם בינינו".

- ואתה לא מתחתן בקרוב?

"יש לי חברה צמודה כבר חמישה חודשים, קוראים לה הילה אבוטבול וטוב לנו. אנחנו יחד כל הזמן, והחלום שלה זה להיות איתי. אבל עכשיו ברצינות, זה עוד רחוק ממני".

המעבר של עזו לבית"ר במהלך העונה האחרונה לא היה חלק, ועד הרגע האחרון היה נראה שדווקא הצהובים מתל אביב יקלטו אותו. אבל ההסכמים של יונה ופניג'ל והישיבה הארוכה של עזו בבית זירזו את המשא ומתן מול בית"ר, ולמרות כל הציפיות שנתלו בכישרון וההמלצות שקיבל, הוא נחת בבית וגן. "כולם המליצו לי ללכת למכבי", מסביר הילד, "כבר הראו לי שם את המועדון, המזנונים והבופה במחצית, האנשים העשירים שמגיעים ליציע הכבוד, וגם כל הזמן אמרו לי: "אנחנו זה לא כמו בית"ר. פה לא יהיו לך בעיות של משכורות. למרות כל מה ששמעתי, רק רציתי להתקדם לליגת העל, ולא ממש שינה לי איפה אשחק. היתה לי אכזבה גדולה שלא הצלחתי לעלות עם הפועל ליגה, ויחד עם העזיבה של מישל ידעתי שהשנה הזאת בהפועל תהיה בעייתית. התייעצתי עם לא מעט אנשים, וההחלטה שקיבלתי היתה ללכת לליגת העל. ברגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה, הכל היה שאלה של תזמון. עם מכבי העניינים היו מסובכים. כל יום ראיתי תמונה אחרת שלי בעיתון, פעם מכבי, פעם בית"ר, וזה נמאס לי. עם בית"ר תוך חודש חתמתי והתחלתי לשחק".

- אבל בכל זאת, לא היתה לך עדיפות למכבי?

"מכבי זו קבוצה מצוינת, אבל לבית"ר יש את הקהל הכי טוב בארץ, וזה מאוד משפיע. חוץ מזה, אני נמצא היום במערכת ונראה לך שאני אגיד שאני רוצה להיות במקום אחר? הכי חשוב מבחינתי זה שיש לי עכשיו ראש שקט לשנים הקרובות. מה שנותר לי זה להצדיק את המחמאות שניתנו לי".

- בדיעבד אתה לא מתחרט? הפכת למחליף, ועוד בקבוצת תחתית.

"לא. התחלתי חודשיים אחרי כולם, ולאט לאט קיוויתי להיכנס לכושר. שיחקתי פה כמה דקות ושם עוד קצת דקות, אבל דווקא כשהרגשתי שאני נכנס לכושר הגיע המשחק מול סכנין והתחיל הבלגאן של הפציעה. שברתי את הרגל ולא הצלחתי להתאושש ממנה כל כך. לחזור מפציעה של חודשיים וחצי זה לא קל. בעצם, היום אפשר להגיד שאת העונה הזאת פספסתי, גם בגלל המעבר באמצע העונה וגם בגלל הפציעה. אני מקווה שבשנה הבאה אני אצליח להוכיח את עצמי".

- אתה מרגיש הבדל משמעותי בין הליגות?

"האמת היא שכן, אבל זה לא מה שמנע ממני להראות מה אני יודע. הדברים שפגעו בי השנה היו פתיחת העונה המאוחרת והפציעה שהגיעה אחר כך . חוץ מזה, כשהורדתי את הגבס הרופאים המליצו לי לנוח עוד חודש, אבל חזרתי אחרי כמה ימים לאימונים. לקח לי יותר זמן לחזור לכושר, חששתי מתיקולים ומתנועות לא טובות וזה גרם לי לאבד חלק מהיכולת הטכנית שלי והאגרסיביות שהיתה לי בעבר. מאז הפציעה אני משחק עם הרבה פחות ביטחון. אני לא מפיק מעצמי מה שאני יכול. אני חושב שביטחון זה דבר שמקבלים עם הזמן. מי שמאוד עזר לי היה אורי הפסיכולוג, ששוחח איתי ותמך בי".

- ואיפה היה אוחנה בתמונה?

"היו לי כמה שיחות איתו, תמיד הדלת שלו היתה פתוחה עבורי ואני תמיד אהיה חייב לו. כל עוד הוא יהיה המאמן שלי, אני אצטרך אותו. חוץ מהמאמן שלי אין לי אף אחד. פעם היה לי את אבא שלי ז"ל, שהייתי מתייעץ איתו על כל דבר. בשנים שעברו מישל מילא את התפקיד של המייעץ".

- מישל עדיין מייעץ לך?

"אם יש אדם שאני חייב לו הרבה, זה מישל. הוא גידל אותי בתור כדורגלן, ועד היום אנחנו בקשר. הוא מעיר לי אחרי משחקים. אם אני צריך עזרה אני פונה אליו שיעזור לי. במסגרת הקבוצה אלי ממלא את הפונקציה הזאת, של העזר וההכוונה, אבל הקשר עם אלי הוא יותר רופף ממה שיש לי עם מישל".

- אבל מבחינתך העונה הזאת היא כישלון.

"אני לוקח את העונה הזאת כעונת התאקלמות. אני מודע לזה שלא מימשתי את היכולת שיש לי. למרות זאת, אני חושב שהרבה אנשי מקצוע וגם אוהדים חושבים שאני עדיין שחקן טוב, שייתן הרבה מאוד לבית"ר. מבחינתי, רק באוגוסט תתחיל הקריירה שלי בבית"ר. אצטרך להראות את מה שאני יודע. עד עכשיו נתתי רק 30 אחוז מהפוטנציאל שבי".

- יש תחושה שאוחנה הפך אותך לחילוף ראשון באופן אוטומטי. זה לא מפריע קצת?

"זה מתסכל מאוד לשבת על הספסל או להיות מוחלף, אבל יש מאמן והוא קובע, הוא רואה ויודע יותר טוב מכולם. אני לא חושב שיש שחקן בבית"ר ששיחק למרות שלא הגיע לו. אני מודע לזה שהשנה לא הפגנתי יכולת גבוהה, ובגלל זה הייתי מוחלף".

- ומה לגבי העונה הבאה?

"בפגרה הקרובה אני מתכוון לעבוד ולא לנוח, כדי להגיע בשיא הכושר לעונה הבאה. החלטתי שבמקום לנפוש ולטייל אנצל את הפגרה לעבוד בחדר כושר וריצות. יש לי הרבה מה להוכיח בבית"ר, במיוחד למאיר פניג'ל. ראיתי את כל הריצות שהוא עשה כדי שאגיע לבית"ר, הוא השקיע בי סכומים גבוהים, ובינתיים אני לא נותן לו מה שהוא ציפה. לדעתי, בשנה הבאה נרוץ חזק מאוד בצמרת".

- אליפות?

"אני בטוח שיש לנו חומר שיכול להיאבק על אליפות. יש בסגל הרבה שחקנים צעירים מעולים, אבל יש גם שילוב של ותיקים, ובראשם אבי נמני. הוא המנהיג במגרש, ויש רק אחד כמוהו בארץ. נוסף לו יש את קורנפיין, אמסלם והברזילאים המצוינים. אני בטוח שעם הכנה טובה, נהיה אחת הקבוצות הטובות בארץ".