מינסוטה חזרה לעניינים

מינסוטה - ל.א לייקרס 71:89 (גמר המערב, 1:1 בסדרה)

כל מי שעקב אחרי הלייקרס של העונה לא היה צריך להיות מופתע מאיך שנראה המשחק הלילה. גם מי שעקב אחרי הוולבס. מינסוטה הוכיחה כבר כמה פעמים במהלך העונה הרגילה והפלייאוף שהיא לא נשברת כל כך מהר וגם האתגר של לשחק בלי סם קאסל רק גרם לה לחפש ולמצוא עמוק יותר. הלייקרס, שנטלו את יתרון הביתיות בצורה מרשימה למדי במשחק הראשון, נראו - כמעט כצפוי - קצת שאננים בפרק השני של מה שכעת אפשר לכנות ברצינות סדרה ואם לא היינו לומדים מהעונה הזאת שהם פשוט חייבים להרגיש קצת גב לקיר כדי לשחק כמו שהם יכולים, היה אפשר לחשוד שמדובר פה באיזו קונסיפרציה מבית היוצר של דייויד סטרן שמטרתה להרוויח עוד כמה משחקים ועוד כמה אחוזי רייטינג.

ולמשחק עצמו - סם קאסל, הזאב היחידי שכבר לקח אליפות בחייו, הספיק לשהות על הפארקט בדיוק 43 שניות לפני שנכנע לכאבי הגב. פליפ סונדרס נתן את המפתחות לפוינט גארד המחליף דרק מרטין, וזה תרם לו במשחק אנרגטי ומדוייק בשני צדי המגרש שנראה מתאים יותר לשחקן עם רקורד של גארי פייטון מאשר של גארד עם 1.80 מ' בקושי שנשלף במהלך העונה ממרתפי ה-CBA. וולי שצ'רביאק, שלאט-לאט חוזר לכושר, קיבל 39 דקות בהן קיבל אור ירוק להפצצה במקום קאסל, ספריוול הראה שוב שהוא חיית פלייאוף אמיתית ולמרות שגארנט המשיך את הנמנום מהמשחק הקודם והתעורר רק לפינאלה, הוולבס ברחו כבר בסוף הרבע הראשון (בו קלעו 32 נק' לעומת 24 של הלייקרס), ושמרו על יתרון בטוח למדי עד לסיום.

"לא היתה לנו ברירה", אמר בסיום קיי.ג'י על המאמץ הקבוצתי. "הגנרל שלנו היה בחוץ. פשוט הסתכלנו על עצמנו ואמרנו 'או.קיי, עכשיו זה עלינו'". וכשלקראת סיום הרבע השלישי קובי לחץ על הדוושה ועם כמה מהלכים גדולים וריצת 0:8 איים להחזיר את הלייקרס למשחק, היה זה ה-MVP שסגר את הרבע עם שלשה גדולה, שהשלימה מהלך 0:5 בזכותו הגיעו הוולבס רגועים לרבע האחרון. ברבע הזה גארנט כבר היה חד לגמרי, התעלל במדבדנקו ומלון שניסו לשמור עליו ומנע את האפשרות שהמשחק ייפתח מחדש.

אצל הלייקרס, מלבד קובי, אף אחד לא באמת הגיע למשחק. שאק לא נראה כאילו יש לו חשק לעבוד קשה מול ליווי צמוד במיוחד שקיבל מארבעה שומרים - סבא ארווין ג'ונסון המפתיע לטובה, מייקל אולווקאנדי שלא מפתיע אף אחד, אוליבר מילר העגלגל ומארק מאדסן העלוקתי. קרל מלון, שבמשחק הקודם ניצח את גארנט במצ'-אפ האישי, הסתבך בבעיית עבירות מוקדמת, לא הצליח לאפס את היד בהמשך, איבד את הסבלנות ונזרק עם טכנית שניה ברבע האחרון. פייטון היה יעיל בפתיחה ואפילו פגע בשתי שלשות, אבל לא השפיע מספיק בהמשך. ג'ורג' ופישר לא מצאו את היד ואת הקצב, והתרומה הכוללת של הספסל היתה דלה מדי, עם 14 נקודות לעומת 41 מהספסל של מינסוטה. "הם שיחקו חזק יותר ואנחנו לא השתווינו אליהם באינטנסיביות", סיכם קובי, שהיה מצוין בחלק הראשון של המשחק, עם 25 מ-46 הנקודות הראשונות של הלייקרס, ובאחוזים טובים, אבל נראה בהמשך כמי שאיבד את הסבלנות לנוכח האדישות המסויימת של חבריו לקבוצה. ואת הוויכוח אם זאת הדומינניטות ההתקפית שלו שמכניסה את חבריו לאדישות נשאיר לכם.

הלייקרס השוו שיא מועדון בפלייאוף עם 71 הנקודות שלהם, ושאק, כשנכנס למסיבת העיתונאים לאחר המשחק, ידע על מי מוטלת האחריות לכך, כשהכריז: "תאשימו את הגשם". כשהבתקש להסבר משכנע יותר ליכולת שלו ושל הקבוצה שלו, ענה ללא שמץ התרגשות: "זה פשוט היה אחד מאותם ימים. החטאתי יותר מדי זריקות קלות. זה קורה".

ברבע הרביעי, המשחק כאמור לא הפך לצמוד, אבל לחם הוא הפך גם הפך. על ההרחקה של מלון כבר סיפרנו ובסה"כ נשרקו ברבע 7 עבירות טכניות, 4 מתוכן ללייקרס, שכנראה הסתפקו בכמה ג'סטות עצבניות כדי להבהיר שהם לא שכחו שהסדרה הזאת לא נגמרה במשחק הראשון. "אולי הייתי קצת מתוח מדי", הודה מלון בסיום, אבל לא נראה כמי שמצטער באמת על ההרחקה. "אני חושב שזאת רק ההתחלה", הכין אותנו מאמן מינסוטה פליפ סונדרס לטקטיקה הצפויה לנו מצד הקבוצה שלו בלוס אנג'לס. "כשמשחקים מול קבוצה פעמיים בשלושה ימים, מתחילים לא לחבב אחד את השני".

לוולבס: גארנט 24 (10 מ-20) ו-11 ריב', ספריוול 17 (6 מ-14) ו-8 אס', שצ'רביאק 16, 5 ריב' ו-7 אס', מרטין 15 ו-6 אס', ג'ונסון 7, 8 ריב' ו-3 חס', מאדסן 6.

ללייקרס: קובי 27 (10 מ-24), 5 ריב' ו-6 אס', שאקיל 14 (4 מ-10) ו-16 ריב', פייטון 8 (3 מ-10) ו-6 ריב', מלון 5, 9 ריב' ו-5 איב', פישר 4, ג'ורג' 3 (1 מ-6).