ברוכיאן: אני מעדיף לעזוב את בית"ר

בלילה שלפני המשחק מול איטליה, שפתח את טורניר חצי גמר אליפות גיל 19, ישבו החבר'ה בכחול-לבן בלובי של מלון לה-קורוזה-דאורו והקשיבו לדברי הציונות שהכניס בהם המאמן זאביק זלצר. בתום דבריו, וכדי להיות בטוח שהצעירים הפנימו את המעמד המכובד והמחייב, הוא הכניס דיסק למערכת המקומית, שניגנה את "לתת" של בועז שרעבי. זה היה הרגע שהפרפרים בבטן והצמרמורות התחילו לעבוד.

"פתאום התחלתי לרעוד", אמר השוער גיל אופק. "עכשיו יש הרגשה של שליחות לאומית. אנחנו מתרגשים, אבל במגרש ניתן הכל". זלצר השיג את שלו, אבל כל זה רק בצד המנטלי, בכל מה שקשור לקטע המקצועי נטו, הוא עדיין מודאג. העובדה שהנבחרת חסרה ארבעה שחקני מפתח, וביניהם שלומי ארבייטמן הפצוע וגילי וורמוט, שהפסיד באותו היום את הגביע ברמת-גן, גרמה לו להיות סקפטי. כך או כך, את המפתחות הוא שם בידיים של שני ירושלמים: אבירם ברוכיאן מבית"ר ואדיר מעודה מהפועל.

"אבירם הוא הציר של הנבחרת", הסביר זלצר. "הוא שחקן מפתח וזה שיצטרך להניע את הנבחרת קדימה, להחזיק בכדור בזמן הלחץ ולתת לנו את דקות המנוחה בהגנה. הוא ואדיר הם אלה שיגרמו לנו להיראות טוב יותר _ אם יעשו את העבודה כמו שצריך. אבירם כבר מנוסה ויש לו יכולת, בקיצור _ זה הזמן שלו". אבירם מודע לאחריות שמונחת על כתפיו. "הגיע הזמן לתת תוצרת במאני-טיים", אמר הקשר הבית"רי לפני המשחק. "זה הטורניר שלי. די, תמיד אני פרווה פלוס, אבל עכשיו צריך לעשות את העבודה".

את האימונים עורכת הנבחרת בבסיס צבאי בעיר ויטרבו, מאובטח וסגור לכל, על הר שמשקיף אל נוף ירוק ומדהים. אפילו ההורים שהגיעו מישראל כדי ללוות את הילדים לא הורשו להיכנס. ביום שני, במהלך האימון המסכם, הם נאלצו לחכות בש"ג. בפנים, על הדשא, ניסה זלצר בפעם האחרונה לתרגל את ההרכב והורה לפתע להחליף את ההרכבים ולערבב את הגופיות. פתאום ברוכיאן בחוץ.

מאוחר יותר התברר שהחילוף נבע מהעובדה שהמאמן הבחין במרגל איטלקי שהסתובב בין החיילים והג'יפים וערך רשימות על היריבה.
זלצר, שרצה לשמור את הקלף החזק של ברוכיאן קרוב לחזה, הוריד אותו ישר להרכב השני. אבל מה שטוב לנבחרת לא מספיק לבית"ר, כי בעוד במדי הכחול-לבן אבירם מרגיש בעל בית, הרי שבצהוב-שחור הוא עדיין על תקן אורח. "ברור שיש הבדל. בנבחרת אני הרבה יותר טוב", אמר ברוכיאן ביום רביעי, שלוש שעות לפני שעלה לדשא. "אני רץ כאן כבר שנים, האחריות וכל המשחק הם עלי.

בבית"ר אני עדיין מחוץ לעניינים". אחד מחבריו של ברוכיאן לנבחרת, שחולף ושומע את השיחה, מאשר את דבריו של הבית"רי: "פה הוא הכוכב. הוא וורמוט הם השחקנים המובילים שלנו. עכשיו הוא כאן לבד, אז הכל סביבו".

למרות המחמאות מהקולגות לנבחרת, ברוכיאן מרגיש מאוד לא נוח עם המצב שאליו נקלע בקבוצת האם שלו. מדובר בילד טוב, שכמעט לא אומר דבר, אולם אחרי עונה מלאת ספסל ויציע, גם הסבלנות שלו פקעה. מבחינתו, בעונה הבאה חייב להיות שינוי חד בקריירה שלו. "השנה הייתי יותר אוהד הקבוצה מאשר שחקן", הוא אמר, "אבל בשנה הבאה זה לא יהיה ככה. אני עדיין אוהב את המועדון יותר מהכל, אבל אני לא יכול לחכות עוד שנה. האהבה לקבוצה תישאר, הקריירה _ לא בטוח. אם מצב העניינים יישאר כפי שהיה השנה, אז אפשר לומר שכבר קיבלתי החלטה לעזוב. בקונספט של השנה אני לא נשאר בבית"ר. זאת שנה מאוד קריטית עבורי, ואני חייב לשחק, אחרת אני מסכן את העתיד שלי. השם והפוטנציאל החזיקו שנה, אבל בלי תכל'ס אני אעצר ואעלם. ביקשתי להשתחרר או לפחות להיות מושאל לשנה-שנתיים, אבל נראה שזה לא תלוי בי. הם לא רוצים לשחרר אותי, אמרו לי שאין על מה לדבר".

ברוכיאן, כאמור, כבר ביקש לעזוב את בית"ר לפני כמה שבועות, אבל למרות שלא זכה לקרדיט מאוחנה, החליטו בבית"ר שעזיבתו אינה על הפרק. "ניגשתי לאברם לפני המשחק מול בני-יהודה, הסברתי לו שהכי טוב יהיה אם ישאילו אותי לעונה אחת ואחזור טוב יותר, מחושל יותר. אבל הוא הטיל וטו. לפני שבועיים אבא שלי דיבר עם פניג'ל, אבל גם מזה לא יצא כלום. יותר מזה, אברם אמר לי שאין להם כסף להביא לכאן אף שחקן ושאני אוכל להשתלב, אבל אני לא סומך על ההבטחות האלה. עם אוחנה לא דיברתי. הלוואי, אולי זה יקרה בקרוב כי הם אמרו שיישבו איתי כשאחזור מהטורניר".

אבירם מודע לבעייתיות שבתפקידו מאז הגיע נמני לבית"ר, אבל כמו מאמנו בנבחרת, גם הוא חושב שהשילוב שלו ושל נמני יכול לנצח. "מאז שנמני הגיע הקבוצה משחקת ונראית הרבה יותר", הוא מודה בתחילה, "אבל לפי שיטת המשחק של אוחנה, אין לי אפשרות לשחק. בגלל זה אני רוצה לצאת החוצה ולחזור יותר מאוחר. למרות שאני חושב שעם נמני הייתי יכול לפרוח יותר, כמו שאר הצעירים".

לדברי הכישרון הצעיר, ההחלטה שלו לעזוב את בית"ר לא באה מהבטן. לדבריו, היא הגיעה רק אחרי התייעצות עם אנשי מקצוע ומקורבים: "דיברתי עם זלצר ושאלתי אותו בכנות אם הוא חושב שכדאי לי להישאר, ואם יש מצב של שיתוף פעולה עם נמני, והוא אמר שכן". שאלנו את זלצר בסוגיה והוא פירט: "אבירם חייב לשחק. אני מקבל את השחקנים מהקבוצות, ולא יהיה הוגן מצדי להמליץ להם על מעברים למועדונים אחרים. חוץ מזה שהוא ונמני יכולים לשחק יחד. נמני שמאלי, אבירם ימני, הם יכולים להשלים זה את זה על המגרש. אסור לברוכיאן לשבת עוד עונה על הספסל. זה הגיל הכי קריטי, והוא חייב לשחק".

ברוכיאן רוצה לשחק. הוא רוצה להרגיש כמו שהוא מרגיש כאן באיטליה, בורג מרכזי, ולכן גם השתיקה הממושכת, הסבלנות וההעדפה להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים נגמרו. "נמאס לי לחכות לשבע דקות המשחק שאני מקבל, ושאולי אלוהים ייתן לי לכבוש שער ולהשתלב יותר. אני לא רוצה לחכות לפציעות של אחרים בשביל דקות. לקחתי לי עורכת-דין, ואני מקווה שייתנו לי ללכת", הוא אומר. "אורי מלמיליאן, שמלווה אותי לאורך כל הדרך ובעצם מחליט עבורי, אומר שאני חייב לשחק. הוא רצה אותי כבר השנה בהכוח כדי לעלות ליגה, אבל הוא דוחף אותי לשחק רק בליגת-העל ולא לרדת ללאומית. לכן הוא לא השלים את המהלך. אני אמנם אומר לו מה אני רוצה, אבל מה שהוא אומר ומחליט מקובל עלי".

עכשיו, למרות הסיכויים הקלושים מול אריות אירופה _ איטליה, צ'כיה ואפילו ביילורוסיה _ יש לברוכיאן צ'אנס להוכיח את עצמו. "אם ניתן פה הצגה, לא יוכלו להתעלם מאיתנו", מסכמים ברוכיאן ואפרים.

"יש לך אוטו? רומא זה קרוב לכאן?", שאלו הירושלמים שבחבורה כשנפגשנו לראשונה באיטליה. המלון של הנבחרת יושב על שפת האגם בעיירה מונטה-פייאסקרנה, מנותק מהכל, והצעירים רוצים לראות קצת עולם ולעשות קניות. אבל המרחק מרומא (שעתים נסיעה) מאלץ אותם להשתלב ברקע הפסטורלי של האזור המדהים שבו הם שוכנים: הנוף הציורי, אגם עם איים קטנים בתוכו, בחורות איטלקיות שמשתזפות על הדשא ושמש תמידית. זאת התמונה שרואים החבר'ה מול העיניים כל בוקר בשבוע הארוך הזה. סביר להניח שאינספור אנשים היו מתחלפים איתם, מפני שמדובר במקום אידיאלי לנופש או להכנה נפשית ומקצועית למשחקים, אבל החבר'ה הצעירים רוצים אקשן.

מור אפרים בטירוף לקנות משקפיים. אדיר מעודה, האדום שבחבורה, הקדים וקנה משקפיים בדיוטי-פרי, והחבר'ה בנבחרת לא עזבו אותו בשקט. "את הקבלה בטח תשלח לוויקטור להחזרים", ירו לעברו. מור חשב שאיטליה זה סטייל והעדיף לחכות. עכשיו, כשראה איפה הוא הולך לבלות את הימים הקרובים, הוא מרגיש תקוע ומתוסכל. למזלו ראשי הנבחרת הצליחו לארגן לילדים טיול של שעתיים ברחובות העיר העתיקה של וישרבו הקרובה, ואפרים הבין שמדובר בהזדמנות חד-פעמית ומיהר לרכוש גם הוא משקפיים קלאסיים.

"עכשיו אין אחת שתעמוד בפני", הוא התלוצץ עם החבר'ה, אבל שכח לציין, שהמחיר של המציאה, איך נגיד, לא היה ממש אטרקטיבי. ברחובות ירושלים המשקפיים החדשים של אפרים היו הרבה יותר זולים. ושוב, הקולגות מריחים קצת דם ודואגים לנצל את המצב לקצת ירידות. הכל כשר, עד שאפרים ירגיש פראייר. "תגיד לו שהם מכוערים", אומר לי ברוכיאן כשהם חוזרים למלון. "הוא מחשב את השער של היורו כמו לפני שנה כדי לא להרגיש פראייר", מוסיף עמי גילברט מהפועל חיפה. "הם עקומים עליך, וחוץ מזה, להבדיל מעודה ויונה, בבית"ר אין כסף להחזרים", ממשיך ליאור ז'אן ממכבי תל~אביב. אבל הבית"רי בשלו. הוא את מטרת הנסיעה כבר מימש, ועכשיו הכל בונוס. איטליה, צ'כיה? מי יכול לעמוד מולו כשיש לו מראה קולי שכזה.

אבל עכשיו ברצינות. גם אפרים, כמו ברוכיאן, מודע להשפעות שיכולות להיות לטורניר מוצלח מבחינתו בכל מה שנוגע לעתידו בבית"ר. "אני לא הולך לפתוח, וחבל", הוא שופך, "זאת ההזדמנות שלי. כל השנה התאמנתי עם הבוגרים, אבל לא שיחקתי. הצלחה כאן _ ובבית"ר לא יוכלו להתעלם ממני. אני לא יודע אם בונים עלי לשנה הבאה, אף אחד לא דיבר איתי ונראה לי שיהיה לי קשה להשתלב. עכשיו, כשאני עדיין בנבחרת, יש לי לפחות במה אחת גדולה להראות מי אני".

גם את היכולות של אפרים מנתח מאמנו זלצר: "הוא שחקן חזק עם בעיטה טובה ממרחק ומשחק ראש משובח. הבעיה שלו היא במסירות בחלק הקדמי, לכן הוא צריך לשחק כשהכדור בינו ובין השער. הוא מאוד חזק ושומר על הכדור היטב. בשנה שעברה הוא כבש בנוער המון, אבל הוא הקשר האפור הקלאסי, כי ברמות הגבוהות, המהירות שלו לא מספיק טובה. הוא לא יקבל כדור עם הגב לשער ומשם ייתן גול. לעומת זאת, הוא איום תמידי על השער כשהוא בא מאחור. היכולות שלו, הקשיחות ושמירת כדור מצוינת, נותנות לו יתרון במרכז השדה".

אפרים, שהיה חלק בלתי נפרד מה~11 של זלצר, לא פתח מול האיטלקים. "זה בגלל שאנחנו עולים עם קשר אחורי אחד ושלושה בלמים", הסביר המאמן לפני המשחק. "החלוצים האיטלקים ממש גבוהים, מעל מטר ותשעים, ואנחנו צריכים עוד בלם כדי להילחם בהם במשחק הגובה".

במקרה או שלא, גם קבוצת התמיכה שהגיע מישראל כללה 11 אנשים. אוהד לכל שחקן. זה לא שכל המשפחות של השחקנים הגיעו, פשוט גם כאן, כמו על כר הדשא, לירושלמים יש נציגות משמעותית. אמא נורית ברוכיאן והאח הקטן אביתר באו לעודד את אבירם מקרוב. גם אלי אפרים, אבא של מור, חרג ממנהגו והחליט, לראשונה בחייו, ללוות את בנו מעבר לים. חיזוק משמעותי הגיע גם מתל~אביב, בדמות משה ואילנה ז'אן, הוריו של הבלם ליאור, יחד עם דודים איציק ויעל, שהפכו לנוסעים מתמידים של אל-על בזכות ליווי הנבחרת לטורנירים בחו"ל. מהצפון הגיעו רפי ושוש מיימון, הנווט ומדריך הטיולים ואשתו, שבאו לחזק את הבן שי ממכבי חיפה. בכלל, כשרואים את החבר'ה יחד בוואן ששכרו, נראה שההרכב של ההורים זוהר לא פחות מזה של הנבחרת. רק מה? החיים שלהם כאן הרבה יותר קלים. הם פה בשביל הפאן.

את המאמץ הפיזי הם משאירים לילדים, ואחרי שגמרו את מיתרי הקול ביציע, הם מתפנים לארוחות יין ודגים ברחבי טוסקנה. וזה בלי לדבר על הנסיעה לרומא, הקניות והדחקות של הקבוצה המגובשת. חוץ מזה, הם זכו לתגבור רציני מחבורת יהודים מקומית, שעשתה את הדרך מהבירה עם דגלי ישראל, ועזרה לא לצאת פראיירים מול המארחים.

גם על הדשא החבר'ה שלנו נתנו פייט. יותר נכון, האיטלקים נתנו פייט. אומרים שכל ההתחלות קשות? גם כאן הדברים לא נראו טוב אחרי עשר דקות. לחץ איטלקי ובלבול ישראלי הסתיימו במשקוף ושער יתרון מוקדם, נתנו הרגשה של לא-כוחות ועוררו חשש מתבוסה. אבל לאט-לאט ראו רק נבחרת אחת על המגרש, וזאת לא היתה הסקואדרה-אזורה הצעירה. זה אמנם נגמר בהפסד 2:0, כשברוכיאן הוחלף בדקה ה~60 אחרי שאילץ את השוער האיטלקי להוציא כדור מהחיבוריםו אדיר מעודה פינה את מקומו לאחר החמצה מעוררת רחמים מחמישה מטר, אבל הלחץ וחוסר המזל הטיסו את הכדור לשלטי הפרסום.

אפרים נכנס ל~18 דקות אחרונות והראה למה מגיע לו להיות בהרכב. נגמר 2:0, אבל בדיוק על משחקים כאלה דיבר שלמה שרף כשהזכיר את השפיץ של הנעל. אינספור מצבים שלא נוצלו, כמו קורות והחמצות ממטר מול החלטיות איטלקית מוכרת, היו החותמת האחרונה. הדברים של זלצר מאמש על הגעגועים לשפיץ הבית"רי קיבלו משנה תוקף. "ארבייטמן הוא החיסרון שלנו, הניסיון שלו במאבקי ליגת-העל והיכולת שלו חסרו לנו", אמר המאמן. "למרות מה שאומרים, הוא דווקא עם רגליים על הקרקע. אם לא, הוא לא היה איתנו, והוא יודע את זה. גם החזרה לנוער מהבוגרת לא גרמה לו להתנפח. הוא אפילו מגיע אלינו ביותר כיף. אלה החבר'ה שלנו, חבל שהוא לא יהיה איתנו".

למרות הפסימיות של זלצר, העתיד נראה ורוד. היום, מול צ'כיה שניצחה 0:3 את בלארוס, זה הצ'אנס האחרון של הנבחרת והירושלמים לתת הצגה. הסקאוטרים של מילאן יובה ושאר האימפריות ירשמו כל מסירה מדויקת וכל גליץ' מתוזמן. אבל מה זה משנה. את שלהם הילדים השיגו: ברוכיאן רכש חולצת איטליה בשמונים יורו, אפרים השיג את משקפי הטייסים שעליהם חלם, ומעודה את החזר המסים מיונה.