באווירה גרמנית חמוצה

באליפות גרמניה זכתה הקבוצה שהגיע לה, קבוצת הכדורגל הטובה בבונדסליגה. במפתיע, זו כבר לא באיירן מינכן. היו"ר קרל היינץ רומיניגה הסביר בראיון לסוכנויות הידיעות ש"ברמן הראתה לנו את גבולות יכולתנו. ברמן הענישה אותנו בעונש המקסימלי". בהתייחסו למשחק הקובע המשיל רומיניגה: "אצל ורדר ברמן בער הלפיד לתפארת, אצלנו או ששכחו להדליק אותו, או שנגמר לנו חומר הבעירה".

באיירן לא זכתה העונה באף תואר. כמו במדריד, בנו השנה במינכן את הקבוצה ומהלך העונה באופן שגוי, תוך מחשבה על ליגת האלופות, על אספקטים של מכירות ופופולריות. ההרכב של באיירן חוזק אמנם באופן משמעותי עם רוי מקאי, אך הפך לתלוי בו לחלוטין, תוך הזנחת שיפורים נחוצים בהגנה. את הפן הזה סיכם יפה דניאל תוולייט, פרשן ה"שפיגל" בטורו "באיירן המפורקת מנשקה": "כנראה שמאחר והאמינו שיש להם את הקאדר הטוב ביותר מבחינת כדורגל, נדמה שהעבודה המנטלית והלוחמה הפסיכולוגית נהייתה יותר חשובה לבאיירן, מאשר ליטוש הפוטנציאל הכדורגלני".

אפשר למצוא אשמים רבים בהדרדרות הקבוצה. קשה להאשים את ההנהלה המצוינת שמביאה למינכן כישרונות וכוכבים גדולים. אבל אוטמר היצפלד, המאמן חסין הביקורת לשעבר, לא יצר משחקניו תלכיד עם שיטה. ניסיונותיו לשחק כדורגל התקפי נעצרו אחרי מספר כישלונות בתחילת העונה. שלשום יצא ה"בילד צייטונג" בכותרת, "האם זה מוצדק שהיצפלד נשאר"? גם בשחקנים נתלו הרבה האשמות. בחסן סליהמידג'יץ', בביצ'נטה ליזראזו שנעלם ובעיקר במיכאל באלאק. האחרון לא הצליח להנהיג את חבריו אפילו ב"דרך למקלחות" וברח מאחריות.

עם זאת, שחקן אחד מייצג יותר מכולם את המשבר במינכן. עד העונה היה אוליבר קאן השוער הטוב בעולם והשחקן הטוב בבאיירן. המשבר ביכולתו החל כבר בגמר המונדיאל ב-2002, אחרי שהכריז בתקשורת שרונאלדו, ריבאלדו ורונלדיניו, "צריכים קודם כל לגבור עלי, ולהראות שהם בכלל מסוגלים לכך". ההמשך ידוע. לקאן, שהכריז תמיד שהוא אוהב לשחק תחת לחץ ובמשחקים מכריעים, היו כמה הזדמנויות להוכיח את עצמו העונה. הראשונה היתה בגביע הגרמני, מול אאכן מהליגה השנייה. קאן לא הצליח לתפוס כדור סתמי שנבעט ממרחק, הכדור חדר לרשת ובאיירן עפה. שבועיים מאוחר יותר גלש לו כדור בין הידיים לרשת. הבועט: רוברטו קרלוס, במה שגרר הדחה של באיירן על ידי ריאל מדריד מליגת האלופות. בשבת האחרונה, בדקה ה-19 מול ברמן, במשחק מכריע על האליפות, לא הצליח קאן לתפוס כדור פשוט שניתז מחזהו לרגלי חלוץ ברמן שהבקיע מיד. באיירן לא חזרה, והאלופה היוצאת הושפלה בביתה על ידי האלופה הנכנסת.

כמובן שלא קאן אשם באובדן האליפות, אבל באורח סמלי היה השוער תמיד באזור כשעוד אסון ארע. גם האש שבערה בעיניו, הרצון הבלתי ניתן לחיקוי להצליח, דהה. הסיבה נעוצה כנראה בעובדה שקאן, שוב באופן סמלי, התחיל להשקיע במתרחש מחוץ למגרש. בשבוע שעבר הוציא את הביוגרפיה שלו, "אוליבר קאן. מספר אחת", ובחודשים האחרונים הוא היה עסוק במערכת יחסים עם חברתו וורנה, שכונתה על ידי העיתונים בגרמניה "הזנזונת", ושאיתה חי מאז עזבה אשתו. אחרי אחד ההפסדים הספיק קאן להיפרד ממנה והודיע שהוא "חייב לוותר על אחריות מחוץ למגרש כדי למצוא מנוחה וזמן לעיקר" ולכן הוא מוותר על סרט הקפטן.

בבאיירן כנראה כבר הבינו מראש את העומד להתרחש, הכינו את ההפסד והעבירו לעיתון החשוב בעיר ברמן עוד באמצע השבוע, תוך שמירה על סודיות מוחלטת, מודעת ברכה לרגל האליפות. בנוסף, מאחר וידעו שלברמן אין איך להביא שמפניה למינכן, הם הכניסו מספיק בקבוקים לקירור עבורם. באיירן יודעים בדרך כלל איך מנצחים, אבל השנה הם גם למדו איך להפסיד בכבוד.

אוטמר היצפלד

מאמן בבבאיירן: שש עונות
אימן בעבר: צוג, אראו, גראסהופרס (שווייץ) דורטמונד

תארים: 6 אליפויות גרמניה (2 עם דורטמונד ו-4 עם מינכן), 2 זכיות בגביע הגרמני, 2 זכיות בליגת האלופות (1 עם דורטמונד ו-1 עם מינכן), 2 זכיות בסופר קאפ (כנ"ל).

סיכוי להמשיך: לא ברור. חוזה חתום עד יולי 2005.

מועמדים להחליפו: פליקס מאגאת', מרטין אוניל, לותר מתיאוס

שלבי ההתרסקות

אוגוסט-ספטמבר: באיירן נפטרת מג'ובאני אלבר, משאילה את פיליפ להאם לשטוטגרט ומביאה את רוי מקאי מדפורטיבו לה קורוניה.

13.9.03: הפסד ראשון בליגה: באיירן מוכת פציעות מפסידה בוולפסבורג 3:2.

5.11.03: ג'ובאני אלבר מבקיע את שער הניצחון בהפסד של באיירן לליון 2:1 בליגת האלופות.

10-13.12.03: באיירן מנצחת את 0:1 את אנדרלכט בליגת האלופות בזכות פנדל מפוקפק והצלה של אוליבר קאן בדקה ה-90 ועולה לשמינית הגמר. בליגה באיירן מנחילה הפסד ראשון לשטוטגרט ונראית טוב.

4.2.04: אלמניה אהכן מהליגה השנייה מעיפה את באיירן מהגביע.