תחי ישראל השניה

לכך שקבוצה מהליגה הלאומית עלתה לגמר גביע המדינה, כבר כמעט התרגלנו - אחרי שהפועל רמת גן עשתה זאת בעונה שעברה ואף סיימה עם התואר. אבל העונה, לראשונה בהיסטוריה, יש לנו גם קבוצה מהמגזר הערבי בגמר. למעשה, כבר בעצם העפלתה לחצי הגמר, עשתה בני סכנין היסטוריה. ועכשיו, כשהדברים קורים במקביל, כבר אפשר לדבר על תופעה, ולשם שינוי גם חיובית, שעובר הכדורגל שלנו.

אחרי אתמול, מותר כבר לומר בקול רם, כי מפעל הגביע הפך - ולא רק על הנייר - להזדמנות האמיתית לעטוף את במת הכדורגל המרכזית שלנו, זו שבדרך כלל קמה ונופלת על תזרים המזומנים, בחומרים האמיתיים מהם עשוי הספורט הזה: אהבת המשחק, נשמה ומתח אמיתי, שמאפשרים לשוליים של החברה להרגיש גיבורים - ולו ליום אחד (או שניים). די לייבובי הקנאה בגביע האנגלי, עכשיו יש לנו מפעל קסום משלנו.

מסתבר שמבחינת הרמה, הרי שהליגה הלאומית לא כל כך רחוקה ברמתה מזו שנקראת ליגת העל (משום מה). בעונה שעברה, למשל, שיחקו בלאומית מחזיקת גביע המדינה ושתי הפינאליסטיות הטריות. זה בוודאי מעיד על צימצום פערים כלשהו משני הצדדים, אבל זה גם מעיד על שינוי בתפיסה אצל הכדורגלן הישראלי - שזה בהחלט דבר מבורך. אם פעם קבוצה "קטנה" היתה מאבדת את הראש והרגליים כשהיתה פוגשת שם גדול כמו מכבי ת"א, הפועל ת"א, מכבי חיפה, או כל קבוצה אחרת מהליגה הבכירה - הרי שהיום משהו באמונה של השחקנים "הקטנים" מתחיל להתחבר. ועם כל הכבוד לסוגיית המאמן הלאומי, רק תהליכי התבגרות רוחביים מעין אלו, יוכלו להוציא את הכדורגל שלנו - וגם את הנבחרת, מהבוץ החמצמץ בו הוא שקוע כבר זמן רב.

בצד השני, של סיפור הסינדרלה, העסק הוא אפילו יותר אמוציונאלי. בני סכנין, כאמור, הפכה אתמול לקבוצה הראשונה מהמגזר הערבי שעולה לגמר, ובעיר הקטנטנה אשר בצפון הארץ חגגו את העלייה בדומה לחגיגות אליפות אירופה של אוהדי מכבי ת"א - באופן חסר פרופורציונאלי לחלוטין. מהבחינה הזו המגזר הערבי בישראל, מזכיר קצת את מעמדה של ארצנו באירופה. קטן, רחוק, קצת לא מעודכן ומאוד לא מורגל באירועים משמחים (ומכאן חוסר הפרופורציה בחגיגה). ההישג הספורטיבי של סכנין עשוי גם להעלות את הבעיות החברתיות של המגזר לסדר היום הציבורי הישראלי, ובכך יהפוך אותו למשמעותי הרבה יותר.

זו לא סנסציה, גם לא הפתעה. זו בסך הכל תחושת תדהמה שנובעת ממערכת מושגים שהתרוקנה מתוכן. במערכת המושגים שהתרוקנה מתוכן, החוקים היו פשוטים: כשקבוצת ליגת על מפסידה לקבוצה מליגה לאומית, מגירת ההפתעה נפתחת אוטומטית. וכשקבוצת ליגת העל היא הפועל תל אביב - מועדון צמרת רב תארים - נפתחת המגירה שמתחת, זו של הסנסציה. כך שהפועל חיפה 3 הפועל תל אביב 1 שווה הפתעה פלוס סנסציה. או בקיצור: אשליה.

כי הכדורגל הישראלי דועך אל תוך עצמו. קבוצות ליגת העל משחקות כדורגל משמים ונטול כישרון ומוצאות את עצמן מובכות מדי שבוע. בשנה הבאה שתיים מהן ישחקו במוקדמות ליגת האלופות, אבל ההישג המספרי עומד ביחס הפוך ליכולת: כיום אין הבדל של ממש בין הפועל תל אביב ומכבי תל אביב להפועל חיפה והפועל כפר סבא. מדובר בשמות בלבד, מושגים ריקים, זיכרון שעדיין לא מתאדה.

סביבת הכדורגל - שחקנים, מנהלים, אוהדים - מבינים את התהליך, אך עדיין לא מפנימים אותו. לכן גם התדהמה הרבה. אבל אין סיבה אמיתית לפליאה, צריך רק להתרגל למצב הזה. מדובר בהתפוררות שלילית של היררכיה - הליגה השנייה לא השתפרה, זה רק ההר שלפתע בא אל מוחמד. או קרס אל מוחמד. ואתמול למוחמד קראו הפועל חיפה.

רשמית, בסכנין יש 16% אבטלה, אם לא מביאים בחשבון את הנשים והאבטלה הסמויה. אם כן מביאים אותם בחשבון מגיעים ל-29%. כדי לבנות איצטדיון ביתי חסרים לעיר שבעה מיליון שקל. בישיבת העירייה אתמול התברר שהם ניצבים לפני שוקת שבורה. מתוך ייאוש הציע אחד האנשים, חצי בצחוק, לפנות לאבו דאבי, לסעודיה או לאיחוד האירופי לבקשת סיוע. ממדינת ישראל נואשו. בעיר אין מתנ"סים, אין מרכזי תרבות. כדורגל הוא כמעט המוקד היחיד לתרבות פנאי. הכדורגל חיזק את הקשר המשפחתי בתוך החברה הערבית, בעיה שמאיימת על המגזר לא פחות מהקיפוח מצד הממסד.

לאדם בסכנין יש רק מאה מטר מבחינת חוק השיפוט העירוני. סביב העיר יש בסיס צבאי, אזור תעשייה ויישוב יהודי (אשבל). צפוף, מובטל, חנוק. העלייה של הקבוצה לליגת העל, ואתמול לגמר הגביע - מעבר להקשרים הספורטיביים, להצלחה של היו"ר מאזן גנאים בתקציב קטנטן, לפרסטיז'ה של המאמן אייל לחמן ולחוזה של השחקנים בשנה הבאה - חשוב קודם כל לקרב בין הבעיות האלו לסדר היום.

ד"ר רזאל אבו רייא, שהיה אחראי אתמול על שינוע האוהדים מסכנין לרמת גן, צועק כבר הרבה זמן שהחברה הערבית על סף פיצוץ. הוא וחבריו בנו על הכדורגל כמכשיר שייתן תהודה לצעקה הזאת. אתמול, בשער די מקרי של עבאס סואן במשחק די גרוע, הם עשו צעד קטן.

בני סכנין והפועל חיפה חגגו אתמול את העליה המפתיעה שלהם לחצי הגמר מאמן בני סכנין, אייל לחמן אמר בסיום: "הקבוצה הוכיחה שיש לה אישיות חזקה. זה לא פשוט להתעלות דווקא במשחק הכי חשוב העונה. למרות שאנחנו שנה ראשונה בליגת העל, שיחקנו מסודר ומאורגן, וזה היה אחד המשחקים הטובים שלנו. לפני עשר שנים הפסדתי בגמר הגביע כעוזרו של ויקו חדד, מאמן עירוני ראשל"צ. הפעם אני מקווה שהתוצאה תהיה אחרת. יש לנו את הקהל הטוב, הנחוש והרגיש בכדורגל הישראלי. הפכנו את הלהט והרגש ליכולת מצוינת".

היו"ר מאזן גנאים: "סכנין על המפה בגלל האוהדים, השחקנים והצוות המקצועי. זהו רגע אדיר לכל מי שאוהב אותנו. אנחנו נייצג את המגזר והמדינה בצורה מכובדת".

כובש השער, עבאס סואן: "נשאר לנו רק משחק אחד לנצח. אנחנו מייצגים את כל המגזר והצפון, ומראים שיש דו קיום בין יהודים לערבים. עשינו ליישוב שם טוב לא רק היום, אלא בכל העונה. ערב המשחק אמר לנו לחמן שאם לא נעפיל לגמר, זה כמו להגיע לבאר ולא לשתות".

הפועל חיפה חגגה דקות ארוכות עם אוהדיה. המאמן ברוך ממן: "כמו שניצחנו, יכולנו גם להפסיד. עד לפני כמה שבועות היינו קבוצה מפורקת, אבל לשחקנים יש כבוד. הם ויתרו לפני מספר חודשים על כל הנקודות. אין להם פרמיות. אני מצדיע להם".

רוני דורה, המנהל המקצועי: "הוכחנו שיש עוד קבוצה בעיר, חוץ ממכבי חיפה. הגענו למעמד הכי חשוב שלנו. אני רוצה להודות לאל וזו לא המצאה של פיני גרשון, כי לא הוא המציא את האלוהים."

הפועל חיפה קיבלה אתמול מאופ"א ארכה של 20 יום לרשום את הקבוצה לגביע אופ"א. היא קבלה את הטפסים והיא צריכה לעשות השלמות. נציגי הפועל חיפה וסכנין יבקשו להעביר את משחק הגמר לאיצטדיון קרית אליעזר, שהוא מגרשן הביתי העונה.