מגמת אמנות

בארסה, או בארסה. אי אפשר לעמוד אדיש מול היכולת של ברצלונה בסיבוב השני של הליגה, כאשר הקבוצה הקטלונית, שדורסת ורומסת כל מי שמעיז לעמוד בדרכה, אספה 45 מ-51 הנקודות האפשריות האפשריות ב-17 המשחקים האחרונים שלה. האוהדים של בארסה מבסוטים מההתעוררות, אבל אני מניח שגם בראש שלהם עוברת אותה מחשבה שמציקה לנו: איך הליגה היתה נראית אם הם היו מתחילים לשחק ככה חודש מוקדם יותר? תשובה ודאית אין, למרות שהעונה הבאה יכולה לענות על השאלה. יוהאן קרויף, שחקן ומאמן בעבר ואוהד/מקורב בהווה, כבר יצא בפניה נרגשת לעבר רייקרד שלא לשנות שום דבר לקראת העונה הקרובה - פשוט לתת לשילוב בין הכדורגל הסקסי מברזיל לכדורגל הטוטאלי נוסח הולנד לעשות את שלו. איפה שגם לקרויף ברור כי צריך שינוי זה בעמדת החלוץ המרכזי, ונכון לעכשיו נראה כי יהיה זה טרזגה שיעמוד בחוד הקטלוני. כאשר מאחוריו יישארו לואיס גרסיה, איניסטה, קרסמה, צ'אבי וכמובן רונאלדיניו - כולם צעירים וחדורי מוטיבציה, נראה שברצלונה - לראשונה מזה שנים - הולכת לתת קרב על האליפות מרגע השמע הגונג.

בינתיים, למרות שתיאורטית היא יכולה עדיין לזכות באליפות, המטרה הריאלית עליה נותר לברצלונה להילחם היא לדחוף את מדריד למקום השלישי ולגרום להם להזיע קצת בשלב המוקדם של ליגת האלופות. בחוקי המשחק בין שני המועדונים האלה, לשלוח את הגלקטיקוס לשפוך מנוע בקרית אליעזר יהיה קצת כמו לקחת אליפות.

ועוד בענייני ברצלונה: אין ספק שהשחקן שפרץ העונה ובלט יותר מכל שחקן אחר ברחבי היבשת הוא רונאלדיניו. הברזילאי, או השחקן הכי מכוער והכי יפה בכדורגל כפי שאתם כיניתם אותו בתגובות, הוא הסיפור החם בספרד מתחילת העונה. הבחור עושה דברים שכמעט לא רואים בעולם הכדורגל - והוא לא שומר אותם לפעם במשחק, הוא נותן בראש, עוד מסירה עם הכתף, עוד עקב, עוד כדרור מטריף, עוד 'רגאטה', שעם התוצאות מבססות את מעמדו העכשווי כשחקן הכדורגל הטוב בעולם. עיתונות הספורט הלטינית נוהגת להדביק כינוי לכל שחקן. סביולה הוא הארנב, 'פיוחו' לופז הוא הכינה ובורגוס מאתלטי הוא ה'קוף'. לרונאלדינו לקח לחבר'ה זמן למצוא כינוי ראוי, עד שבחודש האחרון, כבדרך הטבע, נדבק לו הכינוי 'אל ארטיסטה' - האמן. התהילה של רונאלדיניו, כמו כל גאון בדורו, לא תלויה במושגים של לוק כמו בקהאם, עממיות כמו ראול או קסם נעורים כמו פרננדו טורס. רונאלדיניו הוא מאותם בודדים שנמדדים אך ורק על פי האמנות שלהם, ללא קשר לאיך שהם נראים או משווקים - כמו פאבלו פיקאסו או ניסים סרוסי.

לסיום, תודה מיוחדת אני רוצה לשלוח השבוע לעומרי אפק, שתמיד היה אחד מהשחקנים החביבים על סחבק וביום ראשון נתן לרוחיבלקנס באשר הם סיבה טובה להאמין שהם במרחק נגיעה מכרטיס לאירופה (מנזאנו מהמר שחמש נקודות מהתשע יספיקו כדי להבטיח את המקום החמישי המוביל לגביע אופ"א) כאשר בדקה ה-93 הוא דאג להוריד לאתלטי את אוססונה מהגב. ביום ראשון תפגוש סנטאנדר את אתלטי למשחק שינעל את המחזור ושוב הלב של סחבק יהיה חצוי וקרוע.