לפחות 100 אנשים גדולים וחושבים שאלו את אותה השאלה אבל גם אני מוכרח...למה? למה זה צריך לעניין אותי...למה על כל פיפס קטן שמשמיע אחותו של מיסטר אוהב ישראל שאראס או על כל גניחה הכי קלה שמגיע מכיוון חדר המיטות של כבוד הרב\שליח האלוהים\נביא האמת פיניאל גרשון אני חייב לשמוע?
שמעון מזרחי - האיש והכרוב - בנה אחלה קבוצה, על זה אין עוררין. הוא הרכיב וליקט והביא ופנה וגייס את טובי הכדורסלנים ביבשת. אכן, קבוצת חלומות אם תרצו או אפילו הגאלאקטיקוס של הכדורסל אם ממש תתעקשו. זו זכותו, שליחותו, מהותו ותפקידו כנשיא הקבוצה הקרויה מכבי ת"א. ועל ההישגים שלו - שליטה מוחלטת בכדורסל הישראלי וחשיבות מכריעה בהתנהלות הכדורסל האירופאי אין כל עוררין.
אבל לא זו הנקודה, ממש לא. גם הנקודה שהקבוצה מורכבת ומושתתת רובה ככולה על לגיון זרים אינה מעצבנת אותי כ"כ. את היחס האוהב והמלטף של התקשורת אני מוכן לקבל, אפילו את העובדה שחלק מכריע מתקציב הקבוצה לאורך השנים ממומן מכיסו של משלם האגרה התמים אני מוכן לסבול. הנקודה שכ"כ מרגיזה ומקוממת אותי היא סוגיית "המשימה הלאומית".
כל אדם-שחלילה וחס אינו נמנה על אוהביה של האימפריה הצהובה, נכנס מיידית - תחת מטריית המשימה הלאומית - לקטגוריית "עוכר ישראל", "אנטי ציוני", "אנטישמי" וכו'. אדם מן הישוב, כמוני, אשר נדרש מכוחה של מסורת לצפות בכל יום חמישי עם חמישה-שישה מחבריו, אוהדי מכבי מושבעים, בחבורה הצהובה מרצדת על מסך הטלוויזיה שבסלונו- לא יכול, חלילה וחס, לייחל ולקוות להפסדה של פצצת האנרגיה הצהובה. מייד עולות לחלל האוויר הטענות על כך שבמדינה עצובה כמו שלנו חייבים לנצל כל סיבה למסיבה, כל זריקת עונשין למלחמה בגויים וכל שלשה - לנצחון הטובים על הרשעים.
תעשו לי טובה. אפשר לחשוב שאוהדי הקליפרס מאחלים ומקווים לנצחונם של שאקיל וחבורתו בפלייאוף ה-NBA, ושאוהדי אינטר היו הלומי שימחה לאחר זכייתה של אחותם האהובה מילאן בליגת האלופות. נכון, בארה"ב ובאיטליה יש יותר סיבות לשמוח, אבל בארגנטינה של ימינו ממש לא, ובמקרה הייתי בבואנוס איירס בשנה שעברה, עת זכתה בוקה גוניורס בגביע הליברטדורס ולא ממש ראיתי את אוהדי ריבר שוטפים את הרחובות בתרועות שימחה וששון.
בקיצור, מומלץ לכולם לזכור ששימחה לאיד היא חלק בלתי נפרד וחשוב מאין כמוהו בספורט, אז בואו ננסה להיות נורמאלים לכמה ימים ונתחיל לקחת דברים בפרופורציה. אנחנו לא כובשים את הגולן, לא מפריחים את הנגב ולא חותמים הסכם שלום, כולה מארחים שלוש קבוצות ספורט שנלחמות על כתר אלופת אירופה, לא יותר מזה. אז תנו לחיות לחיות ותנו לי את הזכות לבחור לאהוד את מי שאני רוצה, בלי להתחיל לפרוט לי על מיתרי הפטריטיות והציונות השחוקים. בשביל זה יש לי את המ"פ במילואים.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא.