אדום עתיק

אני רואה בזכייה בגביע אירופה מעין סגירת מעגל. זה התחיל לפני 12 שנה כששיחקתי בהפועל, אז התחלנו להפוך מקבוצה שנלחמת כל עונה על הישרדות למועדון שרוצה להפוך לאחד המובילים בישראל. בתקופה שלי היה המפנה שכלל רענון של הסגל, העברת המשוכות למאמן צעיר בשם יורם חרוש ושינוי בגישה של המנהלים שהפסיקו לחשוב בקטן והתחילו לשקול דברים גם לטווח הרחוק.

מאז עברה הפועל מהפך של ממש, ככה שציפיתי שהם יהפכו לכח מוביל, למרות שההישג בסדר גודל כזה הוא הפתעה גם בשבילי. האמת שעד הגמר ראיתי רק משחק אחד של הפועל הנוכחית. זה היה נגד טלקום בון, ולהודות על האמת, לא ממש התרשמתי. באותו ערב אמנם הפועל שיחקו חלש, אבל כאחד שכבר עבר הרבה בכדורסל, אני גם יודע שמשחק אחד הוא לא אינדיקציה לכלום. אני מכיר את שרון דרוקר מהימים שהוא אימן ברעננה. נפגשנו בסופרוליג ואני חושב שהוא מאמן צעיר ומוכשר שיודע בדיוק מה הוא רוצה מהשחקנים שלו. לא כולם יודעים אבל אנחנו חברים טובים ולפני המשחק של בון בירושלים בשלב הראשון הוא אפילו הרים לי טלפון והתייעץ איתי איך לעצור את הקבוצה הגרמנית.

בימים שלי כשחקן בירושלים, הדבר שתמיד הכי הפריע לי היה חוסר הסבלנות של ההנהלה. רצו הצלחות ומהר ולא הבינו שלבנות קבוצה ולגבש את השחקנים הם דברים שלוקחים זמן. בזמני הגענו לראשונה בהיסטוריה של הפועל לפלייאוף ומסביב כבר התחילו לחשוב בצורה לא ריאלית. כולם היו בטוחים שאנחנו בשלים להגיע למקום הראשון ולהדיח את מכבי, מה שהיה רחוק מהמציאות. מאז עברו הרבה שנים ואני שמח שהבוסים הנוכחיים של הפועל הפיקו את הלקחים, נתנו לדרוקר את הזמן ובסופו של דבר כולם ראו שהם צדקו.

לגבי המסע השנה באירופה, אסור לשכוח שלצד יכולת משובחת, להפועל יש השנה גם המון מזל. איך אומרים אצלכם בעברית: עדיף גרם מזל על קילו שכל, ולהפועל לא היה גרם מזל אחד, אלא עשרה גרם. במיוחד במשחק עם ז'לז'ניק, שהגיעה למלחה בלי שחקנים מובילים שהיו בלי ספק יכולים לשנות את התמונה. בנוגע לגמר, אם היו מדברים איתי לפני המשחק, לא הייתי חושב שהפועל פייבוריטית. זה לא רק התקציב של הספרדים גדול פי ארבעה מזה של הפועל, השמות הגדולים שלהם והמסורת, אלא בעיקר הכושר שלהם בתקופה האחרונה. רק לפני שבוע ראיתי את ריאל משחקת בברצלונה והם נתנו הצגה גדולה למרות שנוצחו.

כאחד שעבר בירושלים המון ימים יפים, הרגשתי נהדר שהפועל זכתה בגביע. שאני חייב לציין שאני שמח בשביל שרון ובשביל כל האוהדים שנהדרים שליוו את הקבוצה לבלגיה, אבל שמחתי במיוחד בשביל דורון שפר. אחרי הפרישה המפתיעה שלו, לא הרבה האמינו שהוא יכול לחזור ולהציג אותה יכולת גבוהה מהעבר. למרות שהוא עבר שנים בלי כדורסל, עבורי הוא היה שחקן המפתח וזה רק מגביר את הערכה שהיתה לי תמיד כלפיו. חוץ מזה אני שמח גם בשביל יורם מנחם שבתקופתי היה מראשוני מאמני הכושר בכדורסל הישראלי, והיום, גם בזכותו, מאמן כושר הוא חלק מצוות מקצועי של קבוצה מקצוענית.

עכשיו, אחרי כל החגיגות, מגיע המבחן הגדול של הפועל. אני מכיר את המנטליות הישראלית וזוכר שאצלכם תמיד אוהבים לחגוג, ולפעמים לא יודעים מתי להפסיק. אם הפועל לא יתאפסו על עצמם מהר ויחזרו לקרקע, בני השרון תיתן להם מכה קשה. אבל אם דרוקר יצליח לשמור את החבר'ה מרוכזים, אני מאמין שהפועל תגיע עד לגמר הפלייאוף. עם כל הכבוד לירושלים, אני לא מאמים שהם מסוגלים לעבור את מכבי בסדרה של חמישה משחקים, אבל הרי אתם יודים שאחרי מה שהיה ביד אליהו בשבוע שעבר, הכל אפשרי בכדורסל.

כאחד שרואה הרבה כדורסל ועוקב אחר הליגה הישראלית, אני חייב לומר שהשנה יש לכם ליגה חזקה מאד ואפשר לראות את זה בהישגים המצויינים של הקבוצות מישראל במפעלים האירופיים. ליגה מקומית איכותית ותחרותית עושה שירות טוב לא רק להפועל, אלא גם לקבוצות האחרות, ובעיקר למכבי, משום שהיא עוזרת לכולם להתכונן למשחקים ביבשת כמו שצריך.

אם תשאלו לדעתי, מה שהפועל צריכה כדי להפוך למועדון מוביל באמת גם בסטנדרטים אירופאיים זה אולם גדול. כל הזמן אני שומע שבירושלים מתכוננים לבנות היכל של ממש, אבל בפועל לא ממש קורה כלום. מגרש ביתי שיכול להכיל אלפי צופים הוא מה שהופך מועדון בינוני לגדול. אם הפועל תצטרך לשחק ביד אליהו, היא תאבד יתרון אדיר כי הקהל בירושלים הוא פקטור של ממש. אם הפועל יפנימו שהם צריכים להתקדם צעד צעד ולא לנסות ללכת בדרכי קיצור, הם כבר בדרך הנכונה. אכי כבר מחכה לפגוש אתכם בעונה הבאה.