ניתוח שלפני המוות

למכבי נתניה יש סיכויים טובים להישאר בליגה. זאת האמת. פשוטה. אמנם מדד הנקודות שהעמיד ראובן עטר, שהיה אמור להספיק בשביל הישארות בליגה, התפרק. אבל ההפסד לאשדוד עשה דבר אחד בלבד, הוא חיסל את הסיכויים של נתניה להישאר על בטוח בליגה. דגש על בטוח, כי ראבאק, חמש נקודות הפרש זה ענין שיכול להתחסל בשני משחקים. זה קרה לקבוצות גם במשחק האחרון בעונה, שהן שיחקו על שלוש נקודות לדוגמא וחיכו לתוצאות של קבוצת תחתית אחרת. מי אמר שאשדוד, בני סכנין ובית"ר ינצחו מעכשיו עד הסוף? הן לא. והן יכולות לרדת בדיוק כמו נתניה. זה שאומרים שם שנשארים בליגה זו לוחמה פסיכולוגית, ולנתניה אסור בשום פנים ואופן לאכול את זה. זאת אומרת שעכשיו מתחיל הקרב נגד הירידה. עכשיו מתחיל. קפיש?

עד ההפסד מול אשדוד זה היה לשחק בלגו. אני אנצח הכל חשב עטר, וטעה. אז מה. זה לא עובד ככה. באף ליגה. לא במאבק האליפות ולא בתחתית. אין מניה בטוחה בכדורגל. יש מתח. והימור. אם נתניה נשברת מה יגידו בריאל מדריד. לוותר? על הריסק. על המתח. על ההפכפכות של הכדורגל.

אתה לא יודע באיזה יום תתפוס את הפועל תל אביב. אולי בדיוק הם לא יהיו בכושר. אולי זה לא יהיה היום הכי מחויב שלהם בחיים. אולי בדיוק במשחק נגדך יתרופף להם הפיוז של המוטיבציה להילחם על המקום השני, והשלישי, והרביעי. אולי אצלך יתחבר הכל דווקא במשחק הזה. מה אתה יודע. מה אתה כבר יודע. אולי הקבוצות הגדולות יפסידו לך וינצחו את כל היריבות שלך. מה אתה יודע. אולי אדו ולוברסקי ישחילו כבר במחצית הראשונה נגד הפועל באר שבע. מכבי נתניה ניצחה את מכבי חיפה? ניצחה. זה מקזז את ההפסד לאשדוד? תודה רבה.

כל החישובים על איפה לוקחים נקודות ואיפה לא הם חישובים דבילים כשמדובר בסוף עונה. מה שצריך עכשיו זה בייצים, בייצים של שור, וקור רוח של קונדליסה רייס.

שחקני נתניה מאבדים את האמון המוחלט שלהם בעטר. עובדה, הם מדליפים מחדר ההלבשה ומלינים על ההרכב, מגובים בפרשנים מתלהמים וביודעי כל דה לה-שמטע. כל שחקן שיורד לספסל מצווח כאילו היה לפחות ראול או רונלדיניו, וכולם ביחד שוכחים כמה נקודות הם לקחו לפני שעטר הגיע, איך הכריחו אותם לשחק בונקר מכוער ולא נתנו להם לבטא את עצמם.

וילנר שלא פתח בהרכב אחרי תקופת יובש, התחיל להבקיע בצרורות מאז שישבנו החמוד פגש את הספסל. רביד גזל עלה כמו משוגע יעיל, אחרי שנכנס רק במחצית. המשחק של נתניה מול בית"ר היה המשחק הכי טוב שמותר היה לראות ב"שלם וצפה" מזה חודשים. בכלל, מכבי נתניה 2004 היא לא קבוצה שיכולה להישאר בליגה בעזרת משחק הקרבה דפנסיבי. בונקר ומלחמה. נתניה יכולה להישאר רק אם תשחק התקפי. עם יצירתיות, מהירות ויכולת אישית. אז זה הזמן של השחקנים לסתום. כי אם כבר מעכשיו הם יתחילו להתפזר לקבוצות אחרות, ולהתייאש, זאת תהיה הסיבה שבגללה הקבוצה תרד ליגה. כי מבחינה טכנית היא יכולה להישאר. בקלות.

כל אוהד של נתניה שישים עין על כל שחקן ועל כולם ביחד. איך הם מתנהגים. איך הם מיללים. ובעיקר, איך משחקים את המשחק הכל כך גברי הזה עם חוט שידרה של כדורגלן ישראלי, שסוגר משחק בדקה ה~80 ומשתין מפחד כשלא הכל הולך בדיוק כמו שהוא רצה. בינתיים עוד לא ראינו מנהיג אחד שעובר בסללום מגרש שלם, מצליח להשחיל גול, מנצח או משווה. גם לא ראינו מישהו שמרים את הרשת בהברקה או התעלות של רגע.

וזה לא שאין להם מתי. כשעטר שולח אותם לרחבות של היריב לפירקי זמן לא הגיוניים בזכות, כן בזכות, אותם כדורים ארוכים שמדירים שינה מעיניו של הפרשן הנכבד אבי רצון שמחייב משחק מסירות משמים במרכז המגרש. אז אם שחקני נתניה לא יפסיקו להיגנב על הקטע של עצמם, ולחפש תירוצים, אז העסק סגור. באמת סגור.

שחקני נתניה אולי לא הולכים לנערות ליווי לפני משחקים. מרביתם מן הסתם מפוצצים חצ'קונים בערב שלפני המשחק, אבל מהתנהלותם בשבוע האחרון עולה ריח חריף של גברים. גברים שממציאים תירוצים לכישלון הצפוי. בשביל לצאת גבר. זה לא הם שירדו ליגה, זה ההרכב! קפיש? הבנתם? ההרכב הוא שירד ליגה. ואותי בכלל מכבי ת"א רוצה. ההרכב ירד ואני עולה לקבוצה אחרת.

גם בהרכבה החזק והקלאסי, נתניה היא קבוצה שלא פוגעת. היא לבטח נעדרת קילר אינסטינקט. כשעטר שיחק עם הרכבו החזק בתוספת שיפורים כמו קובצ'יץ' בעמדת הקשר האחורי המרכזי, הוא מצא קבוצה רכה. לא חדה. לא רק שלא היה בה אף מנהיג רוחני שיסגור עניין. היתה שם אנמיות בחוד, קישור לא יעיל, שידע לשחק יפה אמנם אבל נחמד מדי, כזה שלא יודע להשיג ניצחון.

עטר היה חייב לשנות את זה ולהרכיב מערכים שונים. אם הוא היה רוצה לצאת טוב, הוא היה יכול פשוט להמשיך עם הרכב קלאסי ולחכות בנחת לירידה. לגלגל את האשמה על השחקנים. עטר מחליף כי הוא רוצה לצאת מהקטע של הקבוצה הלא מספיק מדויקת. הוא בודק התאמות שונות. מוריד לספסל שחקנים בכירים בשביל להטריף אותם. בניגוד למאמנים מעצבנים אחרים כמו רוני לוי במכבי חיפה או אברם גרנט, לעטר היתה בעיה אמיתית עם ההרכב הקלאסי של נתניה. ולכן זה תמוה שיורדים עליו על עצם הנסיונות.

עוד יותר תמוה, שאמיר טגה, ילד בן 17 שמשחק מצוין חוטף על הראש עם פטיש כאילו שיש איזה נוסחה האומרת שהשחקנים הוותיקים יכולים יותר. הם לא. וזאת עובדה.

גיא צרפתי הוא קשר מחונן אדיב ונדיב, שלא יכול לסחוב עליו קבוצה. החיבור בינו לבין לוברסקי, שהוא כמעט קשר מושלם, מסביר את נתניה. שניהם טובים אבל לא טובים מספיק. צרפתי שחייב לנתניה הכל צריך להתעלות על עצמו, וספק אם הוא יכול. עטר בונה עליו בלית ברירה, ומאידך הוא גם מציג בפניו מערך שעובד מצוין כשצרפתי על הספסל. זה מאבק מנטלי בין מאמן לשחקן. עטר רוצה שצרפתי יגמע את העוד מילימטר בשביל להיות קשר שיודע לפרק קבוצה יריבה בשתי הברקות. בכל משחק נתון.

רביד גזל דומה לצרפתי. הוא קשר נייד שיכול להיות על יד הקשר האחורי המרכזי. הוא מפספס בסגירה ובמסירה יותר מדי פעמים בשביל קבוצה שצריכה לנצח הכל.

לעטר אין הרבה ברירות. אלו השניים שיכריעו בשביל נתניה. במהותם הם שחקנים שתופסים יום משוגע פעם בכמה משחקים. אחת הסיבות שאמיר טגה משחק היא שהוא שחקן עם מגה כישרון. בסופו של יום הוא אמור לעשות לשני הכוחות המובילים בנתניה בית ספר. כלומר לשחק לידם ולהוסיף להם את הברק והדיוק. גם צרפתי וגם גזל צריכים להתפלל שהילד ישחק איתם. כי הוא סוג של תוספת לכל מה שאין להם. והאוהדים צריכים לרדת לו מהראש.

אם עטר בודק משהו זה איך להטעין את צרפתי גזל לוברסקי ואדו. נכון, הילד זה הימור, אבל בלי הילד מדובר בקבוצה הכי לא יציבה שיש. קבוצה שהיא על יד.

בכל הקריירה שלו רובן עטר לא ספג כל כך הרבה ביקורת. וירידות. עטר צעק על שחקנים בחדר הלבשה, וזה מוכיח שהוא התחיל להפנים שזה לא עובד רק בחיבוקים ותמיכות. שמאמן הוא דמות לא ממש אהובה. עטר, שרגיל שאוהבים אותו, נאלץ להסכים עם כך שמאמן הוא דמות שהכל מתנקז אליה. תיסכול. ותככים. וכעס. זה שהוא נכנס בשחקנים זה השיעור הראשון שלו בלהיות מאמן. מנותק. מחלוקתי. בן זונה. גם היכולת שלו לצלוח את זה בתבונה, לפתח פוזה מנותקת, ולהמשיך לעשות, היא בין מה שיקבע אם נתניה תישאר בליגה.

משהו רע עובר על רובן עטר, ושחקנים אומרים ש"הבנאדם שבור".

ההידרדרות החלה עוד לפני אשדוד. אשר אלון שמע שעטר מתכנן לבצע שינויים מהותיים בהרכב, העברתו של בוארון לעמדת הבלם ורביד גזל לספסל. אלון שוחח עם עטר, וביקש ממנו לשקול את השינויים. עטר עשה מה שנראה לו, במחצית כבר היה 2:0 ונתניה הציגה יכולת עלובה. רק עם כניסתו של גזל חל שיפור אבל נתניה הפסידה ואלון כעס. ביום ראשון הוא הגיע למגרש ושוחח עם עטר, והסיפור פורסם למחרת ב"ידיעות". עטר, בחור רגיש, נעלב מההדלפה.

בנתניה דיברו השבוע על שכר לימוד הנובע מחוסר הניסיון של עטר, ועל הרצון שלו לחנך שחקנים לפי דרכו. למרות שבמשחק הגביע גזל היה המצטיין, משהו לא טוב עובר בין השניים. תחילה העביר עטר את גזל לעמדת הקשר הימני, בגלל שזיהה שהוא מאבד כדורים רבים במרכז המגרש. במשחק הגביע מול בני יהודה אובחן קרע. גזל עלה לשחק פצוע וקיבל הוראה להצר את צעדיו של טל בנין. גזל הוחלף לפני סיום המחצית, בעיקר מפני שלא הצליח במשימה. גם מול בית"ר גזל הוחלף, ועטר ספג ביקורת נוקבת. הפער הקרע היה כמעט רשמי, עטר אפילו המשיך בשלו, ולראשונה העונה הוא ניפה את גזל מההרכב הפותח. בסיום האימון ביום שלישי, כשגזל, במקום לבצע מתיחות כידרר יחד עם גיא סולומון, הוא חטף צעקה להפסיק. המתיחות הורגשה באוויר.

עטר בחר באמיר טגה, קשר שמשחק בדרך כלל מתחת לחלוץ. הוא הסביר שטגה נמצא בכושר טוב יותר מגזל. טגה שחקן כשרוני, אבל מדובר בילד צעיר שספק אם הוא מסוגל להוביל את נתניה בתקופה הגורלית.

גם צרפתי עובר סדרת חינוך, והוא לא אוהב את זה.

התנודות בהרכב לא עושות טוב, והשחקנים מזהים אצל המאמן עצבנות, מתח וחוסר שקט. "הוא לא רגוע במשחק, הוא כל הזמן זז בספסל ולא מפסיק להעיר לשחקנים שלידו, כאילו שרק עכשיו הם התחילו לשחק. זה סיוט", אמר אחד מהם, "שחקנים לא רוצים לשחק קרוב אליו, ורוצים לעבור צד". עטר לא אומר שהוא כועס, אבל השחקנים מזהים זאת. "הוא לא מדבר איתנו לפני אימונים", אמר אחד, "בדרך כלל הוא היה בא לפני אימון ומדבר איתנו, בתקופה האחרונה הוא כבר לא מדבר. יש כאלה שהוא בכלל לא מדבר איתם".

אחת התכונות הבולטות של עטר היא הרגישות. שחקנים ידעו לספר שעוד בעונה שעברה כשחקן היו איתו שני אירועים. הראשון, במהלך משחק כאשר נפסקה לקבוצה בעיטת עונשין ומי שהיה צריך לבעוט אותה היה צרפתי או אורי אוזן. עטר בעט ולמחרת ליכלכו מספר שחקנים על עטר ב"מעריב". עטר נפגע, היה שבור וסימן מספר שחקנים כמדליפים.

סיפור שני היה נגד מכבי חיפה בקרית אליעזר, שוב בעיטה חופשית שהפעם עטר לא בעט. בסיום הוא נכנס לחדר ההלבשה ולא דיבר עם אף שחקן. "הוא רגיש והרגישות הזאת הורגת אותו", אומר אחד השחקנים, "בטח גם איתכם בעיתון הוא לא מדבר עכשיו בגלל הביקורת. אחרי חיפה הוא התראיין בכל העולם, זו לא חוכמה".

צודק השחקן. לאחר המשחק מול בית"ר ירושלים יצא עטר מדלת צדדית ולא ניתן היה לקבל את תגובתו, כך קרה גם אחר ההפסד להפועל חיפה. לתפוס אותו בטלפון השבוע היה בלתי אפשרי. עטר ירד לבונקר.

גורם בהנהלה: "הוא עצבני, לא עונה לעיתונאים ולא מדבר איתם. הוא צחק על זה שגילי נלחץ מהתקשורת ועכשיו הוא נחנק. הוא היה רגיל שפינקו אותו".