דרור

ובכן, נגמר. הסתיים. כלומר, אם לא תהיה תפנית של הרגע האחרון, איזו עווית חרטה, התקף הכאה על חטא ומסיבת התנצלות מתוזמרת כהלכה, בה יודו התאומים כי אף על פי כן (330 אלף דולר לעונה) ולמרות הכל (שלושה הפסדים בדרבי באותה שנה) הם פשוט לא יכולים בלי דרור.

בוודאי נתתם דעתכם לעובדה המוזרה והמעניינת של שינוי הרפרנס כלפי קשטן. לא עוד "דרור שתקן", לא עוד "קשטן" - סתם "קשטן" – מותג של קשיחות ואנטיפתיה מובנית, עימו למד ציבור אוהדי הכדורגל והעיתונאים לחיות, שהרי זה האיש, זו דרכו וזה סגנונו. "קשטן". ובכן, לא עוד.

לא עוד. מאז שנודע על הפסקת דרכו בהפועל ת"א מכנים אותו לפתע הכל "דרור". "דרור" זה הוא "דרור" של היזהרות בכבודו של קשטן. "דרור" שהוא בעצם "מר קשטן". אבל גם "דרור" שהוא דרור – שם ישראלי, צברי, ישיר, ענייני, אמנם פרטי – אבל לא באמת מסתחבק. לא חבר של אף אחד, ובכל זאת "דרור". פורמלי באופן בלתי פורמלי.

ולא היה מקום להגיג זה אלמלא אותו "דרור" והתאומים מנהלים זה מספר ימים מלחמת גרסאות מקורבים וציטוטים בעילום שם. "דרור מאוד נפגע", מוסרים המקורבים לקשטן. "ההנהלה מאוד נפגעה מדרך התנהלותו של דרור", מדליפים מקורבי התאומים ובאותה נשימה מוסיפים, "אבל נעצבנו מאוד שדרור נפגע. לא הייתה כוונה לפגוע בדרור". בשום פנים ואופן, לא הייתה כוונה לפגוע בדרור. "לא כך ציפה דרור לסיים את דרכו בהפועל ת"א", משגרים המקורבים תשדורת לעולם. "לא כך רצינו להיפרד מדרור", מתוודים הדוברים האנונימיים מטעם התאומים.

"דרור עשה עבודה גדולה ועצומה בהפועל ת"א. הוא המאמן הישראלי הבכיר ביותר", מעדכנים המדברים מפיו של קשטן. "איכות וחשיבות העבודה של דרור בהפועל ת"א אינם מוטלים בספק. דרור הוא עדיין איש המקצוע מספר 1 בישראל כיום", מתוודים הגורמים הרשמיים בהנהלת הפועל, באופן לא רשמי. ואם כולם מסכימים, כל הזמן, על הכל, בסוגיית דרור, למה נפרדים?

נפרדים, כי ככה. כי כדורגל מקצועני הוא עסק כלכלי והישגי, אשר מנסה לשמור על שיווי משקל מתקבל על הדעת בין שני התחומים. יופר האיזון בפרמטר אחד (הפועל ת"א של עונת גביע אופ"א הבלתי נשכחת – היא דוגמת קצה לז'אנר: קבוצה שהגרף ההישגי שלה הוציא מדעתו את זה הכלכלי), ומיד ייטה המבנה על צדו, ולרוב גם יקרוס. יקרוס, לרוב, קומה אחרי קומה. תחילה תהא זו הקומה הכלכלית שהפכה את טרום העונה של הפועל ת"א למחול שדים סהרורי. שניה אחריה תקרוס הקומה המקצועית – הטבלה וכר הדשא בבלומפילד לא משקרים. שלישית תקרוס הקומה השלישית, בה מתגורר הסמל, האימאג' המזוהה ביותר עם הפועל של השנים האחרונות. אחרונה צפויה לקרוס קומת הפנטהאוז, דירת השרד של הבעלים, שגם להם, נרמז, נשבר קצת מכל העניין הזה של כדורגל ישראלי. הפועל ת"א בכדורגל, עיי חורבות בהתהוות.

אגב, בהתכתבות אירונית עם קריסת מחלקת הכדורגל, עולה ומשגשגת (ודווקא באירופה – ובמפעל משני – מישהו אמר אופ"א ולא קיבל?) מחלקת הכדורסל של האגודה. משהו בסגנון הכל נשאר במשפחה. או אולי, מבחן למחלקת הכדורסל, לראות כיצד תצלח היא את תקופת ההיבריס של קריעת הצורה למכבי בדרבי והפיינל פור, והאם תלמד משגיאות העבר של אחותה הכדורגלנית. נחכה ונראה.

אבל, נחזור לדרור. דרור, שבגיל 61 עדיין מקפיד להזכיר בכל ראיון אתו שהוא המאמן המעוטר ביותר בישראל. העקביות בהזכרת נתון סטטיסטי מדויק זה מאפיינת בתמצות מושלם את אישיותו של קשטן לאורך השנים. מצד אחד, אדם שאינו רודף אחרי הכבוד, אלא מחכה שזה יפגוש אותו בכיכר העיר וישתחווה בפניו. מצד שני, למקרה שהכבוד לא ינהג בדרך הראויה, יזכיר לו קשטן: "דע בפני מי אתה עומד, חביבי. המאמן המעוטר ביותר.." וגו'.

מצד אחד, אדם שאישיותו זרה למרחב ההתנהלות שלו. איש כדורגל ישראלי שסלידתו מקשקשת, ברברת, שחצנות ללא כיסוי, הדלפות לעיתונאי חצר בכדי שאלה יהללו ללא פרופורציה בעיתון של יום ראשון ושאר סימפטומים צהובים, היא מן המפורסמות. דרור שלנו, יודע כל קורא מדורי ספורט, הוא מלך הביצה, מבלי לשכשך בה. מצד שני, ההתעקשות על "המאמן המעוטר.." וכו', מעידה על הפנמה עמוקה מאוד של המים הטריטוריאליים של הענף. בארץ של שחצנים וגוזמאים, קשטן הוא אמנם לא בדאי, אבל הוא רברבן לא קטן: "המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי". כזכור.

מצד אחד, אמנם המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי. מצד שני, כולה הכדורגל הישראלי. זהו דרור קשטן, שבשנים האחרונות, יותר מאשר שתקן, הפך לדברן חסר תוכן, לפנקס קלישאות חבוטות ולקלישאה בעצמו, קלישאת עצמו. דרור הקשוח, דרור שאין לו אלוהים, דרור הנוטר טינה והזוכר כל פירור סכסוך בו היה מעורב, דרור שאין לו שונאים – שהרי הוא מדבר בקלישאות והוא המאמן המעוטר ביותר בישראל, דרור שמתעמר גם באוהביו, דרור שברגע האמת של הקריירה שלו, כשנבחרת ישראל חיכתה רק לו, שיהפוך אותה לנבחרת המעוטרת ביותר באירופה, או לפחות במזרח התיכון, העדיף לשכשך בשלולית ליגת העל (נכון, תמורת יותר כסף), שלולית לה בעצם לא השתייך לכאורה לאורך כל השנים.

זהו קשטן. ברוך כשרונות, אמיד בתארים, עשיר בכסף. ואחרי הכל, ולמרות הכל: מחמיץ פנים. מסוכסך תדיר עם עצמו ועם העולם, נעלב סדרתי, נגזל בשיטת הסרט הנע. ולמרות הכל, המאמן המעוטר ביותר בישראל. פאסיב אגרסיב קלאסי. ועכשיו, לפתע, גם "דרור". תחילתו של ספין קשטני חדש? ואולי מחוות פיוס מצדו של אדם שעוד מעט קט יצעד אל עבר שקיעת הקריירה שלו, ורוצה למחוק מהזיכרון את "קשטן" ולהיוותר רק "דרור". הזיכרון האנושי, כזכור, אוהב את הגיבורים שלו פרסונאליים מאוד. לא מכופתרים. ציפורי דרור של נוסטלגיה.