שטינקר ליום אחד

מזה כשנה וחצי, מאז החלה הקרן החדשה לישראל, המפרסמת את מדד הגזענות ממגרשי הכדורגל, את עבודתה, נשמעות כמעט לאחר פרסום כל דו"ח טענות על חוסר אובייקטיביות ועוד מיני השמצות, בעיקר מאוהדי הקבוצות. הנהלת בית"ר ירושלים, שאוהדיה "זכו" בשנה שעברה במקום הראשון בתואר "הקבוצה הגזענית ביותר" וגם העונה מוליכים את הטבלה "בבטחה", יצאה כנגד הקרן בטענה שאינה משקפת את המציאות ומשיגה דווקא את המטרה ההפוכה. אותי באופן אישי סיקרן מאוד להבין כיצד זה עובד באמת, מי אלה 'המשקיפים' האלה ומה הקטע שלהם. מה רושמים, איך רושמים, מתי? מכיוון שלי גם משלמים על הדברים האלה, החלטתי לצאת לשטח ולבדוק את העניין אחת ולתמיד.

פניתי להנהלת הקרן בבקשה להתלוות לאחד המשקיפים שלהם בשבת האחרונה ונעניתי בחיוב. הדובר, איציק שנן, הציב לי תנאי אחד ויחיד - לא לחשוף בשום פנים ואופן פרטים על המשקיף. שיתוף הפעולה מצד אנשי הקרן היה מלא ואני הייתי זה שבחר לאיזה משחק ללכת.

הבחירה היתה לא קלה. הדרבי התל אביבי היה כמובן הסיפור החם של המחזור וגם המשחק בין חיפה ובני יהודה או מאבק התחתית בין בני סכנין ואשדוד הסתמנו כמפגשים מתוחים, אבל כשבית"ר, אחרי שני המפגשים הכל כך מתוקשרים עם סכנין, מקבלת מייד את נצרת, לא נותר ספק מהו המקום הנכון עבורי. כדי ללכת עד הסוף ביקשתי לעקוב מקרוב אחרי אוהדי בית"ר ירושלים.

כאן, אני חייב לגלות, נתקלתי בבעיה. איך אני, כאוהד בית"ר, אוכל לשבת ביציע יחד עם משקיף ו'להלשין' על אוהדי הקבוצה שלי, שאת חלקם אני אפילו מכיר אישית. "לכל משחק אנחנו שולחים כמה משקיפים, תלוי בכמות האוהדים ובמספר היציעים בהם הם יושבים", הסביר לי שרון, משבץ המשקיפים מטעם הקרן והאחראי על פרסום הדו"ח השבועי המסכם. לדרבי, למשל, נשלחו לא פחות מחמישה משקיפים. לקרית אליעזר נשלחו שלושה (שניים עבור אוהדי חיפה, אחד לבני יהודה). בעילוט, בגלל מיעוט הקהל היחסי (שני יציעים של נצרת ואחד של בית"ר), הסתפקו רק בשני משקיפים.

שני משקיפים ומלווה אחד נלהב עם מצלמה קטנה מתחת לחולצה.

שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה, אני פוגש ליד האצטדיון בעילוט את רז, שם בדוי (אפילו את האות הראשונה של שמו נאסר עלי לפרסם. מה שטוב לשב"כ ולטייסי חיל האויר לא טוב מסתבר לקרן החדשה...). החל ממועד זה מתחילה למעשה עבודתו ונמשכת בדרך כלל כשעה לאחר שריקת הסיום של המשחק. "היו משחקים שנשארתי גם הרבה יותר", הוא מספר. "זה תלוי באירועים שאחרי. בדרך כלל האוהדים מתפזרים בשקט אבל המטרה שלנו היא לדווח גם על אירועים שקורים מחוץ לאצטדיון".

רז, תושב הצפון, בן 30 פלוס, משקיף מטעם הקרן החדשה זו כבר השנה השנייה, בעצם מאז שהחלה את פעילותה בשלהי העונה הקודמת. למי שעדיין לא יודע - העבודה שלו היא בהתנדבות מוחלטת. הקרן מממנת לו רק את הכרטיס ליציע ואת הנסיעות הלוך ושוב. מכיוון שהוא גר בצפון - רוב המשחקים שאליהם הוא משובץ הם אלו באיזור מגוריו, קרי - משחקי הבית של מכבי חיפה, אחי נצרת, בני סכנין וקבוצות הליגה הלאומית מהאיזור, שגם בה הקרן בולשת, מסכמת ומדווחת. את ההודעה לאיזה משחק הוא משובץ הוא מקבל בדרך כלל ביום שלישי, כך גם האם ילווה את אוהדי קבוצת הבית או את אוהדי קבוצת החוץ. "אני יכול לבקש להיות משובץ למשחק מסויים אבל לכל משחק ששולחים אותי - אני הולך בחפץ לב. אתה יודע כבר כמה קבוצות יצא לי כאילו 'לאהוד'? כמעט את כל הליגה", הוא מספר בחיוך. "זה מין תפקיד בלשי כזה".

שרון, האחראי על רז, מוסיף: "חשוב לי מאד לא לשלוח את אותו משקיף פעמיים לאותה קבוצה. אני גם משתדל שאם משקיף מסויים אוהד קבוצה מסויימת והוא נשלח לסקר את אותו משחק - הוא ילווה דווקא את הקבוצה היריבה. בדרך כלל אין לי הרבה משחק עם זה, בעיקר באיזור הצפון והדרום, אבל הרוטציה חשובה מאוד. שאף משקיף לא יגיע עם דעות קדומות ליציע. כך הוא יהיה אובייקטיבי לחלוטין, בלי להיות חבר או מכר של...".

אל התפקיד רז הגיע ממש במקרה וכפי שהוא מתאר "זה ממש נפל לי מהשמיים". מי שיראה אותו לא יוכל לגלות כמובן שום סממן של משקיף. הוא אוהד כדורגל, אפילו שרוף כהגדרתו, אבל לא מזוהה כיום עם אף קבוצה ישראלית. "בצעירותי אהדתי את בית"ר ירושלים", הוא מפתיע אותי. "אבל פשוט לא הייתי מסוגל להתחבר לקהל שהיה קורא קריאות גזעניות ביציעים ונוהג בדרכי אלימות". בשנה שעברה הוא היה נוכח כצופה לכל דבר בדרבי של נצרת בליגה הלאומית בין אחי נצרת להפועל נצרת עילית.

"זה היה משחק חם שקבע מאוד לצמרת. שמעתי את הקללות של שני הצדדים אחד כלפי השני ופשוט הזדעזעתי. גם שלט שתלו אוהדי נצרת עילית בו נראה אוהד משתין על סמל של אחי נצרת הוציא אותי מדעתי. למחרת, ממש בפוקס, נתקלתי במודעה בעיתון שדרושים משקיפים למשחקי כדורגל שאכפת להם מהגזענות במגרשים ורוצים לתרום במשהו כדי לנגע את התופעה והחלטתי לשלוח קורות חיים. שבועיים אחר כך כבר נהפכתי למשקיף".

כ-55 משקיפים עומדים לרשותו של שרון. בכל מחזור הוא שולח למגרשים בין 20 ל-25 מהם. רז נחשב לאחד המשקיפים הבכירים והמנוסים ביותר. החדשים יותר עוברים בדרך כלל תדריך קצר לפני המשחקים כיצד למלא את הדו"ח אליו נגיע בהמשך.

"המטרה בהגעה לתחומי המגרש שעה וחצי לפני היא גם כדי לספוג את האווירה", מסביר רז. "יש משחקים, כמו זה למשל, בין קבוצה מהמגזר לקבוצה שמזוהה יותר עם הימין, שדווקא בזמנים האלו יכולה להתחיל כל התסיסה והקריאות הגזעניות. מבחינתי, עד שאני לא רואה ולא שומע כלום – האוהדים הם 100 אחוז. אני מגיע נקי לחלוטין, בלי שום דעה קדומה או מקרי עבר בהם עקבתי אחר הקבוצה (רז, אגב, היה זה שעקב אחרי אוהדי בית"ר גם מול בני סכנין במשחק הראשון מבין השניים לפני שבועיים). המשפט הזה שלו החזיר אותי לימי הטירונות הצה"לית. גם אז הרס"פ אמר לנו: "אתם מבחינתי חיילים טובים. עד ה-fuck הראשון".

אנחנו מתחילים לסייר סביב האצטדיון. בין כל מחסומי המשטרה שמפרידים לחלוטין בין אוהדי נצרת לאוהדי בית"ר זה לא קל, אבל עם האישורים המתאימים נותנים לנו לעבור. התחנה הראשונה היא מגרש החניה של אוהדי בית"ר (נפרד כמובן מזה של נצרת). אוטובוס ההסעה של האוהדים מגיע ורז יודע איפה לעמוד כדי לקלוט את הקולות והמראות. כשאוהדי בית"ר רואים מחלונות האוטובוס את אוהדי נצרת באופק, מתחילה החגיגה המוזיקלית. "אני נשבע באלוהים שלא יהיו פה ערבים...", "נצרת ובני סכנין חיזבאללה...", "הר הבית בידנו..." ועוד בסגנון.

אותי, ואל תשאלו למה, זה דווקא הצחיק. משהו כמו לראות סטנדאפיסט טוב משחק את סטריאוטיפ הערס. רז נהנה פחות ומביט עלי במבט שאומר - נו, תראה עם מי יש לנו עסק. ניסיתי להסביר לו מנסיוני האישי שמדובר בסך הכל בסוג של פורקן אחרי נסיעה מפרכת בת שעתיים מירושלים, אבל לא נראה לי שהטיעון הזה שיכנע אותו, וממילא המטרה שלו היא לדווח בצורה האובייקטיבית ביותר את מה שהוא רואה ושומע. את התירוצים והנסיבות המקלות לא חסר מי שיספק.

כוחות המשטרה הגדולים ועשרות הסדרנים "קיבלו" את פני האוהדים מיד עם הירידה מהאוטובוס. מעתה והלאה, כשליד כל אוהד כמעט עומד שוטר – אף אחד לא פוצה את פיו. מנסיון המשחק האחרון מול סכנין וממשחקים קודמים הם יודעים שכל מי שימשיך לשיר יעשה את דרכו לזינזאנה. ביציע זה אחרת, אני אומר לעצמי. זו מסה של אוהדים, וקשה לעקוב אחרי בודדים.

איפה אתה רושם את הקללות?, שאלתי את רז שאלה מתבקשת. יש עליך טייפ מנהלים? אולי פנקס? "הכל בראש", עונה לי רז. "לצערי הרב אני כבר זוכר ומכיר את כל השירים הללו בע"פ. זה לא ממש בטוח להסתובב עם כלי כתיבה או מכשיר הקלטה. תאר לך שמישהו מהאוהדים יעלה עלי. אני עוד עלול לצאת משם חתיכות חתיכות". קצת בחוסר נעימות אני מספר לו על בדיחה בעניין ששירבטתי באחד מטורי ההימורים שלי בתחילת העונה, אבל הוא ממשיך לפרוש את משנתו ברצינות: "מיד איך שאני מגיע הביתה אני ממלא את הדו"ח כך שהכל עדיין טרי".

האוהדים של בית"ר המשיכו להגיע טיפין טיפין (סה"כ בהערכה גסה כ-1,000 אוהדים), בעיקר עם המכוניות הפרטיות, ואנחנו המשכנו אל התחנה הבאה שלנו - הקופות. הבלגאן בקניית הכרטיסים הוא גדול ושנינו עומדים בצד כדי לבחון את הנעשה. המשטרה מנסה לעשות קצת סדר אבל הסוסים שלהם משיגים את המטרה ההפוכה ואוהדי בית"ר רק מתחממים בקריאות "לכו תעצרו את הערבים, מה אתם באים עלינו?" אל לובשי המדים. רז מחפש, אפילו בכוח, לרשום בדו"ח גם דברים טובים על אוהדי בית"ר. בינתיים ללא הצלחה. אולי בתוך המגרש זה ייראה אחרת.

הסתובבנו עוד כחצי שעה באיזור הרחבה של אוהדי בית"ר וכשראינו שהכל כבר שקט, המשכנו אל האיזור הסטרילי שהכינה המשטרה, שם גם יושב הפיקוד שלה המפריד בין שני מחנות האוהדים. מהמקום הזה ניתן לבחון ולראות היטב את ההתנהלות של אוהדי בית"ר ואוהדי נצרת, אבל "ביציע זה יהיה הרבה יותר משמעותי", מסביר רז. את המשקיף שמלווה את אוהדי נצרת רז לא מכיר ולא נפגש עימו, לא לפני המשחק ולא אחרי. "כל אחד מעביר את הדו"ח בנפרד לשרון, והוא זה שעושה את החיבור וההצלבה במידת הצורך".

בכניסה ליציע לא נרשם אף אירוע חריג. אוהדי בית"ר, כמו גם אוהדי נצרת מן הסתם, מתים כבר להיכנס פנימה ולתפוס מקום. הבדיקות הקפדניות מתקבלות, כך נראה, בהבנה. מה גם שכולם כבר התרגלו אליהם. רז עומד בצד ובוחן את המתרחש. מניסיונו, כך הוא מתאר, זה מקום מועד לפורענות ולקריאות הסתה, אבל היום זה שונה. "מה אני אגיד לך, בחיים שלי לא ראיתי כאן בעילוט כוח משטרה כזה גדול. כל הכבוד למשטרה על הסדר".

כשלושת רבעי השעה לערך לפני תחילת המשחק, אנחנו עוברים ליציע. המטרה: לבחון שאין אף שלט, כרזה, דגל, סטיקר, שירונים או כל דבר דומם אחר שמבטא גזענות או הסתה. סיבוב חפוז ביציע של בית"ר מגלה שהמשטרה עשתה את שלה גם בשטח הזה. על פי ההוראה שקיבלו כוחות המשטרה, כל שלט דומה יורד והאוהד האחראי עליו ייעצר. הירושלמים, שעשו דרך של 200 ק"מ בשביל לראות את המשחק, כנראה לא רוצים לבלות את כולו בניידת.

אני מביט באוהדי בית"ר המעודדים ובאופן טבעי מחפש את היציע, אבל נזכר איפה אני ובשביל מה באתי ומסתפק בזמזום חרישי. אני אומר לעצמי - בטח עוד מעט נתפוס פה מקום ביציע ולפחות נוכל ליהנות מהמשחק תוך כדי המעקב, אבל אז רז מפתיע אותי ומטיל את הפצצה: "בוא, אנחנו עוברים ליציע הסמוך, זה של נצרת".

'סליחה??', אני שואל אותו. 'הרי אתה המשקיף של בית"ר. למה אנחנו לא יושבים פה? לפי מה שאני הבנתי - המשקיף של בית"ר יושב ביציע של בית"ר וזה של נצרת יושב ביציע של נצרת'.

אז מסתבר שהנסיון של רז, בעיקר באצטדיון בעילוט, כבר הוכיח את עצמו. "תשמע", הוא עונה לי. "המטרה היא מאוד פשוטה. אין לי כוונה לרשום בדו"ח כל קללה שמוציא מפיו נער בן 15. המטרה היא לזהות מסה, כמות כזו של אוהדים שרק אם הצד השני שומע אותם – הם 'ראויים' להיכנס אל תוך הדו"ח. אם תרצה, במובן מסויים אני נותן לאוהדי בית"ר הנחה גדולה. לא בכל אצטדיון זה אפשרי. בקרית אליעזר למשל, אתה חייב לשבת ביציע של אותה קבוצה כיוון שהיציע של היריבים מרוחק מאוד, אבל בעילוט, שהיציעים סמוכים אחד לשני, זה אפילו עדיף".

אחרי רגע של מחשבה השתכנעתי שיש הרבה הגיון בדבריו של רז. הרי הטענה העיקרית של הנהלת בית"ר ושאר המתלוננים היא שאת כל המהומה עושה קומץ לא משמעותי. בישיבה במרחק מה מהיציע - רז בעצם מבטל את אותו 'הקומץ'. ברעש של האצטדיון, קריאה שתישמע היטב ביציע השכן כבר לא תהיה שייכת לקומץ. בקווים המנחים ששרון מעביר למשקיפים לפני מילוי הדו"ח, הוא מבקש מראש: "הדיווחים מהמגרש אמורים להתייחס בעיקר למגמות וכמה שפחות לתופעות פרטניות".

אבל אני עדיין בשוק. למעט יציע העיתונאים של בני יהודה, שהוא למעשה יציע אוהדים לכל דבר, מעולם לא ישבתי במשחק של קבוצתי האהובה ביציע של האוהדים היריבים. אז נכון שעיתונאי אמור להיות אובייקטיבי אבל למה דווקא ביציע של הקבוצה היריבה?

בדרך אל היציע היריב (כמובן שאת המעבר אנחנו עושים אך ורק עם האישורים המתאימים ודי בחשאי), כשאני עדיין מתקשה לבלוע את הצפרדע, רז מנסה להרגיע אותי: "אל תדאג, אנחנו לא יושבים ממש בתוך גוש האוהדים. יש לי מקום קבוע שממנו ניתן להבחין היטב באוהדי שתי הקבוצות ומשקיף מצויין אל אוהדי בית"ר". גם היציע של אוהדי נצרת מלא אנשי אבטחה. אנחנו תופסים את מקומנו בשורות העליונות. בקו אווירי מדובר על משהו כמו עשרים מטר מאוהדי בית"ר, די סמוך לשטח שמפריד בין שני היציעים.

מכאן והלאה מתחילה העבודה הקלה - לנסות ולזהות את שירי ההסתה והגזענות. אם אתם בקטע של לקבל כרטיסים חינם כדי לראות משחקים, אל תתקשרו לקרן החדשה. העיניים של רז מקובעות שמאלה לעבר היציע של בית"ר. על פי הדו"ח אותו הוא צריך למלא בסיום המשחק, הוא צריך לדווח גם על זריקת חפצים שמושלכים לעבר כר הדשא או ליציע היריב. מאות השוטרים, היס"מניקים והמאבטחים עם האפודה הזוהרת לא נותנים לאוהדי שתי הקבוצות את האפשרות אפילו לחשוב על לזרוק משהו. "כל הכבוד למשטרה", חוזר ואומר רז. "רק חבל שאנחנו צריכים כמות כזו של שוטרים במגרשים כדי שהשקט יישמר על כנו".

כששחקני שתי הקבוצות עולים לחימום על כר הדשא, מתחילות גם הקריאות ההדדיות בין שני היציעים. אותי עדיין מתסכל להיות מהצד השני של המתרס, אבל אני מנסה להתעלם ולהתרכז במשימה לשמה נסעתי לעילוט. "כל נצרת על הזין", צועקים אוהדי בית"ר. "נמני בן זונה" עונים אוהדי נצרת. 'מה עם אלה?', אני שואל את רז, 'האם גם קריאות מעין אלה, כן קללות אבל לא גזעניות, נרשמות בדו"ח שלך'? "תשמע, זה בעייתי", עונה לי רז. "אני אישית הייתי שמח שגם לא יהיו קריאות כאלו ביציעים אבל בינינו לא צריך להגזים. אני בדרך כלל רושם גם אותם אבל קללות כאלו לא נכללות בדו"ח הסופי". קריאות גזעניות, למי שלא מכיר את החוק, הן כאלו המתייחסות למוצא, דת, צבע או לאום. בשתי הקללות שהוזכרו ממקודם, יש מקסימום איזכור של מקצוע.

המשחק יוצא לדרך ורז ממשיך לנסות לזהות קריאות גזעניות מהיציע של הצהובים, אבל נאדה. "זה שינוי מהותי מאוד", הוא טוען. אפילו כששחקנה שחום העור של נצרת, אוקונגו, מקבל את הכדור, הכמעט-ציפייה של שנינו היא לשמוע את הנהימה המפורסמת והמכוערת, אבל הפלא ופלא - כלום. מבט על כמות לובשי המדים שמפגינים נוכחות צמודה לגושי האוהדים מסביר למה. דווקא ביציע שלנו, במחצית, מתפרע אוהד וממה שהצלחתי לשמוע מקלל לכל הכיוונים. תוך בערך 7 שניות הוא מוקף בחמישה מאבטחים שתוך שבע שניות נוספות כבר מוסרים אותו לשוטרים בחוץ. בתום המשחק שמענו שגם אוהד בית"ר אחד עוכב בשל קריאות דומות.

מי שספג לא מעט קריאות, בעיקר 'מהמר', 'מזדיין', 'עיוור' וכדומה, היה, כן, ניחשתם נכון - שופט המשחק - חיים יעקב.

"יופי", אומר לי רז עם שריקת הסיום. "יהיה לי דו"ח קל למלא". הקהל מתפזר ואנחנו רצים מיד לכיוון שערי היציאה. "עוד מקום שבו יש לא פעם בלאגן", טוען רז מנסיון העבר. המשטרה שוב לא לוקחת סיכונים והשער של אוהדי נצרת נותר נעול עד אשר כל אוהדי בית"ר מתפזרים. המקומיים לא מתלהבים מהרעיון ומתחילים להתגודד צמוד לשער הנעול כדי להקניט את אוהדי בית"ר שמחזירים להם באותן קריאות.

עד שהתאפשר לנו לצאת מהשער של נצרת, התפזרו מרבית אוהדי בית"ר ללא אירועים חריגים. רכבים מועטים בלבד (כולל זה שלי) נותרו במגרש החניה שהוקצה במיוחד לאוהדי בית"ר. האוהדים המקומיים, שלא מורגלים בהפרדה המוחלטת הזו ורגילים לחזור דרך אותו שביל הביתה, מבקשים מהשוטרים לעבור. כ-500 אוהדים מול כ-30 סדרנים יוצרים מהומה לא קטנה. שלושה אוהדים צעירים מצליחים לטפס מעל הגדר הרעועה ומקפיצים את כוחות האבטחה כאילו מדובר במחבלים. תוך שימוש בכוח, לא בטוח שסביר, השלושה נעצרים. גם את האירוע הזה הוא יציין בדו"ח, מבהיר רז. למרות שהוא המשקיף של בית"ר. "זה לא עניין של הגדלת ראש, זה דיווח של מה שאני ראיתי. אח"כ שרון ישווה בין הדו"ח שלי לזה של המשקיף של נצרת ויחליט מה לעשות איתם".

בסך הכל, כמו במשחק עצמו (0:0 למי ששכח), ביציעים וגם מסביבם היה זה אחר צהריים מאוזן ודל באירועים. בלי חזיזים, בלי אבוקות, בלי אף רימון עשן. אפילו פרי הדר של חסד לא עף מיציע ליציע, בקושי כמה גזרי ניירות שהועפו לאוויר. לפני חודשיים כתב פה עמיתי איזי עין-דור שהאיסור המוחלט והגורף של המשטרה וההתאחדות על שימוש באמצעי פירוטכניקה ביציעים הוא מוגזם והורס את כל ההנאה שבכדורגל. לא נותר לי אלא להסכים לכל מילה.

את הדו"ח עצמו ממלא רז מיד עם סיום המשחק ושולח אותו לשרון עוד באותו ערב בפקס או במייל. על כל עבירה כגון: שירים גזעניים, קריאות הסתה, קללות, הנפת שלטים פוגעים, אלימות פיזית, השלכת חפצים וכדומה, הוא מחוייב לכתוב: כלפי מי כוונה (שחקן/שופט/משטרה/אוהדים)? כמה זמן נמשכה? תדירותה? האם נעשתה במגרש או מחוצה לו? ומה היו כמות האנשים שביצעו אותה (יציע שלם/קומץ קטן/ וכדומה)?

במילוי הדו"ח לא פוסח רז כמעט על אף קריאה, כולל אלו של נצרת, כדי להראות את העימות המילולי הדו כיווני וכדי שהדברים לא יוצאו מהקשרם (למשל: "אוהדי בית"ר צעקו: 'אני שונא אותך נצרת' ואוהדי נצרת ענו: 'שבו בשקט יא מנאייק'). כמו כן צויינו האירועים בפתיחת המשחק עם הגעת האוטובוס, הבלאגן בקופות, קללות הדדיות במחצית, והאירוע של שלושת האוהדים בסיום.

קצת קשה, ואולי גם לא הוגן, להסיק מסקנות על עבודת המשקיפים מביקור אחד בלבד. עצם העובדה שיושב מעין מרגל מוסרי בקרב הקהל היא יוזמה מבורכת, אבל לטעמי לא ממש תורמת. דו"ח המשקיף, כפי שחוויתי אותו בעצמי, אכן מבטא את המציאות במגרש, אבל במדינה בה נשברו כל הנורמות כבר מזמן, מה אכפת לאוהדים גזעניים שיגידו עליהם שהם כאלה?

רז טוען שלדעתו פרסום המדד תורם להפחתת הגזענות והמשחק הזה היה דוגמא לכך. אני סקפטי. לטעמי, מה שגרם להפחתת האירועים עד למינימום היה הנוכחות המאסיבית של אנשי בטחון והאיום ערב המשחק שכל ציוץ מסית ישלח את האוהד לבלות 90 דקות בתא מעצר בדרך לשיפוט מהיר. גם מיעוט האירועים על הדשא עשה כנראה את שלו.

באופן אובייקטיבי לחלוטין (נשבע) הופתעתי לטובה מהתנהגות אוהדי בית"ר. לא האמנתי שכמות כזאת תעז להגיע מירושלים, ואם תרשו לי לא להתייחס ברצינות לקריאות של כ-30 נוסעי אוטובוס שנמשכו כשתי דקות, מבחינתי, אחים יקרים, אתם יותר מבסדר.

והמשקיפים? אולי לא זאת התרופה למיגור האלימות והגזענות מהמגרשים, אבל היי, במציאות כמו שלנו זאת לפחות התחלה. לי באופן אישי נתנה החוויה הזאת תקווה שאולי שינוי קטן שמתחיל במגרש יהפוך בסוף לשינוי גדול בהוויה החברתית שלנו. בספורט ולא רק בספורט.