עזוב אותך מהגארדן, תביא אוסישקין

השם רן גנשיט לא מצלצל מוכר מן הסתם לחובבי הכדורסל בארץ, גם לשרופים שבהם. אז תכירו: גנשיט (27) הוא עוזר המאמן הישראלי הראשון במכללות (היו מאמנים שיצאו לאחר שכבר הייתה להם קריירה מקצועית, כמו מאיר קמינסקי שעזב את הארץ לאחר שכבר אימן בבית"ר רמת גן והפועל חולון) והזר היחיד (כך על פי עדותו) במשרת אימון במכללה בארצות הברית.

גנשיט, שסיים זה עתה את עונת הבכורה שלו בכור ההיתוך של הכדורסל האמריקאי, הוא אחד משלושת עוזרי המאמן במכללת סיינט פרנסיס מניו יורק, שהפסידה ברבע גמר טורניר הנורתאיסט-קונפרנס (ליגה זניחה יחסית, אבל בדיוויז'ן 1) לסנטרל קונטיקט. מבחינת גנשיט זאת הייתה עונה מפוצצת בחוויות ולמרות שדיוק או קונטיקט זה ממש לא, הוא נהנה מכל רגע.

"במקור אני קיבוצניק מיוטבתה. התחלתי את קריירת המשחק הלא מוצלחת שלי באילות, עברתי תקופה בירושלים ולאחר מכן יצאתי לקורס מדריכי כדורסל", הוא פותח את סיפורו שמזכיר עשרות מקרים דומים מעולם הכדורסל המקומי.

את קריירת האימון שלו פתח גנשיט בעבודה עם גילאי נוער בגולן. כשהוא מדבר על ארבע השנים שלו שם, נדלק לו ניצוץ בעיניים, שכבה כשהוא מגיע לחלק של סיום דרכו שם. משהו שקשור כנראה לפוליטיקה מקומית, אבל הוא מעדיף לא להיכנס לזה, אז אנחנו ממשיכים הלאה.

"בשלב מסויים החלטתי שאני צריך לעשות שינוי. חבר היה אצלי בחדר, הבאנו אטלס, פתחנו בעמוד של אמריקה, עצמנו עיניים ונתנו לאצבעות ללכת במקומנו. האצבע נעצרה על ניו יורק. היינו קצת בשוק משתי בחינות. א. שזה יצא ניו יורק וב. כי לא היה לנו שמץ של מושג מה קורה עם המיכללות בניו יורק ואיזה קבוצות כדורסל יש שם". אחרי בדיקה קצרה, סומנה מכללת סיינט פרנסיס כמטרה המועדפת.

"הרמתי טלפון למכללה", מספר 'רנג'י, כמו שקוראים לו החברים. "הם ביקשו שאשלח להם כמה דברים וזה מה שעשיתי. היו מכתבי המלצות והיה רזומה לא רע, אבל זה לא הספיק והם רצו לראות אותי".

גנשיט עבר לניו יורק והחל לעבוד, כמו כל מיליון הישראלים במנהטן, במשלחת ישראל בקונסוליה. בסיינט פרנסיס הכניסו אותו מהדלת האחורית והחליטו לקבל אותו כחבר בצוות המאמנים, בלי תשלום כמובן, במקביל לתואר אותו הוא עושה באוניברסיטה.

צוות המאמנים הציע לו לעבוד קצת עם הילדים במחנות הקיץ, להבין מה קורה באמריקה. לאחר חודשיים עמוסים, הגיע טלפון שהזיז את העניינים קדימה. הוא לא היה מסיינט פרנסיס, כי אם ממנהטן קולג', בו קבוצת הכדורסל נעה בין חובבנות מוחלטת לתחרויות שכונתיות. גנשיט ביקש רשות להשתפשף שנה מחוץ לסיינט פרניס והצוות הניהולי הודיע לו שאחרי השנה הדלת תהיה פתוחה.

"בשנה הראשונה אימנתי במנהטן קולג' אצל בובי גונזלס ואחר כך דברים התגלגלו ככה שפתאום מצאתי את עצמי על הספסל במדיסון סקוור גארדן, מחלק הוראות לשחקני סיינט פרנסיס", מסכם גנשטי בקצרה את שפשוף האימון הראשון בארה"ב וההשתלבות המהירה בצוות של המכללה. וככה, במעבר לסרט אחר, צריך הבחור להתרגל לכך שכשסטודנטים שנמצאים כמוהו בשנה א' בלימודים קוראים "קואץ'" הם מתכוונים אליו. מצד שני, יש את הלילות הארוכים מול הוידאו, שיכולים להיגמר אחרי חצות. בחוץ יורד שלג, הדרך בתחתית ארוכה ובבית, בכמה שעות שנותרו לו עד ללימודים בבוקר, מחכים שיעורי בית.

במערך האימון של סיינט פרנסיס, גנשיט מתעסק בעיקר בתרגילים בצד ההתקפי. הוא היה שמח להתעסק גם בהגנה - הקרם דלה קרם של כדורסל המיכללות - אבל הוא מאמין שיום אחד גם זה יגיע.


"במובן מסויים אתה גם פסיכולוג", הוא מציג בפניי פן אחר בעבודתו. "המקרה הכי מפורסם שאני זוקף לזכותי הוא העבודה עם האחיין של סטפון מארברי. הילד תותח והוא בתחילת שנות העשרים. אבל מה - הראש לא כל הזמן בכדורסל. מסיבות, בילויים ומעריצות - איפה ומתי שרק אפשר. אני יושב איתו ומסביר לו שהוא צריך לקחת דוגמא מהדוד שלו ולאן הוא הגיע. האמת שעם הילד הזה יותר קל לעבוד, כי אתה לא נותן לו סתם דוגמא על כוכבים שאולי הוא לא לעולם לא יהיה כמוהם. הוא מכיר אישית כוכב כזה, שאוכל איתו ארוחת ערב בחגים. נכון לעכשיו הוא חזר להיות מפוקס בכדורסל".

על הגשמת החלום האמריקאי עוד מוקדם לדבר, כי בינתיים, התמורה החומרית היחידה שהוא מקבל היא מלגת לימודים. מלבד הקטע של התשלום, גנשיט לא מקבל הנחות בלימודים ולפעמים לא ברור איך יש מקום לכל התיאוריות האקדמיות במוח שמפוצץ בכל השמות והנתונים של כל אחד מהשחקנים בליגה, כולל גובה, משקל ומצב משפחתי.

"כל דבר קטן זה משהו מדהים", הוא עונה לי בתשובה לשאלה הבנאלית של 'איך זה להיות מאמן בארה"ב'. "למשל, יש לנו קוד לבוש למשחקי חוץ. אני כרגע לא יודע מה הקוד בישראל או אם בכלל יש קוד כזה אבל אלו הדברים הקטנים האלה שעושים כנראה את ההבדל בין כאן לשם".

- יש לאמריקאים מה ללמוד מישראלי כמוך?

"תראה, זה מחולק לשני דברים. החלק הראשון מגיע מהנימוס האמריקאי הטיפוסי. הם קודם כל יקשיבו למה שיש לך להגיד, לא יקטעו אותך באמצע וייתנו לך לסיים. גם אם הם לא יקבלו את דעתך, זה ייעשה בצורה עדינה ומתחשבת או בקיצור - אמריקאית. החלק השני נובע מההצלחה של הכדורסלנים האירופאים. בעולם הכדורסל בארצות הברית שמעו על מכבי ת"א כקבוצה המובילה של אירופה, העובדה שאתה מישראל נותנת לך את הקרדיט הזה שאתה בכל זאת מבין משהו בכדורסל. כי הם פתאום קיבלו פה כל כך הרבה שחקנים אירופאים שמצליחים, שהם לא יכולים להתעלם מהבנת המשחק האירופאית".

- לך תספר להם על הביצה המקומית ועל איך הכדורסל מתנהל פה

"אז זהו, שאני לא כל כך יודע מה בדיוק קורה בכדורסל בארץ. זאת אומרת יש קשר טלפוני, יש אינטרנט כמובן ויש אפילו קלטות ומשחקים של מכבי בערוץ הישראלי המקומי. אבל עצם העובדה שאתה קראת לזה ביצה, זה כנראה מלמד על משהו".

- יש מחשבות על חזרה לאימון פה בארץ?

"ברור שזו פיסגת השאיפות כרגע. לעבוד בקבוצה בישראל. כמובן שאם תבוא הצעה להיות עוזר מאמן במכללה גדולה אז אני אקפוץ על המציאה בלי שום בעיה. מה שיפה כאן שעסקי הכדורסל בנויים ככה שברור שלא כולם יכולים להיות ב-NBA, אז צריכים למצוא מקומות עבודה חלופיים. המקומות הללו זה ליגות המיכללות למשל, שמספקות פרנסה מצויינת להרבה אנשים".

כדורסלנים וכדורסלניות ישראליים במכללות יש בשפע, זה לא חדש, אבל עוזר מאמן נהנה מפרספקטיבה שונה מעט על המציאות של שחקן המכללות הישראלי: "תראה, ברור שיש כאן שחקנים שהגיעו כדי להעביר זמן במכללות ולצבור חוויה אמריקאית והם בכלל לא בטוחים שהם ימשיכו הלאה לקריירה מקצועית בארץ נניח. אני מעריך מאוד ספורטאים שבאו לכאן השקיעו בלימודים, עבדו קשה וגם הצליחו להתקדם בכדורסל. כשעמית תמיר יחזור לארץ הוא יהיה שחקן הרבה יותר טוב ממה שהוא היה לפני שהוא יצא. ולא רק שחקן, בכלל בכל המובנים שקשורים לכדורסל והבנת המשחק"

-אז אני מבין שעמית תמיר חוזר לארץ?

"בקריירת האימון הקצרה שלי עוד לא שלחתי אף שחקן לדראפט ליוויתי שחקן שנכנס לליגה הטובה בעולם, ככה שאני לא ממש יכול לקבוע, אבל מה שלמדתי כאן בנוסף לתרגילים חדשים בהגנה והתקפה, זה לדעת שמה שקבוצות ב-NBA מחפשות זה את גורם ההפתעה. מה שהם קוראים "נשקים חריגים". שפתאום יהיה גבוה שמסוגל לצלוף שלשה לדוגמא.

לתמיר יש את זה, אך במקביל חסר לו את המשהו הבסיסי הזה שהוא יוכל להיבנות עליו בנוסף ליכולת שלו כגבוה שקולע מבחוץ. כשאני חושב על דוגמא אני מתכוון לנייט האפמן שהיה סנטר מצויין אך במקביל הייתה לו יד מרחוק מצויינת".

- לסיום, במשפט אחד מה הדבר הכי גדול שלמדת עד עכשיו מהתקופה שלך במכללות?

"לחפש את התרגיל הפשוט. לדעת לגרום לשחקנים שלך לעשות את הדבר הפשוט הזה. העניין הוא שרק כשאתה מאמן מספיק מנוסה יש לך בארסנל כמה וכמה תרגילים פשוטים כאלה שיכולים להפתיע את היריבה שלך בדקות הסיום".

אז עכשיו הוא כאן, בחופשת מולדת בה ינסה למשוך כמה חוטים בעזרת הקליקה הקטנה שיצר לו פה לפני הנסיעה. על מה שקורה כאן מבחינת קומבינות וקשרים אישיים הוא לא הכי מעודכן אבל זה לא ממש משנה לו. הוא יודע מה הוא הולך להקנות לקבוצה שהוא יאמן. הוא רק מקווה שיהיה איזה יושב ראש או אפילו מאמן ראשי שיהיה לו את האומץ לקחת תלמיד מבית הספר הגבוה ביותר לאימון כדורסל.