בקאמפ נואו מתחילים להתאהב בפרנקי

בברצלונה לא ידעו אם לצחוק או לבכות. ארבעה ימים לפני המפגש החשוב מול ולנסיה בסיבוב הראשון העונה, משחק שאמור לקבוע אם הקבוצה בדרך למעלה או שוב תשקיף על הצמרת מהצד, והמאמן פרנק רייקארד מתעקש לגרור את הקבוצה בטיימינג הכי גרוע שאפשר למשחק ידידות מיותר, ועוד במקסיקו. זה קרה בראשית אוקטובר האחרון, כשרייקארד וברצלונה הוזמנו למקסיקו-סיטי למפגש מול מועדון השמנת המקומי, קלאב אמריקה. עבור המאמן ההולנדי לא היה מדובר בעוד משחק לפרוטוקול. לא סתם הוא התעקש לצאת לארץ הטקילה ולטרטר את הקבוצה דווקא לפני משחק כל כך גורלי. לרייקארד היה חשוב להגיע עם הסגל המלא ולהראות נוכחות. ליאו בינהאקר, המנטור שלו, מי שנתן לו את הצ'אנס הראשון בבוגרים של איאקס והפך אותו בגיל 19 לשחקן גם בנבחרת האורנג', הוא היום הבוס של המועדון המקסיקני. כשבינהאקר חתום על ההזמנה, רייקארד אפילו לא חשב לסרב.

הטיול למקסיקו הוציא את אנשי הכדורגל בקטלוניה משיווי משקלם. מאמנים ושחקני עבר, פרשנים ועיתונאים, אף אחד לא ממש הצליח להבין למה לעזאזל אי אפשר לדחות את המסע. הנבואות השחורות של כל מי שקשור לענף התגשמו כמעט אחת לאחת בקאמפ נואו ארבעה ימים מאוחר יותר. דווקא מול ולנסיה הפגינה ברצלונה הופעה אפורה במיוחד, התקשתה לשמש יריב ראוי ובנס הפסידה רק 1:0. בפורומים סגורים סיפרו הסטארים של המועדון שאחרי הנסיעה למקסיקו הם בקושי עמדו על הרגליים.

כמו שכבר הבנתם, בברצלונה של הסתיו האחרון לא חסרו בעיות. הפסדים בשרשרת (כולל חמישייה ממלגה ושלישייה מבניון וסנטנדר), כדורגל כבוי ונטול ברק וכתובות גרפיטי בגנות רייקארד על קירות האיצטדיון הצטרפו לביקורת פומבית שהשמיעו השחקנים נגד המאמן. "הוא מייבש אותי על הספסל ולא נותן לי הזדמנות להוכיח את עצמי", יילל חביאר סאביולה. "אני לא מבין את רייקארד", התלונן השוער הטורקי רושטו, "הוא אמר לי שזה נורמלי שאני אהיה מחליף כי אני לא יודע ספרדית, אבל המאמן רק שכח שגם הוא עצמו לא ממש שולט בשפה". גם השלד המקומי לא דפק להולנדי חשבון. למרות הוראה מפורשת נתפס הקשר ג'ררד מדבר בפלאפון בחדר ההלבשה כשעה לפני משחק של הקבוצה בגביע אירופה.

אחרי ההדחה המשפילה בגביע מול סרגוסה בינואר, ימיו של רייקארד בברצלונה נראו ספורים. המדיה המקומית לא הפסיקה לפרסם שקרלוס ביאנצ'י, מאמנה הארגנטינאי המצליח של בוקה, כבר סגר תנאים וממתין לקריאה. אנשי הכדורגל בספרד שוב נהנו לגחך על חשבון המועדון המפואר והמאמן הכושל שלו. אבל אותו הפסד לסרגוסה, שאמור היה לסמל את סוף עידן רייקארד במועדון, השיג את האפקט ההפוך. מאז, ברצלונה פשוט לא מפסיקה לנצח. נכון להיום עומד מאזנה של הקבוצה על שבעה נצחונות ברציפות. לא סתם נצחונות דרדאלה, אלא הצגות של ממש. ולנסיה ולה קורוניה, שחגגו על הכחולים-אדומים בסיבוב הראשון, קיבלו בסיבוב הגומלין שיעור מברצלונה המתגבשת. כמו לא מעט פעמים בקריירה, רייקארד שוב סתם את הפיות לכל אלו שהספידו אותו.

פרנק רייקארד הוא אחת מאגדות הכדורגל ההולנדי. תארים מכל סוג והופעות בלתי נשכחות במועדונים הנוצצים ביבשת הפכו אותו לאחד השמות המוכרים על הכדור. אבל כשבוחנים את הקריירה של ההולנדי, לא קשה לראות שהדרך שלו לטופ לא בדיוק זרמה חלק. כשבאיאקס רצו לזרוק אותו ובכורניגן סירבו לקלוט אותו, רייקארד לא ויתר. גם כשאד דה~מוס אמר שלא ייצא ממנו כלום ויוהאן קרויף תפס עליו קריזה, האיש לא נשבר. בשקט בשקט, בעבודה קשה, הוא הצליח לבנות לעצמו מוניטין של אחד השחקנים האיכותיים והפופולריים באירופה.
כמו בראשית ימיו כשחקן, גם בתחילת הדרך כמאמן שוב חיכו לרייקארד בפינה. הכישלון להביא להולנד את התואר ביורו 2000 והירידה לליגה השנייה עם ספרטה רוטרדם, לראשונה בהיסטוריה של המועדון, רק חיזקו את העליהום. הסבה מקצועית נראתה באותם ימים כמו עניין של זמן, אבל רייקארד חרק שיניים והמשיך לעבוד. היום, בפורמה הנוכחית של ברצלונה, כשהקבוצה דורסת את ספרד, המאמן ההולנדי שוב צוחק אחרון.

פרנק רייקארד, 41, נולד באמסטרדם לאב ממוצא סורינמי ואם הולנדית. אביו הרמן, כדורגלן חובב, חשף אותו לענף כבר בגיל שש, יחד עם הילד של השכנים, עולל בשם רוד חוליט. אחרי ששיחק במועדונים הזניחים של אמסטרדם דוגמת אס.סי, ביוטנבלדרט ודי.וו.אס, הגיעה הפריצה הגדולה. ליאו בינהאקר, מאמנה של איאקס הגדולה, ראה, התרשם מהילד בן ה-18 ושלף אותו היישר לקבוצת הבוגרים. רייקארד מצדו החזיר בשער כבר על הפרמיירה, בניצחון 2:4 על גו-אהד איגלז. בשנת 81' הגיע הספתח גם במדים הלאומיים. רייקארד הצעיר עלה כמחליפו של חוליט במשחק מול שווייץ. הערב הזה זכור בעיקר בזכות שדרן הטלוויזיה ההולנדית, שלא שם לב לחילוף וקרא בשמו של חוליט כל אימת שהכדור הגיע לרייקארד.

בחממה של בינהאקר באיאקס המשיך רייקארד להתבלט, אלא שעזיבתו של המאמן השפיעה גם על מעמדו של השחקן הצעיר. אד דה-מוס, שקיבל את המושכות, לא ממש החזיק מהטלנט, והציע את רייקארד לכרוניגן האפרורית. גם זו לא התלהבה לקלוט את השחקן, שהתנדנד בין היציע לספסל. כשאיאקס הודחה מגביע אירופה הפך המאמן את רייקארד לשעיר לעזאזל. "למה אתם מצפים מאיתנו?", אמר דה-מוס לתקשורת ההולנדית, "זה מה שקורה כשיוצאים למלחמה עם שחקנים כמו פרנק רייקארד".

אותה הצהרה של דה-מוס נחשבת היום אחת הבדיחות הגדולות בתולדות הכדורגל המקומי ונקודת המפנה גם בקריירה הקצרה של רייקארד. "הדברים של דה-מוס חישלו אותי וגרמו לי להיות טוב יותר", הוא סיפר. "מאותו רגע עשיתי סוויץ' בראש, כדי להראות לכולם מה אני שווה". ורייקארד אכן הראה. ממעמד של שחקן שולי הוא הפך לאחד הברגים החשובים באיאקס, לצד שמות כמו מרקו ואן באסטן, דני בלינד וג'וני ואן שחיפ. הגעתו של יוהאן קרויף הביאה לשדרוג נוסף ביכולת של השחקן. אינטליגנציית המשחק הגבוהה, ראיית המשחק הנהדרת, התיקולים הנקיים והטכניקה המלוטשת הרשימו כל איש מקצוע שראה אותו וסידרו לו מעמד של קבע גם בנבחרת.

אלא שהאידיליה עם קרויף לא נמשכה זמן רב, במיוחד אחרי שהמאמן המפורסם הסיט את רייקארד, שהתעקש דווקא על משבצת הקשר האחורי, לעמדת המגן. גם השיחות האישיות שנהג קרויף לבצע בתדירות גבוהה העלו לרייקארד את הסעיף. הוא פנה לראשי המועדון והודיע שהוא מסרב לשחק במועדון כל עוד קרויף על הקווים. המאמן מצדו לא ממש התעקש, והמליץ לשחרר את רייקארד לאלתר. אחרי שמונה שנים, 172 משחקים ו-42 שערים במדי איאקס הוצב רייקארד ברשימת ההעברות והוחתם על ידי סרגוסה. בחצי העונה בספרד התקשה רייקארד להתאקלם. למזלו, הוא זומן לסגל הנבחרת ההולנדית ליורו 88', ובסיומו של הטורניר, שהסתיים בזכייה הולנדית מזהירה, המניה של רייקארד חזרה להיות אחת החמות ביבשת. אחת המחזרות הלוהטות אחרי השחקן היתה אלופת איטליה הטרייה מילאן, ששאפה לצרף את השחקן למרקו ואן באסטן ורוד חוליט לקראת השתלטות על היבשת. ארבעה מיליון דולר עלה התענוג, אבל במילאן לא התחרטו לרגע. בגיל 27 נחת רייקארד באיטליה וביסס את עצמו כאחד השחקנים הטובים בעולם. הטריו ההולנדי הוביל אז את מילאן לפסגת הכדורגל, ורייקארד, למרות שאת הכותרות גנבו לו שני חבריו הנוצצים, סיפק תרומה מכרעת. לשיאו הגיע השחקן בגמר גביע האלופות לשנת 89' מול בנפיקה ליסבון, עם כיבוש שער הניצחון.

ארבע שנים בסיר הלחץ האיטלקי הספיקו לרייקארד, וכשמועדון נעוריו מאמסטרדם הציע לו להצטרף, הוא מיהר למולדת. הוא נתן שנתיים מצוינות במועדון ההולנדי, ובקיץ 95', אחרי שזכה עם איאקס דווקא מול מילאן בליגת האלופות, החליט רייקארד שגיל 33 הוא הזמן המתאים לתלות את הנעליים.

הפרישה הסנסציונית רק העצימה את מעמדו של רייקארד בקרב הציבור ההולנדי. למרות שפע של הצעות, הוא סירב לחזור למשחק פעיל או להתחיל דרך חדשה כמאמן. את הזמן הוא העביר בקריאה של ספרי שירה וחוברות פסיכולוגיה, האזנה למוזיקה (בעיקר מוריסי עם השיר החביב עליו, "Our Frank") והקמת עסק עצמאי להלבשה תחתונה שהתמחה בקו תחתונים ספורטיבי שעיצב בעצמו.

שלוש שנים בדיוק עברו עד שלרייקארד חזר החיידק. כשחברת ההלבשה שלו נקלעה לקשיים וההתאחדות ההולנדית סידרה לו בקומבינה קורס מאמנים מזורז, רייקארד לא היסס וקפץ על ההזדמנות. בקיץ 98' הוא השתלב בצוות המקצועי של חוס הידניק בנבחרת האורנג', ובמקביל זכה במדליה של כבוד על תרומתו לספורט המקומי בטקס ממלכתי מידיה של המלכה ביאטריס. בתום המונדיאל בצרפת, כשהידניק עזב את הנבחרת לטובת ריאל מדריד, הוצע לרייקראד חסר הניסיון להחליפו. מינויו למאמן הנבחרת גרר ביקורות חריפות בהולנד. יוהאן קרויף אמנם הצדיק את המהלך והבטיח שרייקארד הוא הברקה, אבל שורה ארוכה של אישים, ובעיקר מאמני כדורגל פעילים, לא היססו לצאת נגדו בגלוי.

קו אדריאנס, מאמנה של איאקס באותם ימים, הוביל את הקו האופוזיציוני. "מדובר במינוי שערורייתי, שגובל בהונאה", הוא סיפר לכל מי שרצה לשמוע. "רייקארד הוא בכלל לא מאמן, והתעודה שסידרו לו בהתאחדות היא בדיחה". היכולת הבינונית במשחקי ההכנה ליורו 2000 רק חידדה את החצים. 11 תוצאות תיקו ושני הפסדים ב~17 משחקים סידרו לרייקארד סטטוס של המאמן הגרוע ביותר של הנבחרת מאז 1951. "את פברוטי לא שופטים לפי הצורה שהוא שר באמבטיה", הצהיר אז המאמן, אבל בהולנד התקשו להשתכנע. עד לפרלמנט ההולנדי הגיע הוויכוח הציבורי. יון מריינסן, חבר המפלגה הסוציאליסטית, אף דרש דיון מיוחד בסוגיה, אבל רייקארד לא התרגש והמשיך לעבוד.

הצעד הראשון שעשה היה להרגיע את מחנות השחקנים ולהפשיר את המתח בין השחורים ללבנים, שעשה שמות בטורניר של יורו 96' באנגליה. "כשקיבלתי את התפקיד", גילה רייקארד, "בדקתי גם איך החבר'ה מתנהגים מחוץ למגרש: מי יושב עם מי בארוחות, מי נמצא עם מי בחדרים". אדגר דאווידס, שסולק מהטורניר באנגליה אחרי שהאשים את השחקנים הלבנים בגזענות, מונה על ידי רייקארד לקפטן מחליף. דאווידס, שבילדותו תלה פוסטרים של רייקארד בחדרו, לקח את התפקיד ברצינות והבטיח להתנהג יפה. הצעד הבא הגיע במישור המנטלי, ועיקרו היה החלפת מכנסי הנבחרת מהלבן המסורתי לשחור. "לבן זה צבע יותר מדי נקי", הסביר רייקארד את פשר המהלך, "הצבע השחור משדר לוחמנות, עוצמה ומוטיבציה. מי שיעמוד נגדנו יקבל את המסר שאנחנו באים נחושים ולא מתכוונים לוותר". לצד הכדורגל האטרקטיבי החליט רייקארד לשים דגש גם על החלק הדפנסיבי, לפי הדגם של אריגו סאקי באיטליה. "הבהרתי לשחקנים שלנו שחשוב יותר להסתכל על היריב ולא על כדור, כי כדור לא ייכנס לשער בעצמו".

השחקנים, שבהתחלה לא כל כך ידעו איך לקבל את המאמן החריג, הסתגלו בסופו של דבר לשיטות העבודה שלו. "כשמינו אותו לא ידעתי למה לצפות", הודה דניס ברגקאמפ, "אבל הוא הצליח לעשות עלי רושם עצום. הופתעתי במיוחד מהיכולת המדויקת שלו לנתח את הקבוצות היריבות".

ביורו 2000, על אף התוצאות הלא מחמיאות במשחקי הידידות, הולנד של ריקארד התפוצצה. שלישייה לצרפת בסיבוב המוקדם ושישייה מול יוגוסלביה העלו את הנבחרת של רייקארד לחצי גמר מול איטליה והשתיקו גם את אחרוני הספקנים. למרות ההדחה בפנדלים, ראשי ההתאחדות כבר הכינו טיוטת חוזה לשנתיים נוספות, אבל רייקארד לא הסכים אפילו להקשיב. במסיבת עיתונאים דרמטית שכינס מיד לאחר ההדחה הוא הודיע על התפטרותו. "המטרה שלי היתה מקום ראשון, ואם לא לקחנו את הגביע, סימן שנכשלתי", הוא אמר לעיתונאים כשהוא ממרר בבכי, "אני מאחל לשחקנים הצלחה ולוקח את האחריות רק על עצמי".

רייקארד, כמעט מיותר לציין, לא נשאר מובטל זמן רב. בעונת 2001 הוא מונה למאמנה של ספרטה, הקבוצה הקטנה של העיר רוטרדם. "יש פה שלד מצוין ואני צופה למועדון עתיד ורוד", הוא הצהיר עם כניסתו לתפקיד, אלא שהשחקנים לא ממש יישרו קו עם המאמן שלהם, ועד מהרה חתמו קבע בתחתית. גם הבאתו של ארון וינטר המנוסה, חברו של רייקארד מאיאקס, לא עזרה לייצב את השורות, ולראשונה בהיסטוריה של המועדון ירדה ספרטה לליגה המשנה. "אני לא מאלה שנוטשים ספינה טובעת, וגם אם נרד ליגה אני לא אעזוב", הבטיח רייקארד. אבל כשלביתו הגיעו מכתבי איום מלווים בכדורי אקדח, הוא הרים ידיים והודיע על התפטרותו.

בקיץ האחרון מונה, כאמור, רייקארד למאמנה של ברצלונה. הוא אמנם היה רק האופציה השלישית לתפקיד, אבל סירובם של רונלד קומאן וחוס הידניק, בתוספת המלצה חמה של קרויף, סללו את דרכו לתפקיד. אחרי ארבע שנים עלובות ללא תואר, חמישה מאמנים כושלים ו-150 מיליון יורו שבוזבזו על רכש כושל, רייקארד הוא האיש שאמור להוביל את המהפכה הקטלונית. "אני מבטיח שאיתי, ברצלונה תחזור לימים היפים", הודיע ההולנדי במעמד החתימה, "אני עוד אבנה קבוצת חלומות". עד לפני חודשיים זה לא בדיוק עבד, אבל עכשיו מרוצים בברצלונה. שנת המבחן, אומרים שם, תגיע בעונה הבאה, אחרי שרייקארד יצבור ניסיון וישלים את המהפכה עם שחרורם של השחקנים לואיס אנריקה, מארק אוברמרס ומיכאל רייזנגר. צעירים מבטיחים דוגמת רפאל ואן דר וארט ותומס רוסיצקי כבר יושבים חזק על הכוונת. "עקבתי אחרי רייקארד הרבה זמן", אמר מרצ'לו ליפי, מאמנה של יובנטוס, "ולדעתי הוא מאמן מבטיח. אם ייתנו לו זמן, הוא עוד יצליח בברצלונה בגדול". ואם ליפי משחרר הצהרה כזו, מי אנחנו שנתווכח.