לוני הפסיד בעליון

בית המשפט העליון קיבל היום את ערעורה של רשת שוקן בתביעת לשון הרע שהגיש נגדה לוני הרציקוביץ', וביטל פסיקה של בית המשפט המחוזי לטובתו ממאי 2002 בשל פרסום מאמר במקומון הרשת 'העיר', שהמשיל את הבעלים של מכבי תל אביב ל"עכבר" (קישור לפסק הדין המלא בתחתית הידיעה).

הפרשה החלה באוגוסט 1999, כאשר בכתבה ש'ידיעות אחרונות' הופיע ציטוטו מפיו של לוני בו נאמר: "כל אימת שמתגלית בעיה, אנשי תקשורת יוצאים כמו עכברים ומציפים רעל ושטנה לכל עבר, תוך הסתה שיטתית של אוהדים, בכללם הרבה בני נוער".

ארבעה ימים לאחר מכן פורסם ב'העיר' מאמר פרי עטו של איתן בקרמן, בה טען כי בדברים הנ"ל חשף עצמו לוני כמסית האמיתי והמשיל אותו בדרך ציורית לעכבר.

לוני הגיש תביעה נגד הכתב, העורכים האחראיים שאול ביבי ואמנון רבי ורשת שוקן, בגין הוצאת לשון הרע ובמאי 2002 פסק השופט המחוזי אמנון סטרשנוב לטובתו וחייב את שוקן בתשלום פיצויים בסך 500 אלף שקלים. שוקן ערערה לבית המשפט העליון וכבר בדיון מוקדם לפני כשנה הבהירו שופטי העליון כי כנראה לא ישאירו את פסק הדין כמות שהוא. השופטים הציעו לצדדים להגיע לפשרה שתכלול התנצלות של כל צד. עורכי הדין של שוקן הצהירו כי העלו הצעה דומה כבר במשפט הדיבה המקורי, אך עורכי דינו של לוני סירבו להצעה ודרשו את המשך הדיון בערעור.

היום, שלוש וחצי שנים לאחר שהחלה הפרשה, בהרכב של שלושה שופטים בראשות הנשיא אהרון ברק, החליט בית המשפט העליון פה אחד לבטל את פסיקת המחוזי וחייב את הרציקוביץ' לשלם בחזרה את הפיצויים שנפסקו לו, בתוספת 70 אלף שקלים כהוצאות משפטיות, ריבית והצמדה.

את לוני ייצגו במשפט עורכי הדין איתן ארז ויואב בן פורת, בעוד את רשת שוקן ועיתון 'העיר' ייצגו עורכי הדין מיבי מוזר ושירה בריק ממשרד ליבליך מוזר.

להלן עיקרי מאמרו של איתן בקרמן, שנשא את הכותרת "העכבר הוא עירום", כפי שהוצגו בפסק הדין.

הכותב פתח את גוף הכתבה בתיאור כללי של לורדים אנגלים, הטורחים על טיפוח חזות מכובדת, אך מפעם לפעם נתפסים בקלקלתם. כדוגמה לכך, מתוארת סצנת מין. בהמשך, מצוין כי "גם ללורד שלנו קרה מקרה. שונה בתכלית, כמובן". והכותב ממשיך:

"הלורד שלנו הוכה בחום השמש האסייתית. שנים רבות, גם בקיץ המזרח תיכוני הוא שמר על איפוק ונמנע מלהזיע. לעיתים נדירות, כשהחום היה קשה מנשוא, אכן הופיע נוזל על פניו – כך היה כשהחליט להדרש לסוגיה משפטית לא נעימה שנגעה לענייניו – אך משום שהיו אלה פניו של הלורד, ידעו כולם כי לא זיעה היא, אלא מי הגילוח המשובחים שלו. ברי המזל שזכו להתקרב עד כדי פסע מן הלורד הגדילו לספר על ניחוח הבושם.

לפני ימים ספורים התרחש דבר מופלא מאוד. באחת משעות הצהריים, כשהשמש היכתה בעוז על הפדחות, בצבצה טיפת זיעה קטנה על מצחו של הלורד. כך ממש. ואחריה הופיעה עוד טיפה, ועוד אחת, ולפתע החלו שתי כפות ידיו להתלחלח, וזרועותיו וחזהו, ולא עברו דקות ארוכות עד שכל גופו של הלורד המהודר נטף זיעה, הוצף זיעה, מכף רגל ועד ראש. ולא רק זאת, אלא שריח לא צפוי עלה מגופו של הלורד, ריח עז, תקיף, ריח שמושך חתולים ממרחקים. שום ארומה לא היתה בו, רק צחנת זיעה פשוטה.

בעוד השמש חובטת מעל, ופלגים נוהרים על גופו, נפתח אט אט גם פיו של הלורד. קולות הזויים החלו עולים ממנו אל חלל העולם, מצטברים למילים לא ברורות. עוברי אורח משתוממים שחלפו ליד הלורד העידו כי שמעו אותו שח דברים אודות עכברים ורעל, ובני נוער, ותקשורת, ושטנה והסתה ועוד מיני כאלה. עניין מוזר עד מאוד, אמרו בליבם, מוזר עד מאוד, האם זה הלורד שלנו?

אם רק אלו היו פני הדברים, ייתכן שהיו נשכחים במהירה, ואולם אותו חזיון קיץ מוזר הפך למעשה קסמים ממש. בעוד הלורד מגלגל על פיו את המילים, החלו לפתע אזניו לגדול ולהתעקל ומישבנו החל לצמוח זנב ארוך כחבל ולא חלף זמן רב עד שהלורד כולו הפך למין עכבר ענק שעיר וחום. ולא רק זאת אלא שהיה הלורד עכבר משוטט בעיר מקושט בחליפתו המהודרת והיה ניגש אל התושבים, ובמיוחד אל הנערים הצעירים ולוחש על אזנם דברים אודות בעלי מקצוע בעירם. דברי רעל היו אלה, דברים מכוערים שהניר לא יכירם, והצופים בלורד ובמעלליו תמהו בשנית לעצמם: הלורד הוא עכבר, עכבר פחים בחליפה, ואיך זה, כסילים שכמונו לא הבחנו בכך מעולם"

בית המשפט המחוזי, שדן לראשונה בעניין, קבע כי מדובר ב-"דברי בלע, השמצה והכפשה כנגד התובע, וזאת כ'מסע נקם' מתוכנן ומבוצע היטב", וכמאור פסק פיצוי של 500 אלף שקלים, בגין הפגיעה והנזק "שנגרמו או העלולים להיגרם לתובע". לוני הסביר: "שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר. עיקר חיותו של איש ציבור יונקת משמו הטוב".

בערעור שהגישה, טענה רשת שוקן: "אין להגביל הבעת דיעה תקיפה ולשפוט בענייני "סגנון וטעם". הרציקוביץ' עצמו היה זה שטבע את השימוש במוטיב העכבר... בהיותו אישיות ציבורית עליו להיות נכון לספוג ביקורת".

"הכתבה שלפנינו מעוררת קשיים. היא נמצאת על הגבול הדק שבין ביקורת מוגנת לבין השמצות פרועות", ציין השופט ברק בפסק הדין המכריע של העליון. "יחד עם זאת....מקובל עלי כי מוטיב העכבר נועד לשמש כאמצעי אומנותי הבא להדגים כיצד הרציקוביץ הפך (או למעשה תמיד היה) למה שהוא יצא נגדו... לאחר שהרציקוביץ' טבע בעצמו את מוטיב 'העכבר', מוטיב קשה וחמור לכל הדעות, לא יוכל להלין על השימוש במוטיב".

השופט א.ריבלין תמך בפסיקה והדגיש: "חשיבותו של חופש הביטוי גוברת במקום בו מדובר בהבעת דעה בעניינים ציבוריים ובנוגע לאישים הנושאים תפקידים ציבוריים".

בית המשפט העליון אמר את דברו, אבל לא בטוח שמדובר בסוף פסוק. לאחר פסק הדין יצא לוני בהתקפה חריפה על החלטת בית המשפט ואמר כי הוא שוקל לדרוש דיון נוסף בעליון, בפני הרכב מורחב של 7 שופטים.

"פסק דינו של בית המשפט העליון חייב להדיר שינה מעיניו של כל אדם בישראל אשר כבוד האדם חשוב לו, בין אם מדובר באיש ציבור ובין אם לאו", אמר לוני בהודעה שהוציא.

"בית המשפט העליון נתן היום למעשה "אור ירוק" לפגוע בכבודו של כל אדם בישראל ולרמוס את שמו הטוב תחת אמתלא של "סאטירה", "אלגוריה" ו"פובליציזם". פסק דינו של בית המשפט העליון הופך את שמו של אדם להפקר ומרשה לכל עיתונאי לכתוב ככל העולה על רוחו. פסק הדין מתיר כל רסן מן העיתונות ומאפשר לה לרדת לרמת הטבלואידים האנגליים ולהדפיס ביטויים והשמצות הלקוחים משפת הרחוב".

אולי אחרי שיקרא את תגובתו של כותב מאמר "העכבר", איתן בקרמן, יצליח לוני לשים את כל העניין הלא נעים הזה מאחוריו.

"אני מאחל, מכל הלב, בריאות ואושר ללוני הרציקוביץ' ובני ביתו", אמר בקרמן לוואלה! ספורט לאחר ששמע את תגובתו של לוני. "ואני מזמין אותו לרדת איתי לחוף הים, לעשן סיגריה אם בא לו, להירגע מול הגלים, ולזכור שאף אחד לא באמת חושב שהוא עכבר. כולנו בשר ודם אנושי, גם הוא, ותמיד עדיף הפיוס על המריבה".