אינטר - מעין ליברפול למתקדמים

ביום ראשון בערב, עם נחיתתו בשלום של הכדור השלישי ברשתה של אינטר, אף אוהד של הכחולים-שחורים, בין אם היה ביציע הכבוד של סאן-סירו, ברחובות בייג'ין או בארץ הקודש – לא היה מופתע, או נדהם. היה מדובר, למרבה הצער, בכרוניקה של פיאסקו ידוע מראש.

מזה עשרות שנים, אך בעיקר לאורך שנות התשעים, אינטר מילאנו רכשה לעצמה יכולת סגולית ועקבית להמיט על אוהדיה המסורים עוגמות נפש ברמות שגובלות בסאדיזם צרוף. מעט מאוד קבוצות הצליחו למלא את הדלי ולבעוט בו במחי-יד, כל כך הרבה פעמים. הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן אובדן האליפות המר בעונת 2001/02, כאשר גורל הסקודטו היה מונח לרגליה של אינטר, אשר עמדה בפני משחק מכריע ב'אולימפיקו' מול לאציו. התקוות הרקיעו שחקים, אך כל אוהד אינטר בר-דעת, ידע היטב שמהמשחק הזה אינטר לא תצא אלופה ויהי מה – וכך אכן היה.

בעונת 2002/03, מעבר לאובדן התואר ליובנטוס, על-אף הובלה איתנה של הליגה לכל אורכה, קיבלו אוהדי אינטר כתוספת גם הדחה מייאשת מליגת האליפות על-ידי, מי אם לא, מילאן, האויבים מבית. במידה ואינטר היתה עולה לגמר הצ'מפיונס על חשבון מילאן, היה זה יכול להיות פיצוי הולם על שלל מפחי-נפש שנגרמו לאורך משחקי דרבי רבים בשנים האחרונות, אך גם בפעם זו יצאה מילאן כאשר ידה על העליונה, והיה נדמה כאילו שער השוויון שמרטינס כבש בשלהי משחק הגומלין, רק נועד לגרום להדחה להיות מתסכלת יותר, שכן אינטר הודחה רק עקב "שערי חוץ".

עם תחילת העונה הנוכחית, שוב הופיעו בקרב שחקני אינטר ואוהדיה התקווה שתהיה זו עונה מסוג אחר, אך תקווה זו נמוגה כלעומת שבאה. מעבר לשורת הפסדים כואבים ומביכים, שהביאו תחילה לפיטוריו של המאמן קופר ולאחר מכן לעזיבתו של הנשיא מוראטי, הגיעו לשיאים נוספים של עגמומיות, בשלושת המפעלים בהם אינטר נטלה חלק. תחילה היתה זו הדחה מפתיעה מליגת האלופות, לאחר תבוסה משפילה בסן סירו לארסנל, וספיגת שער שוויון מדינמו קייב בתום המשחק המכריע שקבע את העולות לשלבי ההצלבה. בגביע האיטלקי, אינטר שוב נקטה באותה שיטה אכזרית של יצירת אשליות והפחת תקוות (תיקו 2:2 מרשים בטורינו, שער שיוויון של אדאני בתוספת הזמן במילאנו), ואז, כשהגיע המועד לבעיטות עונשין, השאלה היחידה היתה מי יהיה הגיבור הטראגי שיחמיץ את הפנדל המכריע לאינטר. התשובה היתה, מה לעשות, כריסטיאן ויירי, חוד החנית של הקבוצה.

וכאמור, עתה, לאחר שער הניצחון של קלארנס סיידורף (כמובן אקס-אינטר, בשביל לחזק את אווירת הנכאים), נקרית בפני אוהדי אינטר עוד הזדמנות לשאול – "למה?". התשובות רבות ומגוונות: החל מניהול מקצועי-כלכלי כושל, כלה בחוסר סבלנות כלפי מאמנים ושחקנים, רכש מאסיבי וחסר רגש, ועוד ועוד. אך עושה רושם שהסיבה הראשונית עמוקה ומורכבת הרבה יותר. אופי המשחק של אינטר הוא מיסודו אפור, הססני, תבוסתני, ונוטה להיכשל ברגעי אמת. כפי שהלייקרס יקושרו לעד כקבוצת "שואו-טיים", וכפי שהזיקה של נבחרת גרמניה לכדורגל אגרסיבי, מכוער, ועתיר מזל בדקות ההכרעה – חזקה יותר מכל מציאות, כך גם דמותה המדוכדכת של אינטר. נדמה כי גם אם אינטר תופיע למשחק מול קבוצת הנשים של עירוני אריאל, תמשיך לבנות על התקפות מתפרצות ומצבים נייחים. האופי הזה, אשר הינו טבוע עד כדי מיאוס בקבוצה, חזק יותר מכל מאמן שפקד את אינטר ומכל סגל שהקבוצה הציגה לאורך השנים. ראייה לכך היא חוסר ההצלחה של מאמני אינטר, טובים ומצליחים ככל שיהיו, להנחיל שיטת משחק שתקצור הצלחות של ממש. מעין ליברפול למתקדמים.

לסיכום, גם לאחר הדרבי האחרון, שייכנס לארון הטרגדיות העמוס של אינטר, נמשיך, קהילת אוהדי אינטר, להרים ראש ולצפות לימים טובים יותר, ימים של אליפות. ספק אם זה יקרה במילניום הנוכחי, אבל זה יקרה. עוד תראו.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא.