רביב הגיע

באביב 2001 התקיימה בטורקיה אליפות העולם בכדורסל לבתי-ספר. את ישראל ייצגה הנבחרת של תיכון אורט י"ד ליבוביץ מנתניה. המכדררים מעיר היהלומים הפתיעו אפילו את עצמם כשהעפילו למשחק הגמר. לילה לפני המפגש המכריע מול הסלובנים, כשהמתח היה בשיאו והחברה במחנה הישראלי כבר חלמו על הגביע, החליטו זוג סוררים לחמוק מהחדר. האווירה הצבאית והמשמעת הקפדנית הספיקו להם כנראה. השניים יצאו להתפרפר עם כמה נערות מקבוצת הבנות הצרפתית שהיתה צמודה אליהם במלון.

הפיתוי היה ודאי גדול והסיכון משתלם. אחרת אי אפשר להסביר את הצ'אנס שלקחו השניים, וכל זאת מתחת לאפו וסמוך לחדרו של מנהל מגמת הספורט. אחרי שחמקו בהצלחה מעיניו הבוחנות של הבוס, הם היו בטוחים שהסכנה האמיתית כבר מאחוריהם. מה גם שהערב השקט והמענג עם הצעירות ממדינת חובבי רגלי הצפרדע השכיח מהם את המשימה החשובה והפחדים הנלווים אליה.

ההפתעה שחיכתה להם בבוקר המשחק היתה גדולה. השטיפה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. השמועות אודות החגיגה הגיעו לאוזניו של כוכב הנבחרת, רביב לימונד, שחתך את השניים בפומבי. "איך אתם לא מתביישים?", הוא צרח עליהם לעיני השחקנים והצוות המקצועי והניהולי. "עבדנו כל-כך קשה עד עכשיו, אנחנו מייצגים את המדינה ואת בית-הספר. זהו פשוט חוסר אחריות". מי שהכיר את לימונד לא הופתע. כדורסל הוא לא תחביב בשבילו, הוא בא אצלו הרבה לפני לימודים ובילויים. ההתייחסות הרצינית של הגארד, שגדל על מגרשי הבלאטות בנתניה, היא מסימני ההיכר הבולטים שלו. עבור לימונד, הכדורסל מהווה את קרש הקפיצה המיוחל לחיים שקטים מבחינה כלכלית.

שדרוג סוציו~אקונומי משמעותי לילד שגדל בבית קשה~יום בשכונת ותיקים. "המצב הכלכלי בבית לא היה כל~כך טוב. כל מה שביקשתי ממנו הוא תמיד עשה. המטרה עומדת לנגד עיניו, להצליח ולהיות שחקן מקצוען בליגה הבכירה. הוא רואה בזה מקפצה לחיים טובים יותר, ואני מאוד מקווה שהוא יצליח", מאבחן מאמנו של לימונד בבית-הספר ובמכבי נתניה, והאיש שליווה אותו מקצועית כמעט מתחילת הדרך.

רביב לימונד (190, 19.5) נולד בנתניה, בשכונה שהחלום הכי פופולרי בה הוא להיות עודד מכנס הבא, אבל הכוכב הצעיר בחר דווקא בספורט שלא ראה עדנה בעיר הולדתו מאז ימי אליצור העליזים. כדורסל. כבר בגיל חמש אפשר היה למצוא את הזאטוט המוצק עם הכדור הכתום מחפש חורים כדי לקלוע אליהם. בגיל תשע הוא נרשם למכבי נתניה. את ניצוצות הכישרון ואהבת המשחק ראו כבר מההתחלה.

אחרי שכיכב בקבוצות הקטסל השונות הגיע, כמו כל ספורטאי עם פוטנציאל באזור, לחממה של אורט ליבוביץ', שם פגש לראשונה את רובי בלינקו, המנהל המקצועי של הכדורסל בנתניה. כשהגיע לימונד לכיתה ט', נפלה לידיו ההזדמנות הראשונה להוכיח את כישוריו גם ברמה הארצית. הנבחרת של ליבוביץ' השתתפה באליפות הארצית של בתי-הספר, והגארד המוכשר תפר את כל היריבות בדרך אל התואר.
בעקבות הזכייה באליפות הוזמנה הנבחרת לטורניר קיץ בארצות-הברית, בהשתתפות עשר קבוצות מקומיות. "אבא שלי, שגר בארה"ב, סידר לנו אירוח בטורניר בסינסינטי", נזכר אילן קרטר, חברו הטוב של לימונד. "רביב היה אמור לשהות בזמן האירוח אצל משפחה מארחת, אבל דברים לא הסתדרו והוא נשאר אצל אבא שלי יחד איתי ועוד כמה תלמידים. בזמן הזה התחברנו עוד יותר. אני זוכר שרביב נתן טורניר ענק, ולמרות שהפסדנו בגמר, הוא נבחר לP~.V.M. אחד ממנהלי התיכון שם פנה לאבא שלי בבקשה לבדוק את האפשרות להשאיר את רביב בארה"ב".

באותו טיול הפגין לימונד לא רק כדורסל משובח, אלא גם חיבור להוא מלמעלה. "כולם יודעים שרביב מאמין גדול באלוהים ושהוא שומר מסורת", מוסיף עמית קליינמן, שהתארח עם לימונד באותו הבית. "באחד הלילות היינו ממש רעבים. הזמנו פיצה עם פפרוני, רביב כמובן לא נגע. הלכנו לישון, וכשקמנו בבוקר, רביב היה רעב וניגש בטבעיות למגש פיצה והתחיל לאכול, כשהוא לא שם לב לפפרוני. התחלנו לצעוק לו: 'רביב, מה אתה עושה'. הוא כל-כך נבהל, הוא הסתכל לשמים ואמר, 'סליחה, אלוהים', ורץ לשירותים להקיא".

עם הפיכתו לסטאר מקומי החל רביב לגלות מניירות של כוכב. גם במסגרת בית-הספר וגם בקבוצה החלה התרופפות במשמעת. מאמנו משה לוי, שאמור היה להנחיתו אל הקרקע לפני שהפלא יישמט מהילד, לא יכול היה להתמודד עם התופעה. "רביב הוא הארד-וורקר, הוא תמיד רוצה ללמוד, ומה שתגיד לו הוא יעשה. הוא לא מפחד מעבודה קשה", הוא מתחיל בפרגונים. "הבעיה שלי איתו היתה בנבחרת בית~הספר. אם במסגרת הקבוצה יכולתי לשים דגש על החינוך ולהעניש גם את השחקנים המובילים ביותר, בבית-הספר זה קצת היה אחרת. כיוון שעבדתי במקביל עם מנהל מגמת הספורט ובבית-הספר, ההישגיות הכתיבה את הטון. והיה ברור שרביב צריך לשחק".

לוי ממשיך לגונן על ילד הפלא שגידל גם כשהוא נזכר איך הנ"ל עשה לו בית-ספר באחד המשחקים. "זה לא שרביב היה בעייתי, אבל בבית~הספר הייתי מודיע לכולם עם איזה ציוד מגיעים למשחק, עם איזה טריינינג ייצוגי ועם אילו נעליים. אצלי היה חוק: לא מגיעים עם נעלי בית או כפכפים למשחקים. למרות ההערות המפורשות שלי, רביב ושחר שעיבי הגיעו עם כפכפים. רביב ידע שאני כועס מאוד, ולמרות ששיחק בסופו של דבר, הוא לא הקשיב להוראות שלי. כשהוריתי על תרגיל מסוים, הוא היה מסמן על תרגיל אחר. לא היתה לי ברירה והורדתי אותו לספסל. למרות שהפסדנו, אני לא מצטער. זהו שכר הלימוד שהיה עלינו לשלם כדי שרביב יתחנך".

בבית-הספר הבינו שעליהם להקל על הילד כדי להוציא ממנו את המקסימום על המגרש. "נכון שהוא לא היה תלמיד מצטיין, אבל להבדיל מהכוכבים האחרים, הוא היה מגיע לבית-הספר באופן סדיר יום-יום", מספר יצחק פלג, מנהל מגמת הספורט בליבוביץ'. "הוא ילד מאוד-מאוד צנוע, ולמרות שהוא כוכב, הוא לא שכח מאיפה בא. עד היום הוא שומר על קשר עם האנשים בבית-הספר. יש לו בגרות חלקית, ואני מאמין שהוא עוד ישלים לתעודה מלאה". אביתר לנג, הקפטן של ליבוביץ' אז, מסכם היטב את הנקודה האקדמית בחייו של השחקן: "נתנו לרביב לבחור את המערכת שלו ואת המקצועות שהוא רוצה ללמוד. היו לו הרבה חלונות במערכת, והחבר'ה מרוב צחוקים כבר נתנו לה שם _ 'Windows Limonad'".

ההשקעה של לימונד בכל מה שקשור למשחק לא נעלמה מעיניהם של קברניטי הכדורסל בארץ, וההזמנה לנבחרות הצעירות של ישראל לא איחרה לבוא. הזימון שקיבל לא הפתיע איש, אבל לא גרם לשחקן להוריד את הרגל מהגז. הופעות מרשימות במדי הכחול-לבן של הנבחרת הובילו אותו למעמד של אחד משני השחקנים הבולטים בקבוצת הגיל שלו, יחד עם יותם הלפרין, ממכבי תל~אביב. "הוא מאוד אוהב להשקיע, ואפשר לראות לפי ההתנהגות שלו שהכדורסל מאוד חשוב לו", מפרגן הלפרין. "תזונה, אימונים וכו'. מבחינה גופנית ואתלטית אין הרבה שחקנים בגילים האלה עם נתונים כמו שיש לו. השנים הקרובות הן משמעותיות וקריטיות עבורנו, ועכשיו צריכה לבוא הקפיצה קדימה".

אבל הקדנציה של הצמד בנוער היתה קצרה. ההצטיינות באליפות אירופה, בתוספת מצוקת כוח אדם בנבחרת העתודה, גרמה גם למאמנים, שרון דרוקר ויעקב ג'ינו, להקפיץ את לימונד והלפרין לסגל שלהם מיד עם שובה של הנבחרת ארצה. "לטעמי הוא אחד הגארדים הטובים בארץ", מחווה ג'ינו את דעתו. "כשצירפנו אותו לנבחרת העתודה עם יום חזרתו מאליפות אירופה עם נבחרת הנוער, הוא לא התלונן אלא להפך, שמח מאוד על ההזדמנות שנפלה בחלקו לשחק עוד כדורסל. הוא הצליח להתאקלם יפה ונתן את תרומתו. אני ראיתי איך הוא מצליח להתמודד באליפות עם שנתון מעליו. הוא שיחק ברמה מאוד גבוהה והצליח להשתלב".

ג’ינו אמנם צופה ללימונד עתיד גדול, אך מספר במקביל גם על כמה ליקויים טכניים בולטים: "לדעתי עליו לשפר עוד את קבלת ההחלטות שלו ולהשתפר בעמדת הפוינט-גארד. אני חייב לציין שבשנה האחרונה הוא השתפר מאוד. מכלול הנתונים שלו מציב אותו יחד עם יותם הלפרין בטופ האירופי של בני גילם".

בסיום אותה אליפות עם דרוקר וג'ינו התמנה אריק שיבק למאמן נבחרת העתודה. "אני הייתי מכנה אותו ליאור ארדיטי של הדור החדש, אבל עם נטייה יותר לכיוון ה~1_2, להבדיל מליאור, שהיה יותר 3", סיפר שיבק השבוע. "הוא חזק מאוד פיזית. הקליעה שלו אמנם זקוקה לעבודה, אבל במגמת שיפור מתמדת. החדירה שלו לסל מעולה. הוא שחקן עם ביצים. מנהיג אמיתי על המגרש. יחד עם יותם הלפרין, מדובר בשחקן המוביל לגילו".

באליפות אירופה האחרונה החל לימונד לפרוע שטרות. ערב משחק שאמור היה להעלות את הנבחרת לשלב הבא, הכניס שיבק את לימונד והלפרין לשיחת מוטיבציה. "תראו, החרב מונחת על צווארנו, הפסד ולא עלינו, אף אחד לא יעשה מזה סיפור. צרפת טובים יותר. אבל אם נעלה, זה יהיה הישג ממש מדהים. יש לכם את היכולת לעשות את זה. אני מאמין בכם", שח המאמן, ולא התאכזב. במשחק רביב הרים את הכפפה ונתן תצוגה ענקית עם 29 נקודות. "שני סלים מאוד חשובים הביאו לנו את הניצחון", משחזר הלפרין. "מי שראה את המשחק הבין איך ברגעי מפתח הוא לא פוחד לקחת אחריות ומצליח להתעלות".

עם כל ההצלחה והשם שבנה לו לימונד, צריך לזכור שקבוצת האם שלו היא מכבי נתניה. לא מאריות הליגות הבכירות, ועם כל הכבוד למועדון הנחמד הזה, משם לימונד לא היה יכול להתקדם לשום מקום, בוודאי לא להגשים את השאיפה להיות שחקן מוביל שיביא את המשפחה לשקט כלכלי. את צעדיו הראשונים במשחק בקבוצות בוגרות הוא עשה כבר שם. בעונת 00/01 נקלעה נתניה לקשיים בליגה השנייה, ולימונד הוקפץ לקבוצה הבוגרת בצעד נואש אחרון. הילד סיפק אמנם את הסחורה, אבל לא עזר לקבוצתו לשרוד. סוכנו שימי ריגר הבין שעליו לעשות מעשה כדי שהיהלום שלו יהפוך לשם דבר בכדורסל הישראלי.

באותה העת הגיעה לנתניה הצעה בנוגע לשחקן מקריית~אתא_מוצקין, שאותה אימן אז רובי בלינקו, מי שהיה היועץ המקצועי של לימונד בכל מסגרת קבוצתית. את סוכנו כל זה לא עיניין, והוא החליט לתבוע את שחרורו של לימונד במוסד לבוררות של איגוד הכדורסל. "רביב לימונד שיחק ברמת-גן לא בגלל שרצינו, אלא בגלל ששימי ריגר לקח אותו לבוררות", מודה יו"ר נתניה, צביקה בלנקיטני. "בבוררות נקבע שהוא יושאל לשלוש שנים לרמת-גן, ועל כל שנת השאלה אנחנו מקבלים עשרים אלף שקל. בסיום שלוש השנים אנחנו צריכים לקבל עוד שישים אלף שקל, ואז הכרטיס יהיה שייך לרביב".

במכבי רמת-גן שמחו לקלוט את הנער. חנוך מינץ, מאמן הקבוצה בעונה שעברה, מספר כי מלבד הקליעה, יש גם דילמה בנוגע לעמדה שבה צריך הבחור לשחק. "רביב צריך ללמוד את מקומו על המגרש, כי הוא נקרע בין תפקיד 1 ו~2, וזה מה שהקשה עליו לפחות בהתחלה. עליו לשפר את יכולת הקליעה שלו. עם זאת אני יודע שהוא עבד ועדיין עובד על זה. בגילו, מלבד אולי יותם הלפרין, אין שחקן שמגיע לרמתו. אני צפיתי שהשנה ברמת-גן הוא יפרוץ יותר, אך הנסיבות גרמו לו להיעצר, וטוב עשה שעבר להפועל ירושלים".
לאחר עונת ביכורים לא ממש מוצלחת ברמת-גן, קיווה הגארד המוכשר שאולי העונה תבוא הפריצה. רצה הגורל וברמת-גן נקלעו לקשיים שאיימו ועדיין מאיימים על המשך חייו של המועדון. שימי ריגר שוב החליט לנייד את הנער למקום אחר, בתקווה שהפעם תהיה זו התחנה הסופית.

"רביב ילד מוכשר מאין כמוהו", אומר ישראל לב, האיש שנתן את הסכמתו לשחרור הטאלנט לירושלים. "הוא אוהב לעבוד קשה, הוא שיפר מאוד את הקליעה ויש לו רצון גדול מאוד ללמוד. כיוון שהגורל של רמת-גן כמעט נחרץ, חשבתי שאין טעם לעכב אותו, וייטב לו אם ילך לקבוצה אחרת ויתפתח שם. אם יתנו לו את הקרדיט במלחה, הם ייהנו ממנו מאוד".