יעבור או לא יעבור, זאת השאלה. אלפי ליברפולים כחולים בחוצות מרסיסייד הניחו את הטופי בצד והתפנו לאכול ציפורניים. הדיבורים על עזיבתו של ווין רוני את אברטון בסוף העונה גוברים, ההכחשות מצד דייויד מוייס - המנג'ר והפטרון, גם כן בעצומן. כנראה שמדובר ביריית הפתיחה של עונת הצייד של אחד הכשרונות הגדולים והמבטיחים של הכדורגל האנגלי בשנים האחרונות. ילד בן 18 שבעונה שכבר בעונה שעברה סומן כמושיע של המלכה ונתיניה, וכבן הזוג האולטימטיבי למייקל אואן בחוד הנבחרת. אם לכל שחקן בפרמייר ליג היו מניות, סביר להניח שלאלו שהיה רשום 'רוני' עליהן, היו הכי הרבה קונים.
בשבועיים האחרונים שוחררו הצהרות שקטות מצד מנצ'סטר יונייטד, וכמובן גם מצד צ'לסי, על כוונתן לרכוש את השחקן לקראת העונה הבאה, הצהרות אשר הלחיצו מאוד את המערכת באברטון, ובעיקר את המנג'ר. רוני מצידו לא החזיר תגובה רשמית. הכי הרבה שאפשר היה להוציא ממנו, היה אולי יריקה לכיוון בחורה בהחלט לא תמימה במועדון לילה.
מוייס יכול לתקוע את הראש בחול כמה שירצה, רק כדאי שיציץ מדי פעם החוצה כדי שיוכל לראות בעצמו – בצורה שבה העונה הנוכחית מתנהלת באברטון, כנראה שהילד יעבור למשפחה אומנת. היכולת הירודה של אברטון, המאיישת בקושי רב את המקום ה-15 בטבלה, משפיעה גם על יכולתו האישית של רוני, שנראה רע מתמיד.
האם הנפילה בכושרו של רוני היא רגעית, או שמא מדובר בכישרון סחוט, שהתחיל את הקריירה בפול גז ומתחיל לקרטע?
אין ספק שהכישרון והפוטנציאל אדירים. כוח הפריצה של רוני והמהירות שלו, הם סיוט של כל בלם. גם קור הרוח שלו ויכולתו לתת הופעות במעמדים מכובדים, מרשימים ומזכירים במעט את שכנו האדום כשהיה בגילו, מיקל אואן. אך לצד כל אלו, רוני על המגרש לא פוגע. יש לו רק ארבעה שערי ליגה העונה, והוא נע תכופות בין ההרכב הראשון לספסל. בהתחלה נראה היה כי מדובר בסדרת חינוך, כנהוג במקרים של ילד מחונן שכזה, אך לאור יכולתו של רוני, ואל מולה המתמודדים על המקום בהתקפה האברטונית זה נראה יותר ויותר הגיוני. סוללת חלוצים בדמותם של דאנקן פרגסון הסקוטי, שהוא מלך השערים של הקבוצה העונה, תומס רדזיניסקי הפולני ופרנסיס ג'פרס הצעיר שחזר מגלות בארסנל, בהחלט רשאית לספסל את הילד.
רוני, כמו כל הקבוצה, נראה כמי שחלה בדלקת קרום החשק. בשבוע שעבר, במשחק הבית מול היונייטד, אברטון ירדה למחצית בפיגור 3:0. רוני עלה כמחליף והקבוצה כולה חזרה לחיים, נלחמה על המגרש, השוותה את התוצאה, ואלמלא שער ניצחון של ואן ניסטלרוי אולי היתה משיגה גם יותר מכך. מוייס החליט להחזיר את רוני להרכב ובאברטון חזרו להאמין בעצמם, אך רק ארבעה ימים לאחר מכן הם נכנעו במשחק נרפה ועלוב מול בירמינגהאם בתוצאה 3:0. אברטון פשוט לא הגיעה למשחק.
גם מחוץ למגרש רוני נגרר לאירועים מביכים. תקרית היריקה במועדון במנצ'סטר, היא מסוג הפרשיות שאיך שלא תיגמרנה, לא יוסיפו כבוד לשחקן.
רוני מואשם בכך שירק על בחורה במועדון לילה, בערב שלאחר משחק ההפסד של אברטון מול היונייטד, וזאת בתגובה להקנטות וקללות מצד הבחורה הלא סימפטית. כמובן שרוני מכחיש וטוען שהוא הקורבן אשר עליו ירקו. כנראה שכשאתה כוכב, אשר אומה שלמה נושאת עיניה כלפיך בציפיה, צריך לעבור גם אירועים "דביקים" שכאלה.
באנגליה תולים את האשמה בעיקר בתקשורת ובכל הנשמות הטהורות שהניחו על כתפיו של הבחור משקל כבד מדי. העונה החולפת היתה עבור רוני חלום מתוק. אברטון הגיחה משום מקום למקום השביעי, ורוני היה הסם הממריץ שלה, עם שישה שערי ליגה ובעיקר עם סגנון ייחודי ומבטיח. סוון גוראן אריקסון מיהר להפוך אותו לשחקן האנגלי הצעיר ביותר ששיחק בנבחרת, כשנכנס כמחליף בהפסד המביך לאוסטרליה, ובהמשך העונה שבר רוני שיא נוסף ככובש הצעיר ביותר במדי הנבחרת האנגלית. שער הבכורה הזה מול מקדוניה, היווה את הספתח לרוני-מאניה והתקשורת האנגלית עטה עליו כמו יונים על פירורי לחם בכיכר טרפלגאר. כל צעד שלו דווח, כל תנועה שלו צולמה, שחס ושלום לא יקרה משהו רע לתקווה הלאומית החדשה. ולמרות שהמקרים הללו חוזרים על עצמם עם שחקנים צעירים אפופי תהילה, יש לזכור שכאן, התואר צעיר מקבל משנה תוקף.
האמת היא, שעל אף שחלקה של התקשורת לא מבוטל, חלקו של המועדון גדול הרבה יותר. השילוב ווין רוני – אברטון, למורת רוחם של אנשי גודיסון פארק, הוא שילוב לא בריא להמשך התפתחותו כשחקן.
רוני הוא שחקן שניזון מהתלהבות וחייב אתגרים. הוא הוכיח זאת במשחקי הנבחרת, כשניצח לבדו את ליכטנשטיין. אברטון של העונה הנוכחית היא לא קבוצה שיכולה להתמודד על תארים, ואפילו לא מספיק מעניינת כדי להתמודד כנגד ירידה. היא קבוצה אפורה, בלי מטרות ברורות, שהצליחה בעונה שעברה מעל למצופה והמציאות הגיעה וסטרה בפניה בחוזקה.
הפתרון עבורו אם כן, הוא מעבר לקבוצה גדולה, שיוציא מרוני את הווינריות ואיתה את השערים. למרות היותו שחקן בית שגדל במועדון, ואהבתו את הסמל, ברור שגם רוני עצמו מעוניין להתקדם בגדול. ברור לכולם שמעבר כזה ישבור שיאים בהיבט סכום ההעברה, אך רוני הוא השקעה לטווח רחוק, שרק פציעה, טפו טפו טפו, יכולה להפריד בינו למעמד של אגדה. החיבוק האבהי החם של מוייס, יכול לבסוף להפוך לחניקה מסוכנת.
במשחקה האחרון של נבחרת אנגליה מול פורטוגל, שלא היה מבריק במיוחד מצד רוני, הוכיח שוב המאמן אריקסון שהוא מאמין בשחקן במאה אחוז. רוני פתח בהרכב והיה מעורב בכמה מצבים טובים לזכות הנבחרת, למרות שהכובש עבורה היה דווקא המוזמן הטרי לדלי קינג, שחקן טוטנהאם. המשחק הראה שרוני כנראה יהיה החלוץ השני של אנגליה ביורו 2004, והצלחה שלו בטורניר רק תקפיץ את המניות הוירטואליות שלו ותקבע סופית, שבאברטון אין לו יותר מה לחפש.
תנו לי בויאר
ניוקאסל של בובי רובסון חייבת לסיים את העונה במקום הרביעי. ההדחה המביכה מהצ'מפיונס ליג בשלב המוקדמות, וריבוי הקבוצות הנאבקות על המקום הנכסף בעונה זו, הביאו את בעלי הקבוצה להכריז כי הקבוצה תעשה הכל כדי לסיים רביעית. עד היום, הזברות לא ממש סיפקו את הסחורה, ורק אלן שירר הקשיש השאיר אותם בתמונה במו רגליו ובעיקר בראשו. לניוקאסל היה חסר ערך מוסף במרכז השדה כזה שישלים את ג'רמיין ג'נאס הצעיר ואת לאורן רובר הצרפתי, שנותן עונה מעולה עם 6 שערים עד כה.
הפתרון לנוסחת הקסם שתחזיר את ניוקאסל למקום המיוחל, אולי היה מתחת לאף כל הזמן הזה. והאף במקרה הזה הוא די גדול, למי שמכיר.
השבוע יחזור לשחק במדי המגפאיז לי בויאר, הקשר האנגלי בן ה-27. בויאר, שהגיע בתחילת עונה בהעברה חופשית מווסטהאם, היה מושבת בשלושת החודשים האחרונים בגלל פציעה, אותה גרר למעשה מהקיץ. הבינלאומי לשעבר הוא קשר ימני אורתודוכסי, שיכול להוסיף התלהבות וכוח לקישור היצירתי של ניוקאסל. העונה לא היתה לו תפוקה משמעותית, היות ושותף רק ב-13 משחקים. בויאר היה חלק מהסגל המוצלח בלידס של לפני הקטסטרופות הכלכליות האחרונות, ובניוקאסל ממתינים בקוצר רוח לשחזור יכולתו ולמלחמה שלו על הדשא.
אמנם בויאר מוכר לכולם, בעיקר לשופטים, כשחקן אגרסיבי עד ברוטאלי בלשון המעטה, ששומר בבית אוסף של כרטיסים צהובים עם דגש על המיותרים שבהם. העונה למשל, הוא כבר עומד על ארבעה במספר. אך יכול מאוד להיות שבשלב זה של העונה, כשנדמה שניוקאסל נכנסה לתרדמת מסוימת, וכשליברפול הספיקה לדלג מעליה בשקט, בויאר הוא האיש שיעשה סדר. כמובן שלסר בובי רובסון נוסף עכשיו כאב ראש קטן על חשבון מי ישחק בויאר - קירון דאייר או ג'נאס. אך רובסון הוא רב האומן האמיתי בלמצוא נוסחאות קסם בסגל רווי.
חזרתו של בויאר מתווספת לשובו להרכב של החלוץ הוולשי קרייג בלאמי שאף כבש במשחק האחרון מול בלקבורן, ולמעשה רק היעדרו של ג'ונתן וודגייט הבלם הפצוע, מפריע לשלמות התמונה.
בשבת הקרובה ישחקו הזברות של רובסון מול מידלסבורו, אחת הקבוצות המפחידות בתקופה האחרונה, שמגיעה אחרי ניצחון על היונייטד ולפני משחק גמר גביע הליגה ביום ראשון הבא מול בולטון. עבור רובסון משחק זה יהווה מבחן כשירות אמיתי לבויאר, ויפתח את המירוץ עד לקו הסיום בעוד 13 מחזורים, כשבידיו חפיסת קלפים שלמה, ואס אחד שלוף עם הספרה 9 על הגב.