בוא דובר, תעשה מזה סרט

המתאבק יעקב מנשרוב יושב עם טניה, חברתו מזה שנה וחצי, בקפה בקניון הזהב בראשון. הם מדברים ביניהם גרוזינית, רוסית ועברית. היא מסבירה לי שיעקב שלה "ממש גרוזיני. גרוזיני בראש. אני אוקראינית ואני יודעת לזהות ויעקב גרוזיני במנטליות, אבל מתנהג כמו הישראלים". וביכולת נשית מופלאה שכזו, טניה אולי מסכמת את סיפורו של חברה בן ה-23, שייצג הקיץ את ישראל באולימפיאדת אתונה בענף ההאבקות, שם יתחרה בסיגנון יווני-רומי במשקל של עד 74 ק"ג.

מנשרוב הוא בן דודו של הנרי פאפישווילי (שטרם עשה קריטריון לאתונה) ושל ג'וצה (יש מישהו שעדיין לא מכיר את ג'וצה?), וביחד, מסביר מנשרוב, הצעיר במשפחה הלוחמת, הם "גוף אחד". כמו כל משפחתו וגברים רבים בעדה, לפעמים נדמה כי למנשרוב לא הייתה ברירה אלא להיות מתאבק. הוא נמצא בארץ כבר 10 שנים, ומתאמן במשך תשע מתוכן. אבא שלו הוא זאב ברקוביץ' של עולם ההאבקות. כזה שמגיע לכל אימון, תחרות ואפילו תדרוך של בנו הספורטאי. כמתאבק עבר, הוא שוחה בחומר. יעקב מספר שאבא שלו מכיר את כל השופטים והמתאבקים בעולם. ביום האחרון של אליפות העולם שנערכה לפני כמה חודשים בפריז, רגע לפני שנכנס יום כיפור, מנשרוב עשה קריטריון אולימפי (הפסיד בקרב שהיה מוביל אותו למדליה בטוחה) והלך ברגל יחד עם אבא מהפרבר הפריזאי אל המלון בו התגוררו, כי קצת אחרי שנגמר הקרב נכנס הצום.

בישראל כולם דיברו על אלוף העולם ג'וצה וקצת שכחו מההישג של המתאבק הצעיר. למנשרוב אין עם זה בעיה. "ג'וצה הוא מישהו שברוסיה ובגרוזיה כולם מכירים והוא כמו אבא של כולנו", הוא מסביר ועיניו נוצצות. "ב-94', כשאני רק התחלתי לחשוב על האבקות ג'וצה כבר היה שם דבר".

מנשרוב מודע לכך שיכול להיות שהוא נמנה על הדור האחרון בארץ שעוד יעסוק בענף. יש עכשיו ילדים שמתאמנים ברחובות ובאשדוד, אבל כאחד שגדל בארץ, הוא מודע לכך שמי שמתאמן פה, קשה לו מאוד להצליח, כי אין פה בישראל מסורת של הספורט הזה, ובטח שאין כאן יריבים רציניים. "אני גדלתי פה, וזה לא שלא קיבלתי תנאים, אבל עכשיו חזרתי ממחנה אימון של שבועיים ועכשיו אני נוסע לעוד אחד כזה", מסביר יעקב. "כשאנחנו ברוסיה, יש שבעה מתחרים רק במשקל שלי. אני מתאמן שם עם אלופים אולימפיים, אלופי עולם, אלופי אירופה. בארץ יש בקושי אנשים".

אני שואל את מנשרוב אם זה מה שימנע ממנו להפוך גם את הבן שלו למתאבק והוא עונה ישר: "אני אדחוף את הבן שלי להיות ספורטאי, אבל בטח לא מתאבק. זה ספורט שדורש כוח מנטלי ופיזי, ונפצעים בו. הוא יצטרך לעשות משהו ספורטיבי, אבל אני לא חושב שזה יהיה חייב להיות האבקות".

- המשפחה לא תלחץ?

"אני לא חושב".

- אתה יודע, בסרטים של דובר קוסשווילי מראים כל הזמן כמה הדור הוותיק בעדה הגרוזינית כופה דברים על הדור הצעיר.

מנשרוב מסתכל על טניה ושניהם צוחקים. "אם אנחנו רואים את הדובר הזה ברחוב אנחנו הורגים אותו", הוא עונה לי בפשטות. "אתה באמת חושב שאם גבר מרים שמלה לאישה באמצע רחוב (מוטיב חוזר בסרטו החדש והגרוע של קוסשווילי "מתנה משמיים", ע.ר) אז זה יעבור בשתיקה אצלנו? אנחנו נתפוס אותו ונראה לו מה זה. בסרט הראשון "חתונה מאוחרת" עוד היה משהו הגיוני, העניין הזה של הדור הצעיר מול הדור המבוגר. אבל הסרט החדש - פשוט זוועה. אנשים הולכים לסרט רק בשביל הזוועה שמראים שם".

בכל מה שקשור למנטליות, מודה מנשרוב, הוא, כמו שטניה אומרת, באמת גרוזיני. אבל איפשהו הוא גם מבין את הישראלים. הוא גדל איתם פה, הוא בילה את התיכון איתם, אבל אין מה לעשות, בראש הוא גרוזיני: "אצל הישראלים חסר לי הכבוד למבוגרים, חסרה לי היכולת להקשיב לאנשים יותר מנוסים ממך, כבוד לנשים".

לשאלה מה צריך שיהיה לך בשביל שתהיה מתאבק טוב, עונה מנשרוב ישר: "מוח". משחקי שח-מט נחשבים למרכיב חיוני בתכנית האימונים של כל מתאבק, שברגע האמת על המזרן מנהל מול יריבו קרב טקטי-פסיכולוגי לא פחות מאשר פיזי. "לא משנה כמה אתה חזק, לא משנה אם אתה יכול לכופף ברזל. אם אתה לא חזק בראש, שום דבר לא יצליח לך", מרצה מנשרוב ומוסיף: "אתה צריך לעלות לקרב ולהאמין שאתה מנצח. באולימפיאדה אני מתכוון לתת מעצמי הכול בכל קרב. כי זאת אולימפיאדה, והסיפור שם אחר לגמרי. אתה חייב לתת בכל קרב הכול. גם פיזית, גם מנטאלית. אחרת, חבל לך על הזמן. לא משנה כמה תתאמן, הכל בראש".

לקראת כל תחרות המתאבקים מורידים במשקל, כדי שיתאים לקטגוריה שלהם. אם מנשרוב, 1.75 מ', שוקל ביומיום 81 ק"ג, שבועיים לפני התחרות הוא מוריד שבעה. ג'וצה מוריד לעיתים יותר מ-15. "גם זה מראה את הצד הפסיכולוגי", הוא ממשיך להסביר ולהטיף לי. "אתה עושה אימון צהריים, אתה חוזר הביתה, אוכל קצת בשר 150 גרם ככה. אתה אוכל עם זה קצת סלט וזיתים כי זה חשוב. לקינוח אתה אוכל כפית דבש. עד אימון הערב אתה לא נוגע בכלום. אתה לא מתפתה לגשת למקרר ולנשנש, אלא מחכה עד אחרי אימון ערב, ואז עוד פעם. אוכל פרוסה אחת של לחם, גבינה צהובה, אבל כל הזמן בדיוק מה שהגוף צריך. לא יותר מזה ולא פחות מזה. לאט לאט הגוף מתחיל לאבד משקל. זה משפיע עליך, כי פתאום אתה מרגיש חלש לקראת התחרות, ויש לך ככה באמצע היום שהגוף נופל פתאום. למזלי אני מוריד משקל בקלות. אבל גם גוצ'ה, גם ג'וצה טוב בזה. הוא ממש מומחה".

עד לאולימפיאדה ימשיך "יאשה" לטייל במזרח אירופה בין מחנה אימונים אחד למשנהו. בניגוד לענפים אחרים, ברגע שעשית קריטריון לאולימפיאדה, אסור לך להשתתף בתחרויות קריטריון. בכל מקרה מנשרוב יהיה עם אצבע על הדופק בכל הקשור לתחרויות. הבן דוד הנרי עוד לא עשה קריטריון, כמו גם החברים הטובים מיכאל ביילין (שעשה לאחרונה ניקוי קיבה כדי להוריד משקל) ויורי איבסייצ'יק, שעדיין צריכים לעבוד בשביל הכרטיס שלהם לאתונה.

"לישראל יש ייצוג מכובד מאוד בכל הקשור להאבקות", קובע מנשרוב. "יחסית למדינה כל כך קטנה אנחנו נשלח כנראה חמישה מתאבקים שכל אחד מהם ברמה גבוהה". על מדליה הוא כמובן לא מתחייב, אבל בשקט הוא אומר שהוא מסוגל לעשות את זה. אנחנו מסיימים את הראיון ונפרדים. הוא וטניה הולכים להסתובב קצת בקניון. עוד כמה שעות הוא יעלה על מטוס ולא יראה אותה שבועיים. "די נמאס לי מזה. אני מתגעגע למשפחה, לחברים, לכולם", הוא אומר רגע לפני שהשומר בקניון מקניט אותו בחיוך על כך שהוא כבר מכיר את כל החנויות בקניון בעל פה.