מחנה נמני

במחצית המשחק בשכונה, אחרי שהשחקנים נכנסו לחדר ההלבשה כדי לנוח ולשמוע את הוראות המאמן לחלק השני של ההתמודדות, הם זכו לשטיפה מעוזר המאמן. שלא תתבלבלו, לא מדובר בגיא עזורי, אלא באבי נמני, שהופך אט-אט ליד ימינו של אוחנה. אולי זה המשחק המתקרב מול מכבי שגרם לו לחמם את המיתרים, אולי זה סתם כי הוא מתחיל להרגיש בבית ואולי אחרי שני משחקים טובים הוא מרשה לעצמו לשחרר לחצים על הסביבה. מה שבטוח הוא שהחבר'ה בחדר ההלבשה לא ממש אהבו את ההתנהגות של המנהיג.

מה שהפתיע את הנוכחים היו ההסכמה של אוחנה וההשתלחות המשותפת של השניים בהם. תשאלו למשל את מיקי עטיה. "אבי צעק על עטיה כמו משוגע", מתאר אחד השחקנים, "ומיד אחר-כך אוחנה הצטרף לגערות. בהתחלה מיקי עוד רצה לענות, אבל נמני לא נתן לו צ'אנס". שחקן אחר מאשר: "נמני העיר לו על שחרור הכדור האטי שלו והזהיר אותו לשחק יותר באחריות". אבל עטיה לא היה היחיד. גם יצחקי, אינדיו ועוד שחקן או שניים זכו להערות מצד נמני. "ברור לנו שזה לא בא מרוע, אבל הוא צריך להבין ששחקנים לא אוהבים את זה", אמר אחד מהם.

אין זה חדש שאוחנה בונה על נמני כמאמן על המגרש ונותן לו חופש כדי שינהיג ויחבר את הקבוצה, אבל כשזה הגיע לחדר ההלבשה, לשחקנים האחרים זה לא כל-כך נראה. "זה לא טוב לקבוצה", מסביר שחקן נוסף, "הוא בא בטענות לכולם אבל לא מסתכל על עצמו. יש לנו מאמן מספיק טוב ואנחנו צריכים להישמע רק לו. הדבר הזה סתם גורם למתח בין השחקנים. גם אם זה תוך כדי משחק, בסוף מישהו יתפרץ".

כשצוות הטלוויזיה שאל את אוחנה ביום רביעי, מיד עם סיום האימון, "איפה נמני?", הוא ענה בהתרסה: "כשהבוס שלך משחרר אותך מהעבודה אני שואל למה ולאן? זכותי לתת לו חופש, ויש לו אישור לא להגיע היום". זה לא חדש שנמני ממעט להתאמן, ואין שבוע שבו הוא לא מחסיר אימון או שניים ואפילו שלושה, ובסופו של דבר עולה לשחק תשעים דקות. כל עוד היכולת שלו משתפרת והוא נותן את הסחורה, אין עם זה בעיה, אבל לפי נסיון העבר, כשנמני יחזור ליכולת שהפגין לפני חודש, הרבה אנשים, ואפילו בתוך המערכת, ישמחו לצאת מהחורים ולהשמיע את קולם נגדו.

ביום שלישי למשל, אחרי יום חופש, נמני התקשה להתאמן, ובאחת השיחות עם חבריו על הדשא הוא גם הסביר מדוע. "נחש כמה זריקות עברתי מאז שהגעתי לבית"ר", זרק הסטאר, "שלושים. אתה מבין מה זה? שלושים. תוסיף לזה גם את הטיפולים, ואין לך כמעט יום שלא עברתי איזה משהו בשביל שאוכל לשחק". אז נכון שלנמני יש נסיבות מקילות בגלל הפציעות, זו הקודמת בגב והעכשווית בברך, אבל אולי הפציעות הללו לא נעלמות מכיוון שהבחור להוט כל-כך לשחק ופחות להתאמן.

בכל אופן, בית"ר נתנה בשכונה את אחד ממשחקיה הטובים בשנתיים האחרונות וירדה מכר הדשא די מבולבלת. מצד אחד יכולת טובה ושוויון לקראת הסוף, ומצד שני ההליכה לאחור מיד אחרי הכיבוש במקום להשלים את המהפך. "המשחק הזה מאוד תיסכל", מספר גיא עזורי, "החשיבה היא עדיין של קבוצת תחתית, והחזרה מהפיגור מתפרשת כניצחון. לא היתה שום הוראה ללכת אחורה, אבל כנראה הפחד מאיבוד הנקודות משפיע. אני די מאוכזב, כי יכולנו לנצח, וגם אחרי השוויון הגענו להזדמנות נוספת. תוסיף לזה את ההחמצות הקודמות והחלטת השופט, ותבין מאיפה האכזבה. לעומת זאת, סוף~סוף רואים בית"ר שלא נשברת, ואחרי פיגור מוקדם שולטת, לוחצת ונחושה להשוות".

את השינוי בתפקוד של הקבוצה תולה עזורי בתהליך החיזוק, אבל עם זאת הוא נשמע מאוד מודאג. "הקבוצה מתגבשת. הלוואי והיה לנו אותו סגל שיש לנו עכשיו כבר בתחילת העונה. כבר שלושה משחקים שאנחנו נראים טוב, אבל מאוד מטריד אותי שאנחנו רק נקודה אחת מהקו האדום, ומסביב יש הרגשה של אופוריה. חשוב שאנשים יבינו באיזה מצב הקבוצה. אנחנו בכל אופן לא נותנים לשחקנים תחושה של הקלה. נכון שירדנו אחורה, אבל כשיהיה יותר ביטחון ועוד כמה נקודות בקופה, גם זה ישתנה. אין מה לעשות, אלה דברים בתת-מודע".

גם שני שחקני הקישור האחורי, שנראים טוב ביחד מאז שהחלו לשתף פעולה, לא מנסים לפענח את הסיבות לכך שהקבוצה פשוט נעצרה אחרי השוויון ולא ניצלה את המומנטום. "נוצר מצב שחלק מהשחקנים הפסיקו לעלות ולצאת קדימה", אומר מליחי, "ואז באופן טבעי, כדי שלא יהיו פערים גדולים על המגרש, כולם נאלצים לסגת. חוץ מזה שאחרי מאמץ רצוף ולחץ במשך שבעים דקות יש קצת עייפות ואתה מנסה לשמור על התוצאה". קאלדיירה מוסיף: "אם עד השוויון לא היה לנו מה להפסיד ויצאנו קדימה אפילו על חשבון ההגנה, אז ברגע שכבשנו, לפחות אצל חלק מהשחקנים התפיסה השתנתה והם רצו לצאת עם משהו בידיים. אני בכל אופן לא מבין את זה. בית"ר צריכה להיות היוזמת, ואם כבר עלינו על בני-יהודה היינו צריכים לנצל את ההזדמנות, כי הנקודות האלה יכולות לעלות לנו ביוקר".

רשימת השחקנים שהפסידו את מקומם בהרכב רק הולכת ומתארכת. דנין, ברוכיאן, חרמון והיידמן היו הספתח, וכבר ביום ראשון, כאשר כמה מהמחלימים יחזרו להרכב, הם ידחקו החוצה את המתוסכלים התורנים. השינוי הראשון שיעשה אוחנה הוא בעמדת המגן הימני, ועופר טלקר, שהתאמן השבוע באופן מלא, ישלח את עטיה חזרה לספסל, ואולי אפילו ליציע. מי שיעשה את הכיוון ההפוך, מהיציע לסגל, אבל עדיין לא יפתח, הוא אופיר עזו. השחקן נראה השבוע להוט לחזור לשחק, והפציעה שלו נראית כמו היסטוריה רחוקה. כמות התיקולים שלו מעודדת, ומעידה שגם מבחינה פסיכולוגית השחקן כבר החלים. למרות זאת, בצוות המקצועי לא בונים עליו ליום ראשון. "הוא לא יפתח", אישר עזורי ביום רביעי. "הוא אמנם נראה טוב באימונים, אבל מבחינת כושר זה עדיין לא זה. אל תשכח שהרבה זמן הוא לא זז, וזה כמו להתחיל את האימונים מחדש". מי שאוחנה מאוכזב מתפקודו, ולא מהיום, הוא החלוץ עמיר תורג'מן, שכנראה יירד לספסל וייתן את הבמה לחנן פדידה, שב-110 דקות הכפיל את המכסה של תורג'מן.

לעומת המחלימים, יש כאלה שעשו השבוע את הדרך הפחות נעימה. הפציעה שהכי מדאיגה את הצוות המקצועי היא זו של מליחי. אם בכל תפקיד במגרש יש מחליף הולם, הרי שבעמדת הקשר האחורי, שהתחזקה לאחרונה פלאים, האלטרנטיבות לא נראות מי יודע מה. "כרגע הכי מדאיג אותנו שמליחי לא יהיה כשיר", אישר עזורי. "חבל, כי עד שהתייצבנו במרכז השדה ובהגנה, השינויים האלה לא בריאים לקבוצה. אם לא תהיה ברירה, אז או היידמן או דרעי יפתחו. אבל כמו שאני מכיר את מליחי, הוא לא יוותר על המשחק הזה".

מליחי לאחרונה בכושר טוב מאוד. בשבועות האחרונים הוא עונה על המגרש לכל המקטרגים ונותן כדורגל ברמה גבוהה. דרך אגב, הוא באמת לא חושב לפספס את המשחק מול מכבי. "הצירוף של קאלדיירה מאוד עזר לי. עכשיו אני פנוי למשימות שלשמן הגעתי", אמר מליחי השבוע. "חבל רק ששברתי את הזרת בכף רגל ימין נגד בני~יהודה. אני לא יודע מה יהיה עד יום ראשון, אבל אני אעשה הכל בשביל לשחק. על דבר כזה לא מוותרים".

מי שהחלמתו מתקדמת בקצב טוב הוא אלי ששון, שכבר החל להתאמן עם כדור בצדי המגרש. לעומתו, מאור מליקסון לא רואה את הסוף לכאבים בגב. אחרי שהבדיקה הראשונית העלתה שהבחור סובל מפריצת דיסק קלה בגב, השחקן ניגש לעוד רופא, שלא בדיוק תמך בקביעה הראשונה והחליט לערוך בדיקה יותר מעמיקה. ביום רביעי נשלח מליקסון לצילומי אם.אר.איי בהדסה עין~כרם כדי לאשש את הממצאים הראשונים ולקראת המשך הטיפול.

כבר כמה שבועות שעמית בן-שושן הצעיר מגלה יכולת מלהיבה בבית~וגן. כבר באימון הראשון של קאפונה בארץ קיבל הבלם סחרחורת לא קטנה מהסלאלומים שעשה השחקן הצנום. השליטה בכדור והמהירות שמפגין בן-שושן מסמנות אותו כדבר החם הבא, אבל עד שזה יקרה הוא מככב בעיקר בנוער, ומדי פעם זוכה לדקות מעטות בבוגרים. במיוחד עכשיו, כשהסגל של אוחנה מלא עד אפס מקום, נראה שהשושן הקטן יצטרך להתבשל עוד קצת עם הג'וניורים.

אבל זו לא הבעיה היחידה שלו. בעוד כחודש וחצי הוא אמור ללבוש מדי זית, ומסתבר שהצבא בונה עליו. "כרגע אני מיועד לקרבי", סיפר השבוע בן~שושן. "אני מתגייס באמצע מרץ, וחסרים לי האישורים כדי שיכירו בי כספורטאי מצטיין".

ביום שלישי נכנס בן-שושן למשרדו של אברם לוי והסביר לו את הבעיה. לוי לא מיצמץ והבטיח לנער לעשות הכל ובמהירות המירבית. "אל תדאג, אני אמליץ עליך לנבחרת וזה יסתדר", אמר המנהל. כדי שהשחקן ימשיך ללבוש את המדים הצהובים על חשבון המדים בצבע חאקי, הוא צריך להיות מוכר כספורטאי פעיל ומצטיין. זימון לנבחרת יסדר לו את התואר הנ"ל.

כה אמר לוי ועשה. ביום רביעי לפני האימון הוא תפס את זאביק זלצר בטלפון וסיפר לו על הכישרון שצומח במועדון הבית"רי. הוא פיזר מחמאות בלי סוף, והבהיר למאמן הלאומי את הבעיה מול הצבא. זלצר, כמו שבטח ניחשתם, לא עמד בקסמו של לוי, ואישר שיחתום לבן~שושן על הטפסים המתאימים. עכשיו בן~שושן וההורים יכולים להירגע _ הכי רחוק שהוא ישרת יהיה המתקן הסודי בבית~וגן. "אני באמת מקווה שזה יסתדר", הסביר השחקן, "אם אני אהיה בסגל הנבחרת אני אקבל את האישור. בצבא יודעים שאני כדורגלן, אבל זה לא מספיק. זאת בעיה קשה, ולמרות שזה נראה בכיוון הנכון ואברם דואג לי, עד שזה לא יקרה בפועל אני לא אירגע". לפי הבטחתו של זלצר, בבית"ר יכולים לסמן וי על עוד נציג למסגרות הלאומיות, אלא אם כן החתימה נועדה רק כדי לשחרר את הנער מקרבי, אבל לא תביא אותו לנבחרת הנוער הלאומית.

א-פרופו צה"ל, ביום ראשון, בזמן שהקבוצה תתארגן לקרב האמיתי, יתגייסו שני בית"רים לכוחותינו. אבירם ברוכיאן ומור אפרים הולכים לבקו"ם, ומקווים להגיע בערב לטדי כבר על מדים. ראש בראש כ-4,000 אוהדי מכבי יעלו לרגל לטדי ביום ראשון, מספר שיא של צהובים-כחולים שהצטופפו באיצטדיון הירושלמי אי-פעם. אבל לקרוא להם אוהדי מכבי לא יהיה המינוח הנכון. רובם המכריע מגיע במטרה אחת _ לעודד את אבי נמני, ובכך לחזק דווקא את הכוחות הירושלמיים. למרות שיועץ התקשורת ליאור מאי כבר הסביר להם שלא יזכו לשיתוף פעולה מלא, כפי שתבינו באייטם הבא, הם כבר ימצאו את הדרך ללבו של נמני מחד וללבו של הרציקוביץ' מאידך, והם ממש לא מתכוונים לשדר על אותו גל בשני המקרים.

"זו ההזדמנות שלנו לעקוץ את לוני ולתמוך בנמני", מסביר בועז קלדרון, מראשי האולטראס 96'. "למרות שהנהלת בית"ר לא תיתן לנו לבצע את שתיכננו, אנחנו נבוא לעודד ולשיר, בטח לא לריב עם בית"ר. יש לנו את הבעיות של עצמנו. ההפך הוא הנכון, גם לבית"ר יש מלחמה עם מכבי על כל הקטע הכספי וההרחקה של נמני, ככה שדווקא נתחבר טוב. זאת הפעם הראשונה שהתוצאה בכלל לא מעניינת אותי, רק שנמני ייתן גול. כבר שמונה שנים שאנחנו נלחמים מול לוני, אבל מאז אירוע נמני קיבלנו תנופה ודחיפה אדירה. רוקנו אותנו מתוכן. זה כמו שהיו מעיפים את אוחנה מבית"ר בשיא פריחתו. יש התעניינות גדולה והרוב באים או לתמוך בנמני או למחות מול לוני, או שניהם גם יחד".

גם חי פקס, שלא מזוהה עם חוג מסוים, מחזק את הלך הרוח: "כבר מיום רביעי התחילה החגיגה. כל התחנות לא הפסיקו לשדר את השיר שלנו לנמני, וכולם כבר מכירים אותו. יהיו שלושה אוטובוסים של אוהדי נמני עם תמונות שלו ודגלים שיעלו לירושלים. תראה, לא אכפת לנו מהמשחק, רק אבי נמני. אם הוא כובש, אז שבית"ר ינצחו. בוא נסגור על תיקו ומעלה לבית"ר. הוא יקבל מאיתנו עידוד במשך תשעים דקות. עד שנמני לא יחזור, לא נפסיק ללכת נגד הקבוצה".

אבל אוהדי מכבי לא יהיו לבד באיצטדיון. בטדי תחכה להם מאסה של אוהדי בית"ר, שיצטרפו לשירי העידוד לנמני בכיף, אבל לא יותר מזה. אחד ממנהיגי האוהדים של היציע המזרחי שלח השבוע אזהרה לצהובים מתל-אביב. "מבחינתנו אין חגיגה. החגיגה מסביב היא של מכבי. אנחנו נדאג למלא את האיצטדיון באוהדי בית"ר ונדחוף את הקבוצה שלנו לניצחון חשוב. זה משחק חשוב מאוד מול יריבה היסטורית שנמצאת בצמרת, וניתן אווירה מחשמלת. אם אוהדי מכבי יעיקו עלינו עם ההשתפכויות לכיוון נמני, נדע לתת תגובה הולמת".

לא נראה שאנשי היציע המערבי, שמקבלים בכל משחק תזכורות תכופות מהמזרחי להתעורר, יצטרכו את הדחיפה הזאת הפעם. גם הם חמים, ממש אש, ומחכים לשעת השי"ן, ויחד עם המזרחי הם ייצרו סנדוויץ' מול הצפונים. "אני באטרף סוף הדרך. אין לך מושג כמה אני מתרגש לקראת המשחק", אומר גילי עוזרי, שמלווה את הקבוצה כבר 26 שנים. "כבר כמה שנים שאין לנו רגעים כאלה. בשביל זה אנחנו אוהדי כדורגל, והתחושה הזאת מזכירה ימים עברו. אחרי שנים של יובש, סוף~סוף נפל לנו משחק שמכניס אותך לסערת רגשות כזאת גדולה. בכל מה שקשור לנמני אני ממש לא דואג, להפך. זה רק ידרבן אותו. אלה רגעים לשחקנים במעמד שלו. אין מצב שהוא ייתן למישהו לגנוב את ההצגה".

בטדי מבטיחים לנו קרנבל ביום ראשון, ואין שום קשר לברזילאים של הקבוצות. מצד אחד אוהדי מכבי המפולגים ומצד שני אוהדי בית"ר הלהוטים, כשבאמצע חתן הערב, אבי נמני, שיאחד סביבו כמעט את כל באי טדי. בבית"ר הבינו איזה פוטנציאל טמון באירוע, והם מתכוננים טוב~טוב בכל הגזרות. כבר בכניסה לאיצטדיון יחלו השמחות, כשעשרת אלפים גופיות ניילון צהובות במימון טולוטו~זהב של שמוליק לוי יחולקו לבאים. זה ימשיך בשירי בית"ר שינוגנו בפול ווליום ויגיע לתותח הקונפטי, שיירה כמות אדירה של חתיכות נייר ברגע עליית השחקנים למגרש, משהו שיזכיר קצת את משחקי בוקה וריבר בארגנטינה הרחוקה.

חוץ מזה מנסים בבית"ר להשיג אישור מהמשטרה להכניס דגלים באופן מסודר ומבוקר כדי שיהיה הרבה צבע ביציע המזרחי. כרגע אין עדיין אישור לכך, ומבית"ר מפעילים לחץ על קצין המשטרה נידם, בתקווה שזה יאשר בסופו של דבר את החגיגה. אגב, אין הסבר מספק למה רק לאוהדי בית"ר לא נותנים להכניס דגלים. בכל מקום בארץ יש הסדרים בין המשטרה לקבוצות והאוהדים, וניתן לראות את הדגלים הגדולים מתנוססים ביציעים. משום-מה, הקהל הבית"רי מקופח בקטע הזה.

אם כן, הכל מוכן ומזומן ליום ראשון, כאשר תיאטרון הבירה יציג את המחזה החד~פעמי והבלעדי "כשנמני פוגש את מכבי". כבר עם פתיחת מכירת הכרטיסים ביום שלישי נחטפו 1,200 כאלה רק בירושלים, ובבית"ר מיהרו להדפיס 14 נוספים כדי למלא את האיצטדיון. אחרי הפאשלה מול אשדוד, כשמספר הכרטיסים לא סיפק את דרישת האוהדים, הפעם ערוכים בבית"ר לנגלה נוספת של הדפסה.
בכל אופן, אם מזג האוויר יהיה בהיר ושקט, למרות הקור הירושלמי, המקום הכי חם להיות בו ביום ראשון בערב יהיה טדי. אמנם גם אצל האח הקטן ממלחה יש מחזה שמארח מכבים מתל-אביב, רק בענף אחר, אבל עם כל הכבוד, כשלהקת פינג פונג שרה "שמייח", היא בטח חשבה על אירועים כמו זה שיתרחש באיצטדיון הפתוח.