סקוט פארקר – עיניים גדולות או הברקה גאונית?

השבוע נסגר לו חלון ההעברות בפרמייר ליג, ושלוש הגדולות מצאו להן חיזוקים קידמיים ברכישות לטווח ארוך. היונייטד חטפה את לואיס סאהא, שכבר הספיק לכבוש שער במשחק בכורה לא רע, ארסנל רכשה את חוזה אנטוניו רייס הספרדי, שגם הוא כבר הספיק לכבוש שער – עצמי. ההעברה השלישית והיחידה שהרימה גבות ועוררה תרעומות, היתה זו של סקוט פארקר מצ'ארלטון לצ'לסי תמורת 10 מיליון פאונד. העברה שעבור רבים סימלה את כל מה שרע בהתנהלות הכדורגל המודרני. היא גם טבעה מונח חדש – צ'לסקי-פוביה. משהו בסגנון: סבתא בישלה דייסה, בא מיליונר רוסי ולקח לה אותה לארבע וחצי שנים.
פארקר בן ה-23, נתן עד כה עונה מצוינת במדי צ'ארלטון, שהיא המשך ישיר לקודמתה. לקשר נבחרת אנגליה, שזומן לסגל הלאומי כבר לפני שנה, היתה קבוצה שלמה שבנויה סביבו בואלי של לונדון. נדמה היה כי הוא עושה הכל בקישור וכי מיקומה של הקבוצה במקום הרביעי נובע בעיקר מהעבודה הקשה שלו במרכז השדה. כבר בקיץ פנו לשחקן נציגי צ'לסי וטוטנהאם, אך הוא בחר להאריך את חוזהו לחמש שנים נוספות. הוא נבחר לשחקן העונה על ידי האוהדים והעתיד נראה ורוד. בתחילת חודש ינואר, טענו בצ'ארלטון כי פארקר יישאר בקבוצה בכל מקרה, ואל מול כל הצעה. אך כאשר אברמוביץ' החליט שהוא רציני, ליו"ר צ'ארלטון אלאן קרבישלי נותר רק להוריד את הראש ולחכות שההפגזה תסתיים. פארקר היה שחקן סמל מובהק, כזה שנותן הכל עבור הקבוצה, אך מהרגע בו ההצעה הרשמית הראשונה הוגשה, סירב לשחק. הוא היה נחוש לעבור לשחק במדי אחת משלוש הגדולות, וזו היתה ההזדמנות. נאמנותו המוחלטת למועדון בו גדל התנפצה. לצד תקוות גדולות וציפיות גבוהות, זכה המעבר גם לביקורת רבה ונוקבת.
ובעצם, למה לא? מדוע הנשמות הטהורות באנגליה כל כך חוששות מן המעבר הזה? מהרבה טעמים.
החשש העיקרי הוא מפני הפיכתו של פארקר משחקן מבטיח בקנה מידה לאומי, לעוד שחקן רוטאציה בסגל הבלתי נדלה של ראניירי. לראניירי יש בסגל אוסף קשרים איכותיים שמזכירים הרכבת פאזל 500 חלקים בלי תמונה. רק המחשבה על ג'ו קול, אחד הכשרונות האנגלים הצעירים, במעיל אימון על ספסל המחליפים יכולה לגרום להזלת דמעה או שתיים.
בהיבט המקצועי – היכן ישתלב פארקר על המגרש? הוא אמנם יכול לשחק בכל תפקיד בקישור, כשעיקר נסיונו הוא במרכזו. אך איש בצ'לסי לא תמים מספיק בכדי לדמיין את המלך הבלתי מעורער של סטמפורד ברידג' - פרנק לאמפארד יורד לספסל, בעיקר בעונה הנוכחית שלו.
הטיעונים העצובים ביותר הם ה"הומניטריים" – מה יהא על צ'ארלטון, הסינדרלה שמדהימה את אנגליה בנחישותה? ללא ספק הקבוצה צפויה לזעזוע מסוים, ולו רק בגלל הפגיעה בביטחון ראשי המועדון. גם הצורה המתוקשרת והלא מכובדת בה התנהל המעבר, עם האשמות הדדיות בין היו"ר לשחקן, לא תרמה לשקט בצ'ארלטון.
אצל הצ'לסקי-פובים המוח החל לעבוד שעות נוספות, וחלקם החלו לדבר על - איך לא – תיאוריית הקונספירציה, כמו בכל סיפור טוב על שימוש בכוח. התיאורייה אומרת, שישנה מגמה של הקבוצות הגדולות לחטוף את כוכבי הקבוצות הבינוניות, ה'וונאביז', ובהן המתמודדות על המקום הרביעי. שהרי, היעדרותו של פארקר מצ'ארלטון תהיה משמעותית בהרבה מתרומתו לסגל של צ'לסי. כנ"ל לגבי לואיס סאהא ופולהאם. סאהא עשה את הבלתי יאומן בפולהאם, ועם חצי עונה מרהיבה ו-13 שערים הצליח להרים את הקבוצה לצמרת. כשפרגוסון בחר בו להיות מס' 2 של רוד ואן ניסטלרוי, לכריס קולמן והנהלת פולהאם נותר לאכול את הלב ולקוות לטוב. או לחשוב מה לעשות עם 12.8 מיליון פאונד נוספים בחשבון, תלוי איך מסתכלים על חצי הכוס.
האם מדובר שוב בניצחון הכסף על הסמל? נצחון השכל על הלב? לא בדיוק.
מלבד השכר, הפרסום וטובות ההנאה הנלוות, מקבל כאן סקוט פארקר אתגר, שהצלחה בו תניף את הקריירה שלו לשחקים. ברור לכל שכישרון שכמותו לא יוכל להעביר את העונה על כל ספסל שהוא, מהודר ככל שיהיה.
מבחינת צ'לסי, פארקר הוא הקשר האידיאלי שיכלו למשוך באמצע העונה. ראשית, העומס על לאמפארד הוא אדיר, בהתחשב במשחקי הליגה והגביע, לצד משחקי ליגת האלופות הקרבים ובאים. ובנוסף פציעת הגב של חואן סבסטיאן ורון, שכמעט ונעלם מסדר היום הציבורי באנגליה, סייעה למרדף אחר קשר דומה. צ'לסי לא יכולה להרשות לעצמה נפילת מתח בשלבי ההכרעה של העונה הקריטית הזו מבחינתה.
בינתיים, במשחק הבכורה של פארקר מול בלקבורן, כבר הובהר מה יהיה מקומו על המגרש כברירת המחדל – באגף הימני בקישור, המהווה את האגף הפחות חזק בקישור הקבוצה, ככה"נ על חשבונו של גרונקיאר. כך יוכל לשתף פעולה עם מקאללה ולאמפארד, ובעת הצורך יוצב במרכז.
לגבי אברמוביץ' עצמו והתלונות לגבי המפלצת שהוא עושה מהכדורגל האנגלי, חייבים לציין כי הבחור הוא פילנטרופ באותה מידה שהוא אכזר. הסכומים ששילם לווסטהאם המתפרקת עבור ג'ונסון וג'ו קול, עבור דמייאן דאף וכל האחרים, לצד תרומות למועדוני כדורגל מחוזיים קטנים מפרקים אט אט את תדמית הצאר הפופולארית כל כך אצל מתנגדיו. חוגי אוהדים מסוימים באנגליה היו מעניקים לבחור באושר הילה וכנפיים.
אמנם בצ'לסי אכן משחקים 11 קשרים, נתון מרשים לאור האיכות שלהם ולאור העובדה שרובם מרוצים בקבוצה (לפחות על פי הצהרותיהם – ראה עמנואל פטי). אך יש לזכור כי מדובר במועדון שעבר שינוי דרמטי, ולמעשה מדובר בחבלי לידה של קבוצת פאר חדשה בקנה מידה בריטי. גיבוש הסגל היא משימה מתמשכת, והבאתו של פארקר תהווה ליטוש אחרון העונה.

ביום ראשון הקרוב תארח נבחרת הכוכבים של אברמוביץ', מחוזקת בשחקן צעיר וטרי, את צ'ארלטון המשתקמת. עבור פארקר זהו מבחן אופי ומשחק לא קל ברמה האישית. עבור האדיקס, המשחק שייקבע האם נותר בהם הכוח להתמודד על המקום הרביעי עד הסוף. ועבור צ'לסי זהו משחק בדרך לאליפות החומקת. יהיה מעניין, זה בטוח. הכל ברגליו של מספר 19 החדש בצבא של רומן.

רוחות של שינוי והתחדשות נושבות בצפון לונדון בתקופה האחרונה. בוויט הארט ליין מדברים הרבה על שחקני חיזוק, אך את ההוצאה לפועל משכו ממש עד לרגע האחרון.

ביום שני האחרון קנתה טוטנהאם את החלוץ האנגלי הצעיר ג'רמיין דפו, בעסקה של 7 מיליון פאונד מול ווסטהאם יונייטד. עסקה שכללה את העברתו של בובי זמורה לפטישים. צירופו של דפו בוצע בדיוק בזמן עבור טוטנהאם, לאור היעדרותו של פרדריק קנאוטה, המשחק באליפות אפריקה במדי מאלי. דיוויד פליט, מאמנו החדש הסתובב השבוע בחזה מנופח, מתגאה בכך שהצליח להשיג את מי שמנצ'סטר יונייטד וארסנל לא השיגו.

דפו בן ה-21 החל לשחק במדי צ'ארלטון, אך הוא למעשה תוצר קרש הקפיצה הרשמי המכונה ווסטהאם, הקבוצה אשר נאלצה גם הפעם להביט מהצד על אחד מטובי בניה נוטשים את המועדון לטובת משחק בפרמייר ליג. חלוץ מהיר ואנרגטי, בעל דיוק רב, אשר זכה להערכה לאור הופעותיו במדי הנבחרת הצעירה של אנגליה, כולל שער שכבש במשחק הבכורה שלו מול הולנד 3 שניות אחרי שנכנס כמחליף. לדפו יש העונה כבר 15 שערים במדי ווסטהאם, אך לצד השערים, גם 4 מקרי השעיה. זה עתה הוא סיים לרצות השעיה של 5 משחקים.

בטוטנהאם תולים בו תקוות רבות בנוגע ליכולתו לסייע לייצוב הקבוצה ולהורדת הנטל מכתפיהם של רובי קין וקנאוטה, אך בהחלט מודעים לבעיות המשמעת ולאופיו חם המזג. דפו מצידו, מצפה בכליון עיניים לחזרתו לפרמייר ליג, כשהוא הולך בעקבותיו של חברו לווסטהאם לשעבר קנאוטה, שעשה מסלול זהה בעונה שעברה.

טוטנהאם, קבוצת מרכז הטבלה האולטימטיבית מאז נוסד הפרמייר ליג, נמצאת כעת במקום ה-13, כשהיא מפרידה בין הנאבקות על הישארות בליגה לבין המתמודדות על מקום בגביע אופ"א. בקבוצה נחושים לחזק את הסגל, ומלבד החתמת דפו ניסו למשוך לקבוצה את שוער לידס פול רובניסון, בעסקה שככה"נ תצא לפועל רק בקיץ. השם החם ביותר שניסו לגייס בחלון ההעברות החולף היה שוב הברזילאי הצעיר דייגו, הקשר המחונן של סנטוס, אך גם עסקה זו נדחתה. הבאתו של דפו הורידה מעט מן הלחץ במערכת בנוגע לחיזוק, על אף הביקורת לגבי המחיר המופרז עליו.

בסופ"ש הקרוב תשחק טוטנהאם מול פורטסמות', שהתחזקה השבוע בדמותו של חלוץ נבחרת קונגו – לואה לואה, אותו השאילה מניוקאסל. דפו צפוי לערוך את הבכורה שלו במדי התרנגולים ולעשות לדיוויד פליט כאב ראש קטן לקראת שובו של קנאוטה לאנגליה.