רוני גפני - מגן תוקף

ביום שלישי, בשעה שאבא יובל גפני התעסק בסגירת קצוות בפרשת המכות ודמאיו, היה הבן רוני טרוד עד מעל הראש בענייני מספרים, במסגרת התואר לניהול עסקים שהוא אמור לסיים השנה במכללה הבין-תחומית בהרצליה. כביכול, הוא היה אמור להיות מקורב ויודע-כל בקבוצה שאביו מנהל, אבל לאו דווקא. הבן הבכור של המשפחה אמנם מעורב פה ושם בעסקי המשפחה, אך הקבוצה, לדבריו, "מחוץ לתחום".

את הזמן מחוץ למגרש מחלק גפני בין ההווה לעתיד. מצד אחד הוא שוקד על לימודיו ואף מצטיין בהם, ומצד שני כבר מתחיל להיכנס לביזנס. "איך שאני אסיים עם הכדורגל אני עובר לעסקים. כבר עכשיו אני עוזר לאבא בעסקים שלו, לא ביהלומים, כי זה לא מעניין אותי, אלא בעסקיו האחרים, ענייני נדל"ן ויזמות", הוא מצהיר כבר בתחילת השיחה. "אני הולך לפגישות עבודה יחד עם השותף שלו, אנחנו שומעים ואז אני נותן את חוות דעתי, וכולנו מחליטים לגבי העסקה".

מילא עסקים, אבל אתה גם שכיר של אבא שלך באיזושהי צורה.

"אני לא אשקר, בהתחלה זה קצת הפריע לי. מעטים הם השחקנים שאבא שלהם בא ומעביר אסיפות קבוצתיות. זה דברים שלוקח זמן להתרגל אליהם. באסיפות הראשונות שהוא דיבר היתה אצלי מעין התרגשות כזאת. תראה, הוא מאוד מעורב בכל מה שקורה בקבוצה, הוא מגיע לכל האימונים, מדבר עם השחקנים. הוא מתנהג כאילו הוא אבא של כולם, אז בהתחלה זה קצת הפריע, אבל עם כל אימון שחולף זה עובר. עכשיו זה כבר לא מרגש ולא משפיע".

גפני נולד בניו יורק לפני 24 שנה, ואת צעדיו הראשונים על מגרשי הכדורגל עשה במדי מכבי תל אביב בגיל עשר, מיד עם שובה של המשפחה ארצה. הוא שיחק במחלקת הנוער המפוארת של לוני עד גיל 16 וחצי, אז הוקפץ לקבוצה הבוגרת. הוא התאמן עם הבוגרים ומדי פעם ירד לעזור לקבוצת הנוער במשחקיה החשובים. את משחק הבכורה שלו לצד הכוכבים הוא עשה בעונת 99/98. במכבי הוא המשיך עד 01'/00', אבל לא זכה לקרדיט. אחרי שנמאס לו לחמם את הספסל, שלושה חודשים לפני סיום העונה, הוא עבר לשחק בהפועל פתח תקווה והפך לשחקן הרכב.

"כשעזבתי הייתי כמעט בן 21, והשאיפה שלי כשחקן צעיר שרוצה לפרוץ היתה לקבל דקות משחק", הוא הסביר השבוע מדוע נטש את הבית החם של קריית שלום. "במכבי לא רצו שאעזוב, אבל הסברתי לניר לוין, שהיה אז המאמן, את הסיבות לעזיבתי".

היום ניר קלינגר מחפש בנרות מגן שמאלי. אתה לא מצטער?

"מצטער? לא. החלטתי לעזוב כיוון שאז דדי בן דיין היה באנקר בהרכב, ולא חשבתי שיש לי סיכוי. חוץ מזה, היום אני נמצא במקום שכיף לי להיות בו".

ביום ראשון הקרוב יפגוש רוני את אחד האנשים שעזרו לו וקידמו, לדבריו, את קריירת המשחק הקצרה שלו. קוראים לו אבי נמני. גפני מצדו מכנה את המלך החדש של בית"ר "סוג של אלוהים". המפגש הראשון ביניהם היה כשגפני הצעיר הועלה לבוגרים, ומאז נמשך הקשר עד העזיבה לפתח תקווה.

"אבי התייחס אלי בהרבה כבוד. אני שוב אומר, במכבי הוא היה סוג של אלוהים, אבל הוא לא התנשא על אף אחד", סוגד המגן הצעיר לנמני, שמולו יתמודד בשבת. "אם שחקן היה צריך עזרה, הוא תמיד שמח לעזור. היה כיף להיות איתו בקבוצה אחת. הוא נתן ביטחון לצעירים, אז מן הסתם הם אוהבים אותו. אני לא יודע מה קורה היום בבית"ר, אבל במכבי הוא תמיד עזר וכיבד את הצעירים. בשביל שחקן צעיר שגדל במכבי, אבי הוא דמות להערצה".

כששיחקת במכבי הרגשת שיש "מחנה" נמני בקבוצה?

"כשאני הייתי במכבי לא היו מחנות והיחסים בין כל השחקנים היו טובים. לא הרגשתי מחנות. הצעירים במכבי תמיד כיבדו כל בקשה של אבי, כי אהבו אותו, מה גם שאם היו צריכים את עזרתו הוא לא היה מסרב".

שיחקת עם מני לוי. איך השפיע עליך המקרה שלו?

"אני ומני היינו חברים טובים מאוד, ואפילו היינו ישנים באותו חדר בנבחרת. האירוע היה טראומטי עבור כולם. לי אישית היה מאוד קשה לחזור לשחק. הייתי חושב עליו הרבה. זו היתה תקופה מאוד קשה, אבל אתה יודע איך זה, החיים חייבים להימשך, והזמן עושה את שלו".

אתה עדיין בקשר עם המשפחה?

"בשנה הראשונה שאחרי המקרה הייתי הולך לבקר מדי פעם, אבל עכשיו ממש קשה לי ללכת לשם ולראות אותו. אפילו קשה לי להיכנס אליו הביתה, אז ניתקתי קצת את הקשר".

לבני יהודה הגיע גפני ג'וניור בעונת 02'/01'. את אלי אוחנה הוא פגש כמה חודשים מאוחר יותר, אחרי שהנ"ל החליף את רמי לוי שפוטר. לגפני, שעבר בקריירה שלו כמה וכמה מאמנים, יש אבחנות מדויקות לגבי הקרדיט שמגיע לאוחנה. "קודם כל, את הפריצה הגדולה שלי עשיתי תחת הדרכתו. לא הכירו אותי לפני שאוחנה הגיע לאמן בבני יהודה. באותה עונה אפילו נבחרתי לנבחרת העונה של הליגה הלאומית. הוא האמין בי מאוד, נתן לי המון חופש פעולה על הקו, לא הגביל אותי למשימות הגנתיות, החדיר בי המון מוטיבציה להתאמן ולשחק חזק. זה לא שלא היו לי כאלה קודם, אבל כשאתה מקבל הוראות מאלי אוחנה יש לכך משמעות שונה".

התאמנת עם כמה מאמנים. אצל מי הכי נהנית?

"האימונים עם ניצן הכי טובים, כיף לי לבוא ולהתאמן אצלו. גם אצל אוחנה אהבתי להתאמן. יש לו ולניצן הרבה דברים זהים באימונים. שניהם שמים דגש על הנעת כדור בלחץ, יש הרבה משחקונים פנימיים. אצל אלי כהן לעומת זאת הדגש הוא יותר על משמעת טקטית. אני אישית לא אהבתי את האימונים שלו, הם משעממים.
אבל השנה, יחסית לשנה שעברה, אתם סופגים הרבה פחות. מה השינוי?
קודם כל, סגל הקבוצה השתנה. בהגנה לדוגמה התחלפו כולם חוץ ממני, וגם הקישור וההתקפה תורמים יותר למשחק ההגנה. דבר שני, החשיבה היא יותר הגנתית. ניצן מבקש מאיתנו לשחק יותר טקטי מאשר אלי. גם מהקישור וההתקפה הוא דורש לעשות הגנה חזקה".

היום נהנה רוני גפני מהחיים. מדירתו המפוארת ברמת אביב החדשה הוא מנהל את חייו בין הלימודים, העסקים של אבא, החברה והקבוצה. הוא ובני יהודה מתמודדים בצמרת ליגת העל, ואם לא בני סכנין הקטנה והנחמדה, הם היו הופכים לקבוצה המפתיעה של השנה. "כשמדברים על בני יהודה חייבים להתייחס ליחסים המצוינים שיש בין כל גורמי הקבוצה, החל מיחסים בין השחקנים ועד ליחסים בין השחקן להנהלה", הוא נחלץ להגנת אביו ברגע שאנחנו עוברים לדבר על השכונה. "לא נתקלתי ביחס כזה שההנהלה נותת לשחקן, לאו דווקא בגלל שאבא שלי נמצא עכשיו בהנהלה. אני חושב שזה מה שמייחד אותנו משאר הקבוצות".

איך הפציעה של בן לוז תשפיע עליכם?

"בלי שום ספק בן היה השחקן הטוב ביותר שלנו מתחילת העונה, והוא יחסר מאוד. הוא מסוג השחקנים שנותנים את הניצוץ. זה יפגע בקבוצה, אבל אני מקווה שהמחליפים ייתנו יותר מעצמם, כמו כולם, כדי לחפות על החיסרון שלו. יש כמה אופציות למחליפים בתפקיד של בן, ואפשר גם לעבור לשני חלוצים. אני מאמין שניצן ימצא פתרון".

איך מתמודדים עם קהל לוחץ כמו זה שיש בשכונה?

"הקהל מאוד לוחץ, זה נכון. הרגשתי את זה במיוחד כשהיינו בליגה הלאומית. אז הם דרשו עליית ליגה ולא עניין אותם שום דבר אחר. היום הקהל לוחץ פחות, כי הקבוצה רצה יחסית יפה".

בתחילת העונה נראיתם כמו יורדת בטוחה. מה עבר לך בראש אז?

"זו היתה תקופה מאוד קשה, לא רק עבורי, אלא עבור כולם. אני בדיוק חזרתי מפציעה ולא התאמנתי סדיר, אבל האווירה היתה מדכאת. ההמלצה לכל השחקנים היתה לעזוב ולא להישאר כי העתיד לא היה ברור. אני אישית הייתי על סף חתימה בהפועל כפר סבא באותה תקופה, ולמזלי לא עזבתי וכמוני גם שאר השחקנים. לפני הבלגן היו לי הרבה הצעות מקבוצות בליגת העל, אבל כשהתחיל הבלגן רוב הסגלים של קבוצות ליגת העל היו סגורים ונשארו אופציות רק באזור הצפון, ולשם לא רציתי לעבור. נשארתי תלוי באוויר, בלי חוזה ובלי קבוצה. אז הגיעה הצעה מכפר סבא והייתי על סף חתימה, אבל חסרה לי האווירה בשכונה, של הקהל והחמימות. בסוף בני יהודה ביקשו ממני לחכות, והסכמתי. ויתרתי על הרבה כסף כדי להישאר".

האם זה קשור לזה שאבא שלך לקח את הקבוצה?

"לא, הסכמתי להישאר בבני יהודה עוד לפני שידעתי שאבא לוקח את הקבוצה".

אבא יובל, היהלומן שהציל את השכונה, הוא אדם מאוד אימפולסיבי. הוא תמיד יגיד מה שהוא חושב. הוא מאוד מעורב בכל מה שקורה אצלו בקבוצה, משתדל להגיע לכל האימונים ותמיד מנסה לדחוף את הכתומים לכותרות. השחקן המוכשר והבן של חי את האימפולסיביות הזאת כל חייו, ולדבריו, יש לאופי של אביו חלק גדול בעובדה שהוא שחקן כדורגל.

"אבא תמך בי מאוד, גם הוא וגם אמא שלי, אבל בעיקר הוא", מספר גפני הצעיר. "הוא היה בא איתי לכל המשחקים. זה לא דבר קל, לוותר על בקרים בשבתות כדי ללוות אותי. הוא גם היה מעיר לי הרבה אחרי משחקים, איפה עשיתי טעויות ואיפה אני צריך להשתפר. אבל זה לא רק לי, יש לי שני אחים שמשחקים, וגם אותם הוא משתדל לראות כמה שאפשר. איתי זה היה יותר מסיבי כי הייתי הבכור, אבל הוא משתדל ללכת גם עם האחים שלי".

והיום? עדיין יש את שיחות הסלון שבהן הוא מעיר?

"תמיד יש לו הערות. זה אבא שלי, כשיש לו מה להגיד אז הוא אומר. הוא כן משתדל לעשות את זה במינון נמוך, אבל להעיר הוא מעיר".

איזה מין הערות?

"זה משתנה. לפעמים הוא אומר לי, במשחק הזה אל תמסור אחורה, במשחק אחר תעלה יותר, כל מיני דברים. מה שהוא תמיד אומר לי זה שאני צריך לבעוט יותר לשער. תראה, הוא לא מעיר הערות טקטיות שמתנגשות עם ההוראות של המאמן, זה יותר הערות של אוהד. וגם לא תמיד אני מקשיב לו".

לא פעם הערותיו של גפני האב עלולות לגרום לבנו מבוכה רבה. אחרי משחק של בני יהודה בטדי בסיבוב הקודם הצהיר יובל שכולם שיחקו גרוע חוץ מרוני. בשכונה כבר מכירים את הבעלים החדש ולא נעלבים ממנו. גם הבן מסכים שלפעמים צריך לדעת להתעלם. "תראה, כל השחקנים בבני יהודה מכירים אותו ויודעים שהוא לא רוצה לפגוע באף אחד", הוא אומר ביחס לאמירות הפוגעות ששלף אביו מאז שנחת בשכונה, "הם יודעים שהוא אומר רק מה שלדעתו נכון. אם הוא היה חושב ששיחקתי גרוע, אז הוא היה אומר שהייתי גרוע".

איך הקהל מקבל את זה שאבא שלך הוא הבעלים?

"כרגע הקהל לא מעיר, אבל הקבוצה רצה קדימה ואין לקהל על מה להתלונן. אני מקווה שלא יהיו לנו תקופות רעות, אבל כשזה יקרה, מן הסתם יהיו הערות".

ישנו התקדים של אברם ושמוליק לוי בבית"ר. אתה לא חושש שיסמנו אותך?

"אני יודע שיכולות להיות קריאות כמו 'אם לא אבא שלך לא היית משחק' וכאלה. אני מקווה שלא יהיו, אבל אני לוקח בחשבון שבכל מקום יש אנשים שרק מחפשים ללכלך. כשיהיו קריאות כאלה אני אתמודד, זה חלק מהמשחק. אני מקווה רק שיזכרו ששיחקתי בבני יהודה הרבה לפני שאבא שלי נהיה הבעלים".

אחרי שהיה שייך לנבחרת האולימפית וכיכב בפרשת הצעירה, רוני גפני מסמן לעצמו מטרות חדשות. העונש שנגזר עליו בעקבות האירוע הסתיים כבר, ואחרי שאביו הודיע קבל עם ועולם שמקומו של רוני בנבחרת הבוגרת, גם הילד לא מתבייש לשלוח מסרים לגרנט. "כל שחקן שואף להגיע לנבחרת. זה מעיד על כך שאתה הכי טוב בתפקיד שלך, וכולם רוצים להיות הכי טובים. בתחילת השנה סימנתי לי למטרה לשפר את משחק ההגנה שלי, ואני חושב ששיפרתי אותו בצורה דרסטית", הוא אומר בביטחון. "בתחילת השנה, לפני שהתחלנו להתאמן, גיא לוי קרא לי לשיחה והסביר לי שאני חייב לשדרג את משחק ההגנה שלי. הוא אמר לי שממה שהוא ראה בשנה שעברה ההגנה היא מה שמונע ממני להתקדם".

גפני מספר כי ללוי, למרות הזמן הקצר שבילה בשכונה, יש חלק עצום בשיפור הגדול שהוא מפגין העונה. "באותה שיחה הוא הסביר על כל סוגי הסגירות האפשריות, דברים שלא לימדו אותי עליהם. הוא הסביר לי איך לבצע סגירה אלכסונית בצורה נכונה. הוא שירטט לי את סוגי הסגירות ואיך הוא רוצה שמשחק ההגנה שלנו ייראה. בנוסף הוא הדגיש בפני שאם אני רוצה להגיע לנבחרת, הדרך היא ההגנה".

בתחילת העונה הילד אכן הראה שמשחק ההגנה שלו באמת משתפר, דבר שקצת פגע במשחק ההתקפה שלו. נראה שאלון מזרחי לא יפזול לראות אם גפני מתקרב אליו למלכות השערים של כל הזמנים, אבל לרוני יש עדיין שאיפות לכבוש. עד כה יש באמתחתו שער בודד בליגת העל, שאותו כבש בשנה שעברה. נגד מי, אתם שואלים? נגד בית"ר ירושלים כמובן. מבחינתו המשחק ביום ראשון הוא זמן מצוין לכבוש את השני. "הלוואי שאני אכבוש. מה שחשוב קודם כל זה לנצח, אבל אם אני אכבוש, לא יהיה יותר מאושר ממני".