הסופרבולים הגדולים מכולם

אם ספורט הוא תחליפו של האדם התרבותי למלחמה, אז אין ספק שפוטבול הוא הספורט העילאי. הדגש על כיבוש שטח, על מאבק פיזי, על הקרבה ועל אלימות - כל אלה הופכים את הפוטבול לקרקע טבעית ופורייה למיתוסים. ואם מיתוסים, אז מה טבעי מפולחן שלם סביב רגעי ההכרעה, המעמדים הגדולים וההיסטוריים שבהם נקבעת מדי שנה, כמו בפולחנים קדומים של מוות ותחייה, השליטה החדשה של המשחק?

אז לקראת הסופרבול ה-38, שייערך בלילה שבין יום ראשון לשני הקרוב, בשעה 01:30 (שידורים ב-ESPN וב-METV גם), בואו נערוך מסע קצר בזמן, אל שבעה ממשחקי הגמר הגדולים בהיסטוריה, כאלה שעדיין מציתים את דמיונם של חובבי פוטבול ומזכירים להם כמה קסם יכול להיות במשחק הגדול:

אנחנו מדברים על תקופת "לפני הספירה", כלומר לפני האיחוד בין ה-NFL לליגה המתחרה שנקראה ה-AFL, ולמעשה - לפני שה-AFL נוסדה בכלל.

באותה תקופה, ה-NFL היה רחוק מאד ממידת הפופולריות שלו כיום. בייסבול היה ספורט אהוד בהרבה, ופוטבול מכללות היה אהוד לאין ערוך מהמשחק המקצועני. הטלוויזיה רק החלה להתנחל בסלון האמריקאי, וזה היה התזמון מהושלם למה שעדיין מכונה "משחק הפוטבול הגדול ביותר ששוחק אי פעם".

זה היה משחק הפלייאוף הראשון שנכנס להארכה, ובהארכה הראה קווטרבק הקולטס, ג'וני יונייטאס, שמאוחר יותר ייבחר לגדול שחקני 50 השנים הראשונות של הליגה, מה יכולה התקפת מסירה טובה לעשות. ג'וני יו הצעיד את הסייחים 80 יארד ב-13 מהלכים, עד לקו היארד הראשון של הג'איינטס. משם רמס אלן "הסוס" אמיצ'י" את כל העומד בדרכו לטאצ'דאון המנצח, 17:23.

השפעת הדרמה היתה אדירה. כבר עם שריקת הסיום צרח הקומישינר, בארט בל, באוזני כל מי שעמד לידו ש"זה היום הגדול ביותר בתולדות הפוטבול המקצועני". הוא ידע על מה הוא מדבר. לראשונה הפך המשחק המקצועני לשיחת היום, והליגה נכנסה למסלול עלייה שנמשך עד עצם היום הזה, בו ה-NFL הוא מלך הספורט הבלתי מעורער בארה"ב.

הסופרבול התחיל כמשחק גמר בין אלופות שתי הליגות: ה-NFL הוותיקה וה-AFL הצעירה והחתרנית, שהחלו להתאחד ב-1966. בשני הסופרבולים הראשונים ניצחה אלופת ה-NFL די בקלות, והדעה הכללית היתה שהליגה הצעירה פשוט לא באותה רמה. משום כך, כשלסופרבול השלישי עלו הבולטימור קולטס המפוארים מה-NFL, והניו יורק ג'טס חסרי המסורת מה-AFL, שער ההימורים עמד על ניצחון של 17 נקודות לקולטס.

קווטרבק הג'טס, ג'ו ניימת', שכונה "ברודוויי ג'ו" בשל התנהגותו הססגונית, לא התרשם. הוא הבטיח שקבוצתו תרד מהמגרש מנצחת. עולם הפוטבול התייחס לזה כסתם התרברבות שמטרתה לעורר עניין במה שנראה כהתמודדות חד-תדדית עד שעמום.

נחשו מה? ברודוויי ג'ו קיים. הגנת הג'טס חטפה לקווטרבק הקולטס, ארל מוראל, שלושה כדורים במחצית הראשונה, וניימת' עצמו הדריך התקפה עקבית שטרפה את השעון והעלתה את הג'טס ליתרון 0:16 אחרי שלושה רבעים. ברבע האחרון עלה לשחק ג'וני יונייטס הוותיק והמזדקן, והוא והביל את הקולטס לטאצ'דאון מצמק. אבל זה לא הספיק כדי למנוע ניצחון ראשון בסופרבול לנציגת ה-AFC. מאותו רגע, התקבעה באמריקה ההכרה שאת הסופרבול לא מפספסים, כי הכל יכול לקרות בו.

לאחר שלוש שנות היעדרות חזרה השושלת של שנות ה-80, הפורטי-ניינרס של ג'ו מונטנה, ג'רי רייס והרץ האחורי רוג'ר קרייג לריקוד הגדול. מולם ניצבו הסינסינטי בנגאלס של בומר אסיאסון, הרץ אייקי וודס והתופס כריס קולינסוורת'.

במחצית היתה התוצאה שוויון 3:3. ברבע השלישי החליפו הקבוצות שערי שדה, ואז החזיר סטאנפורד ג'נינגס בעיטת פתיחה 92 יארד לטאצ'דאון. מונטנה לא התרשם, והצעיד את הניינרס 85 יארד בארבעה מהלכים בלבד, כולל פצצה של 14 יארד לרייס לשוויון.

3:20 לסיום עלו הבנגאלס ליתרון 13:16 משער שדה נוסף. את ההתקפה האחרונה שלהם התחילו הניינרס על קו היארד השמיני שלהם, 92 יארד מקו המטרה. מונטנה, בהתגודדות, היה רחוק מלחץ. "הנה ג'ון קאנדי", אמר לחבריו, כשהוא מצביע על השחקן הקומי ביציע, כאילו זה מה שיש לו בראש. לאחר מכן אמר מונטנה לחבריו: "הכל בסדר. תפסנו אותם בדיוק איפה שאנחנו רוצים אותם".

11 מהלכים לאחר מכן, 34 שניות לסיום, היה הזה ג'ון טיילור שתפס את המסירה המנצחת, ל-10 יארד, שחתמה את אחד הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה של הסופרבול והעניקה למונטנה וחבורתו טבעת שלישית.

זה היה בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה, האבטחה היתה חסרת תקדים, וארה"ב היתה שרויה בהלך רוח פטריוטי במיוחד. מוטיבים של פסים כוכבים התשלטו לחלוטין על האירוע. המשחק הפגיש את הבאפאלו בילס, שטחנו את הליגה עם התקפת ה"נו האדל" המהירה והקצבית, מול הניו יורק ג'איינטס, שחזרו לסופרבול שני בתולדות המועדון בזכות הגנה רצחנית והתקפה של ריצה ושליטה בזמן המשחק. ניו יורק חסרה את הקווטרבק הכוכב שלה, פיל סימס, ומעטים האמינו ביכולתו של המחליף, ג'ף הוסטטלר, להוביל אותם לניצחון.

אבל הוסטטלר נצמד לתוכנית המשחק, והג'איינטס טחנו את השעון. יחס ההחזקה בכדור במשחק הזה היה הגדול בהיסטוריה של הסופרבול: 40:33 לעומת 19:27. הבילס החזיקו בכדור פחות משמונה דקות במחצית השנייה, בעיקר בזכות התקפה מדהימה, שארכה 9:29 דקות (שיא סופרבול) ונשארה בחיים בזכות תפיסה מדהימה: דאון שלישי ו-17, מארק אינגראם תופס את הכדור לפני קו היעד ופשוט סוחב על גבו שלושה מגינים לאורך שניים או שלושת היארדים האחרונים. את הקו הוא חצה על רגל אחת. ההתקפה הסתיימה בטאצ'דאון, והג'איינטס הובילו 19:20, שניות לסיום.

אבל הבילס הגיעו לקו ה-30 של הג'איינטס, ושער שדה היה נותן להם את התואר. אבל סקוט נורווד, הבועט שלהם, הפך לאחד האנשים האומללים בתולדות הפוטבול כשהבעיטה שלו שייטה מימין לקורה והעניקה את הניצחון לכחולים מהתפוח הגדול, באחד הסופרבולים המותחים והאיכותיים בהיסטוריה. הבילס הגיעו עוד שלוש פעמים רצופות לסופרבול, אך הובסו בכולם והתקבעו בתודעה כלוזרים האולטימטיביים.

גרין ביי הגיעו למשחק כאלופים המכהנים, וכקבוצה החזקה ביותר בליגה, מאחורי התקפת המסירה של האקדוחן ברט פארב. דנבר הגיעה לסופרבול חמישי בתולדותיה, רביעי בהנהגת הקווטרבק המעולה, אך המזדקן ובעל תדמית המפסידן, ג'ון אלוויי. שלוש פעמים קודם לכן הגיע אלוויי למשחק הגדול, ושלוש פעמים קיבל בראש. אבל הפעם היה לו משהו שלא היה לו בפעמים הקודמות: רץ אחורי תותח, בדמותו של טרל דייויס. למרות זאת היו הברונקוס, שעלו בתור הקבוצה האחרונה מה-AFC אנדרדוגים מובהקים.

הברונקוס הובילו 7:17 במחצית, בניגוד לכל התחזיות. אבל דייויס לקה במיגרנה ונעדר במשך דקות ארוכות. פארב הוביל את הפאקרס בחזרה לשוויון 17:17. אלוויי הוביל את החבר'ה ליתרון 17:24, בהתקפה שכללה גם את מהלך "ההליקופטר". דודי כפרי, שכתב על ג'ון אלוויי כאן בוואלה! פוטבול, תיאר את זה הכי טוב:

"בדאון שלישי ל- 6 יארד, מרחק של 12 יארד מהטצ'דאון. אלווי קיבל את הכדור ... ואף אחד לא היה פנוי. ואז, כמו שעשה במשך שנים, אלווי עזב את הכיס והתחיל לרוץ. אחרי 4 יארד התקרב אליו כוכב ההגנה של גרין-ביי, לירוי באטלר. עכשיו, אלווי יכול היה לעצור ולהימנע מהמכה. שער שדה עדיין היה נותן יתרון לדנבר. אבל כשהוא ראה את באטלר מתעופף לכיוונו, הוא המשיך. התנגשות. אלווי ממשיך לסלטה באוויר, ונחת על קו היארד הרביעי, שני יארד מעבר למה שהוא היה צריך. כל האצטדיון עצר לרגע את נשימתו, ואז האיש הזקן קם וסימן עם הבוהן – אני בסדר. שטף הרגשות שהעיר מחדש את דנבר, הגיע עד לאי שם בחיפה, שם שכונה שלמה התעוררה לרגל שאגות לא ברורות שיצאו ב 4:30 בבקר מפי עבדכם הנאמן שידע שזהו זה, הפעם דנבר מנצחים".

הפאקרס עוד השוו ל-24:24, אבל דנבר נטלו את ההובלה שוב, 1:45 לסיום, מטאצ'דאון שלישי של טרל דייויס, שחזר לשחק ולתת בראש. דייויס סיים עם שלושה טיולים לשש נקודות, 157 יארד ותואר ה-MVP של המשחק. ואלוויי? הוא סיים עם מה שהוא תמיד רצה - תואר אלוף העולם. שנה לאחר מכן הוא זכה בעוד אחד ופרש, כבר לא לוזר.

אחרי שהיו הסחבה של הליגה במשך עשור, הדהימו הראמס את ה-NFL עם מאזן 3:13, מאחורי קווטרבק שאיש לא שמע עליו לפני כן. טנסי, שבשלוש העונות שלפני כן סיימו כל פעם ב-8:8, גם הפתיעו בהגיעם למעמד הגדול.

שלושת הרבעים הראשונים נראו כמו משחק לפרוטוקול, כשהראמס מובילים 0:16. אבל שניות לתום הרבע צימק אדי ג'ורג' ל-16:6 (ניסיון להמרה של שתי נקודות נכשל), ואז הוא הוסיף עוד אחד באמצע הרבע הרביעי, ושער שדה השווה את המשחק. אבל כשהראמס קיבלו את הכדור חזרה, הם נזקקו למהלך אחד בדיוק - מסירה קשתית מדויקת לאייזק ברוס, שתפס את הכדור סמוך לקו מעל מגן אחד, התחמק משני ורץ לטאצ'דאון של 73 יארד. 16:23 לראמס.

טנסי קיבלו את הכדור חזרה והחלו להתקדם לאורך המגרש. ג'ורג' מצא פרצות, מקנייר מצא תופסים, וריח של קאמבק שוב עלה באוויר. איצטדיון שלם עצר את נשימתו כששניות לסיום, מקו היארד העשירי של סט. לואיס, מצא מקנייר את קווין דייסון. דייסון תפס את הכדור על קו היארד הרביעי ופנה לעבר קו השער. שם חיכה לו מייק ג'ונס שתיקל אותו, והימתחות נואשת של דייסון הספיקה להביא את הכדור רק לקו היארד האחד - 90 ס"מ מקו המטרה. התיקול של ג'ונס הקנה לראמס תואר סופרבול ראשון. דיק ורמיל, שפרש 18 שנים קודם לכן לאחר שנשחק כליל מלהיות מאמן קשוח ועצבני, חזר עם הרבה אהבה ולקח סופסוף אליפות.

ושוב הראמס בסופרבול, הפעם כפייבוריטים כבדים, עם "ההצגה הכי טובה בתבל". אבל בשנה שבה אירע הפיגוע במגדלי התאומים, שבה נדחה לראשונה בהיסטוריה מחזור משחקים שלם ב-NFL, איזה סיכוי היה להם מול קבוצה שנקראת "הפטריוטים"?

הרושם הקוסמי הזה רק התעצם כאשר בעת הצגת השחקנים שלפני המשחק, עלו כוכבי הראמס הנוצצים עם כל הדאווין האישי הרגיל. הפטריוטים, האנדרדוגים, ויתרו לעומת זאת על ההצגות האישיות ועלו כיחידה אחת, כקבוצה. יש אומרים שכבר באותו רגע החליטו אלי הפוטבול מה שהחליטו. ואולי מלכתחילה הם חיבבו את טום בריידי, המחליף הרוקי שנכנס לנעליו של דרו בלדסו הכוכב, כשזה נפצע במחזור השני, והוביל את הפטריוטס הלא נחשבים לאליפות מפתיעה ב-AFC מזרח ולפלייאוף.

מאמן ניו אינגלנד, ביל בליצ'יק, הכין את אחת מתוכניות המשחק הגאוניות בהיסטוריה, ומייק מארץ, מאמן הראמס השחצן, נפל ישר למלכודת. במקום לפתור את מבוך ההגנה האווירית שהכין לו בליצ'יק באמצעות שימוש מוגבר במרשל פולק - אז הרץ האחורי הטוב בעולם - התעקש מארץ לנצח באוויר. הראמס עלו ליתרון 0:3, אבל אז חטף טיי לו מסירה של וורנר והחזיר אותה ל-3:7. לאחר מכן מצא וורנר את ריקי פרוהל, אבל זה הפיל את הכדור והפטריוטס השתלטו, ובהתקפה שנולדה מהאיבוד הזה עשה טום בריידי טאצ'דאון. 3:14. לאחר מכן בא שער שדה של אדם וינאטיירי, וכבר 3:17, והראמס הגאים מוחזקים על כלום התקפה במשך שלושה רבעים.

רק חמש וחצי דקות לסיום רשמו הראמס טאצ'דאון, דווקא מריצה של וורנר (ט"ד הריצה הראשון שלו כל העונה). כשוורנר קיבל את הכדור בחזרה עם 1:51 על השעון, ראינו לראשונה את ההצגה המובטחת של הראמס. מסירה של 18 יארד, עוד אחת של 11, ואז אחת נוספת ל-26 לריקי פרוהל לטאצ'דאון. שוויון. אבל הגנת הראמס כשלה, ואפשרה לטום בריידי להניע את קבוצתו עד לקו ה-31 של הראמס, ארבע שניות לסיום. אדם וינאטיירי לא נכשל בבעיטה, והפטריוטים הצנועים הדהימו את הראמס הכל-יכולים לכאורה, באחד הסופרבולים המעולים ביותר שהיו מאז ומעולם.
------------------

אם שמתם לב, אז בסופרבולים לפני שנתיים, ארבע ושש שנים קיבלנו בונבונים אחד-אחד. האם זה אומר משהו על הצפוי גם בסופרבול 38, הבא עלינו לטובה? אפשר רק לקוות. סופרבול שמח לכם.