קפטן כלום

את החודש הראשון של 2004 יעדיף איציק קורנפיין למחוק מהרזומה. טעויות קריטיות בקצב מסחרר סימלו את הירידה הפתאומית והחדה בכושר של השוער. אחרי שהפך את אוגבונה ליקיר השרופים בבלומפילד, החזיר את מנור חסן למרכז הבמה ותרם צעד קטן לגוטמן וגול גדול לאלון מזרחי בדרך לכיבוש הפסגה, החלו להישמע קולות של שחקנים בקבוצה ואוהדים שהאשימו את השוער הוותיק בכשלונות של בית"ר.

"איזה מין שוער זה", אמר אחד המתקשרים לתוכנית הרדיו "אוהדים" ברדיו ירושלים, "אף פעם הוא לא היה שוער. הוא לא יודע לצאת לכדורי גובה. בשביל מה יש את אבי פרץ על הספסל? שישתמשו בו". אז נכון שלא צריך להתייחס יותר מדי לאותו מאזין מתוסכל ובקבוצה עדיין מאמינים בשוער הבכיר, אבל ההרגשה הכללית היא שקורנפיין לא בדיוק בפוקוס. אמנם עדיין מאוד מוקדם לבוא אליו בטענות בקטע המקצועי, וחלק גדול מהנקודות הדלות שיש לקבוצה רשומות על שמו. "הוא לא היה טוב, אבל זה קורה לכל אחד. הוא הכי יציב כבר כמה שנים", אמר השבוע אברם לוי על מי שעד לא מזמן היה נקודת האור היחידה בבית"ר _ אבל בכל מה שקשור לתפקודו כקפטן אין לו הנחות. והגזרה המקצועית והירידות בעיתונים על היכולת מהשבת האחרונה אינן החזית היחידה שנפתחה נגדו השבוע.

ביום רביעי, כמו כמעט בכל יום בתקופה האחרונה, קישטו את כותרות עיתוני הספורט ידיעות על הבעיות הכספיות בקבוצה ועל המשכורות המתעכבות זה חודשיים. נכתב שם שאמסלם נשלח כנציג השחקנים להנהלה, נאמר שם שתורג'מן רטן על המצב ואמר, "הגיע הזמן שנבקש את מה שמגיע לנו". גולן חרמון אפילו ניסה לאחד את כולם בדרישה שייגשו להנהלה כי עוד מעט מתקרבת המשכורת השלישית ואין סימני צ'קים באופק.

יש לציין שהשיחה הזאת, שהתנהלה במלתחות, לא היתה משהו מתוכנן, ורק התסכול מהמצב גרם לה לפרוץ מלכתחילה. כמעט כולם דיברו. רק היה חסר שגם האפסנאים והצוות המקצועי ייטלו בה חלק. כאמור, כמעט כולם דיברו, ורק אחד שתק. מעניין שדווקא קולו של הקפטן לא נשמע. קורנפיין, זה שאמור היה לגשת לאברם במקומו של אמסלם ולאחד את השורות במקום חרמון, זה שכולם ציפו ממנו לתבוע מה שמגיע לשחקנים מההנהלה במקום תורג'מן, זה שהיה צריך לארגן שיחות כאלה באופן סדיר כדי לשמוע את קולות "החלשים" _ הוא העדיף לשמור על זכות השתיקה.

זה כבר היה יותר מדי עבור חלקם. "זה התפקיד שלו, אבל הוא לא עושה כלום", התבטא אחד מהם השבוע. "אולי הוא נכנס לאברם פעם אחת וזהו, לא עשה מזה עניין. עזוב אותך, אלה אכפת להם בכלל? הם יכולים לחיות עוד חצי שנה בלי כסף. בסופו של דבר כל אחד דואג לתחת שלו. קורנפיין לא נותן יד בעניין. אנחנו מנסים לדבר לידו, אבל זה לא עוזר, הוא פשוט לא מתעסק בזה". זה לא השחקן היחיד שחושב שהקפטן לא מחובר למציאות. "איזה קפטן זה אם הוא לא עושה כלום? הוא לא יוזם שיחות בינינו, השחקנים, ובטח שלא עם ההנהלה. אין גיבוש, ואנחנו פשוט יוצאים פראיירים. מי שצריך לקחת יוזמה זה רק הקפטן. כל הזמן מדברים איתו, מעלים את הבעיות לידו, הוא שומע הכל, יודע מה המצב, אבל כאילו לא אכפת לו". אבל זאת עוד ביקורת עדינה. שחקן בכיר, שמבין את המצוקה של החבר'ה, לא מצליח להבין למה קורנפיין לא פועל: "למרות שאני לא מאמין, לפעמים זה נראה כאילו חלק מהשחקנים כן מקבלים את הכסף, כי אחרת אי-אפשר להבין את האדישות של קורנפיין".

אם במשכורות עסקינן, אז חייבים לומר שאולי קורנפיין לא ממלא את תפקידו כראוי, אבל לא הוא זה שצריך לחתום על הצ'קים, אלא מאיר פניג'ל ומאיר לוי. עד לפני חודש היה נהוג לחשוב שאם הדוד מאיר מגיע מארצות~הברית, זה סימן שהצ'קים בדרך. אבל בזמן מיתון ההרגלים משתנים, והדוד היקר הגיע בלי שום מתנות מחו"ל. יתרה מכך, האדישות מצד ההנהלה כלפי השחקנים והעובדה שהבעלים לא באים לבקר בבית-גן אלא כשיש להם על מי לרדת העלו את רף התסכול אצל השחקנים.

אתה לא יודע איך הם מתייחסים לשחקנים", קבע אחד ממעוכבי המשכורת. "פשוט בושה וחרפה. אתה מבין מה זה, תיכף שלוש משכורות, וכבר מזמן לא מדברים על הנקודות". שחקן אחר מחזק את נקודת הייאוש ומזכיר את ההשלכות המקצועיות לאי~תשלום המשכורות. "שחקנים לא מתרכזים בכדורגל, אלא רק בזה שאין להם כסף. זה לא בריא למועדון. אנחנו מגיעים לאימונים בבאסה. גם ככה הכל חרא פה, וגם לא משלמים, אז בכלל אין חשק".

שחקן אחר, שיודע קצת על מוסר התשלומים בליגת-העל, מספר: "עשיתם חוזים? אז תשלמו כל חודש. או אתה או שאתם בעלי עסק או שאתם ליצנים. אי-אפשר לתפקד ככה. אנשים עם משכנתאות, משפחות, מינוסים והם עסוקים בהבטחות". אומר שחקן אחר: "אמרו שישלמו לנו את כל מה שחייבים, אבל זה סתם חארטה. עד שהם כבר באים לבית~וגן, אז הם נותנים מלה, יש שקט שבוע, וככה זה כבר שלושה חודשים. מאיר לוי בא עם הטנק שלו כאילו יש לו תת~מקלע מאחורה, אבל כסף אין".

ביום רביעי לפני שבוע, כשנשאל ליאור מאי, יועץ התקשורת של בית"ר, על-ידי "כל העיר" מה קורה עם המשכורות, הוא הגיב: "אין לכם טעם לכתוב על זה ולהתעסק בזה, כי בסוף השבוע יקבלו השחקנים צ'קים על כל החובות". לאור התשובה הנחרצת, הוא נשאל אם זה כולל גם את המענקים על הנקודות, וכאן כבר נשמע מאי פחות אופטימי. "אל תהיה קטנוני", היתה תשובתו.

כאמור, שבוע עבר, ואין חדש תחת השמש. יתרה מכך, לפני שבוע קיבל הבלם החדש קאפונה את מענק החתימה שלו בדחייה של כמה ימים. הובטח לו שהצ'קים של בית"ר אף פעם לא חוזרים. הגיע יום הפירעון, ובהנהלה הזדרזו לבקש מקאפונה שימתין עם ההפקדה כמה ימים נוספים.

דקה לפני שער היתרון הזמני של נמני, שקבע 2:3 לבית"ר מול הפועל פתח-תקווה, ביצע עופר טלקר, המגן הימני של הקבוצה, תנועה חדה שבישרה רעות. כאב עז שחש ברגל ימין גרם לטלקר להבין שאת המשחק הזה הוא מסיים הרבה לפני כולם. הוא אמנם ניסה למשוך עוד קצת, אבל השריר לא עמד בעומס וטלקר, שהיה בטוח שמדובר בקרע בשריר, נאלץ לצאת. השער של נימני וההרחקה של בכר הקלו עליו את הירידה לחדר ההלבשה. לפחות בלב היה לו טוב.

באותם רגעים לא ישב על הספסל של בית"ר אפילו מגן ימני טבעי אחד שיוכל לתפוס את מקומו של טלקר. ולא שבסגל של הקבוצה אין כאלה, דווקא יש, ואפילו שניים, אבל הם מזמן לא בתוכניות של אוחנה. אלון סגיר כבר שכח את תחושת נעלי הפקקים הדורכות על הדשא במשחק רשמי, והדשא היחיד שהוא רואה הוא של השכן. זה שתמיד מספרים שהוא ירוק יותר, אבל במקרה הזה אצל "השכן לתפקיד", מיקי עטייה, כבר מזמן הפסיקו להשקות את הגינה. הדבר היחיד שצומח שם הם עשבים.

עטייה, שהגיע לפני עונה וחצי לבית"ר בקול תרועה רמה, בטח חשב בלבו שהנה השנה מגיעה הפריצה הגדולה שלו. אבל משחק אחד בהרכב של הצהובים עם פתיחת העונה, נגד חיפה, הנחית אותו למציאות שונה וכואבת. תשעים דקות והשפלה בקריית-אליעזר הספיקו לאוחנה לסמן את עטייה כאשם ולהושיב את הרכש היקר ביציע. להושיב אמרנו? קבלו חיזוק, עטייה לא ראה דקת משחק מאז המחזור הראשון, ונכלל בסך-הכל שלוש פעמים נוספות ברשימת הסגל המורחב. עד כדי כך הוא לא בתוכניות של אוחנה, עד שהספיק לשכוח את נוחות הכסאות על הספסל הבית"רי ורכש לו מנוי ליציע הכבוד.

בשבת, כאמור, כתוצאה מהפציעה של טלקר, נאלץ אוחנה לאלתר. הוא הכניס את רענן דרעי לקישור האחורי, והיידמן הוסט ימינה. הצעד המקורי של המאמן לא ממש עבד. בית"ר, כמעט מיותר לציין, חטפה שער שוויון מרגלי חסן, וירדה לחדרי ההלבשה עם הרגשה עזה של אכזבה. בזמן שהשחקנים ניסו להתאושש במקלחות, יצא האפסנאי של פתח-תקווה, יבגני פסטרמה, לחפש את הכדורים מההגבהות של היידמן. במלאבס מספרים שהוא מחפש אותם עד היום.

נחזור ברשותכם למספר ארבע צהוב. טלקר, שנמצא באחרונה בכושר טוב ומאז המחזור השני הוא חזק בהרכב של אוחנה, נרגע השבוע כשהתברר שאין מדובר בקרע, אלא רק במתיחה חזקה בשריר הירך הקדמי. הוא אולי נרגע, אבל אוחנה לא. הפציעה השביתה את טלקר מפעילות השבוע ומהשתתפות במשחק מחר. במקרה כזה המאמן צריך להחליט לאן הולכים; שוב מאלתרים או שמא מזניקים את אחד הימניים הטבעיים להרכב. רק לפני כמה מחזורים פנה אוחנה לעטייה והבהיר לו שהעתיד כבר מזמן לא כאן. "עדיף לך לחפש קבוצה אחרת", אמר המאמן לפקודו. "תוכל להתחשל, ובשנה הבאה תחזור שחקן טוב יותר. כרגע אני לא בונה עליך ואני מציע לך למצוא קבוצה". אבל דווקא עכשיו, אחרי שבועות ארוכים שבהם הסתמנה הפרידה מעטייה כדבר בלתי נמנע, חלה תפנית חדה. שינוי שעשוי להחזיר את המגן מהקור במרומי היציע לזיעה על המגרש. פגישות שערך נציגו של השחקן, עובד קראוס, עם גורמים בבית"ר קירבו את עטייה לאוחנה, והצדדים מביטים קדימה באופטימיות זהירה.
"לאוחנה היו השגות לגבי ההתנהלות של עטייה", הסביר השבוע קראוס. "נפגשנו עם אנשים בבית"ר, קיבלנו את ההערות במלואן, הפנמנו ועכשיו ניישם אותן. כרגע השחקן מקווה לעלות על דרך חדשה, וזאת הודות לפתיחות ולהבנה מצד בית"ר".

ביום רביעי קיבל עטייה את הגופייה של ההרכב הראשון, אבל אוחנה מהר מאוד הזכיר לשחקן שכלום לא סגור. "מה יהיה איתך", הוא גער בו במהלך האימון, "כבר רבע שעה אנחנו משחקים, ועוד לא הבנת את התרגיל". למרות העקיצה של אוחנה, נראה שהוא הולך להחזיר את עטייה להרכב מחר.

מחר יערכו שני הברזילאים החדשים של בית"ר את הופעת הבכורה שלהם. לפי נתוני הפתיחה שלו ניתן היה לחשוב שלקאפונה ייקח קצת יותר זמן להיכנס לעניינים, אבל הדברים זורמים אחרת, והוא מתוכנן לשחק תשעים דקות כבר מחר. חודש וחצי ללא תזוזה וקילוגרמים מיותרים לא ממש הרתיעו את אוחנה את עזורי. האחרון לקח את הג'וב ברצינות והכניס את הבלם למשטר רצחני של דיאטה ואימונים. לקראת סוף השבוע כבר נראה קאפונה קצת תשוש. שבוע וחצי של סלטים ומאכלי בריאות ותיזוז אינטנסיבי על הדשא נתנו בו את אותותיהם. לאוחנה אין זמן מיותר, והוא עושה את מירב המאמצים להביא את קאפונה לכושר גופני גבוהה ויישור קו עם שאר החברים לקבוצה. התוצאות לא איחרו להגיע. שלושה קילוגרם שנשרו מגופו של קאפונה קירבו את עזורי למטרה הסופית. עוד שלוש למנאייק.

ביום שני בבוקר נשלח אבי כהן, נהגו ועוזרו של פניג'ל, למשרד הפנים לסדר את ויזות העבודה של קאלדיירה וקאפונה כדי להבטיח את שיתופם מחר. כבר למחרת היו האישורים מוכנים, ואוחנה היה יכול לסמן וי ליד עוד מכשול. ביום חמישי עלו המשפחות של השניים על מזוודות ויצאו מברזיל לכיוון ישראל. אם הכל התנהל כצפוי, הן נחתו כאן אור ליום שבת, וביציעי טדי צפויה מושבה ברזילאית קטנה שתעודד את הבעלים במשחק החשוב מחר. גם דירות כבר נמצאו לשניים, ונראה שמעכשיו הם יכולים להתעסק בכדורגל נטו.

דרך אגב, בהמשך לידיעה משבוע שעבר, הסכומים שירוויחו פה השניים קטנים משמעותית מהפרסומים בעיתונים. ההוצאה הכוללת של בית"ר על שניהם יחד לא מגיעה למאה אלף דולר. קאפונה, שדרש שמונים אלף דולר, הסכים בסופו של דבר להתפשר על כשישים אלף: עשרים אלף מענק חתימה, משכורת בסיס בסך של שבעת אלפים דולר למשך ארבעה וחצי חודשים, ו~300 דולר לנקודה. נוסף לכך ימומנו לשחקן הוצאות הדיור והרכב. קאלדיירה יסתפק בשלושים אלף דולר.
נחזור לרגע לאבי כהן במשרד הפנים. טופסי הוויזה של קאפונה את קאלדיירה לא היו המשימות היחידות שלו. במקביל מילא העוזר הנאמן גם טופסי בקשה לוויזת מבחנים עבור ברנרד האגן, שחקן בן 18 מגאנה. מי שהזמין את האגן למבחנים הוא דווקא אהוד פדרמן, מנהל מחלקת הנוער, דבר לא שגרתי במחוזותינו, שמסמן כיוון חדש באגודה. בבית"ר למדו שאפשר למצוא מציאות צעירות בלי הוצאות מיותרות, ללטש אותם במחלקת הנוער, ואם יוכיחו את עצמם, הדרך לבוגרים סלולה. במקרה הגרוע ניתן יהיה להשאיל את הצעירים לשאר קבוצות הליגה ולקצור את הפירות או הירוקים בהמשך. ראו מקרה יעקובו וחיפה.

האגן לא נחשב לשחקן זר, ובבית"ר מקווים שהוא הסנונית הראשונה בדרך הארוכה. בכל אופן, נכון ליום רביעי האישור ממשרד הפנים עדיין בגיל המתאים", הסביר אברם לוי. "בכל מקרה, כרגע אנחנו לא בונים עליו בקבוצה הבכירה כי הוא לא יכול לשחק בבוגרים בלי חוזה, ואין יותר מדי זמן עד תום העברות". מי שכן בנו עליו בבית"ר, אבל כנראה לא יצליחו ליהנות ממנו בגלל בעיות בשחרור, הוא גנאי אחר, עזיז אנסה. טרם הגיע, והגעתו תידחה במקצת. "הוא אמור להשתלב בנוער. הוא

באימון שנערך בטדי ביום חמישי שעבר, יומיים לפני הפספוס הגדול בפתח-תקווה, נאלץ שלומי ארבייטמן לנטוש את החבר'ה המזיעים על הדשא. הוא נשכב בצד המגרש כשעל רגלו כמויות קרח שיכלו לקרר אפילו איגלו.

הפגיעה בשריר הירך האחורי של החלוץ המחונן גרמה לגיא עזורי לרטון. "מה יהיה? כל פעם תחזור לנו מהנבחרת פצוע?", הוא שאל את ארבייטמן, שהשיב: "מה אני יכול לעשות, זה מהמאמץ. עכשיו יש לי כאב נורא ואני לא יכול להמשיך ככה". אבל את עוזר המאמן זה לא סיפק. "אם כואב לך אז למה אתה לא מבקש מהם לשחרר אותך?", הוא עקץ בחצי הומור.

ארבייטמן אמנם שיחק נגד פתח~תקווה, אבל היכולת שלו לא היתה משכנעת במיוחד. החלוץ נראה די מוגבל בתנועותיו, אולי זכר לאותה פציעה. למרות זאת, ארבייטמן נשאר תשעים דקות על הדשא, והעומס על השריר רק גבר. השבוע בבית-וגן שוב נצפתה אותה תמונה מוכרת של ארבייטמן, מדדה באטיות לצדי המגרש, ומיד אחר-כך ניגש למעסה הקבוצה. מי יודע, בקצב הזה הוא ומושון בן-יקר אולי יהפכו בקרוב מאוד לחברים צמודים.

ביום שני הגיעה ההזמנה השבועית מההתאחדות לארבייטמן להתייצב לאימוני הנבחרת למרות הפציעה, ובבית"ר קצת חששו. ביום שלישי, עדיין במדי בית"ר, הוא ניסה לרכך את הכאבים בשריר שוב בעזרת קרח. "הכאבים הפעם הרבה יותר חזקים מבשבוע שעבר", אישר ארבייטמן, "אבל אין לי מושג מה יהיה עד שבת". הוא אולי לא מעודכן, אבל הוא בכלל לא בתוכניות לשבת. "יש לו חמישה צהובים, ובכל מקרה הוא לא ישחק", אמר אוחנה השבוע.

ביום רביעי הצטרף ארבייטמן לסגל של גרנט, שהיה מופתע לראות אותו על אזרחי. "מה יש לך", התעניין המאמן הלאומי, ושלח את ארבייטמן להתאחדות לעבור טיפולים רפואיים. כשגם המעסה של הנבחרת לא הועיל, שיחרר גרנט את החלוץ מהאימון השני, ובבית"ר יכלו לנשום לרווחה. עכשיו יש לו הרבה זמן להחלים עד המשחק בשכונה. הרי לאוחנה אין יותר מדי פריבילגיות בהתקפה, והנוכחות של ארבייטמן בשפיץ היא בכלל לא שאלה מבחינתו של הקוץ'.

השבוע הסתיימה תקופת ההעברות של שחקנים ישראלים, וכל השמות שנזרקו באוויר כעוזבים פוטנציאלים או כרכישות חדשות יישארו בגדר שמות בלבד. הסגל של אוחנה מלא יתר על המידה, אבל הוא לא יכול לצמצם אותו גם אם היה רוצה. "יש לנו סגל גדול, אבל זו אחת הבעיות של מאמן", אמר אוחנה השבוע. "מעכשיו ישראלים לא יכולים להיפלט. זהו, נגמרו ההעברות. לכל מי שיש חוזה, הוא יכובד ויישאר עד סוף העונה".

השחרור של שלומי משה להפועל ירושלים היה, אם כן, הראשון והאחרון. אברמוביץ', דרעי, תורג'מן, עטייה ועוד כאלה שהוזכרו כקלפי מיקוח יכולים לנשום לרווחה או שבעצם לא, ולהתרכז מעכשיו רק בכדורגל ובמאמצים לשכנע את אוחנה שהם ראויים לחולצת ההרכב. "זה הסגל שלנו והוא סגל מספיק טוב", ציין המאמן, "מי שכאן יצטרך להילחם. תמיד יהיו מתוסכלים, ולבי איתם, אבל אין מה לעשות, רק 11 משחקים, ויש כאלה שמשלמים את המחיר. מה שאנחנו צריכים יותר מהכל זה שקט נפשי והרבה ביטחון. אם זה יקרה, יהיה כאן טוב, כי אם לא, אז לא חשוב מי משחק _ אנחנו לא נצליח. בשבת ראו שיש לנו כדורגל, היתה הנעת כדור טובה והגענו להרבה מצבים. מחר זה מסוג המשחקים שחייבים לנצח ואסור לבוא אליהם שאננים, במיוחד לא במצב שלנו. ראיתי את נצרת בשבת, יש להם קבוצה טובה, ונצטרך להשאיר אותם מאחור".