קליהו הנביא

גמר גביע המדינה של עונת 2002/03 לא היה אמור להביא עימו בשורות חדשות. מכבי תל אביב היתה פייבוריטית ברורה, ומגבעת שמואל, הסינדרלה התורנית, לא היו ממש ציפיות. דגדוג לכמה דקות של הצהובים ועשיית קולות של יריבה עד למחצית, וכולם יהיו מרוצים. אלא שבגבעה לא התכוונו לוותר כל כך בקלות. כבר על הפתיחה היה ברור שהקבוצה של מוטי אמסלם באה למלחמה. חניכיו של אריאל בית הלחמי פתחו בקריז, הובילו 0:6, ניצלו את הבלבול של מכבי תל אביב והגדילו את היתרון עד 19:27. המשחק הקבוצתי, הפרגון ההדדי וההגנה האגרסיבית, שהפכו את גבעת שמואל להפתעה של אותה עונה, באו לידי ביטוי גם הפעם, במשחק הכי גדול בהיסטוריה של הקבוצה הקטנה. בתחילת החצי השני הגבעה עוד הצליחה להביך את היריבה, אבל ברבע הרביעי מכבי כבר השתלטו על העניינים, והבדלי הרמות בין הקבוצות ניכרו היטב. הספסל הקצר והמאמץ האדיר שהשקיעו שחקני הגבעה עשו את שלהם. 83:96 למכבי בסיום, והגביע שוב הלך לארון של שמעון מזרחי.

למחרת, לאימון הראשון אחרי ההפסד בגמר, הגיעו השחקנים במורל בגובה הפרקט. שפופים, מותשים, מפורקים, מדוכאים, כל ההגדרות נכונות, אבל שחקן אחד החליט שהוא לא נותן לעניינים להידרדר. במשך עשרים דקות תמימות, מופע יחיד של קלי מקארתי החזיר לחבר'ה את החיוך. כמו בכל אותה עונה, הזר האמריקאי, ששימש כדבק של הקבוצה על המגרש, חיבר את כולם גם בחדר ההלבשה. ברייקדאנס מטורף על יד המקלחות וחיקוי מדויק של מייקל ג'קסון, כולל כל הניואנסים, העמידו את הקבוצה חזרה על הרגליים.

באיחור של חצי שנה נחת השבוע קלי מקארתי בירושלים. כמו אריק וושינגטון, השחקן שהחליף בעמדת הסמול פורוורד, מקארתי אמור לתת לקבוצה את הדברים הקטנים שקשה יהיה לראות בסטטיסטיקה. האמריקאי הוא זה שיצטרך לעשות את העבודה השחורה, להניח את האגו בצד ולהיות בצל של הסטארים הגדולים. הוא זה שיקפוץ לרצפה במלחמה על כדורים אבודים, יחסום לסולומון ויחטוף את המכות בדרך לסחיטת עבירות תוקף. נכון, סקורר קטלני הוא לא, גם הכדרור בעייתי וחדירה לסל כמעט לא קיימת בלקסיקון שלו, אבל מקארתי מביא איתו איכויות אחרות, שאמורות להקפיץ את הפועל מדרגה. משחק הגנה מהטובים בליגה ויכולת מוכחת בשיתוק כוכבי היריבות, ריבאונד אדיר יחסית לגובהו (9.2 כדורים חוזרים למשחק), מטרייה אווירית מסיבית (החוסם השני בטיבו בליגה עם 1.6 חסימות), בחירת קליעות משובחת (64.7 אחוז לשתי נקודות), מהירות, קבוצתיות, ווינריות והמון אנרגיות שאמורות להדליק מחדש את מלחה.

בניגוד לזרים האחרים ששיחקו העונה בירושלים על המשבצת שלו, מקארתי מכיר את הליגה הישראלית ברברס. ניסיון של חמש עונות בארץ הקודש צריך לעשות סוף סוף את ההבדל בהפועל, מה גם שאותו, אסור לשכוח, ירושלים כבר לא יכולה להחליף.

קלי מקארתי (28, 2.00 מ') נולד בשובוטה, מיסיסיפי, ואת הספתח עשה בתיכון קויטמן קונסולידייט. כבר בהייסקול הוא בנה לעצמו שם של אחד הצעירים המוכשרים במדינה, כשמולו, אגב, בליגת התיכונים, מתבלט שחקן נוסף בשם אריק וושינגטון. כשסיים את לימודיו, כמעט מיותר לציין, מקארתי הוצף בלא מעט הצעות מהמכללות המובילות באזור. אחד המחזרים הנלהבים היה אם.קיי טורק, מאמנה הוותיק של אוניברסיטת סאותרן מיסיסיפי. "אני זוכר שמקארתי היה אז בדילמה לא קטנה", מספר טורק, שכבר פרש לגמלאות. "היו לו הרבה אופציות, אבל שיכנעתי אותו להגיע דווקא אלי. הסברתי לו שאני בונה עליו וצופה לו עתיד מבריק. הבטחתי לו דקות משחק וחשיפה טלוויזיונית, והוא השתכנע. גם העובדה שהאוניברסיטה היתה רק שישים מייל מהבית שלו עשתה את שלה. גם את וושינגטון ניסיתי להביא לכאן, אבל הוא לא הסכים אפילו לשמוע".

בסתיו 94' הגיע השחקן לסאות'רן מיסיסיפי. קואץ' טורק עמד במלה, והפך את מקארתי לבורג מרכזי. "למרות שלא שמעתי ממנו כבר קרוב לעשר שנים, אני זוכר את מקארתי גם היום", הוא סיפר השבוע. "היה לי פשוט תענוג לעבוד איתו, הוא פשוט שחקן אידיאלי לכל מאמן. תחרותי על המגרש ולא עושה בעיות מחוצה לו, אפילו מהשיעורים העיוניים הוא לא הבריז. אצלי הוא שיחק כגארד שני וניצל את היד הטובה שלו. סידרתי תרגילים מיוחדים עבורו, שהסתיימו בזריקות שלו מחוץ לקשת".

בסיום השנתיים הראשונות בקולג' החליטו בסאות'רן מיסיסיפי לרענן את המערכת. מקארתי אמנם סיפק את הסחורה, אבל כשהאוניברסיטה לא הפסיקה להפסיד מונה ג'יימס גרין לבעל הבית החדש על הקווים. המעבר מסגנון הכדורסל המשוחרר והמהיר שהנהיג המאמן טורק לכדורסל האטי וההגנתי של גרין לא עבר אצל מקארתי חלק, בעיקר אחרי שהשחקן עבר הסבה מקצועית מגארד לסמול ופאואר פורוורד. מ-11.8 נקודות ו-8.4 ריבאונדים לערב ירד מקארתי ל-9.6 נקודות ו-6.4 ריבאונדים. טים דוהרטי, שסיקר את קבוצת הכדורסל עבור המקומון "הטיסברג אמריקן", מרחיב: "קואץ' גרין הפך את מקארתי משחקן שרגיל לשחק בחוץ לשחקן שמסתובב בעיקר באזור הצבע. הוא דרש ממנו להראות נוכחות ולשחק מול חבר'ה גבוהים וחזקים ממנו, ומקארתי לא כל כך אהב את זה. הוא אמנם המשיך לעבוד קשה ובראיונות שנתן שמר על כבוד המאמן ונשאר פוליטיקלי קורקט, אבל לא היה קשה לראות שהוא לא מאושר. שפת הגוף שלו שידרה שהוא לא נהנה, אבל בסופו של דבר התברר שהמאמן שלו צדק. בעונה הרביעית והאחרונה שלו מקארתי פשוט פרח".

ואכן, בשנת הסניור שלו מקארתי שידרג את הביצועים. בכל הפרמטרים נרשמה עלייה, עד כדי כך שמקארתי הפך לכוכב הגדול ולמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. "בהתחלה באמת היה קשה לו לבצע את הסוויץ'", משחזר המאמן גרין, "אבל כשזה קרה הוא נעשה שחקן נהדר. אצלי הסתרנו את הליקויים שלו, כמו היכולת הבינונית להוריד כדור לרצפה, וניצלנו את היתרונות שלו, כמו הבנת המשחק המצוינת, הניתור ומשחק ההגנה. הוא בנה לעצמו תנועות חדשות בצבע והפך לשחקן מגוון הרבה יותר. מקארתי הוא מסוג השחקנים שחושבים קודם כל על הקבוצה ורק אחר כך על עצמם. אני זוכר שבטורניר האן.איי.טי (טורניר המכללות השני בחשיבותו) מול ממפיס נתתי לו לשמור על עומאר סניד. תבין, סניד היה אז שם גדול, פורוורד מוצק, משהו בסגנון של צ'רלס ברקלי, אבל מקארתי נתן מולו תצוגת הגנה מדהימה והעלים אותו לחלוטין".

המספרים המכובדים - 14.6 נקודות ו-8.1 ריבאונדים - והשיפור ביכולתה של סאותרן מיסיסיפי, לא עזרו למקארתי בדראפט לשנת 98', והוא נשאר מחוץ לליגה הטובה בעולם. למרות האכזבה, השחקן לא נשבר ונשאר קרוב לעניינים. כשבדנבר נאגאס מהאן.בי.איי נפצעו שחקנים בקצב, מקארתי הוחתם שם כסותם חורים. בסוף ינואר הוא ערך את הפרמיירה בקבוצה עם ארבע נקודות בניצחון על ניו-ג'רזי, אלא שהמשחק המוצלח לא בישר על ההמשך. מקארתי שותף בעוד משחק אחד, נקע את הקרסול, ובפברואר הוכנס לרשימת הפצועים ושוחרר מהקבוצה.

בגיל 24 החל מקארתי את הקדנציה האירופית. שרון דרוקר, שאימן אז את רעננה, חיפש לחזק את הקבוצה במשבצת מספר שלוש וקיבל על השחקן המלצות חמות. מייק ד'אטוני, שאימן את מקארתי בדנבר והיום מאמן בפניקס, סיפר אז: "מדובר בשחקן, שאם ייתנו לו קצת זמן, יכול להפוך לאחד הסמול פורוורדים המובילים באירופה. הוא שומר קטלני, אתלטי ונטול אגו".

דרוקר זימן את השחקן למבחנים והסתבר שפגע בינגו. מקארתי השתלב מצוין בקונספציה הקבוצתית של רעננה, ויחד עם הזר השני, ג'סי סוטלטרס, הוליך את הקבוצה לעונה הגדולה בתולדותיה. במיוחד זכורה התצוגה ההגנתית הנהדרת שלו בחצי גמר הפלייאוף מול הפועל ירושלים, שכללה לא פחות משישה גגות ושמירה שהוציאה משיווי משקל את קני ויליאמס.

השידוך בין המאמן לזר שלו נתפס אז כאחד מסיפורי ההצלחה של עונת הכדורסל, וברעננה מיהרו לסגור עם מקארתי לעונה נוספת. רעננה, שהתכוננה לקראת עונה היסטורית בסופרוליג, בנתה אז הרכב נוצץ, אבל בפועל הקבוצה לא הצליחה להתרומם. מקארתי מצדו לא הצליח לשחזר את יכולתו, ונדבק בחולשה הכללית. פגרת הקיץ, מתברר, לא ממש עשתה לו טוב. הוא התחתן, חזר בתשובה וירד בתפוקה. זאב ברעם, מנהל רעננה באותה עונה, מוסיף: "הוא חזר אלינו מוטרד ומבולבל, ירד בכושרו ושיחק פחות טוב. הראש שלא לא היה רק בכדורסל, וזה בא לידי ביטוי על המגרש".

חצי שנה של הפסדים ברצף, ודרוקר החליט לעצור לזר המאכזב שלו את הקרדיט. יניב גרין, ששיחק איתו בקבוצה, מספר: "רעננה היתה במצב לא טוב, חיפשו לזעזע והחליטו לשחרר את מקארתי. בשבילי, בכל מקרה, הוא היה חצי אבא. באותה שנה סבלתי מהמון עליות וירידות ביכולת, ומקארתי לקח אותי כפרויקט. אחרי משחקים חלשים הוא היה מעודד אותי ונותן טיפים איך לסגור בהגנה ובאילו נקודות אני צריך לשפר את משחק ההתקפה".

בראיון פרידה שנתן מקארתי בדרך למולדת ל"הארץ" הוא לא הסתיר את אכזבתו, ועל הדרך דאג גם לעקוץ את המאמן ששיחרר אותו: "קשה לתפקד כשכל יומיים מגיע לפה שחקן חדש, שצריך כמה אימונים רק כדי ללמוד את השמות של החברים שלו, שלא לדבר על הזווית שבה הם אוהבים לקבל את הכדור".

למזלו של מקארתי, בשנה וחצי שלו ברעננה הוא הספיק להרשים לא מעט אנשי מקצוע ישראלים. אריאל בית הלחמי, מאמנה של גבעת שמואל, היה הראשון לסגור איתו לקראת עונת 2001/02: "ברגע שניתנה לי האפשרות להביא אותו, הלכתי עליו בכל הכוח. מקארתי הוא נכס, שחקן בין הכי טובים ששיחקו פה בעמדה שלו. הוא מבין מצוין את המשחק ותמיד יעמוד בעמדות הנכונות ויקבל את ההחלטות הטובות ביותר בכל סיטואציה. גם מחוץ למגרש הוא מקצוען ברמות הגבוהות ביותר. בחור נוח, ממושמע, אחד שאפשר לסמוך עליו".

המו"מ בין מקארתי לגבעה נסגר במהירות, והשחקן חזר לארץ הקודש רעב מתמיד. גבעת שמואל, שהיתה אז מועמדת לירידה, הפתיעה את כולם. מקארתי, יחד עם צ'רלס מינלנד, סיפק הצגות על בסיס שבועי (17.5 נק', 6.7 ריב). לא רק על המגרש הפך מקארתי ללידר. גם מחוץ למגרש השחקן קנה לעצמו סטטוס של מוביל חברתי. "הוא בחור שכיף להיות בקרבתו", אומר אורן אהרוני מגבעת שמואל, "הוא הערך המוסף של כל קבוצה שהוא ידרוך בה. על המגרש הוא יטריף את כולם עם איזה זינוק, דאנק או חסימה. יש לו אנרגיות עצומות שמשפיעות על כל מי שנמצא איתו. מקארתי הוא אחד שלא ידאג רק לעצמו כמו זרים אחרים. ערבים שלמים הוא יכול לוותר על נקודות לטובת הגנה וריבאונד. חוץ מזה, הוא גם היה הברומטר החברתי שלנו, חיבר בין זרים לישראלים והצחיק פה את כולם. פה הוא היה עמוד התווך של הקבוצה, ועובדה שגם היום כולם נשארו איתו בקשר".

תומר שטיינהאואר, עוד חבר מהגבעה, מנדב פרטים נוספים: "יש למקארתי כושר חיקוי שחבל על הזמן. אצלנו הוא ידע לחקות את כולם. את הריצה שלי עם הרגליים הישרות, את הזריקה המוזרה של משה ברנר, וכשאריאל בית הלחמי לא ראה, הוא הביא גם חיקוי שלו. מבחינתי הוא השחקן האולטימטיבי. מעודד, תומך, חושב תמיד על הצד החיובי ולא מתלונן".

מוסר העבודה הגבוה, המספרים היציבים והמנהיגות השקטה לא השאירו גם את בית הלחמי אדיש. "אני למשל לא התביישתי מדי פעם להתייעץ איתו", מגלה מאמן אליצור אשקלון העונה, "לא פעם שיתפתי אותו במחשבות שלי על תרגילים ומץ' אפים, והוא בהחלט נתן לי חומר למחשבה".

בעונה השנייה בגבעה המשיכה מגמת ההשתפרות, והגבעה נדבקה חזק לצמרת הליגה. גם היום לא שוכחים בקבוצה איך בזמן מלחמת המפרץ השנייה, בזמן שזרים אחרים ברחו מהארץ, מקארתי לא נבהל. "בזמן העימות בעיראק אשתו בדיוק ילדה, ומקארתי הודיע שהוא נוסע לבקר אותה", נזכר בית~הלחמי. "הייתי בטוח שיותר לא נראה אותו, אבל הוא הרגיע אותי ואמר לי שתוך ארבעה ימים הוא שוב יהיה איתנו. ובאמת, תוך פחות משבוע הוא כבר היה חזרה בישראל. הוא נחת במוצ"ש, וכבר למחרת דפק 39 נקודות מול בני~השרון. הקטע נכנס לי ללב".

בגבעת שמואל, כבר הבנתם, לא חוסכים בסופרלטיבים, אבל גם לא שוכחים את התקרית עם בית הלחמי שבה נזרק מקארתי מהאימון. זה קרה אחרי שבמהלך משחק הקליעות השגרתי של סוף האימון מקארתי ובן~הזוג שלו, אנדרה מקאלום, נתפסו מרמים בספירה. מקארתי פלט מלים מיותרות ונזרק לחדר ההלבשה.

בקיץ האחרון הסתיים הרומן בין גבעת שמואל לשחקן. שני הצדדים אמנם היו מעוניינים בהמשך הקשר, אבל פערים כספיים אדירים סימנו את הפרידה. גליל עליון היתה הראשונה לגשש, ירושלים הצטרפה אף היא למירוץ אבל התמהמהה, ובסופו של דבר הוחתם השחקן בראשון לציון.

בקבוצתו השלישית בישראל מקארתי המשיך לשמור על פורמה ובמקביל התקרב למסורת הנוצרית, תהליך שמתבטא בתפילות קבועות בכנסייה ובביקורים במקומות הקדושים. גיא גודס: "הוא מסתובב עם תנ"ך, שומע מוזיקה של כנסיות ומסיים כל משפט שני ב'פרייז דה לורד'. הוא גם לא יוצא לבלות כמו אמריקאים אחרים, ומעדיף להישאר בבית ולהקדיש את כל זמנו הפנוי למשפחה. בראשון, למרות שהקבוצה לא כל כך הצליחה, הוא בהחלט עשה את המוטל עליו, למרות שהוא היה צריך לשחק יותר בפנים, וזה קצת פגע בו. הוא מכיר פה את הכדורסל וכל מה שמסביב, ולדעתי הוא יתאים לירושלים כמו כפפה ליד".

בחודש האחרון שוב עלתה האפשרות של החתמתו בהפועל. דרוקר, שלא מיהר להחתים את השחקן בקיץ, זכר לו חסד נעורים והאיץ בראשי הקבוצה לצרפו. משה קליסקי, יו"ר ראשון לציון, לא הערים קשיים, ובראשית השבוע נסגרו קצוות אחרונים. קליסקי: "בדיעבד, בחודש האחרון כל הפסטיבל עם ירושלים השפיע עליו. ברור לי שהפרסומים שירושלים רוצים אותו עשו לו משהו. על המגרש הוא היה מאה אחוז, אבל לדעתי כל חוסר השקט מסביב בהחלט השפיע על מצב הרוח שלו".
בגופייה מספר 21 (אותו מספר שלבש בקולג'), מקארתי פרע השבוע שטרות ראשונים. שתי שלשות מכריעות שלו לצד הגנה מצוינת היו פקטור מכריע בניצחון על פפינסטר הבלגית. אבל לירושלים לא כדאי להתלהב. כזכור, גם ביל אדוארדס ואריק וושינגטון סיפקו את הסחורה במשחק הבכורה שלהם, אבל בהמשך הלכו והתאדו. אם מקארתי יידבק ביכולת הכללית, הפועל יכולה להתחיל לתכנן את העונה הבאה. אם הוא ישחזר את הכושר מהתחנות הקודמות בישראל, הפועל תצא סוף סוף לדרך חדשה.