כאשר יצאה נבחרת "מיצובישי-WOW" לדאקר 2004, רף הציפיות היה גבוה. בפעם ראשונה יוצאת נבחרת ישראלית כיחידה אחת, ועוד תחת החסות הברוכה של WOW ומיצובישי, שעזרו מאד מבחינת ההתארגנות הכלכלית. מעבר לכך, ההתחברות לקבוצת NSM הצרפתית נתנה גב רחב לפתרונות מכנים שלא כפי שהיה בעבר. בסיכום של דאקר 2004, אפשר לומר שהנבחרת לא רק עמדה בציפיות, אלא שברה כל חלום אפשרי.
הכי חשוב לציין בתחילה, שההישג הגדול הוא בעבודת הצוות של כל המשלחת הישראלית. איציק בריל והלל סגל אומנם הגיעו לדאקר רק כצוות סיוע, אך העובדה שנשארו עם אביב ספקטור ועדו כהן לא רק מוכיחה שהם חברים אמיתיים, אלא גם היתה פקטור קריטי ביכולת של הצוות כהן/ספקטור לסיים, והם (עדו ואביב) הראשונים להעיד על כך.
לעדו כהן היתה זו הפעם השנייה שהוא בתחרות. השנה, מנוסה ומוכן יותר, עדו הצליח להביא את היכולות הווינריות שלו ממרוצים בארץ לידי מימוש גם בדאקר. הצוות הנ"ל הצליח לצאת ממצבים של סף פרישה בעור שיניהם. בדאקר, שכבר נחשב לקשה אי פעם, עצם הסיום שלהם הוא הישג אדיר. הניצחון בקטגורית ה-T1 הוא הישג ספורטיבי יוצא דופן שרק מחזק את ההצלחה שלהם.
נקודת המפנה אצל הצוות הגיעה בסטייג' השמיני. לאחר הפרישה של הלל ואיציק (ושל יתר מתחרי קבוצת NSM) הלחץ להצליח עבר אליהם והם עמדו בו. הם סיימו ביום זה במקום ה-39 והתבססו באמצע הטבלה הכללית. בסוף הסטיייג' ה-9 הגיעה התקלה הגדולה עם שני הבולמים השבורים. החילוץ שלהם הוא סיפור מדהים שהבונוס שלו הוא ארוחת בוקר עם אגדת מרוץ כגון קולין מקריי מקבוצת ניסאן. לאחר שקיבלו (כשאר הצוותים שלא סיימו את היום) אישור להמשיך מהמארגנים, עדו ואביב לקחו את ההזדמנות ובסטייג' ה-12 סיימו במקום ה-20 הכללי. הכניסה הזאת לעשרים הגדולים היא אחד הרגעים החשובים של הספורט המוטורי הישראלי בשנים האחרונות, ושפע הברכות והתעניינות שהצמד קיבל מעיד על כך. ההיחלצות מהשניה לא פחות מרשימה, ובנחישות הם הגיעו לקו ההזנקה אחרי לילה של נסיעה ועשר דקות לפני המועד שלהם לצאת ליום ה-17.
הסיכום של השניים הוא מעולה. אביב ספקטור, שיש שהרימו גבה על השיבוץ שלו לנווט כחסר ניסיון בינ"ל, גרם למי שפיקפק בו לאכול את הכובע. אביב ניווט את עדו בצורה אופטימלית ומגיעה לו מילה טובה במיוחד מכיוון שהוא סבל מכאבי גב חזקים אך לא נשבר.
איציק בריל והלל סגל סבלו מחוסר מזל שגרם לאטם ראש המנוע של הפאג'רו שלהם לקרוס, ולהם לפרוש. זה קרה ביום השביעי לתחרות, אך הם השאירו רושם אדיר כצוות מוכשר. איציק בריל כבר קיבל הצעות לנהוג בשביל קבוצות אחרות בסבב הראלי רייד העולמי. עד לתקלה הם היו מהצוותים הבולטים בקטגורייה שלהם.
בסך הכל, דאקר 2004 ייזכר כטוב לישראלים. ניצחון בקטגורייה והרבה מחמאות שכל הצוות קיבל. תודה לכם על הכייף שגרמתם לנו ב-18 הימים האחרונים, ואנו יודעים שזאת רק ההתחלה.
אל תפספס
מי הבטיח, מי קיים ומי צפוי לחזור בשנה הבאה טוב יותר
השנה ה-26 של מרוץ הדאקר תיזכר כאחת הקשות בהיסטוריה, אם לא הקשה מכולן. 11,000 הק"מ שעברו המתחרים נראו כדרך שמזכירה יציאה מהגהינום. מתוך 400 המתחרים שהתחילו, רק 165 הגיעו לקו הסיום על חוף האוקינוס האטלנטי של סנגל.
זה הזמן לבדוק מי הבטיח, מי קיים ומי צפוי לחזור בשנה הבאה טוב יותר. דאקר 2005 -אנחנו כבר מתכוננים.
חייבים להתחיל עם קבוצת מיצובישי. הקבוצה הדומיננטית בשנים האחרונות, עשתה זאת שוב גם השנה. סטאפן פטרהנסל נתן תחרות מושלמת מבחינתו, ואיש לא יזכור עוד את הפאשלה שלו משנה שעברה, עת נכשל לנצח ממש על קו הסיום. השנה, פטר הגדול לקח את ההובלה מתחילת הקטע האפריקאי ולא שמט. בקטעים האחרונים הוא הוריד קצת את הקצב, ובנהיגה טקטית מרשימה שמר על הבכורה. לפטרהנסל זאת זכייה שביעית בדאקר, אחרי שעשה זאת 6 פעמים על אופנוע והפך לשני אי פעם לזכות בשתי הקטגוריות בדאקר. הירושי מסואוקה היפני, שזכה בשנתיים האחרונות, סיים שני. שני המיצובישי EVO היו גדולות על יתר המתחרים. אנדראה מאייר סיימה חמישית. התקווה החדשה של הקבוצה הוכיחה שיש לה את הכלים להשתלב בצמרת הנהגים בדאקר, וצריך לזכור שהפאג'רו שלה נחות משמעותית מה-EVO של חבריה לקבוצה (ונבחרה במשאל שעשיתי עם עצמי כחביבת הקהל). מילה טובה חייבים גם לאל-עטיאיין מקאטר, שסיים בעשירייה הפותחת.
הקבוצה שפוטנציאלית יכלה לסכן את מיצובישי היא ניסאן. דאקר 2004 ייזכר אצלה כבעייתי, אך מבשר טובות להמשך. קולין מקריי היה לבריטי הראשון מזה 17 שנה שמנצח סטייג' בדאקר, אך סיים רק במקום ה 20. ארי ואטאנאן נאלץ לפרוש ובכלל, שני הניסאן פיק- אפ המובילים סבלו מתקלות רבות. מקריי תיאר זאת:" כל תקלה היתה חדשה ולא חזרה על עצמה. זה דבר נדיר". דה ווילאריס סיים כמתחרה הבכיר של הקבוצה, שלמרות הסימפטיה (וארוחת הבוקר שהעניקו לעדו ואביב) מקבלת את התואר -אכזבת השנה.
פולקסווגאן נתנה מאבק יפה לניסאן בקטגוריית המאכזבת. יוטה קליינשנידט וברונו סאבי היו בסביבה, אך הטוארג לא ממש סיכן את המובילים. קליינשמידט דיברה כבר בתחילת המרוץ על ההסתגלות של הכלי, אך מאלופה לשעבר אנו מצפים ליותר. מנגד, ז'אן לואי שלסר יכול להיות מרוצה. הבאגי שלו (בשיתוף עם פורד) סיים שלישי, והשועל הזקן (אלוף 99' ו-2000) היה היחידי שאיים ממש על ההגמוניה של היפנית האדומות.
אך נדמה שמי שיוצאת הכי מרוצה מהתחרות של השנה, ובצדק, היא BMW הגרמנית עם שני ה-X5. אמנם דובר טרם התחרות שאלפהנד ודה מויאויס צריכים להיות בצמרת, אך ההצלחה שלהם די מפתיעה. ה-X5, שכבדות יותר מהאחרות, לא נבהלו מהדיונות של אפריקה. הדברים אמורים בעיקר לגבי אלפהנד, שניצח שני סטיג'ים.
מחוץ לעניין הציבורי שלנו, התחרו גם בקטגוריית האופנועים והמשאיות. הספרדי נוני רומא (אין פה בעיה אתית?) ניצח את הקטגוריה של האופנועים לפני הצרפתי ריצ'ארד סיינק בהפרש של 5 דקות בלבד. זמנו של רומא היה 55:39:22 שעות. KTM המשיכה בדומננטיות המוחלטת שלה בתחרות, כאשר 28 מתוך 30 האופנועים הראשונים - היו שלה. לרוכבי הדו גלגלי מדובר בתחרות קשה אף יותר משל כלי הרכב. לבד בשטח, חשופים לפגעי מזג האוויר והמדבר, הרוכבים נדרשים לכושר גופני נדיר ובעיקר ליכולות מנטליות מרשימות.
במשאיות זכו השלישייה הרוסית טשאנין/יאקובוב/סאבוסטין שגמעו את הדאקר במשאית הקאמאז בשמן של 67:49:45.
וחייבים מילת סיום גם לארגון. אין ספק שהדאקר הוא אירוע הספורט המוטורי בשטח המרשים ביותר שיש. מדובר בהפקה מדהימה המצריכה קשרים בשבע מדינות ובאזורים נידחים. אך נדמה שהשנה הלכו שם רחוק מדי עם המסלול. שני הימים שבוטלו בטענה של סיכון ביטחוני (ולא בטוח שזאת הסיבה האמיתית) היו השיא של התקלות. מתחרים רבים הרגישו ממורמרים על התוואי הקשה מדי. למזלם של המארגנים הם לא נצמדו לספר החוקים והקלו את חזרתם של מתחרים, אחרת היו נשארים עם פחות מ-15 מתחרים על קו הסיום.
בכל זאת נתגעגע במשך שנה למרוץ שהדאקר מביא לנו. אין עוד מרוץ כזה, וכפי שהלוגו של המרוץ אומר: "הצטרפו לאגדה". נחכה בקוצר רוח לדאקר 2005.
הדירוג הסופי - כל הקטגוריות
רכבים
1. פטרהאנסל, קוטרה (מיצובישי) - 53:47:37 שעות
2. מסואוקה, פיקארד (מיצובישי) - 54:37:01
3. שלסר, לורקין (שלס-פורד) - 56:48:10
4. אלפאנד, מגאן (ב.מ.וו) - 57:43:35
5. מאייר, שולץ (מיצובישי) - 59:33:54
אופנועים
1. רומא (קי.טי.אם) - 55:56:28 שעות
2. סינק (קי.טי.אם) - 56:09:06
3. דספרס (קי.טי.אם) - 56:40:59
4. קוקס (קי.טי.אם) - 56:45:34
5. אולוואסטר (קי.טי.אם) - 58:01:01
משאיות
1. טשאנין, יעקובוב (קמאז) - 68:13:49 שעות
2. קאבירוב, בלייב (קמאז) - 69:07:27
3. דה רוי, קולסל (דאף) - 69:42:17
4. מארדרב, ג'ירייה (קמאז) - 75:04:09
5. סוגאוורה, סוזוקי (אינו) - 76:08:52
