כפיר אודי חזר לחייך

כפיר אודי היה השם הראשון שהתנוסס בראש רשימת השחקנים שדרור קשטן החליט לוותר עליהם בסיום העונה שעברה. חלוץ העתיד של נילסן, שמאז עונת הדאבל היטלטל בין תקופות שיקום מפציעות לבין הספסל של הפועל, נראה בדרך הבטוחה לדעיכה. סוכנו הנמרץ, עובד קראוס, עוד ניסה להציל משהו מכבודו, כשסידר לו בקיץ מבחנים בקליתיאה היוונית ונירנברג הגרמנית, מהן חזק אודי כשלעומת שבא.

בני יהודה נראתה אז כברירת מחדל. קבוצה בסכנת פירוק, בדרך להורדה לליגה א', נשרכת בין בתי משפט, מחליפה בעלים ומפטרת מאמן יומיים לפני פתיחת העונה. אלא שמתוך האבק הזה הפכה השורדת הכמעט נצחית לסינדרלה של הליגה, שבה פורחים בעיקר שניים ממשוחריי קשטן - אודי ןבן לוז. "היתה לי הרגשה שהקבוצה שלי בארץ זה רק בני יהודה", סיפר אודי, "מין תחושה פנימית שיהיה לי טוב שם".

המוטו של אודי בחיים - לכל דבר יש סיבה, לכל דבר הזמן שלו - מתממש בחודשים האחרונים בגדול. אי אפשר להכיר את מי שהיה בשנתיים-שלוש האחרונות שחקן כבוי, מתוסכל, מאוכזב. "אני מאד נהנה בבני יהודה", הוא מסכם במשפט שאומר הכל. "שחקן שלא משחק לא יכול לחייך", מוסיף מאמנו ניצן שירזי, "וכפיר חזר לחייך, הוא פורח. יש לו כדורגל, הוא שחקן רעב, אהוב, משקיע המון על המגרש, רוצה לתת ולהיות חלוץ מוביל בכדורגל הישראלי".

אודי מוביל את טבלת מלך השערים עם שבעה גולים, כולל השלושער הראשון בקריירה מול הפועל פ"ת. את שער הבכורה שלו כבש במחזור הראשון, מול כוכבי אשדוד. "אני זוכר שרצתי לקהל בטירוף. זו היתה שמחה אמיתית לכבוש שער ראשון בקבוצה חדשה. הרגשתי כמו בגול הראשון שלי במדי הפועל בתקופה של אלי כהן. זו הרגשה חלומית".

נחישותו לא מאפיינת את השחקן הישראלי הממוצע. בשלוש השנים האחרונות ספג מכות בכמויות מסחריות, מהסוג שעלולות לגרום לייאוש ופרישה. אבל אודי הוא מהעקשנים, המתמידים והשורדים. "כשעוברים שתי פציעות קשות בזו אחר זו, עוברות לבן אדם מחשבות בראש. יכולתי להפסיק לשחק כדורגל, אבל היה צריך להתמודד עם זה ועשיתי את זה. עכשיו אני מחושל וחזק. תמיד צריך לחשוב שכל דבר זה לטובה".

הוא בן 24, האח הצעיר במשפחה בת שלושה בנים, עדיין מתגורר עם הוריו ביפו ד'. חברה אין לו כרגע. הוא מתפלל ומניח תפילין כל בוקר ושגרת חייו נעה סביב האימונים.

העונה שעברה סומנה בתחילה כחשובה עבורו. אחרי שנתיים של החלמה והתאוששות קיווה לפרוץ קדימה ולהצדיק את התקוות. הוא נאבק על מקומו מול פיני בלילי וקלשצ'נקו, אבל הוכרע בקרב מול קשטן. ברוב המשחקים בילה מחצית אחת על הספסל ומחצית שניה בחימום אינסופי מאחורי השער. רק שלוש פעמים פתח בהרכב, 16 פעם נכנס כמחליף, ב-14 משחקים לא שותף כלל. בחלק מהם אף לא נכלל בסגל. התפוקה שלו היתה ארבעה שערים בלבד.

כשנכנס מחליף, ברוב המקרים בשלהי המשחק, אפשר היה לזהות חלוץ לחוץ ומתוח, שמתאמץ להוכיח את עצמו ברסיסי ההזדמנויות שקיבל, ושמשקעי הייבוש ניכרו בכל פעולה שלו.

כשרואים את אודי במדי בני יהודה, אי אפשר להכיר את אותו חלוץ חלוד ומהססן מהעונה שעברה. בהפועל יכולים רק להצטער על ההחלטה לשחררו, כמו גם צעירים אחרים. בכל קבוצה היו מתברכים בכשרונות תוצרת בית. מבחינת אודי, אולי עדיף ששוחרר. אצל קשטן, מן הסתם, היה ממשיך להישחק במאבק על חולצת ההרכב, הפעם מול קרגולה ואלקיים.

"כפיר היה צריך את ההתאוורות הזו", אומר בכיר בהפועל. "המתח של המאבק על ההרכב הפריע לו מאד. עכשיו הוא בסביבה חדשה עם פחות לחץ וזה נותן לו אפשרות להתפתח ולחזור אלינו משופשף וטוב יותר".

"בדיעבד הפרידה היתה טובה לשני הצדדים", שיחרר השבוע אודי משפט בודד. מעבר לכך הוא מסרב בעקשנות לדבר על האדומים. "לא רוצה להשוות בין מה שהיה לי שם ועכשיו. הפנים שלי קדימה. החלטתי לא לדרוש ולא לתבוע כספים שחייבים לי. אני לא שוכח שהבעלים עזרו לי בדברים שמעבר לכדורגל ולא שוכח את השנים היפות שם, במיוחד את הדאבל".

בסוף השנה כרטיס השחקן שלו חוזר אוטומטית להפועל. לבני יהודה הוא הושאל ללא תמורה, לא לפני שהפועל דרשה עליו תחילה דמי השבחה. לפי יכולתו עד עכשיו, אין ספק שיחזור בעונה הבאה לבלומפילד כמו גדול.

בן לוז, שכבר בישל לו העונה שלושה שערים, יישאר ככל הנראה בעונה הבאה בלעדיו. "אני מאד אוהב לשחק לידו", אומר לוז, "הוא חלוץ מצויין שתורם הרבה והשתלב יפה. הוא משחק טוב, משקיע, נשאר לאימונים אישיים, מטפל בגוף כמו שצריך. הוא נהנה מאד ואנחנו שמחים".

ממרומי המקום הראשון, אודי עדיין מסרב לדבר על אליפות: "אני חי ממשחק למשחק. אם נסיים גם את הסיבוב השלישי השני איפה שאנחנו עכשיו, אולי אפשר יהיה לדבר. בסך הכל היו כאן כמה דברים שהתחברו ביחד ומסביברים את ההצלחה. שחקנים שהם קודם כל בני אדם שעוזרים אחד לשניויוצרים אוירה טובה. בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בעבודה קשה. אין ספק שלא ציפינו לעונה כזו, אבל מקדמים אותה בברכה".