פלייאוף ה-NFL לא דומה לשום פלייאוף אחר באמריקה, וגם לא באירופה. הדבר היחיד שדומה לו הוא השלבים המאוחרים של מפעלים ארבע-שנתיים, כמו היורו והמונדיאל. וכל-כך למה? שתי סיבות: האחת היא שאין הזדמנות שנייה. בפלייאופים של שלוש הליגות הגדולות האחרות בארה"ב, מדובר בסדרה. בשנת 1985, הלוס אנג'לס לייקרס קיבלו 35 נקודות בראש בפתיחת סדרת הגמר, ולמרות זאת לקחו את האליפות. גם בכדורסל האירופי, למעט הפיינל פור, יש תמיד הזדמנות לתקן. בכדורסל בארץ, גם בגמר יש סדרה. ב-NFL, אם לא הבאת את כל מה שיש לך לכל משחק ומשחק בפלייאוף, הסיכויים שתוכל לבשר לאומה בטון נרגש ש"אתה הולך לדיסנילנד" קטנים עוד יותר מסיכוייו של לוני הרציקוביץ' לקבל מתנה לחג מאבי נמני. העובדה הזו הופכת כל משחק לחוויה טעונה, וגם אם משחק נגמר בשחיטה ומפסיק לרתק ספורטיבית, יש את החוויה הרגשית - של שחקן שניצח לראשונה בפלייאוף, של קבוצה שעונה שלמה של מאמץ שלה ירדה לטמיון במשחק אחד.
הסיבה השנייה היא שלפלייאוף ה-NFL קשה מאד לעלות. ב-NBA וב-NHL, יותר מחצי הליגה עולה לפלייאוף. הפלייאוף של הבייסבול הוא עוד יותר אקסלוסיבי, אבל הוא מגיע בתום עונה כל-כך ארוכה, שהנשמה יוצאת. ב-NFL, יכולות לעבור שנים בין הופעת פלייאוף אחת לשנייה, ולעתים אפילו עשרות שנים בין ניצחון בפלייאוף למשנהו. הניו אורלינס סיינטס הצטרפו לליגה בשנת 1967. את ניצחון הפלייאוף הראשון שלהם הם רשמו רק 34 שנים לאחר מכן, ב-2001.
השנה החזיר ביל פארסלס את הדאלאס קאובויס לפלייאוף לאחר היעדרות בת ארבע שנים. בקאובויס הם מהקבוצות המפוארות בתולדות הליגה, וממש לא מאלה שחסרה להן הצלחה בפלייאוף. אבל השחקנים הנוכחיים של המועדון לא כך. חלקם צעירים, ואחרים פשוט מסתובבים בליגה הרבה שנים בקבוצות הפחות טובות. בשבוע שלפני משחק הפלייאוף מול קרוליינה, הדגישו אותם ותיקים באוזני הצעירים שבחבורה עד כמה יש להוקיר כל משחק פלייאוף. עד כמה זו ליגה הפכפכה ששום דבר בה לא מובטח. מייקל בייטס הוא אחד ממחזירי הבעיטות הטובים בליגה, אבל ב-11 שנותיו ב-NFL, רק פעם אחת עד העונה הוא זכה להופיע בפלייאוף, וזה היה לפני שבע שנים. במהלך אותו שבוע, הוא היה השופר הראשי למשנת "נצלו את ההזדמנות הזו עד הסוף, כי מי יודע מתי זה יבוא שוב".
דאלאס נוצחה במשחק הפלייאוף שלה בידי קבוצה טובה ממנה - הקרוליינה פנת'רס - אבל אתם יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: זה לא היה בגלל שמישהו לא התאמץ מספיק, או חשב ש"זה לא סוף העולם". כי בפלייאוף ה-NFL, אין מחר.
ב-NBA, הפלייאוף נגרר על פני חודש שלם, ופעמים רבות, בתוך ההתרגשות, יש יותר מדי משחקים מתים, שבהם נדמה שקבוצה אחת ויתרה כבר אחרי הרבע הראשון. ב-NFL, גם אם נפלתם על שחיטה, אתם תראו את הקבוצה המפסידה שופכת את הלב עד השנייה האחרונה, הולכת על זה בדאון רביעי, מנסה בעיטת אונסייד ומתאבדת על כל כדור.
בגלל זה, אם אתם אוהבים ספורט, אין בחודש ינואר אירוע חם יותר מפלייאוף ה-NFL, שמתחיל את הסיבוב השני שלו הלילה, ב-03:15, בין הניו אינגלנד פטריוטס לטנסי טייטאנס. (כן, הוא מתחיל למעשה 4 שעות קודם לכן, בין הסט. לואיס ראמס לקרוליינה פנת'רס, אבל אין שידור). ואם אתם צריכים לקום מוקדם בבוקר, יש משחק גם מחר, בפריים טיים: הקנזס סיטי צ'יפס נגד האינדיאנפוליס קולטס, ראשון, 20:00, ESPN. שווה.
הכוח נמצא בידיים שלכם
ובנימה אחרת לגמרי: השבוע רכש ערוץ ספורט 5+ את הזכויות לשידור הליגה האיטלקית, והתקרב בעוד צעד למילוי תפקידו בחיים - להביא לנו שידורי ספורט מובחרים מרחבי העולם. בכך הוכתר בהצלחה מאבק בן שנה וחצי של אוהדי כדורגל איכותי בישראל. אנחנו כאן בוואלה! עזרנו, אבל הניצחון האמיתי שייך לכם, האוהדים, שלא ויתרתם על הזכויות שלכם, לא בלעתם בשקט את הזיבולים של הערוצים השונים וישבתם על הווריד עד שקיבלתם את שלכם - את של כולנו.
ומה אני רוצה להגיד בזה? שהכוח האמיתי הוא שלכם. שאם נגיד, סתם בתור דוגמא, אחרי שבמשך שנים סבלתם מאוזלת ידו של איזה טיפוס חלקלק ובהמי עם סיגר, ועכשיו מנסים לשחק אותה שנגמר הברדק, אבל למעשה הביאו לכם איזה יוצמח כדי שלא יפריע להמשך החגיגה של הקומבינה - אתם לא חייבים לקבל את זה. סתם מחשבה.