אתמול היה טוב ויהיה גם מחר

העונה הזו הייתה אמורה להיות עונת המפנה בכדורסל הישראלי. לאחר שנים של שיעמום, הבטחנו לכם בתחילת השנה שמשהו מתעורר ואכן הדבר הזה קרה. אם שמים שניה בצד את מכבי ת"א, הרי שקיבלנו ליגה שעומדת בכל הציפיות, כזאת שנכנסת לסיבוב השני בכיף

קבוצת הסיבוב – בני השרון

כאן ממש אין ויכוח, אולי הספק הקטן ביותר נובע מההפסד להפועל חיפה/רמה"ש, ובכל מקרה, זה לא מה שמנע מהקבוצה של יעקב ג'ינו, בעונת הבכורה שלו בליגת העל, להתברג לפחות בינתיים במקום השני. אין מה להגיד, פגיעה של 4 מ-4 בזרים ובבוסמנים בשילוב עם המניה הבטוחה שהיא מאיר טפירו, עשו את שלהם ואותתו על הכוונות הרציוניות שלהם השנה כבר מהמחזור הראשון. אחד הדברים שהמאמן ג'ינו והקפטן טפירו לא הפסיקו לדבר עליו היה החיבור המצויין מבחינה חברתית בין השחקנים, העובדה שלא הגיעו לשם bad boys, והפירגון הנהדר שלא מפסיק לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, אחת מהם הייתה דווקא בגביע המדינה, עם 13 האסיסטים של מאיר טפירו בניצחון על נהריה. ג'רוד סטיבנסון המצויין ורוג'ר פרינגטון ממשיכים כבר עונה שנייה ביחד, והשילוב שלהם עם מרכוס נוריס ולי מתיוס, החדשים בארץ, פשוט נהדר. לזכותו של ג'ינו ייאמר כי הרוטציה קיימת כאן, ושחקני הספסל ובעיקר: איתי לב, גיא פניני ויריב רוקני מקבלים השנה דקות מכובדות.

מאמן הסיבוב – רונן (ננו) גינזבורג (הפועל חיפה/רמה"ש)

ג'ינו כבר קיבל מאיתנו את כל הקרדיט וזה בדיוק הזמן להמשיך ולפרגן למאמן היחיד חוץ מפיני גרשון שניצח אותו השנה. גם העונה, בדיוק כמו לפני העונה שעברה, דיבר גינזבורג על מלחמת קיום עם אחד התקציבים הנמוכים בליגה, והיה מוכן לחתום על מקום אחד מעל המקום שממנו יורדים ליגה. אם בשנה שעברה הוא נלחם בשיניים כדי להגיע למקום הזה, נראה שהשנה הוא כבר מתקדם בצעדי ענק דווקא לכיוון הפלייאוף. נראה שאפשר כבר להשתמש בקלישאה הידועה גם ברמת השרון, פלייאוף זו לא מילה גסה. כמו בשנה שעברה, גם הפעם גינזבורג לא נשאר עם הזרים שאיתם התחיל את העונה, אבל ההימור שלו בחודש האחרון לעבור לסגל נמוך ונטול סנטר טבעי, נראה בינתיים כמוצלח. "זאת ליגה של נמוכים" הוא תמיד מסביר, וכמה שהוא צודק. כדאי היה להמר. אז איפה היה ההימור הגדול? החתמתם של הסקוררים פטי סיסומס וקוואן ג'ונסון על חשבונם של קיפ סטון ונייט פוקס. הזר השלישי דרך אגב, ג'ייסון וולס שפתח את העונה באשקלון ונחתך בגלל בעיות משמעת, משתלב כאן בצורה פנטסטית ואודותיו תוכלו למצוא כאן גם בהמשך.

זר הסיבוב – לי מתיוס (בני השרון)

קודם כל הנתונים מדברים בעד עצמם. מתיוס מוביל בדירוג השחקן היעיל ביותר, והוא בעל ממוצעים 21.3 נקודות ו-10.4 ריבאונדים. השנה, פשוט תענוג לראות את השחקן הזה בפעולה, רק חבל שהמשחק הטוב ביותר שלו העונה היה דווקא ההפסד לחיפה/רמה"ש. עוד זר שהיקשה כאן על הבחירה הוא ג'ייסון וולס מחיפה/רמה"ש. לא מובן בדיוק מה הייתה הסיבה שבגללה אריאל בית הלחמי שיחרר אותו מאליצור אשקלון, אבל נראה שזו אחת מהטעויות הגדולות שלו בקריירה. וולס התגלה כאתלט אדיר, קלעי מצויין, והיה אחד הגורמים המרכזיים לניצחונות מול בני השרון והפועל ירושלים.

הישראלים של הסיבוב – טל בורשטיין (מכבי ת"א) ומאיר טפירו (בני השרון)

טל בורשטיין, כי אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם האלופה משחקת בליגה פה ושם ולפעמים, כמו נגד עירוני נהריה, היא גם מתאמצת. בדיוק בשביל הרגעים האלה יש את טל בורשטיין, כי בכל זאת צריך מישהו שמכיר את המאבקים של ליגת העל קצת יותר טוב משאראס, באסטון ופארקר. לגבי מאיר טפירו, הרבה הרימו גבה על המעבר שלו לבני השרון, אלא שזה התברר בסופו של דבר כמבורך. רע זה לא עשה לו, וכנראה שרק טוב, כי מאיר טפירו מוביל את רשימת האסיסטים של הליגה (7.5) וגם את הקלעים הישראלים (14.5 נק').

הסל של הסיבוב – איי.ג'יי גייטון (בדרבי מול מכבי ת"א)

רק בגלל שהסל של גייטון משלושת רבעי המגרש עם הבאזר של הרבע הראשון בדרבי התל אביב נתן כל כך הרבה תקווה למשחק שלא ראינו כבר כמה שנים טובות בליגת העל. אותו סל קבע 27:28 למכבי, אבל מפתיחת הרבע השני הצהובים ברחו, והדרבי כזכור, הפך לדרבי של רבע. במקרה של גייטון אגב, זו לא הייתה גם הפעם הראשונה השנה שהוא קלע מהמרחק הזה.

בחירת הזרים המוצלחת – הפועל גליל עליון

ושוב, בני השרון כבר קיבלו מספיק קרדיט, והגיע הזמן ללכת קצת צפונה. עם סגל כל כך דל בשחקנים ישראלים בכירים, חנוך מינץ היה צריך לפגוע בול בשלישיה אמריקאית שתחזיר את הקבוצה להיות אטרקטיבית. אז כמובן שבעמדת הגארד היה את למונט ג'ונס, אחד שכבר יודע ומכיר כל דבר בליגה הזאת. השנה הצטרפו אליו מארק דייויס שלאט לאט מצא את מקומו, וסם הוסקים שהגיע היישר מהמכללות, וגם הוא באופן מפתיע השתלב. בינתיים, ההנהלה החליפה את מינץ בארז ביטמן, אבל נראה בינתיים שהבחירה של מינץ, שמייצרת 55 נקודות מתוך 85 בממוצע של גליל למשחק, תישאר בתוקף.

הארוע המרענן - הדרבי התל אביבי

ובכל זאת למרות הכל, היה נהדר לראות את יד אליהו מלא ולא במשחק של היורוליג. לא היו כוחות כמו שאומרים, אבל מספיק היה להינות מהאווירה ולחכות ולראות מה יכינו לנו אוהדי הפועל בסיבוב הבא באוסישקין.

לא סיפקו את הסחורה – עירוני נהריה

נכון, זו הקבוצה היחידה שהפתיעה את מכבי ת"א בסיבוב הראשון, אבל עוד בימי קרית אתא למדנו שזה לא נותן יותר מדי, במיוחדת בליגה מטורפת וצפופה שכזאת. עירוני נהריה מדורגת במקום הרביעי בליגה עם שלושה הפסדים, שבגלל הניצחון על מכבי ת"א (משחק מולה נחשב להפסד בטוח), שויים ערך לארבעה הפסדים. נוסיף לזה עוד ניצחון ממש בשיניים על עירוני רמת גן המפורקת, ונקבל קבוצה שתתקשה מאוד להעפיל לפלייאוף השנה. מבחינה הגנתית נהריה נראתה רע, במיוחד במשחקי החוץ, ואם הנתון הזה לא ישתפר, יהיה לקבוצות כמו חיפה/רמה"ש, גליל ואפילו מ.כ חיפה הרבה מה לעשות נגדה.

הקבוצה המאכזבת – מכבי ראשל"צ

בשנה שעברה לושיוס דייויס ודאריל ווילסון היו שניים מהזרים היותר אטרקטיביים בליגה, ויחד עם המאמן עדי אזולאי שהיה אז תגלית העונה, סגרו עונה מכובדת מאוד עם מכבי ראשל"צ. השנה, דייויס נשאר בליגה וגם נשאר מלך הסלים, אבל מעבר לזה, גם אחד הזרים האיכותיים ביותר שהיו כאן בזמן האחרון קלי מקארתי לא הצליח להוסיף. עמדת הזר השלישי, הגארד, היא כישלון טוטאלי בינתיים. זה התחיל עם כמה משחקים גרועים של צ'ארלס ג'ונס אחיו של למונט, המשיך עם המחליף ברנט דרבי שעדיין לא הוכיח את עצמו, ובינתיים אין מי שיקח את הקבוצה על הכתפיים ויהפוך אותה ליותר מסתם קבוצת תחתית. גילי מוסינזון נותן דקות טובות פה וגם גיל סלע, פורת וגורדון אבל זה לא מספיק והקבוצה משחק כדורסל שמזכיר את השמיים של לונדון בתקופה הזו של השנה.

הקבוצה המאכזבת 2 – אליצור אשקלון

כמה דיבורים לפני העונה ובסופו של דבר לא יצא מזה כלום. לא ברור אם זה הכסף, הסגל, הזרים, המאמן – נראה שכמה דברים בו זמנית לא עבדו השנה באשקלון וחבל, כי לא חסר פוטנציאל לכדורסל בעיר. זה התחיל בהעפתו של ג'ייסון וולס בגלל בעיות משמעת. וולס המשיך לעשות חיל בליגת העל, ואשקלון המשיכה לאכול את הלב. סטנלי ברנדי הוא אחד הזרים הטובים שהיו כאן בשנים האחרונות, אבל הוא לא יכול לעשות את הכל לבד, וגם אם יש כמה דברים שכן, אז הוא לא משחק בגלל בעיות של הרשות לבקרה. הקבוצה הזאת סבלה הראה מאוד בסיבוב הראשון ועכשיו נראה שבעיית הכסף נפתרה. אולי הם יוכלו לתת עוד כמה פייטים השנה, אבל סיכוי קלוש שנראה מהם פלייאוף השנה.

כמעט הפכו לקבוצה – עירוני ר"ג

אחרי ארבעה הפסדים רצופים, עירוני ר"ג הצליחה לנצח את הפועל חיפה/רמה"ש בחוץ, וסוף סוף הייתה קצת נחת בזיסמן. למשחק הבא התייצבה מולה סגנית האלופה עירוני נהריה, שנכנסה לפיגור של 20 הפרש ברבע השלישי. טים מייסון וויין ברנרד נתנו משחק מצויין ברמת גן יחד עם שני הבוסמנים הסבירים שמצאה הקבוצה שבועיים לפניכן. ניצחון על נהריה, ובעירית רמת גן היו נרגעים, היו רואים שישראל לב העמיד קבוצה ראוייה והיו תומכים לפחות עד סוף העונה. אלא שההתרסקות הגדולה של עירוני רמת גן שנותרה היום עם זר אחד פלוס קני וויליאמס, התחילה בעצמם עם איבוד היתרון לעירוני נהריה באותו המשחק. זה מה שגרם לאנשים בעירייה להחליט על קיצוץ מאסיבי, ששחל את הבוסמנים ואת ויין ברנרד, פוטנציאל ענק, הביתה. כמה חבל

הליכלוך של הסיבוב – פיני גרשון וארז אדלשטיין

שני מאמנים כל כך מוערכים התנהגו בסיום הדרבי כמו ילדים קטנים, וממש לא חשוב מי אשם. לפי כל הפורומאים לפני המשחק הזה, שבו נתנו כבוד גדול למשלחת הישראלית לספיישל אולימפיקס, פיני וארז נראו חברים טובים והם באמת כאלה, ולמרות הכל זה היה כל כך ברור איתם שתהיה איזו תקרית. אז לסיכום, הארוע היה סתם ארוע של אי לחיצת יד ולא קרה כלום, אבל למען ההגינות הספורטיבית והספורטאים המפגרים שלנו שבאו גם הם לתת כבוד, גם המאמנים צריכים לחשוב פעמיים במעמדים כאלה בפעם הבאה.

השחקן המאכזב – ביל אדוארדס

זה היה פשוט קשה לשבת ולצפות בשחקן עם רקורד כל כך מרשים באירופה, מתקשה כל כך בליגה שלנו. הרבה אמרו עוד לפני ההחתמה שלו שהנפילה שלו ברורה, לאור מצבו הבריאותי העגום. שרון דרוקר החליט לקחת סיכון בדרך לאחת הטעויות שלו השנה עם הפועל ירושלים. באמת חבל שנצטרךלזכור שחקן כמו ביל אדוארדס, לפי היכולת הרדודה שלו במלחה.

פתחה בסערה אבל... – מכבי גבעת שמואל

פתחה את הליגה מצויין אבל גמרה את הסיבוב רע מאוד, כשהיא חוטפת תבוסה בבית מנהריה. רוקי וולס שפתח את העונה טוב פוחד מהמצב הבטחוני ועוזב את הארץ. קורי קאר הגיע לגבעה שהיא התחנה השלישית שלו בליגה רק העונה, והפך כנראה את המשחק לשכונתי יותר. הגבעה סיימה את הסיבוב במקום החמישי עם 4 הפסדים, ואם בתחילת העונה סימנו אותה כמועמדת ודאית לפלייאוף, ההתעוררות של קבוצות התחתית פוגעות נכון לעכשיו בסיכויים האלו.

אפילו לא פתחה בסערה – הפועל ירושלים

ביל אדוארדס כבר אמרנו. הלאה, וויל סולומון הוא פוטנציאל ענק והוכיח את עצמו בכל מקום בו הוא היה, אלא שמחינה חברתית לא תמיד אפשר להשתלב בכל מקום, ובמקרה הזה, נראה שירושלים עם דקוקר ושפר, היא לא ממש המקום בשבילו. זה סימן שאלה באמת גדול, ונראה איך הוא יתפקד בסיבוב השני אם בכלל. גם עידו קוז'יקרו פתח מצויין מול הקבוצות הקטנות, והממוצעים שלו ירדו ככל שהליגה התקדמה. קשה מאוד לבחון בינתיים את היכולת שלו בקבוצה גדולה, ולשם כך צריך עוד סיבוב שלם. דורון שפר? הולך ומשתפר, גם מבחינה פיזית וגם מבחינת תפקיד המנהיג. אריק וושינגטון? עוד פאדיחה איומה של דרוקר. להחליף ומהר. ירושלים מדורגת כעת במקום השישי, עם אותו מספר נקודות כמו לחיפה/רמה"ש ולגליל. דרוקר חייב להתעורר.

היה אמור לפתוח בסערה – איי.ג'יי גייטון

עוד שחקן עם עבר מכללות עשיר, עבר NBA סביר ועבר יורוליג לא רע בכלל. הוא הגיע לכאן בקול תרועה ענק ממש עם פתיחת הליגה, התלהב מהארץ, מהעיר ובמיוחד מהקירבה לים. אלא שכל אלה לא תרמו יותר מדי להשתלבות החברתית שלו באוסישקין. נכון לעכשיו זה פשוט לא עובד, לא החיבור שלו עם אדלשטיין וגם לא עם השחקנים. הוא שחקן מצויין, אבל קשה להאמין שהג'ינג'י יתן לזה עוד צ'אנסים.

בקושי הספיק לפתוח – קוואן ג'ונסון

היה אחד מהזרים הטובים בליגה בעונה שעברה. מאמן רמת השרון רונן גינזבורג רצה ללכת עליו גם השנה ללא היסוס, אבל ג'ונסון נתקע בליגה הפיליפינית ואמר "אולי אח"כ". גינזבורג חיכה בסבלנות והחתים אותו בסופו של דבר לקראת סוף הסיבוב. ג'ונסון נפצע בגב כבר במשחק הראשון שלו ועוד לא הספיק להראות כלום, אבל אם הוא ישחזר את היכולת שלו מהעונה שעברה, יהה עוד הרבה מה לראות בסיבוב הבא ברמה"ש.