פלייאוף NFL: יוצאים לדרך

העונה הרגילה נגמרה, הפלייאוף מתחיל ואין זמן טוב יותר להתחיל להתעניין בליגה הטובה, השוויונית והמותחת בעולם – ה-NFL. אם לא עקבתם במהלך העונה, ואין לכם מושג מי נגד מי – אל חשש. אנחנו נסביר לכם מה הולך בשפה פשוטה, שמובנת גם לכאלה שאינם בוגרי הפקולטה למדעי הפוטבול. (ועם אותם בוגרים, שאולי לא ימצאו בכתבה הבאה הרבה חדש, הסליחה).

אז ככה: ה-NFL מחולק לשתי "ליגות משנה", או חטיבות, המכונות "AFC" ו-"NFC" (ראשי תיבות של "חטיבת הפוטבול האמריקאית\לאומית" בהתאמה). בכל חטיבה 16 קבוצות, שמחולקות לארבעה בתים על בסיס גיאוגרפי – מזרח, מערב, צפון ודרום. לפלייאוף בכל חטיבה עולות ארבע אלופות הבתים, ושתי קבוצות נוספות בעלות המאזן הטוב ביותר מאלה שנותרו. בדרך כלל (כמו השנה) מדובר בשתי סגניות, אבל לא בהכרח.

מתוך שש העולות לפלייאוף, שתי אלופות הבתים, בעלות המאזן הטוב ביותר, מקבלות שבוע מנוחה ועלייה חופשית לסיבוב השני. ארבע הנותרות משחקו על הזכות להצטרף אליהן, כששתי אלופות הבתים מארחות את שתי העולות האחרות, המכונות "וויילד קארד". ישנו גם כלל ששתי קבוצות מאותו בית אינן יכולות להיפגש בפלייאוף לפני גמר החטיבה.

פלייאוף ה-NFL שונה מכל פלייאוף אחר בספורט האמריקאי מסיבה פשוטה: אין בו סדרות. אין מקצה שיפורים ואין הזדמנות שנייה. הפסדת? הלכת הביתה, לבכות על מה שיכול היה להיות, עד השנה הבאה. מסיבה זו, הפלייאוף של ה-NFL הוא הטעון והמעניין ביותר שיש.

השנה, ארבע העולות האוטומטיות לסיבוב השני הן: הניו אינגלנד פטריוטס (מאזן 2:14), הקנזס סיטי צ'יפס (3:13), הפילדלפיה איגלס (4:12) והסיינט לואיס ראמס (4:12. מכיוון שהן אינן משחקות השבוע, נדון בהן רק בשבוע הבא, ונעסוק בינתיים בשמונה הקבוצות שנראה על המסך כבר בסופ"ש הזה.

בולטימור היא אלופת ה-AFC צפון, וסיימה במאזן 6:10.
טנסי סיימה שנייה ב-AFC דרום, עם מאזן 4:12.

זהו מפגש בין שתי קבוצות המתבססות על הגנה חזקה מאד. כוכב ההגנה של בולטימור הוא ריי לואיס, מספר 52, שמצטיין בכל היבט של המשחק – מלחץ על הקווטרבק היריב, עבור בעצירת הרצים של היריב, וכלה בחטיפת מסירות. לבולטימור שחקנים מצטיינם בכל העמדות, וזו הסיבה שיש להם שיש נציגי הגנה ב"פרובול" – משחק האולסטאר של הליגה, שייערך שבוע אחרי הסופרבול.

אבל לבולטימור יש גם כוכב בתהקפה – הרץ האחורי ג'מאל לואיס (#31), שהפך השנה לשחקן החמישי בהיסטוריה שרץ עם הכדור ל-2,066 יארד. לשם הבהרה, 1,000 יארד נחשבים לעונה טובה של רץ, ו-1,500 לעונה מעולה. הישגו של לואיס גדול עוד יותר בהתחשב בעובדה שלבולטימור אין התקפת מסירה טובה, ולכן הגנות יריבות יודעות מראש שהמשחק יתבסס עליו. עם זאת, בשבועות האחרונים, מאז החליף אנתוני רייט את קייל בולר הפצוע בעמדת הקווטרבק, השתפרה התקפת המסירה של העורבים מבולטימור.

בטנסי, הכוכב הגדול והבלתי מעורער הוא הקווטרבק, סטיב מקנייר (חולצה #9). מקנייר היה אחד הראשונים בגל "הקווטרבק השחור" – שזה אומר קווטרבק שיודע גם לרוץ עם הכדור, ולא רק למסור אותו. אבל מה שמייחד את מקנייר הוא הקשיחות. האיש משחק עם פציעות שאחרים לא היו עומדים איתן על הרגליים, וגם נותן תפוקה במצב הזה. רק לפני שבועיים הוא ניצח משחק במצב של הזדמנות אחרונה בהחלט, 17 שניות לסיום, כדי להעלות את קבוצתו לפלייאוף, וזאת לאחר שלא התאמן שבועיים עקב פציעה.

הוא עדיין סובל מכאבים ברגל, כך שלא סביר שנראה אותו רץ הרבה, אבל למסור הוא בהחלט ימסור. השנה השתנתה הגישה ההתקפית של טנסי, ממשחק המתבסס בעיקר על ריצה להתקפת מסירה. היעד המועדף למסירותיו של מקנייר הוא התופס דריק מייסון (#85).

כוכב ההגנה של הטיטאנים מטנסי הוא ג'בון קרס (#90), המכונה "הפריק" עקב זריזות לא טבעית לאדם בגודלו (1.93, 115 ק"ג). אבל לטיטאנים (כמו לבולטימור) כוכבים בכל העמדות. הבולטים בין אלה הם קית' בולוק (#53), הליינבקר (כלומר, משחק מעט מאחורי קו ההגנה הראשון) ומגן הפינה סמארי רול (#21), שתפקידו למנוע מהתופסים של היריב לקלוט כדורים, ואם אפשר גם לחטוף את המסירות הנשלחות אליהם.

המשחק צפוי להיות קשוח והגנתי. לטנסי יש את ההגנה הטובה בליגה נגד הריצה, וזה אמור לאזן את העובדה שבולטימור תארח את המשחק. אולם מה שמחזיר את היתרון לבולטימור הוא שלטנסי רשימת פצועים ענקית, הכוללת שחקני מפתח כמעט בכל עמדה.

שתי הקבוצות לא נפגשו במסגרת העונה הרגילה.

קרוליינה היא אלופת ה-NFC דרום, עם מאזן 5:11
דאלאס סיימה שנייה ב-NFC מזרח, עם מאזן 6:10

הפנתרים הם קבוצה מאד הגנתית, שמתבססים על עצירת היריב ועל טחינת השעון באמצעות משחק הריצה. את התפקיד הזה, של נשיאת הכדור, ממלא בקרוליינה מספר 48, סטיבן דייויס. דייויס הוא סוס עבודה שמסוגל לשאת את הכדור 30 ואפילו 40 פעמים במשחק, ודאלאס תתקשה לעצור אותו.

בהגנה מככבים בקרוליינה התאקל ההגנתי קריס ג'נקינס (#77), הליינבקר דן מורגן (#55) והקיצונים ההגנתיים ג'וליוס פפרס (#90) ומייק ראקר (#93). הקווטרבק של קרוליינה הוא #17 ג'ייק דלהום, בחור אלמוני עד השנה שאמנם לא שורף את המגרש,אבל עושה את הנדרש ממנו ולפעמים גם מנצח משחקים. התופסים של קרוליינה הם #89 סטיב סמית', שמסכן את היריב גם בהחזרת בעיטות, ומוחסין מוחמד, #87. במשחק החשוב מול דאלאס ישותף גם קווין דייסון (#85), שנרכש בתחילת העונה אך נפצע ושותף רק במחזור האחרון.

בדאלאס, על אף היותה מועדון מפואר שלזכותו מספר ההופעות הגדול ביותר בסופרבול (8) ומספר הזכיות הרב ביותר (5, חולקים את השיא עם סן פרנסיסקו) הכוכב הגדול הוא דווקא המאמן. ביל פארסלס הוא מן הסתם גדול המאמנים הפועלים כיום. דאלאס היא הקבוצה הרביעית אותה הוא מאמן, ובשלוש הקודמות הוא הגיע לפחות לגמר החטיבה. בשלוש השנים האחרונות סיימה דאלאס במאזן 11:5, ואילו השנה, בעונתו הראשונה של "הטונה" על הקווים, סיימו הבוקרים במאזן 6:10 וחזרו לפלייאוף. לדאלאס אין אף כוכב בהתקפה, למעט שחקני קו ההתקפה – החבר'ה הגדולים שמגינים על הקווטרבק ופותחים את הדרך לרץ. הקו של דאלאס מאפשר לשחקנים בינוניים כמו הקווטרבק קווינסי קרטר (#17) והרץ טרוי האמבריק (#42) להפיק תוצרת כלשהי. ההגנה היא הצד החזק של הבוקרים, והם מובילים את הליגה במיעוט היארדים שנצברו על ידי יריביהם, ומדורגים במקום השני במיעוט הנקודות של היריב. כוכבי ההגנה של דאלאס הם הליינבקר דאט נגוין (#59), התאקל ההגנתי לארוי גלובר (#97), הסייפטי רוי וויליאמס (#31) ומגן הפינה, הרוקי טרנס ניומן (#41).

מבחינת פוטבול נטו, קרוליינה פייבוריטית כאן, אבל למרות שגם מאמנה ג'ון פוקס מוכשר מאד, היתרון על הקווים הולך עם דאלאס ומאזן את התמונה.

מפגש קודם: מחזור 11 בדאלאס. הקאובויס ניצחו 20:24.

גרין ביי היא אלופת ה-NFC צפון, עם מאזן 6:10
סיאטל סיימה שנייה ב-NFC מערב, עם מאזם 6:10

גרין ביי פאקרס היא אחת הקבוצות המפוארות בתולדות הליגה. היא אחת משתי היחידות שקיימות מאז הקמתה של ה-NFL ב-1920, ובשנות ה-60 היא זכתה בכל-כך הרבה אליפויות (כולל שני הסופרבולים הראשונים) עד שהעיר הקטנה מוויסקונסין זכתה לכינוי "טייטלטאון" – עיר התואר.

עוד ייחוד של הפאקרס הוא העבודה שהם שייכים לתושבי העיר. עשרות אלפים מתושבי גריןביי מחזיקים במניות של הקבוצה, וזכאים לבחור את הנציגים שמנהלים בפועל את המועדון.

בשנות ה-90' חזרו הפאקרס ("האורזים", על שם החברה של הספונסר הראשון) לגדולתם בזכות אחד השחקנים הגדולים בתולדות הליגה: הקווטרבק ברט פארב (#4). פארב מדורג שני בהיסטוריה במסירות לטאצ'דאון, והוא מחזיק בשיא בלתי נתפש של 195 משחקים רצופים בהרכב. פארב מכונה כאן בוואלהQ ספורט "האקדוחן", בגלל אמונתו הבלתי מעורערת ביכולתו לשלוף ולירות מסירה מדויקת שתחלץ את קבוצתו מכל מצוקה. תכונה זו, יחד עם קשיחותו האגדית של פארב, הופכת אותו לשחקן מלהיב ביותר. לפארב זרוע אדירה, שמאפשרת לו לדייק במסירה גם כששיווי המשקל נפגם עקב הצורך לברוח ממגן גדול ומפחיד.

לצד פארב מככב הרץ האחורי אהמן גרין (#30). גרין הוא אחד הרצים החזקים והמהירים בליגה, ואילולי נטייה לשמוט ולאבד כדורים, ייתכן מאד שהיה הטוב מכולם. התופסים של פארב לא משהו השנה, אבל הוא בגדולתו מצליח להעלות גם את רמתם. פארב ידוע בכך שהוא משתף את כל התופסים האפשריים במשחק, ולכן לא ניתן בדרך כלל לחזות למי מהם יהיה משחק טוב.

בהגנה יש לאורזים את ק.ג.ב – קאביר גבאז'ה ביאמילה (#94), קיצוני הגנתי שמתמחה בהפלת קווטרבקים. כמו כן מככבים הליינבקר הרוקי ניק בארנט (#56), הסייפטי דארן שארפר (#42) ומגן הפינה מייק מקנזי (#34).

סיאטל היא קבוצה חדשה יחסית בליגה (קיימת מ-1977) ואין לה מסורת מפוארת. המאמן מייק הולמגרן, שזכה באליפות עם גרין ביי, מאמן אותה מזה חמש שנים וזו הפעם השנייה בלבד שהוא מצליח להביא ואתם לפלייאוף. לציפורי הים יש כמה וכמה כישרונות בהתקפה. הקווטרבק מאט האסלבק (#8) נתן השנה את עונתו הטובה ביותר במקצוענים. הרץ האחורי שון אלכסנדר (#37) מסוגל להתפוצץ למספרים דמיוניים בכל רגע נתון. יחידת התופסים, הכוללת את דארל ג'קסון (#82), קורן רובינסון (#81) ובובי אנגראם (#84) עתירת כישרון, גם אם היא לא תמיד מפגינה אותו במלואו. עד אשתקד, גרין ביי מעולם לא הפסידה משחק פלייאוף בבית. המיתוס הזה נשבר, אבל סיאטל עדיין צפויה להתקשות מאד בקור העז,מול המטורפים המעוטרלים למחצה ביציעים.

מפגש קודם: מחזור חמישי בגרין ביי. הפאקרס ניצחו 13:35

אינדיאנפוליס היא אלופת ה-AFC דרום, עם מאזן 4:12
דנבר סיימה שנייה ב-AFC מערב, עם מאזן 6:10

זהו אולי המפגש המעניין ביותר בסיבוב הראשון. אינדי היא קבוצה עתירת כישרון התקפי, שעד השנה נתקעה תמיד בפלייאוף בשל היעדר איכות דומה בהגנה. אבל לפני שנה התמנה טוני דאנג'י למאמן, והוא בנה הגנה על פי המודל של טאמפה ביי, אלופת השנה שעברה. בחירות דראפט מצוינות ושיטה חדשה הפכו את הסייחים מאינדיאנה לכוח שיש להתחשב בו. הקיצוני ההגנתי דווייט פריני הוא מפיל קווטרבקים נפלא, והסייפטי הצעיר מייק דוס אמנם נוטה לטעויות, אבל גם למהלכים גדולים.

בהתקפה יש לאינדיאנפוליס את "השילוש הקדוש" – קווטרבק, רץ אחורי ותופס – הטוב בליגה. הקווטרבק פייטון מאנינג (#18) נמצא בקצב לשבור את רוב שיאי המסירה הקיימים (אם כי אין כמובן ערובה שימשיך בקצב כזה). התופס מרווין האריסון (#88) הוא אחד הטובים בליגה, והופך תפיסות אקרובטיות לעניין פשוט למראה. בעמדת הרץ יש לסייחים את אדג'רין ג'יימס (#32), שאמנם לא חזר עדיין לכוח האדיר שהיה לפני פציעתו הקשה, אבל כן חזר לדרג הראשון בליגה. בנוסף יש לאינדי את הספסל העמוק בליגה בעמדת הרץ, עם שלושה שחקנים שונים (דומיניק רודס, ריקי וויליאמס וג'יימס מונגרו) שיכולים לתת תוצרת במקרה הצורך.

למרות כל כישרונו, פייטון מאנינג מעולם לא ניצח משחק פלייאוף, ותווית ה"לוזר במשחקים גדולים" תמשיך לדבוק בו עד שיעשה זאת.

הדנבר ברונקוס הם מועדון מפואר, שלזכותו שש הופעות בסופרבול ושתי זכיות. דנבר חוזרת השנה לפלייאוף לאחר היעדרות בת שנתיים. כוכבה הגדול ביותר הוא הרץ האחורי, קלינטון פורטיס, אחד הטובים בליגה בעמדה שלו המשלב כוח וזריזות ומכונה כאן בוואלה! פוטבול "חתול מפלצת". לדנבר יש גם קווטרבק מוכשר בדמותו של ג'ייק "הנחש" פלאמר, המסוגל לקרוע הגנה במסירה ובריצה כאחת.

בקבוצה מככב גם הטייט אנד הגדול בכל הזמנים, שאנון שארפ, שמסכן את ההגנה לא פחות מכל תופס. ההגנה של דנבר מדורגת במקום הרביעי בליגה ביארדים, אך רק במקום התשיעי מבחינת מיעוט נקודות חובה. לדנבר אין נציג הגנתי בפרובול, ונדמה שזו נקודת תורפה אצל סוסי הבר. אם המשחק יפתח למטווח, קשה לראות את דנבר עומדת בקצב של פייטון מאנינג וחבריו.

מפגש קודם: מחזור 16 באינדיאנפוליס. דנבר ניצחה 17:31 והבטיחה את מקומה בפלייאוף.