ארבעה חודשים בפרונט כמאמן בית"ר היו די והותר עבור חנן אזולאי. אבק הכוכבים, התקשורת הלוחצת והאוהדים הטרדנים לא ממש חסרים לו. למרות שאת הקדנציה בבוגרים הוא מסכם כהצלחה, הוא שמח לחזור לניהול מחלקת הנוער, לסייע בשקט מאחורי הקלעים ולטפח את את הדור הבא. כמו בימיו על המגרש, ישאיר אזולאי את הזרקורים לאחרים ויתמקד בעבודה השחורה. כמו בחלקת עגבניות השרי במושב בביקעה, גם במחלקת הנוער הוא מבצע חריש עמוק.
בעיות, כמיטב המסורת הבית"רית, לא חסרות לו, אבל אזולאי שוחה טוב בבלגן. את הארגון מחדש של בית"ר הוא מתכנן מלמטה, מקבוצות הילדים. "כשהגעתי למחלקה דבר ראשון דיברתי עם אהוד פדרמן", סיפר אזולאי השבוע. "ישבתי והסברתי לי איך אני רואה את הדברים ומה החזון שלי בקבוצה. לשימחתי מצאתי אוזן קשבת ונכונות עצומה מצדו לעמוד ביעדים שהצבתי למחלקה. המטרה שלנו היא לתת לכישרון צעיר את כל הכלים כדי להפוך לכדורגלן.
"לצד התפקידים המסורתיים של יו"ר, מנהל ומאמנים הכנסתי אנשי מקצוע נוספים. קודם כל פסיכולוג צמוד שעובד עם המחלקה: המאמנים, השחקנים ואפילו ההורים. יש פה גם תזונאי ושני מאמני כושר, אחד לשכבות הצעירות ואחד לבוגרים יותר. לכל קבוצה אצלנו יש גם עוזר מאמן ומאמן שוערים, כדי שהאימונים יהיו אישיים ככל האפשר. עבודה צמודה עם כל שחקן תעזור לנו לקדם אותו ולהפוך אותו לכדורגלן טוב יותר.
"כאב לי מאד שלא היה בנוער חומר שניתן לשלב בבוגרים"
"לי באופן אישי חשוב מאוד נושא החינוך. אנחנו בודקים את הילדים בבתי-הספר, מסתכלים על התעודות שלהם, ואם יש בעיה או קשיים בלימודים, אנחנו מארגנים מורים שמתגברים את הילדים בשעת הצורך. בשנה שעברה היה עומס במגרשים, 16 קבוצות במחלקה, שתי קבוצות לכל שיכבת גיל. לי זה נראה צפוף והמוני מדי, והחלטנו לצמצם את מספר הקבוצות בחצי. הגישה שלי היא ספורט למקצוענים, לא ספורט להמונים. בכל שיכבת גיל בחרנו רק את הטובים ביותר".
הצעד הזה לא פגע באגודה מבחינה כספית?
"בדיוק להפך. בניגוד לתפיסה הרווחת שהילדים מממנים את מחלקת הנוער, בפועל אנחנו מפסידים משהו כמו 500 שקל לשחקן. זאת אומרת, גירעון של מיליון שקל לשנה, על אף הספונסורים והתשלומים החודשיים מהחניכים. יכולנו לקצץ בעלויות, לקחת מאמנים זולים, לקצץ באנשי מקצוע, אבל הדרך הזאת לא נראית לי. תבין, מאז שאני בבית"ר, משנת 76', התפיסה באגודה היא להשקיע בבוגרים. המוטו של הישגים בכל מחיר הביא לכך שהגיעו לקבוצה שחקנים מוכנים מבחוץ, על חשבון שחקני נוער כשרונים ששכר הלימוד שלהם עלול היה לעלות לקבוצה בהפסדים. קו המחשבה הזה אמנם הביא את בית"ר לתארים, אבל הקשה על הכנסת צעירים לקבוצה הבוגרת".
מתי המדיניות הזו השתנתה?
"בשנה וחצי האחרונות, מאז שאהוד פדרמן הגיע למחלקת הנוער. זה יהיה עוול להגיד שלפנינו לא עבדו ולא עשו, אבל אנחנו רואים את הדברים בצורה אחרת. כשהייתי לפני שנתיים עוזר מאמן של יוסי מזרחי בבוגרים, כאב לנו מאוד, כשניים שגדלו בבית"ר, שלא היה בנוער חומר שניתן יהיה לשלב בבוגרים".
ממש שבר עמוק.
"נכון. מאז היה לי ברור שאני צריך ללכת לעבוד עם הנוער".
בהפועל, יוסי מזרחי דווקא שילב נוער.
"אני מסכים, אבל כשאני ויוסי קיבלנו את הקבוצה, היו בה בעיקר שחקני רכש ומעט מאוד צעירים".
איך היחסים עם יוסי מזרחי היום?
"טובים. בתחילת השנה רציתי את יוסי כמאמן הנוער של בית"ר, והוא הביע נכונות. לצערי, זה לא הסתדר עם ההתאחדות".
כמו אז, גם היום המצב הכלכלי בבית"ר לא מזהיר.
"מבחינה כספית לבית"ר קשה מאוד. זה אומר שמצד אחד הנוער ייפגע תקציבית, מצד שני, שחייבים להכין עתודה של נוער שתוכל במקרה הצורך לתפוס מקום גם בקבוצה הבוגרת. אני חייב לציין שמאיר פניג'ל תומך בנו לאורך כל הדרך. הוא נותן לנו גב, דוחף ומעודד להביא ולהכשיר צעירים. לשימחתי, זה עובד יפה מאוד".
רק שני ירושלמים, אלי ששון ואבירם ברוכיאן, הצליחו לקבל דקות משחק בבוגרים.
"נכון, אבל אל תשכח את אלון סגיר ועמית בן-שושן, ואפילו את אלון אברומוביץ', שעלה אצל יוסי מזרחי ואצלי לקבוצה הראשונה. גם מור אפרים שותף אצלי בבוגרים. אשמח אם אצליח להוציא מכל שיכבת גיל שלושה או ארבעה שחקנים שיכולים להימצא בסגל של הבוגרים".
המעקב, הגילויים וההחתמה
התפטרותו של אלי כהן החזירה את אזולאי מחדש לעניינים, אבל מהתקופה הקצרה שלו כמאמן הבוגרים של בית"ר יזכרו לו בעיקר את הדרדלה של אלון חרזי לרשת של דודו אואט. הציפיות לעידן חדש, קאדר של צעירים שיילחמו על החולצה הצהובה, יחזירו את הגאווה ויטרפו את הדשא, לא התגשמו, ונגד המאמן הושמעו לא מעט ביקורות על קיפוח הצעירים.
"אני לא יודע מה אמרו, אבל יש עובדות בשטח", טוען אזולאי. "במתח העצום של מאבקי ירידה אי-אפשר היה לתת לשחקנים הצעירים לפתוח כבר מהתחלה. בסיטואציה כזו גם שחקנים גדולים נמצאים ברעד ופיק ברכיים. אם אזרוק צעיר למערכה כבר בשלבי הפתיחה, אני יכול לאבד אותו, אבל לא עשתי את זה כי היה לי חשוב שהצעירים יצליחו. שחקן צעיר שעולה בפעם הראשונה לא יעשה דברים במאה אחוז וגם לא בשבעים, וזה יעלה לך בנקודות. לכן השילוב של הצעירים חייב לבוא בהדרגה ולא בבומים. צריכים להבין שחייבים סבלנות. אין הוקוס פוקוס וקיצורי דרך בגידול שחקנים".
מה עם מליקסון?
"את מליקסון בדקנו ובחנו בנוער, אבל העניינים לא הסתדרו וכמעט איבדנו אותו. התקשרתי לפדרמן ואמרתי לו שמדובר בשחקן כשרוני שחשוב שיישאר כאן. הוא הרים טלפון לפניג'ל, ושלושתנו הגענו להסכמה שהוא ישחק בנוער ובסוף העונה יוכל לעזוב ללא תמורה. כבר למחרת בבוקר נסעתי לתל-אביב, הבאתי את מליקסון ועשינו לו כרטיס ליגה. תוך שבוע כולם כבר ראו כמה הוא כשרוני. אלי כהן צירף אותו לבוגרים, והוא הוחתם בבית"ר. אם לא היינו יושבים פה, אני ופדרמן, ומתעקשים, מאור מליקסון היה עלול לברוח לנו".
לא אכפת לך מי יקבל את הקרדיט על גילוי הצעירים?
"התפקיד שלי הוא המכובד ביותר שיש במועדון. המנהל המקצועי הוא זה שמגדל את השחקנים, מכין תשתית לבוגרים, מתווה את הדור הבא של האגודה. אם יש לנו פה 380 ילד במחלקה ועוד אלף מסביב לירושלים ובכל הארץ, אז יש לי אחריות גדולה. זה התפקיד שעליו תמיד חלמתי, ואני רוצה להישאר בו כמה שאוכל. נכון, בבוגרים יש שם יותר גדול, פרסומת, אבל אחראי על מחלקת הנוער הוא תפקיד חשוב לא פחות. בכל העולם תפקיד כזה הוא מכובד ומוערך. רק פה חושבים איזה מיסכן הוא הנוער".
המגננה, המתקפה והקרדיט
בהנהלה של בית"ר לא נתנו לך מספיק אשראי.
"בשנה שעברה מאמנים לא שמחו לקבל את בית"ר. צריך לזכור שהקבוצה עברה תקופה קשה, הפסידה וספגה המון שערים. כשקיבלתי את התפקיד, המטרה היתה אחת ויחידה: להשאיר את הקבוצה ליגה. איך משאירים קבוצה ליגה? קודם כל דרך משחק ההגנה. המסר שלי היה ברור: לא חוטפים גולים, ולשם כך תיגברתי את מערך ההגנה. אצלי שיחקו שני חלוצים ושלושה בלמים. מבחינתי לשים שני קשרים דפנסיבים, שאחד מהם הופך לבלם, זה לא רציני וזה לשקר לצופים. לא ויתרתי על התקפה, ואם תסתכל על הסטטיסטיקה, תראה שאצלי הקבוצה הבקיעה שני שערים למשחק".
"עד היום אני זוכר את האימון הראשון שלי בבוגרים. זה היה כמו ללכת להלוויה. שחקנים היו עם הראש למטה, ודבר ראשון שעשיתי היה להעלות להם את מצב הרוח. תוך זמן קצר היתה התחברות מהירה ורצינית מחוץ למגרש ובמגרש עצמו. כשמוניתי ציפו ממני שאוביל את בית"ר לאליפות. אם תוך חמישה משחקים נשארנו ליגה ואפילו חשבנו על מקום רביעי, הרי שעשיתי את שלי".
ודווקא אז החלו רינונים לגבי זהות המאמן הבא, והקבוצה חזרה להפסיד.
"זה לא היה כך. בוא נשחזר. שיחקנו נגד מכבי תל-אביב ומכבי חיפה, ומבחינת יכולת שיחקנו נהדר, עובדה שהקהל מחא כפיים. גם מול תל-אביב, קבוצה שרצה לאליפות, שיחקנו פנטסטי".
ההגנה שעליה דיברת ספגה בצרורות.
"ברגע שהקבוצה נשארה ליגה, הצהרתי שמעכשיו הקבוצה תשחק התקפי יותר. אצל השחקנים באופן טבעי התחילה התפרקות. אני מבטיח לך שאם היינו צריכים נקודות, היינו לוקחים אותן. השחקנים יודעים שהמאמן לא ימשיך, יש ירידת מתח. אבל זה לא מנע מהם לכבד את המאמן ולהשקיע".
גם בתקשורת לא פירגנו.
"היתה לי אפשרות לבחור. אם הייתי רוצה להדליף לעיתונאי, ללכלך ולדבר מאחורי הגב, אז אני הייתי מלך. אבל אני לא אגיד מלה רע על השחקנים שלי ועל המועדון שגדלתי בו ופירנס אותי בכבוד. להתחנף לתקשורת זה הכי קל, ואז לא יכתבו עלי דברים רעים. אני בחרתי בדרך השנייה, ואז עיתונאים רוצים ללכת עליך ולחפש עליך דברים".
"אני ישר עם עצמי ועם מי שאני עובד איתו, אצלי הכל פתוח. כששאלו שחקני עבר ששיחקו איתי בבית"ר אם חנן יכול להשאיר את הקבוצה ליגה, כולם אמרו שכן. אותי לא עיניינה ולא מעניינת התקשורת. אני איש עבודה, ואותי צריך לשפוט רק על סמך התוצאות. בעידן של היום מאמן צריך להיות גם איש תקשורת, ויכול להיות שאני לא מוכר את עצמי מספיק טוב, כי אני לא רוצה לפגוע בשחקנים, באגודה ובאוהדים שלי".
"הצלתי לכפיר אדרי את הקריירה"
אומרים שברגע ששחקני הגנה הופכים למאמנים, לקבוצה שלהם יש אוריינטציה הגנתית.
"שחקן הגנה שהפך למאמן יחשוב תמיד איך לא לספוג גולים וינסה לנצח את המשחק מההגנה. לאורך שנים, כששיחקנו הגנה נגד התקפה, ההגנה ניצחה, בדוק".
את כפיר אדרי ייבשת בספסל כי הוא לא עשה הגנה?
"אז ככה, ברגע שאיציק זוהר וקוביקה לא עשו הגנה, גם שחקנים אחרים נדבקו במחלה, ולכן חטפנו רביעיות וחמישיות. כמאמן, ברגע שראיתי שאדרי לא עושה הגנה כמו שצריך וגם זוהר, קוביקה וצ'וקודי לא, הבנתי שיש בעיה. את כפיר קיבלתי אחרי פציעה, ואצלי הוא היה בתהליכי חזרה למשחק. הוא שחקן טוב, אבל הוא לא עשה מספיק הגנה. ישבתי עליו חזק באימונים, אמרתי לו, "רק תרוץ, תעשה את מה שאתה יודע. אם תבצע את ההוראות שלי, יהיה בסדר ותשחק". אם תבדוק מבחינה סטטיסטית, תגלה שבכל המשחקים שלו איתי היתה תפוקה".
הוא טען שכמעט גמרת לו את הקריירה.
"ואני בטוח שהצלתי לו אותה. אצלי הוא עבד קשה, חזר לעצמו והשתפר. ואני חושב שזה מה שנתן לו את הדחיפה לעונה הזאת, שבה קל לו יותר והוא מוכיח את עצמו. ברגע שהוא קיבל את הבום, הוא נתן מעצמו יותר".
גם הקהל בטדי לא תמך בך במיוחד.
"אני לא מסכים איתך. צריך לקחת את האוהדים ולהפריד. יש אותם מאתיים רעשנים שצועקים, ויש את הקהל הגדול שמעודד, ואני מאוד אוהב אותו. בסך-הכל הקהל של בית"ר נתן לי פידבק חיובי. אוהדים ניגשו ואמרו לי, "כל הכבוד, תמשיך בדרך שלך, רק אתה מסוגל להשאיר את הקבוצה בליגה". לגבי כל הסיפורים שאוהדים יצאו נגדי שאני משחק בונקר, עד עכשיו אני לא מבין מה רצו ממני. חמישה משחקים לא קיבלנו שער, הבאנו נצחונות, נשארנו ליגה. מי האמין שנבטיח את ההישארות שלנו כל-כך מהר? בגדול הקבוצה הצליחה, אז מה אם פה ושם הקבוצה מתגוננת? זה ששיחקנו בונקר לא מנע מאיתנו להבקיע כל משחק שני שערים".
ועובדה שזה לא הספיק לך כדי להישאר בתפקיד. תגיד, בקיץ בכלל קיבלת הצעות?
"מהליגות העליונות לא. פנו רק מליגה א'. כבר כשהגעתי לבוגרים הבהרתי שאני חוזר לנוער. בשבילי הנוער של בית"ר זה עבודת קודש והזדמנות להחזיר לאגודה על מה שהעניקה לי".
השיטה, הסיפוק והביקורת
ניהול מחלקת הנוער הוא החלום הרטוב של אזולאי. בחדרו בבית-וגן, בין ערימות של קלסרים וים של קלטות, רצות אצלו בראש הברקות חדשות איך להפוך את מחלקת הנוער לפס ייצור לכוכבים. מישטח האימון בבית-וגן והחפיפניקיות הישראלית לא מפחידים אותו. אם תשאלו אותו, הוא יודע בדיוק למה הכדורגל פה לא מתרומם ואיך אפשר לתקן את המצב, לפחות בגיזרת הצעירים. "אם אימון ילדים הוא שעה", מנתח אזולאי, "ומתוכו מבצע הילד עשר דקות חימום, עשרים~שלושים הדקות הבאות מוקדשות למשחק כדי שהילד ייהנה _ אתה מגיע למצב שנשארו רק עשרים דקות לאימון של ממש. עוד חמש, עשר דקות עבורות בגלל שילדים קטנים קצת משתחחרים בקטע של משמעת, אז נשאר לי רק עשר דקות לעבוד איתם על טכניקה. תגיד לי אתה, זה רציני?"
במחלקת הנוער מונהגת שיטה קבועה של 2:4:4. למה שאלי אוחנה לא ינסה את השיטה הזו גם בבוגרים? הרי ארבייטמן, מליקסון, ברוכיאן ושאר הצעירים כבר מכירים את השיטה הזו על-פה.
"לאלי יש תפיסת עולם, שיטה ודרך משלו. הוא יושב איתי על תוכניות מחלקת הנוער, יודע בדיוק מה תוכניות העבודה, והשיטות שלי מקובלות עליו. הקשר בין הנוער לבוגרים מאוד חשוב לשנינו. לתחום הבוגרים אני לא נכנס, לא נוגע בו".
ולמה בדיוק אתה חושב שעדיף לשחק 2:4:4?
"מבחינת מה שראיתי במועדונים בעולם וגם בארץ, הדבר החשוב ביותר הוא דרך אחידה בכל קבוצות המחלקה. אצלי בבית"ר משחקים 2:4:4, שיטה שדוגלת במשחק קבוצתי ומתאימה פיזית לצעירים. שיטת המשחק של 1:4:5 היא שיטה אישית, שבה כל שחקן חייב להיות ברמה גבוהה מאוד, והיא מתאימה לאירופה, לשחקנים כמו ריאן גיגס ודייוויד בקהאם. בארץ משחקים אותה כי זו השיטה הכי קלה, הכי נוח במערך הזה להעמיד את השחקנים על המגרש".
כשאתה רואה שחקן צעיר כמו שלומי ארבייטמן בנבחרת, בטח יש לך סיפוק.
"אני מאוד גאה. ארבייטמן הוא שחקן שעקבתי אחריו הרבה מאוד זמן ולקח לי לא מעט זמן עד שהצלחתי להנחית אותו בבית"ר. הבאתי אותו כשהיו לו שנתיים לנוער. חשוב להבין שלא הבאתי שחקן מוכן. ההשלתבות היתה מצוינת מכל אספקט. הוא התאמן עם הבוגרים אצל אלי כהן, אבל הוכשר והתקדם בנוער. אי-אפשר להגיד שהוא הגיע מטוברוק מוכן להצגות".
"בפעם הראשונה שנתתי לו צ'אנס נגד אשדוד, זה הלך קשה. בעשר הדקות הראשונות הוא היה בהלם, וזה טבעי ורגיל. הזימון שלו לנבחרת הוא העבודה שלנו וההצלחה שלנו. השאיפה שלי לגביו השנה היתה רק שיתקע יתד ויתאקלם בקבוצה הבוגרת. כשבוחנים את התוצאות שלו, מלך השערים של בית"ר, נבחרת _ רואים שזאת היתה בחירה טובה. כשעובדים כמו שצריך, פוגעים מהר מאוד. אין ספק שגם לסביבה הצעירה שיש השנה בבוגרת יש משקל בהתקדמות שלו. למרות ההצלחה צריכים להבין שארבייטמן עדיין לא מושלם ועדיין לא גמר את גיל הנערות שלו. דווקא עם שחקן כזה צריך לעבוד עוד ועוד כדי שהוא ימשיך להשתפר. מה שעשה את השחקנים זה עבודה והשקעה שהביאו לתוצאות הנכונות. חוץ מזה, חשוב לדעת ששלומי הוא לא השחקן היחיד שאנו מצפים שיפרוץ קדימה".