פוסט נמני זוהר

חדר ההלבשה בטדי, דקות לאחר התיקו. צחוקים, כמעט ריקודים, שביעות הרצון מכך שהקבוצה לא הפסידה גברה על האכזבה מכך שהיא הייתה מאוד קרובה לניצחון.

האווירה השמחה לא מוצאת חן בעיניו של בעל הבית החדש, גיא צרפתי. הוא צועק לעבר השחקנים: "מה אתם שמחים מתיקו? היינו צריכים לנצח את המשחק הזה. הגענו לארבעה וחמישה מצבים, ואין גולים. כמה אפשר להחמיץ? אנחנו עובדים כל כך קשה אבל יש פה שחקנים שלא איכפת להם". אחד השחקנים שבר את הדממה והעיז לענות: "שטויות, לא צריך להיות רעבים, תיקו בטדי זה גם טוב".

חלק מהשחקנים לא אהבו את הדברים של צרפתי. "למה הוא מלכלך על אדו כשהוא לא נמצא?", אמר לי השבוע אחד מהם. "מה זה עובדים כל כך קשה, למה הוא עשה גליץ' אחד בקריירה שלו?". האירוע הזה משקף את אופיו של צרפתי, ואת הלך הרוחות סביבו במועדון. מבחינת היכולת המקצועית, צרפתי הוא השחקן הטוב ביותר העונה. גם המספרים מראים זאת. מתוך 11 שערים הוא כבש ארבעה ובישל אחד. אבל מהבחינה החברתית, לצרפתי יש הרבה מה לשפר לפני שיטול את כתר המנהיג של מכבי נתניה.

צרפתי הוא שחקן פוסט אבי נימני, אבל גם פוסט איציק זוהר ואפילו רובן עטר. העונה, אין יותר שחקנים גדולים לידו ומבחינתו זו התקופה שבה הוא חייב להוביל לבד קבוצה בכירה בליגת העל. מנכ"ל מכבי ת"א אלי דריקס מתייחס לעניין הזה: "הוא גדל בצל של נימני וזוהר, שחקנים בעלי שיעור קומה ולכן היה לו קשה לבוא לידי ביטוי, גם כמנהיג".

חברו הטוב מקבוצת הילדים, שחקן אשדוד דוד רביבו מחדד את הפואנטה: "עד הבוגרים הוא היה דומיננטי, אבל בבוגרים הוא לא יכל לבוא לידי ביטוי כי כל העיניים היו נשואות לנימני וזוהר. היינו מוסרים לאבי, כי הוא היה הווינר. גם בנתניה, בתקופה של זוהר ועטר, הם היו הדומיננטים והכוכבים. עכשיו הוא אמור לסחוב את הקבוצה. זה תפקיד לא קל, אבל יש לו ניסיון".

כשצרפתי עלה לבוגרים זוהר כבר היה כוכב על במכבי תל אביב. זוהר משחזר: "בתל אביב הוא לא התאקלם כי המאמן חשב שיש שחקנים טובים ממנו, מאז שהוא עזב יותר טוב לו. לא היתה לי שום בעיה איתו, הוא שחקן מאוד מוכשר, ובנתניה הוא שיחק איתי כקשר אחורי והיה מצוין". אבי נימני היה מאוד עסוק השבוע, אך הוא התפנה לתת את הזווית שלו לעניין: "אני דווקא הסתדרתי איתו במגרש ומחוצה לו. הוא היה אחד מהחבר'ה". צרפתי גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א וסומן כטאלנט שיגיע רחוק. הציפיות היו בהתאם.

זאביק זלצר מאמנו בנבחרת הנוער: "הוא היה הקפטן בנערים ובנוער, הכישרון הגדול שלנו והשחקן הבולט ביותר. מנהיג הנבחרת, עם כושר מנהיגות ויכולות טכניות מצוינות. הוא היה שחקן מוביל מכל הבחינות, מבריק. באיזשהו מקום הוא נעצר במכבי תל אביב, בגלל שלא קיבל את ההזדמנות. זה פגע בו". כמו אז, גם היום, בנתניה, הציפיות ממנו רבות, במיוחד עכשיו כשהמועדון זקוק לאיש שיסחוב את העגלה מהבוץ העמוק. גם הוא יודע שההצלחה של נתניה תהווה בראש וראשונה הוכחה למעמד שלו כמנהיג. הזימון לנבחרת השבוע, רק מוסיף, לחץ וציפיות.

על פניו נראה, שצרפתי לא בשל עדיין. למרות גילו, בן 25 בחודש אפריל, נראה שהוא נמצא רק בשלבים ראשונים של מעבר לעמדת השחקן המוביל. אפשר לומר שזוהי התחלה מאוחרת, אבל אם להסתכל על הצד החיובי, ניתן לומר שאת המעמד שלו הוא משיג בעבודה קשה. "כדי לממש את הציפיות הוא חייב להיות הכוכב הראשי בהצגה, האיש שמשחקים עבורו", מפרשן שחקן הקבוצה, "ובגלל זה הוא פחד שאיציק זוהר יבוא וייקח ממנו את כל התהילה".

זוהר סירב להתייחס לפרשנות הזו אך הוא חושב שצרפתי לא יכול להיות הכוכב המוביל: "באופי שלו הוא לא שחקן שצריך לזרוק עליו את כל ההנהגה וההצלה של הקבוצה, זה לא יהיה נכון. הוא לא ביקש את זה והוא גם לא בנוי לזה. את התרומה שלו הוא היה נותן יותר אם היה שחקן דומיננטי בקבוצה, אז היה לו יותר קל לבוא לידי ביטוי ולתת יותר".

נימני אולי מסכים עם זוהר, אבל הוא מסייג: "אי אפשר להפיל עליו את כל ההנהגה. וחוץ מזה, צריך שכמה חבר'ה יקחו את ההנהגה, הנטל צריך להתחלק. גיא עדיין לא בשל להיות מנהיג, הוא בשלב של בין לבין. בתל אביב הוא היה צעיר מכדי לקחת את המנהיגות, אבל ככל שעובר הזמן הוא מקבל מנהיגות ומחויבות. אני רואה אותו במגמת עלייה".

הבעיה היא, ששחקנים מרגישים איך צרפתי מפתח מנהיגות בסגנון של זוהר ולא עטר. מנהיגות עצבנית, מפחידה, מאשימה, כמעט מתנשאת, לא נעימה. צעקות, דיבורים עם הידיים, בריחה מאחריות שעשויה להוביל לפילוג ומחנאות. "לפעמים הוא צועק על המגרש בלי קשר ובלי טעם", אומר שחקן. "במקום לעודד ולהרגיע הוא משתמש בתנועות ידיים, זה נראה לא טוב וזה קורה הרבה". שחקן אחר: "מה שצרפתי עושה היום לשחקנים, איציק זוהר היה עושה לו".

דוד רביבו יוצא להגנתו: "כמה שיעירו לו הוא ימשיך לעשות את זה, הוא לא עושה את זה בכוונה, זה טבעי אצלו. תמיד הוא היה מדרבן וצועק, יכול להיות שיש לו התלהבות יתר, וזה טוב. מאז ששיחקתי איתו הוא היה כזה, מדבר עם הידיים. אבל תלוי איך לוקחים את זה, לי כשחקן זה לא היה איכפת. אבל היו שחקנים שהיו מתעצבנים. הוא ווינר שרוצה לנצח, הוא מעיר לא על מנת לפגוע אלא כדי לעורר שחקנים". זלצר מוצא בכך טעם לפגם: "בגלל כושר המנהיגות שלו והאחריות שמוטלת עליו הוא מדבר עם הידיים, לפעמים זה עולה לו בכרטיסים צהובים כי הוא מדבר גם עם שופטים לא לצורך. הוא צריך להימנע מזה, זה לא מוסיף לו כבוד. לזכותו יאמר שהוא יודע להתנצל".

את הרצון שלו להפוך לכוכב זיהו מספר שחקנים בקבוצה, אבל הם טוענים שדרכו לוקה בחסר וגורמת לו לאבד שליטה. אחד מהם: "נראה לי שלא איכפת לו מהקבוצה, הוא דואג רק לאינטרסים שלו. יש לו גב מגילי ואיכפת לו רק מההצלחה האישית שלו". לדוגמא יש מי שמביא את הקושי של אדו להבקיע. הטענה היא שצרפתי הוא בין האחראים למצב.

בחודש שעבר אמר עליו אחד השחקנים: "צרפתי אנוכי. הוא לא מוסר לאדו. הוא בועט כל משחק שמונה ותשע בעיטות לשער". אדו עצמו, מספרים שחקנים, מסתובב עם בטן מלאה על צרפתי. באחת הפעמים מול בני יהודה, צרפתי ניסה למסור לו אולם הכדור לא הגיע. צרפתי, לא לקח אחריות על איבוד הכדור, להיפך, הוא רץ לעבר הגנאי צועק ומנופף בידיים. משך דקות ארוכות, אדו לא הסיר מצרפתי את עיני הנץ שלו.

אגב, אדו לא בדיוק שותק. לפני שלושה שבועות הוא רמז בראיון ל"חדשות" על החלק של צרפתי בכשלונו: "בעונה שעברה הייתי מקבל הרבה כדורים מהקישור, השנה זה לא קורה. שחקני הקישור לא מוסרים לי", הוא התלונן. התכונה הזו של התנערות מאחריות והפלת התיק על אחרים, מוכרת לחבריו במועדון והיא עלולה לפגוע בכושר המנהיגות שלו. מנהיג אמיתי יודע לומר: "אני אשם, אני אחראי".

הנה סיפור מהמועדון. באחד ממשחקי נבחרת הנוער, נפסק כדור קרן לזכות היריבה. הבלם האחורי דאז, טל חן, אמר לקפטן צרפתי לקחת שחקן מסוים. צרפתי אישר, הקרן נבעטה והשחקן של צרפתי כבש. במחצית שאל המאמן זלצר: "מי היה צריך לקחת את השחקן שכבש?". צרפתי קפץ ואמר: "טל חן". חן היה בהלם ובחדר ההלבשה התפתח ויכוח קולני בו נשבע חן לזלצר: "זה היה השחקן של גיא, הפרימדונה לא עושה לא התקפה ולא הגנה, ורק יודע להאשים אחרים". חן וצרפתי עוד הספיקו להשלים מאז, ולריב שוב. הרבה בגלל שצרפתי התחבר לשחקנים המובילים בנבחרות ובקבוצות בהן שיחק. "הוא תמיד מתחבר לשחקנים הטובים, המובילים והמשפיעים", אומר שחקן ששיחק איתו. "הוא זורם עם הזרם, מי שיותר חזק הוא הולך איתו", אומר אחר.

כיום צרפתי משתייך לקליקה הבכירה של השחקנים בנתניה: אורי אוזן, אמיר שלח, רביד גזל. אבל לא תמיד זה היה כך. כשהוא נחת בנתניה ופגש בזוהר הכוכב הבלתי מעורער, צרפתי שניגן כינור שני כקשר אחורי, התחבר לקליקה התל אביבית שכללה את זוהר, טל חן וצרפתי. לאחר האמבוש של שחקני הבית זוהר עזב וצרפתי נשאר עם טל חן, חברו הטוב מנבחרות הנערים והנוער. חן היה מסיע אותו לאימונים.

צרפתי זיהה את השינוי במוקד הכוח במועדון והתחבר לשחקני הבית, בין היתר היה שותף בזובור שהם עשו לטל חן והגיע לשיאו עם המכות שחן ספג ממשה גלאם בחדר ההלבשה. חן נעלב עד עמקי נשמתו, מאחר ומבחינתו צרפתי בגד בו. מאז אותה תקרית היחסים בין השניים קרירים, אפילו קפואים. חן אמר לאחרונה: "היינו חברים טובים בנבחרת, ופתאום הוא בא ומלכלך עליי?". האם זוהי דוגמא לכושר ההסתגלות של צרפתי, או שמא מדובר בשחצנות שהוא הביא איתו מקריית שלום. סימן השאלה פתוח.

באימון יום שישי, לפני המפגש מול בני יהודה, השחקנים קיימו שורה של משחקונים פנימיים. הכדור היה אצל צוקול וצרפתי רץ אליו, נכנס בו חזק מאחורה, בגב וברגל. צוקול היה בטוח שהכניסה היתה מכוונת ובין השניים התפתח ויכוח על כר הדשא. צוקול אמר לצרפתי: "מה אתה לא מתבייש?", צרפתי ענה: "קום, לא נגעתי בך", צוקול, בחור שקט בדרך כלל, רתח: "בפעם הבאה אני אשבור לך את הרגל". כאן לנדאו התערב: "כפיר זה לא היה בכוונה, מותק", צוקול ענה ללנדאו: "הוא כמעט שבר לי רגל, מה לא?". אחד השחקנים שראה את התקרית מהצד: "הוא אפילו לא ביקש סליחה מכפיר. מרגיז אותי שאם זה היה הפוך גילי היה משתולל, כי גיא צרפתי, זה כמו מראדונה בשבילו. הוא מייעץ לגילי המון, יש לו השפעה על ההרכב ובגלל זה הוא מרשה לעצמו יותר מדי. בכל פעולה שהוא עושה הוא מסתכל על גילי. אם שחקן עושה טעות, אז הוא משמיע דברים בכוונה וצועק 'יאללה קדימה, תתחילו לשחק'".

נימני ודוד רביבו מחזיקים לו אצבעות ובטוחים שהוא האיש החזק של נתניה. גם זלצר מברך על השידוך. ורק ידיעה קטנה אחת במדור הספורט של "ידיעות" בישרה השבוע על כך שקבוצה גדולה בחו"ל מחזרת אחריו. אחרי המבוכה, ואחרי שקראתם את הכתבה הזאת, האם נראה לכם שלגיא צרפתי יש מקום באירופה? לפי אברם גרנט, המאמן והפוליטיקאי, ככה זה נראה. ומה איתכם?