נשארנו עם הנוסטלגיה. ועם 5 פלוס

לפני שבוע ביקר אצל ההורים שלי פורץ ערס. אתם יודעים, מהסוג שהופך לאנשים מבוגרים את כל הבית , שובר דברים בעלי ערך חומרי, היסטורי וריגשי, אבל כמובן לא נוגע בתפילין. יראת שמיים של נרקומנים. בין הדברים שהוא קרע והרס היה אוסף כרטיסי כדורגל שנשאר בבית הוריי. מדובר באוסף שעובר אצלנו בירושה מהאבא לבנים. יש שם כרטיסי משחק מ-72' ובכלל, מדובר בחתיכת נוסטלגיה שאני דואג לעדכן מדי פעם עם כרטיס חדש מאיזה אירוע ספורטיבי חשוב או חשוב יותר.

כשאספתי את הכרטיסים מהרצפה, לא יכולתי שלא להציץ בשמות שהופיעו עליהם. הפלאשבקים רצו במח בטירוף ומצאתי את עצמי צולל אל תוך משחקים ושמות שפעם כל כך ריגשו אותי. זכרתי את התוצאות כמעט מכל מהמשחקים שאת כרטיסיהם אני תרמתי לאוסף, אבל בעיקר חזר אליי הכיף וההתרגשות שהייתה פעם בללכת לכדורגל. פתאום קלטתי את זה, זה בא בבום כמו שמודיעים לך שמישהו מת: נמאס מהכדורגל שלנו.

בכל שנותיי אני לא זוכר ליגה כל כך חלשה כמו שיש העונה בליגת העל. אני מסתכל על כרטיסים ממשחק של הפועל ת"א מול הפועל טבריה בליגה הארצית ואני אומר לעצמי 'בואנה היה אחלה משחק, עופר דן הזה שתי טיפות מים פטריק סוויזי'. והנה המשחק מול מכבי טמרה ובכלל היה יותר מעניין בליגה הארצית מאשר בעונה הנוכחית, לא רק של הפועל אלא בכלל.

נכון שהכי קל להסתלבט על הליגה שלנו ולהגיד כמה היא גרועה, אבל כאשר אוהדים ועיתונאים יוצאים מפרופורציות משחקנים כמו גבריאל לימה, כפיר אודי ואדורנו, המצב רע. יותר מכך, המצב מגוחך. זה באמת כיף שסכנין טובה ומהנה וההצלחה של בני יהודה גורמת לנו לגלות סבלנות לאנשים כמו רוני גפני, אבל לי זה מרגיש ריק. כאילו נגמר הכדורגל. גבריאל לימה הוא אחלה חלוץ, אבל בעונה עם כדורגל אמיתי, הוא כבר מזמן היה בספורטק. אודי כפיר היה ונשאר חלוץ של קבוצות כמו בני יהודה וכנ"ל שחקנים בינוניים כמו בן לוז. אדורנו? בנאנדוס חסר להם עובד לשבתות. ככה היה פה תמיד, אבל לפחות היו את מכבי חיפה, הפועל ת"א ומכבי ת"א שהרימו את הליגה. היום גם זה אין.

ביום שבת, ההורים שלי סוף סוף גמרו לסדר את הדירה. הפורץ בטח הלך לבית כנסת, כי כמו פיני גרשון, גם הוא בטח יודע שהכל תלוי בחסדי שמיים. אבא שלי הזמין את שבת של כדורגל והציע לי לבוא. "בחייאת דינאק אבא", עניתי לו. "יש לך את הדרבי של מנצ'סטר בערוץ חמש פלוס, מה תזמין עכשיו חנן אלקיים (שזה שחקן שאומרים שמשחק בהפועל תל אביב, אבל בחיים לא ראיתי אותו)?". אבא שלי צחק מהעבר השני של הקו ואמר: "נו, מה אתה רוצה, אנחנו חיים בישראל ואחרי הכל זה הכדורגל שלנו, וזה מה שמעניין אותנו". "אותך" אמרתי, "אותך".