דטרויט, מודל לארי בראון. קבוצה עם סימן שאלה

לארי בראון, מי שנחשב על ידי רבים למאמן הטוב ב-NBA (מי שפספס מוזמן לבדוק את דעת מנהלי קבוצות הליגה בנושא בקישור למטה), הגיע בקיץ האחרון לדטרויט כדי לקחת את הפיסטונס לאליפות. מטר לא פחות. אחרי שנתיים עם המאזן הטוב במזרח (בשתיהם 32:50) והעפלה לגמר המזרח האחרון תחת ריק קרלייל, שלחה דטרויט את המאמן המצליח הביתה ברגע שלארי בראון התפנה. חודש וחצי בתוך העונה, לא ברור עדיין אם ועד כמה החיבור עם בראון תרם לקבוצה.

לעומת פתיחה של 7:18 אשתקד, דטרויט, שהתחזקה בקיץ עם סנטר וותיק כאלדן קמפבל והבטחה מבטיחה במיוחד לעתיד בדמות דרקו מיליצ'יץ' (בחירה 2 בדראפט), עומדת כרגע על מאזן 8:14 והפסדים בשני המשחקים האחרונים, כולל במשחק בית לפילי נטולת אייברסון. זהו עדיין המאזן השלישי בטיבו בבית המרכז ובמזרח, אבל כשמסתכלים למעלה ורואים את אינדיאנה עם מאזן 5:17 במקום הראשון בבית ובאיזור כולו ומסתכלים על האיש שהביא אותה לשם, קשה שלא לתהות מה הרוויחה דטרויט מהחלפתו של קרלייל בבראון.

"אנחנו לא אותה קבוצה מהעונה שעברה", ניסה בראון להסביר אחרי ההפסד לפילי. "יש פה הרבה חבר'ה חדשים...זה הולך לקחת קצת זמן. אני עדיין לא יודע מה יש לי פה".

הפיסטונס של קרלייל היו קבוצה שעשתה בעיקר שני דברים - הגנה קבוצתית אגרסיבית והתקפה סבלנית ומתובנתת. בראון ניסה להחדיר שני שינויים עיקריים - העלאת קצב המשחק תוך נסיון לנצל את ההגנה היעילה למשחק מעבר ומתפרצות ו-הפיכתו של איש הריבאונד וההגנה, ביג-בן וואלס, לגורם דומיננטי גם בהתקפה.

ליעילות המתפרצת של דטרויט עוד נגיע, אבל לגבי וואלאס היה נראה בתחילה כי מדובר בהחלטה מנצחת. וואלאס, שבעונה שעברה קלע 6.9 נקודות למשחק, קלע בעשרת המשחקים הראשונים שלו העונה 10.8 נקודות לערב, אבל מאז הוא לא קלע באף משחק למעלה מ-10 נקודות והממוצע העונתי שלו ירד ל-9.1 נק' למשחק. אחוז הקליעה שלו מהשדה, שעמד בעונה שעברה על 48.1%, ירד ל-38.55%. גם בממלכה הפרטית שלו - הריבאונד, רשם וואלאס ירידה, מ-15.4 ל-12.7, אבל זה בעיקר בגלל ההצטרפות של קמפבל והכניסה לרוטציה של אוקור, שמורידים מוואלאס את המעמסה והפכו את הפיסטונס לקבוצת ריבאונד טובה יותר. אגב וואלאס והגנה, מומחה הגנתי ידוע ושמו ג'ף ואן גנדי, צוטט השבוע כמי שאמר שהיכולת ההגנתית של וואלס, בעיקר בכל מה שקשור לשמירה האישית, מוערכת יתר על המידה. זה לא מפריע לביג-בן לחטוף יותר משני כדורים (שיא קריירה) ולחסום 3.3 פעמים (שיא קריירה) למשחק.

התכנית השניה - התבססות רבה יותר על משחק מעבר, מוכתרת כנראה כבר בשלב הזה של העונה ככשלון - על ידי בראון עצמו. הפיסטונס נמצאים בין עשר הקבוצות בעלות אחוז הדיוק מהשדה הנמוכים ביותר בליגה ובין החמש שקולעות הכי מעט נקודות למשחק.

"כמה שאני מסתכל יותר על הקבוצה הזאת משחקת, אני משתכנע שאנחנו חייבים לשחק מסודר כמעט בכל התקפה", הודה הקואץ' אחרי אותו משחק מול הסיקסרס. "אני צריך לעשות עבודה יותר טובה בלהבין ולקבל את זה, כי אנחנו לא מוציאים הרבה מהמתפרצת שלנו".

התרומה ההתקפית בצבע עלתה, בעיקר בזכות אוקור המתקדם (10.3 נק' למשחק), המילטון ובילאפס, שנתן רצף של 10-15 משחקים מצויינים, מרכיבים קו אחורי שאמור לתת תפוקה התקפית מכובדת ופרינס עושה את שלו (10.3 נק' ו-5.4 ריב'ק למשחק), אבל תחת בראון הספסל הארוך - שהתארך עוד הקיץ - תורם קצת פחות, והתחושה היא שהקבוצה מנצלת רק חלק מהפוטנציאל שלה.

השחקנים עצמם גם לא מבינים לגמרי את פשר העניין. "אני לא יודע מה זה", הודה וואלאס, שנחשב למנהיג על המגרש ובחדר ההלבשה. "אבל אנחנו חייבים להסתכל במראה ולמצוא דרך, כי מה שאנחנו עושים עכשיו לא עובד... זה לא על קבלת ההחלטות או היכולת לבצע תרגילים בהתקפה, זה על לתת כל מה שיש ולהילחם".

ריפ המליטון, ספק הנקודות השני העונה של הקבוצה: "אני לא יודע מה הבעיה. אנחנו חייבים להמשיך לעבוד. בשנה שעברה הצלחנו תמיד להזין אחד את השני. ידיענו איפה לקבל את הכדור ומאיפה יבואו זריקות. השנה אין לנו את זה. יש הרבה דברים שאנחנו עדיין צריכים לעבוד עליהם".

דטרויט, אגב, יכולה לשפר את מאזנה בשלושת המשחקים הקרובים - בחוץ מול קליבלנד ובבית מול סיאטל ושיקגו. לאחר מכן יגיע מפגש חם במיוחד - מול הפייסרס באינדיאנה. השתיים כבר נפגשו העונה, במשחק הפתיחה, וקרלייל הגיע לפאלאס ויצא מנצח.

(בסוגריים - נתוני העונה שעברה)

נקודות למשחק: 90.6, מקום 18 בליגה (91.4, 26 בליגה)
אחוז מהשדה: 42.3, מקום 21 בליגה (43.0, 24 בליגה)
אחוז לשלוש: 34.6, מקום 10 בליגה (35.8, 8 בליגה)
ריב' למשחק: 43.4, מקום 9 בליגה (40.6, 25 בליגה)
איבודים: 15.1, מקום 20 בליגה (12.7, 5 בליגה)
חטיפות: 8.2, 12 בליגה בליגה (6.8, 28 בליגה)