ראש השבט ונער הפלא

רמת הפופולריות של כדורסל המכללות נשחקת בהתמדה בשנים האחרונות. האשם העיקרי בכך הוא הכסף הגדול של קבוצות האן.בי.אי, שגורם לשחקני מכללות צעירים ובמקרים רבים גם לתיכוניסטים, לוותר על ארבע השנים במכללה גם אם הם עדיין אינם בשלים למשחק המקצועני. הדינמיקה הזאת מעוררת ביקורת נרחבת בקרב חובבי הספורט, אך היא נתפשת כעובדת חיים שיש להשלים עמה.

אבל למרות הירידה ההדרגתית באיכותו, כדורסל מכללות הוא עדיין אחד מענפי הספורט הפופולריים והמקסימים ביותר בארצות הברית, מכמה סיבות. ראשית, את רמת ההזדהות בין הקבוצה לאוהדיה, רובם סטודנטים או בוגרי המכללה, אי אפשר לשחזר בספורט המקצועני. שנית, גם אם רוב השחקנים לא יגיעו לאן.בי.אי או אפילו לאירופה, רמת ההקרבה בקולג'ים היא כמעט מוחלטת. שלישית, במעקב אחר נערים צעירים ואלמונים, שחלקם יהפכו בשנים הקרובות לכדורסלנים הטובים בעולם, טמון לא מעט ריגוש וקסם.

אחד המקומות שבהם כדורסל המכללות עדיין נתפש כערך קדוש הוא צפון קרוליינה. היריבות המרה בין אוניברסיטת צפון קרוליינה לדיוק, מבעירה את המדינה כבר עשרות שנים. שני הסיפורים הבאים, אחד מכל מכללה, מדגישים כי כדורסל מכללות הוא הרבה מעבר למשחק

כשרוי וויליאמס נשאל מדוע בחר לעזוב את אוניברסיטת קנזס, שם בנה תוכנית לדוגמה ב-15 השנים האחרונות, הוא אמר: "כי לדין סמית לא מסרבים פעמיים".

למרות שתמיד נחשבה ל"קבוצה של ההמונים", מונהגת צפון קרוליינה (UNC) על ידי קודים פמיליאריים קשוחים. דין סמית, בן 72, הוא ראש השבט הבלתי מעורער של ה"טאר-הילס". במשך 36 שנות אימון (1961-1997) עברו תחת ידיו אין-ספור נערים שהפכו לשחקנים גדולים (מייקל ג'ורדן, ג'יימס וורתי, וינס קרטר וסם פרקינס הם רק קצה הקרחון). לא מעט מחניכיו נהפכו למאמנים מובילים (לארי בראון, ג'ורג' קארל, אדי פוגלר ורוי ווילימאס). וויליאמס, בן צפון קרוליינה, יצר קשר מיוחד עם סמית עוד כשחקן ועבד כעוזרו עשר שנים, לפני שעזב לקנזס.

אולי העבר המשותף מסביר מעט את הייסורים שעברו על וויליאמס לפני שלוש שנים, כשסמית הפציר בו לחזור הביתה כמאמן ראשי. וויליאמס ביקש כמה ימים למחשבה ולבסוף סירב, משום שהרגיש מחויב לשחקנים שאימן בקנזס.

בצעד נמהר החליטו קברניטי צפון קרוליינה למנות את מאט דוהרטי הצעיר, ששיחק לצדו של ג'ורדן ושימש שנים אחדות כעוזרו של וויליאמס בקנזס. שלוש השנים בהנהגתו של דוהרטי היו כישלון מהדהד: למאזן הקטסטרופלי על המגרש, הוא הוסיף סכסוכים רבים עם שחקנים והתנהגות שאינה הולמת אדם במשרה כה בכירה. בקיץ האחרון פוטר דוהרטי וסמית החליט, שוב, לפנות לווילימאס. הפעם קיבל תשובה חיובית.

חזרתו של וויליאמס לצפון קרוליינה מהותית בשני מובנים: ראשית, מדובר במאמן עם אחוז הניצחונות הגבוה ביותר בין כל המאמנים הפעילים (80.5%). שנית, בדומה לסמית, הנאצל שבמאמני הכדורסל, גם וויליאמס הוא דמות מופת הנערצת על שחקניו. "בשונה מהרבה מאמני מכללות, ווילימאס לעולם לא יזרוק כיסאות בזמן משחק", כתב ביל ליונס מה"פילדלפיה אינקוויירר". "הוא לא יצעק על אף אחד, לא יקלל ולא ישפוך את חמתו תוך מבט מצמית בפרצוף המום ומיוזע של ילד בן 19 שעושה כמיטב יכולתו".

אם מישהו יתעקש למצוא דופי ברזומה של וויליאמס, הוא יצטרך להגיע לשורה התחתונה. למרות שזכה ארבע פעמים בתואר מאמן השנה בארה"ב ואף הוליך את קנזס לארבע הופעות בפיינל פור, הוא מעולם לא זכה בתואר האליפות. אבל גם בנקודה הזאת יש דימיון מסוים בינו לבין דין סמית. למרות כל הכוכבים שעיטרו את קבוצותיו, זכה סמית בשתי אליפויות בלבד בשלושה עשורים וחצי.

8 קילומטר בלבד מפרידים בין צפון קרוליינה לדיוק - שני מוסדות אקדמיים שתהום פעורה ביניהם. בניגוד ל-UNC העממית, דיוק - "הרווארד של הדרום" - היא מגדל שן של הצטיינות והתנשאות. בשני העשורים האחרונים הצליח המאמן המבריק מייק ששבסקי להביא למגרש הכדורסל את ההישגיות שמאפיינת את האוניברסיטה, ולזכות בשלושה תוארי אליפות.

אבל גם דיוק, שמצרפת רק כדורסלנים שמסוגלים לסיים את לימודיהם, סבלה מנהירה מוקדמת של כוכבים לאן.בי.אי. אלטון ברנד (הצטרף לשיקגו בולס) וקורי מאגטי (לוס אנג'לס קליפרס) הם הבולטים ביניהם. וגם השנה הצטרף לקבוצה שחקן, שעל אף הצטיינותו האקדמית כנראה לא יסיים את התואר הראשון במכללת דיוק.

שמו לואל דנג והוא בן שבט הדינקה. אביו, שהיה שר התחבורה של סודאן באמצע שנות השמונים, נאלץ להעביר את משפחתו לאלכסנדריה עקב מלחמת האזרחים שהתחוללה בארצו. כמה שנים לאחר מכן ביקשה משפחתו של דנג מקלט מדיני באנגליה, שם הצטרף הילד לנבחרת הכדורסל הלאומית עד גיל 15, כשהיה בן 13 בלבד. באליפות אירופה באותה שנה קלע דנג 40 נקודות והוריד 14 ריבאונדים למשחק. הכישרון העצום לא חמק מאנשי מקצוע אמריקאים, ששיכנעו את הוריו של דנג להעביר אותו לתיכון בניו ג'רזי, בו רשם ממוצעים של 23 נקודות, 10 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק.

להבדיל מכל הכדורסלנים האפריקאים שהצטיינו עד כה ברמות הגבוהות (האקים אולג'ואן, דיקמבה מוטומבו ואפילו כאלה שהצטיינו פחות כמו מנוט בול ויינקה דארה), דנג הוא לא סנטר. בתיכונים הוא שיחק בכל חמש העמדות. האלתטיות, הגיוון והחוכמה של השחקן המתנשא לגובה של 2.02 מ', מיקמו אותו שני רק ללברון ג'יימס. דנג יכול היה להיבחר בסיבוב הראשון בדראפט כבר השנה, אבל העדיף ללכת לדיוק, שם בנוסף לשיפור הכדורסל ימשיך להרחיב את אופקיו (כבר עכשיו הוא שולט בשלוש שפות - דינקה, ערבית ואנגלית).

בשנה שעברה היה זה הפרשמן, כרמלו אנתוני, שבפרץ גאונות העניק אליפות ראשונה למכללת סירקיוז בדרכו הקצרה לאן.בי.אי. לואל דנג עשוי להיות נער הפלא של 2004.

לא מעט תחזיות ממקמות את הסנטר הישראלי של מכללת קליפורניה, עמית תמיר, באמצע הסיבוב השני בדראפט. תמיר, שגדל בהפועל ירושלים ועיקר כוחו דווקא בקליעה מרחוק (בעונה שעברה קלע ב-40% מטווח השלוש), הוא הבולט בין השחקנים הישראלים בקולג'ים - עשרה כדורסלנים ושש כדורסלניות.

אם בעבר מיטב התוצרת המקומית עברה במכללות (נדב הנפלד, דורון שפר ואפילו מיקי ברקוביץ'), כיום מגיעים לשם בעיקר שחקנים בינוניים שמחפשים מילגת לימודים. היוצאים מן הכלל הם תמיר ואלעד ענבר, שכבר שנתיים מפגין יכולת מעולה במכללת יומאס לוואל שבפרברי בוסטון. הבולטות בקרב הנשים הן ליעד סואץ מווילנובה ושי דורון ממרילנד.