נפרדנו כך

הייתי בן 15 כשאבי נמני עלה לראשונה לבוגרים, הוא היה אז ילד בעצמו. רגע לפני גיוס. וכבר אז דיברו כולם על הכישרון שיש ברגליים של הנער מקריית שלום. עם תספורת שביל בצד שנעלמה מהעולם, הוא פרח וכבר בעונתו הראשונה, סחף עם איציק זוהר, אמיר שלח, האחים ברומר ושאר צעירונים, את מכבי ת"א לאליפות. נכון, לצידו עמדו גם כמה ותיקים, אולי מהגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, אורי מלמיליאן, ניר קלינגר ואלי דריקס, אבל כל מה שזכור לי ולכל אוהד מכבי, זו הרוח הצעירה שנשבה במועדון אחרי 13 שנות ביזיון. המומנטום התחיל לקבל צורה אחרי הדרבי הגדול (0:4) מול הפועל, והמשיך ברצף של שבעה נצחונות רצופים.

אח"כ הגיעו שנתיים מאכזבות, בהן איבדנו גביעים ואליפויות לבית"ר ירושלים ומכבי חיפה, אבל נמני, זוהר, האחים ברומר ובן לוז הילדון, החזירו לנו את התואר. ואיך אפשר לשכוח את העונה בה הוציא דרור קשטן את המקסימום מהקבוצה הצהובה, בה היא זכתה באליפות מול חיפה של רביבו וברקוביץ', בית"ר של אוחנה ושאלוי והפועל חיפה של עטר ובנין, קבוצות שעל הנייר, היו אמורות לסיים לפניה. נמני היה שם. והוא היה חבר מלא בקבוצה שהחזירה את האליפות אחרי 7 שנים בעונה שעברה, עם 14 שערים, חמישה מהם הכריעו את הגורל במחזורים האחרונים.

בשבע השנים הרעות של מכבי, נבנתה הקבוצה בצלמו של נמני. לכולם היה ברור שהוא המנהיג, אבל שכחו שבכל פעם שמכבי זכתה באליפות, היה לה כוכב נוסף לצידו. בדר"כ איציק זוהר. נמני כבודד, היה אמנם מנהיג, אבל לא כריזמטי מספיק בכדי לסחוף אוסף של ילדים לאליפות. את הדור של צרפתי (מחזיק את נתניה כיום) ולוז (מחזיק את מוליכת הטבלה כיום) הוא פיספס (והלוואי שהשניים יחזרו...) ובכולם אחז הפחד שגם הדור של בן חיים, ביטון ועובד יילך לאיבוד, תחת צילו הגדול מדי של נמני. על הדוגמא הטובה או הרעה שהוא נתן על המגרש ומחוצה לו, עוד ניתן להתווכח, אבל עם עובדות קצת קשה - ובשנים בה ניתנה לו המלכות, מכבי לא זכתה בשום תואר רציני. חבר שלי, אוהד מכבי שלא כל כך אוהב את נמני, אמר לי היום, "סופסוף אפשר יהיה לשנוא אותו בשקט. לא צריך להיות קרוע". אני לא מחזיק בדעתו, משום שאבי נמני של השנים הראשונות, עדיין חקוק חזק בזכרוני. הלוואי והיה אפשר להחזירו, הלוואי והוא היה מבין שהיה לו חלק גם בכשלונות ולא רק בהצלחות, הלוואי והוא היה מודה בטעויותיו, אז גם קלינגר היה שמח להחזירו.

אם נשים בצד את שבע שנות החושך של מכבי, בהן היה אמור נמני להנהיג את הקבוצה, הרי שמדובר בשחקן הגדול ביותר שהוציא המועדון הגדול ביותר בישראל (לפחות ע"פ הישגי עבר). 4 אליפויות, 4 גביעים וגביע הטוטו אחד. מלך השערים של מכבי ת"א בכל הזמנים (152!) והופעות יחיד הירואיות, שהצליחו להביא נקודות גם במשחקים הגרועים ביותר של מכבי. עד לא מזמן עוד כונתה הקבוצה, מכבי 'נמני' תל אביב. לא פלא שאוהדי שאר הקבוצות לא סבלו אותו. זה הרי כל כך ברור שהשנאה באה מתוך עמדה של קנאה ובמידה רבה, גם של הערכה. האוהדים שהעריכו אותו יותר מכולם (להוציא את אוהדי מכבי כמובן), הם אוהדי בית"ר, מולם הוא תמיד כבש והצטיין. "אם נמני היה אצלנו. זה היה חלומי", אמר לי חבר אוהד בית"ר לפני 6 שנים, היום היה לו חיוך רחב במיוחד. תודה לך נמני על השנים היפות ובהצלחה בקבוצה בה באמת מעריכים את יכולותיך. ואל תתפלאו אם בעוד שנתיים הוא יחזור, הרי הוא לעולם לא יהיה שחקן של קבוצה אחרת במלוא מובן המילה.

ומה עם מכבי? היא פותחת דף חדש, בתזמון מצויין שאחרי ההופעה הגדולה בקרית אליעזר. אולי עכשיו יסתיים מחול השדים סביבה והעניין התקשורתי יגווע גם הוא ויביא לשקט תעשייתי. אחרי המשחק מול חיפה, יש לה גם מנהיג חדש בן 21, טל בן חיים קוראים לו (קיבל ציון 9 באחד העיתונים), שבינתיים מאפיל על דגו, עובד ואפילו על ברומר. שיהיה בהצלחה גם לך מכבי תל אביב.