(הערת המערכת: העונה כבר נפתחה, פרוייקט "מחממים את הפארקט" כבר מאחורינו, אבל כמו שהתחייבנו לעשות, אנו מגישים לכם עדכון לפרק על בוסטון סלטיקס, שאיבד מהרלוונטיות שלו אחרי הטרייד ששלח את כוכב הקבוצה, אנטואן ווקר, לדאלאס. הדברים שלפניכם נכתבו לפני פתיחת העונה ובחרנו שלא לשנותם גם אחרי שכמה מהשאלות שמוצגות פה כבר עמדו למבחן ראשוני).
אל תפספס
אנטואן ווקר
יש לי חבר טוב בשם תומר. איש חכם וציניקן לא קטן. אבל אליה וקוץ בה - הבנאדם אוהד את הלייקרס. ואנחנו המסכנים, שלא ראינו סדרת גמר מאז 87', מתקשים להתמודד עם אוהדי הלייקרס.
באמצע העונה שעברה הוא שהה מספר ימים בבוסטון בענייני עבודה. בוסטון היו בריצה יפה באותה תקופה, וארגנו לו כרטיס למשחק נגד מיאמי - יריבה עיקשת שגם ימי הזוהר שלה מאחוריה. הוא הולך למשחק ונגד מהלך העניינים, בוסטון מפסידה 80:70, במשחק שכונה בכתבות "Boston brick party" (על משקל "מסיבת התה של בוסטון", ארוע היסטורי מתקופת המרד באנגלים). משחק זוועתי של פירס (ווקר דווקא היה בסדר), קטסטרופה בהתגלמותה.
זאת היתה כרוניקה של מוות ידוע מראש - הרי הבנאדם אוהד לייקרס. איזה עסק יש לאוהד לייקרס בפליט סנטר כשהלייקרס לא נמצאים שם?? לא ברור.
אבל לא זו הנקודה ביקשתי איזה מזכרת נחמדה מהמשחק, תוכניה או אולי סטיקר לרכב. קיבלתי את התוכניה ואת הסטיקר.
בשניהם מופיע "8 Green" - אנטואן ווקר, בתנועת חדירה אופיינית לסל. מבנה גוף גמלוני, לא רזה ולא מאוד שרירי, לחיים נפוחות (כמו של אוגר) בפרצוף ספק מוארך וספק עגלגל, וחיוך קטן, מבויש ושובה לב.
היום, לגמרי במקרה(?), אני אמור להחליף רכב. המדבקה חיכתה בארון זמן רב למקום כבוד והיום היא תקבל אותו. כי ככה הייתי רוצה לזכור אותו. ירוק. שלנו. "8 ירוק" לנצח.
כאוהד מזה שנים רבות, אני זוכר את השנים הרעות שלפניו. הייתי משחק ב-NBA Live ורואה את בוסטון במקום ה-25 בליגה (בממוצע). עולה למשחק עם ישויות כמו דינו ראדג'ה, פרויס אליסון, דרק סטרונג. ברררר - מחשבה מצמררת. ואז, בדרפט 96' הגיע ווקר. הקבוצה לא השתפרה משמעותית, אבל המשחק שלה כן. פתאום היתה ורסטיליות, היו חדירות חתוליות לסל. ווקר מהיר מאוד ביחס לגובה שלו ויכול להוליך כדור וגם ללכת חזק בריבאונד. וכמובן לזרוק שלשות, נשק שהפך לספציאליטה שלו. הוא אחד השחקנים שזורק הכי הרבה ל-3 בליגה (ובהרבה עונות הכי הרבה) וגם פוגע בלא מעט (בעונה האחרונה 2.5 שלשות בממוצע למשחק). פתאום היה יותר כיף לשחק.
את פתיחת עונת 97' אני זוכר כמו אתמול. פיטינו הגיע והביא איתו את משחק הקולג'ים שלו (אז עוד התלהבנו). משחק פתיחת עונה נגד הבולס, האלפה הטריה עם מייקל בשיאו, ואנחנו קורעים אותם בבית. איזו אופוריה.
והרבה מזה זה ווקר. הרבה מרוח הקבוצה, מהעידוד. הקאמבק המופלא נגד הנטס בפלייאוף לפני שנתיים, מפיגור 19 ברבע הרביעי לנצחון, היה הרבה בזכותו. הוא השרה בטחון ונעימות. נתן גב רחב איפה שצריך. ידע לעמוד מול פיטינו ולתת את כל העזרה לא'ובראיין כשזה תפס את ההגה. ועכשיו נגמר. סופה של תקופה.
הטרייד
לווקר מאזן קריירה של מעל 20 נקודות בממוצע לעונה (8 עונות). בשנה האחרונה הוא העמיד 20.1 נק', 7.2 ריב', 4.8 אס' ו-2.4 שלשות לערב ב-78 משחקים. אבל היה catch. בפלייאוף הנתונים שלו היו פחות טובים(17.3 נק', 8.7 ריב', 4.3 אס' ו-1.7 חטיפות) ומול קניון מרטין בחצי הגמר הוא נראה רע עד רע מאוד.
דני איינג', היום האחראי בבוסטון, התבטא כפרשן לא אחת כי הוא לא אוהב את צורת המשחק של ווקר. כשהתמנה לתפקיד הוא טען שלא יוותר עליו, אבל היתה הרגשה שמחכים לטרייד המתאים. ההרגשה העגומה שמתקבלת כעת היא שהטרייד הזה בוצע בגלל לחץ זמן, בגלל העונה שבפתח, אולי בגלל היעדר הצעות אחרות.
פול פירס צעיר. פול פירס שחקן מצוין. אין ספק שכשחקן הוא עולה על ווקר (למרות שלטעמי לווקר יש יותר אופציות כשחקן). הוא פנומן וקלע מושלם מהקו (רק השבוע, במשחק טרום עונה נגד הנטס, הוא קלע 18 מ-18 מהקו).
אין כל רע בלבנות את הקבוצה עליו. אבל ווקר היה חלק חשוב ואינטגרלי בצמד. הוא השלים את פירס. הם היו קפטנים בצוותא, ובשנה האחרונה ווקר זז הצידה (תוך ויתור על האגו) ונתן לפירס להיות הקפטן. אבל עדיין - ההבנה והתיאום של שניים שהיו על המגרש מעל 40 דקות כל ערב בצוותא, היו מעולים.
בוסטון, שמתבססת על קליעה מחוץ לקשת, מאבדת שני נשקים כבדים. על ווקר דיברנו. טוני דלק הוא קלע ותיק ומנוסה, "סטריק שוטר", קוראים לשחקנים מסוגו, שכאשר הידית שלהם מתאפסת, רק השעון יעצור אותם. לוחם ותיק ומשופשף שיכול היה לעזור גם בניהול המשחק לבנקס ולג'יימס. גם הנתונים שלו מספרים את הסיפור: 9.8 נק', 3.5 ריב' ו-2.2 אס' למשחק ב-67 משחקים. בפלייאוף עלה ל-15.8 נק', 4.7 ריב', 3.6 אס' ו-2.2 שלשות.
וכל זה בתמורה למה? הווה רעוע ועתיד מפוקפק.
ראיף לאפרנץ הוא לא ממש סיפור הצלחה. נבחר 3 בדראפט בידי דנבר ושיחק שם 4 עונות. הוא סנטר רך מאוד, שמעדיף תנועה החוצה וזריקה מבחוץ ממשחק פיזי בצבע. בעונת השיא שלו בדנבר הוא הגיע ל-15 נק', 3 חסימות ו-7.4 ריב'. מספרים שנראים יפה על הנייר, אבל בקבוצה כמו דנבר של אז, מרשימים הרבה פחות.
מעבר לכך, אתו מגיע "שק מלט" לא קטן, בדמות חוזה שנשארו בו 50 מיליון דולר ל-5 עונות. נכון שלווקר נגמר החוזה בעונה הבאה. ברור שהיתה הבנה שיהיה צורך לפתוח את הארנק ובגדול. אבל להביא את לאפרנץ עם חוזה כזה זה לא לפתוח את הארנק? זה כמו ללכת עם לבנה בכיס ולהרגיש נוח.
מצד שני, קיימת תחושה שבמזרח לאפרנץ יוכל אולי להיות סנטר לגיטימי. או'בראיין יוכל לשחק איתו כפאואר פורוורד שקולע בעיקר מבחוץ ולהשאיר בסנטר את טוני באטי, שעבודתו בצבע בהחלט לא מוערכת מספיק. בכל מקרה, לאפרנץ לא לגמרי השתלב בדנבר וגם לא בדאלאס. בבוסטון הוא יהיה חייב להשתלב, להתאים את עצמו. כי בניגוד לדאלאס, לסלטיקס אין הרבה אופציות מלבדו, ועוד פראייר שייקח על עצמו את החוזה הנ"ל, קשה להאמין שיימצא (ברכות לקיובן, שמצא אחד).
יירי וולש הוא שחקן מבטיח. ככה אמרו בגולדן סטייט וככה אמרו גם בדאלאס. מה זה אומר בשלב זה? שיש לו כשרון ויש לו פוטנציאל. אפילו ראו את זה בליגת הקיץ ובמשחקי ההכנה. מה זה אומר מעבר לזה? כמעט כלום. סביר להניח שהוא יקבל דקות בבוסטון, גם כי לא תהיה ברירה. באוקלנד הוא היה קורבן לרוטציה ובדאלאס פשוט אין מקום בשבילו בשלב זה. דאלאס הולכים על לזכות במשהו עכשיו, בוסטון לא ממש קרובים לזה. כמה דקות? לא המון. סביר להניח שהוא יזכה לעליה מהממוצע השנתי הקודם שלו (1.6 נק' למשחק ב-6.3 דקות), אבל אין לצפות לנסים.
ואם בנסים עסקינן, אז מכריס מילס לקבל תפוקה סבירה יהיה קרוב לנס. מילס, שחקן בעונתו העשירית, היה פעם שחקן לא רע. בשנים מסוימות בקריירה הענפה שלו העמיד ממוצעים יפים של כ-16 נק' ו-6 ריב' למשחק, עם אחוזים יפים מהשדה והקו. מה נשאר מזה? 112 משחקים בארבע העונות האחרונות, 21 בעונה האחרונה. קשה לי מאוד לראות אותו תורם בבוסטון, והערך המוסף שלו לעסקה הוא 6.6 מיליון דולר שירדו מהתקרה של דאלאס ויימחקו בסוף השנה מהתקרה של בוסטון (אולי כבר באמצע השנה, אם מילס הפצוע יחליט לפרוש).
בוסטון קיבלה גם בחירת דראפט. בהתחשב שמדובר בדאלאס אז היא תהיה מאוד מאוחרת בסיבוב הראשון. לך תבנה מדינה על זה. מצד שני, זה מאפשר לקחת הימור על שחקן-פרויקט שאולי יתן תפוקה בעוד כמה שנים, ובגלל המיקום בסוף הסיבוב הראשון החוזה שלו יהיה בעלות נמוכה.
להרבה פרשנים היו בעיות עם המשחק של ווקר. הטענה שצריך לשלוח אותו הלאה כדי להתחיל בבניה מחדש סביב פירס, הפכה לנפוצה. האמת, אין לי טענות קשות על הטרייד על ווקר, אלא על התמורה. ההרגשה שלי היא שבוסטון היתה בלחץ, שלא היו הצעות אחרות ולכן הוחלט לקבל את ההצעה כברירת מחדל. וככה נראה הצעד הזה.
ההערכה של בוסטון ושל איינג' היתה שווקר יעזוב בסוף העונה הבאה (מסיבות אישיות) או שידרש סכום כסף אסטרונומי כדי להשאירו. במקום לעמוד במשבר הזה בשנה הבאה, איינג' לקח את לאפרנץ (עם המגבלות והחוזה שלו) עכשיו, לקח את וולש במחשבה לעתיד וכבונוס בחירת סיבוב ראשון. עם החוזה המסתיים של מילס, תוכל בוסטון להחתים בשנה הבאה שחקן על חריגת הביניים מהתקרה (שחקן בחוזה של כ-5 מיליון דולר לעונה, שלא יכנס בתוך התקרה ויהיה פטור ממס המותרות המכביד על הבעלים). ניתן לראות שנעשתה כאן חשיבה מסוימת לעתיד, אבל מה יהיה בהווה? מה הולך לקרות השנה?
סימני שאלה חדשים
1. בייקר במקום ווקר? לאפרנץ אמור לתפוס עם הזמן את עמדת הסנטר ויש סיכוי (אי"ה) שזה אפילו יעבוד לא רע. באטי יזוז לעמדת הפאואר, אבל באטי לא יכול לספק לא את הנקודות של ווקר ולא את האסיסטים. אז יש את קדריק בראון, אמנם צעיר ולא מנוסה אבל מוכשר ואתלטי, ויש את וין בייקר. בניגוד לכתבה המקורית (שנכתבה לפני משחקי הטרום עונה) עושה רושם שבייקר חזר אתלטי, פעיל ובעיקר כשיר מנטלית. על החוסן המנטלי שלו יקום ויפול הרבה. בטרום עונה הוא שיחק כ-20 דקות בערב. במצב החדש שנוצר כנראה הוא יראה יותר מגרש. בבוסטון מאמינים בבייקר העונה והרבה מאוד מונח על הכתפיים שלו. קאם-בק שלו, התאקלמות של לאפרנץ ועזרה של באטי ובראון עשויים להפוך את הטרייד ליותר מוצלח ממה שנראה כרגע.
2. בכמה עומס יכול פול פירס לעמוד? פירס, שבעונה האחרונה שיחק 39 דקות מדי ערב, לוקח יותר מ-20 זריקות למשחק, ועומד על ממוצע של 26 נק'. בלי 20 הנק' של ווקר, פירס צפוי להעלות עוד את כמות הזריקות שלו וכנראה לרדת באחוזים, משהו בסגנון אייברסון בפילי. חשוב לזכור שפירס החמיץ מספר משחקים בשנה שעברה בגלל בעיות גב קלות. אם יקרה לפירס משהו (ועכשיו סימני השאלה יותר גדולים בלי ווקר), בוסטון הולכת חזק מאוד על הלוטרי בשנה הבאה.
אז מה יהיה ?
התסריט האופטימי: הטרייד המופרך הזה הפך את התסריט האופטימי הקודם לבלתי אפשרי ואת התסריט הרע לריאלי. אני מעריך שבבוסטון יחשיבו מאזן של 45 נצחונות (קצת מעל 50%) כהצלחה פנומנלית. זה אפשרי? מאוד בספק. נראה ש-40 נצחונות היא כבר תחזית מאוד אופטימית (וזאת ירידה של 10% משנה שעברה ומאזן שלילי שלא מבטיח פלייאוף אפילו במזרח החלש).
התסריט הרע: פירס נפצע ובוסטון הופכת למעין קליבלנד או דנבר של שנה שעברה או לסן אנטוניו של 98' (רובינסון נפצע בתחילת העונה והם סיימו את העונה עם 20 נצחונות וקיבלו את טים דאנקן במקום הראשון בדראפט). עונה של 25 נצחונות. וגם זה עם הרבה מזל.
התחזית: פירס נשחק אבל מקבל עזרה מהסגל האפור שסביבו, לאפרנץ הופך לסנטר סביר במזרח (16 נק' ו-7 ריב'), בייקר סוחב את העונה, בראון מתפתח יפה וג'יימס יראה כמו במשחקי הטרום עונה - בוסטון סוגרת על 35+ נצחונות והולכת ללוטרי (עם סיכוי נמוך למקום טוב בדראפט) או מקסימום לפלייאוף עם יציאה מהירה בסיבוב ראשון מול ניו ג'רזי או דטרויט
תוספות לסגל
יירי וולש
גארד
נולד: 27/1/1980
2.01 מ', 95.3 ק"ג
עונה שניה בליגה (גולדן סטייט)
1.6 נק' למשחק ב-37 משחקים במדי גולדן סטייט.
כריס מילס
פורוורד
נולד : 25/1/1970
2.01 מ', 99.8 ק"ג
עונה עשירית בליגה (4 קליבלנד, 1 ניו-יורק, 5 גולדן-סטייס)
בעונה שעברה: 4.8 נק',2.4 ריב' למשחק ב-21 משחקים במדי גולדן סטייט.
ראיף לאפרנץ
פורווד-סנטר
נולד: 29/5/1976
2.11 מ', 111 ק"ג
עונה חמישית בליגה (3.5 דנבר, 1.5 דאלאס)
בעונה שעברה: 9.3 נק', 4.8 ריב', 1.3 חסימות למשחק ב-69 משחקים במדי דאלאס.
עדכונים נוספים:
- מאטין קליבס נחתך מהסגל במהלך משחקי טרום העונה.
- אדי אליסמה (לשעבר הפועל אילת ועירוני ר"ג) נחתך גם הוא מהסגל הסופי.