הצעתו של מר תאומים - לחסום את שידורי הכדורגל מחו"ל בזמן שמתקיימים משחקים בארץ - נוגדת את התקנון. זה כבר פורסם במספר כלי תקשורת.
על מנת שיהיה תוקף משפטי צריך קודם כל שמשחקי הליגה המקומית לא ישודרו בטלוויזיה. כלומר, התקנה היא על מנת לעודד צופים להגיע למגרשים, לא על מנת למנוע תחרות חופשית בין שידורי כדורגל. מה גם שחייבים לחסום לגמרי את השידורים (אסור להתאחדות לדרוש הפסקת שידורים רק ליום אחד אלא באופן קבוע בשעה מסוימת של היום).
עד כאן החלק המשפטי. מכאן מתחיל החלק ה"רגשי".
מאיפה שואבים בעלי הכדורגל שלנו (ובכוונה אני קורא להם כך הרי הם תפסו בעלות לא על קבוצות אלא על עצם הווייתו של המשחק) את החוצפה ואת עזות המצח להציע הצעה שכזו?
ובכן התשובה ברורה.
ניקח לדוגמה את אופיר עזו. שחקן צעיר, מוכשר אולי. מצד שני עומדת בית"ר ירושלים. קבוצה שעמדה על סף פירוק/פשיטת רגל/הורדת ליגה/כונס נכסים. פתאום מתוך כל השיממון מוצאים כסף להביא את השחקן הצעיר, במשכורת שרוב הצעירים בגילו (ואף קשישים יותר שכמותי) יכולים רק לחלום עליה- לא עשה כלום ומקבל משכורת נטו שאני לא רואה אף בברוטו.
האמת? לבריאות לו. יש מי שנותן. פנינג'ל. הקבוצה שלו. 5 דקות אחרי שהוא נותן, הוא בוכה שאין. אז הוא בא ומאיים שלא תהיה לו ברירה אלא לסגור את הכדורגל אם לא יקבלו כסף מזכויות השידור. טוב, המשך הסיפור כבר ידוע חייבים ערוץ בתשלום אחרת נתמוטט, וכו' וכו' וכו'.
הסליחה עם בית"ר הם רק דוגמה. גם לוני (700 אלף דולר לבנין פלוס מינוס), מושיק (שרשרת כישלונות) תאומים ושחר לא טמנו ידם בצלחת.
אז באו והפכו את השידורים בתשלום לעובדה. אחרי שלא הפסיקו להתעסק בזה, ניסו לארגן מרד צרכנים, חקיקה והתפתחה קריאה ציבורית נגד, ואחרי שבקושי 50,000 צופים בחרו בזה (הציפיות היו ל-100,000) ואני בטוח שכשיקבלו את חשבון הכבלים/לוויין גם רובם יחסום את הצפייה.
אחרי כל זה חשב הפרסומאי מושיק (שרשרת כישלונות) תאומים על רעיון שיווקי מבריק חדש: יענה אותנו עם ברזל לוהט, נודה לו על הבעיטה בביצים (ולשם הבהרה משפטית לפני שגדולי האומה יתבעו אותי מושיק (שרשרת כישלונות) תאומים וידידיו לא הכו איש ככל הידוע לי וגם אינם מתכוונים לעשות כך. זו רק הדמיה. תודה). הרי ברור כי הרעיון להחשיך מסך לא יעבור - לא חוקתית ולא ציבורית. זו כבר חציית קו אדום בסיסי של העולם הדמוקרטי של האנשים הפשוטים - החופש לבחור.
אז הם לא רוצים באמת לכפות עלינו את השידורים שלהם. אף אחד לא יצפה בשידור הכדורגל העלוב שיש להפועל ת"א (הקבוצה שאני אוהד, אגב) להציע. אותו כדורגל שבמשחק בו חייבת הפועל להבקיע היא לא תקפה אפילו בדקה ה-89, כשכבר אין לה מה להפסיד. בייחוד כשזה יקרה נגד קבוצות פחות אטרקטיביות.
הם פשוט רוצים שנודה להם כשהם לא יכבו לנו את המסכים כל כך, עד כדי שנשכח שלפני כן כעסנו על עצם קיום השידורים החצופים הללו. מושיק, לוני, שחר ושאר ידידינו האליטיסטיים, העשירים, הכל יכולים, רק רוצים לקבל מאתנו אהבה. גם טיפוסים מנוכרים שכמותם, כשהולכים לישון בלילה, רק רוצים לקבל חיבוק.
אז בואו נחבק אותם ונבקש קחו את הכסף ולכו.
בשנות ה-80 לא היה כסף גדול. גם אז לא עלינו לגמר גביע אופ"א וגם אז לא הצלחנו לעלות למונדיאל. אבל אז היה כיף. הכדורגל הישראלי היה מהנה. הוא היה ישראלי.
קחו חיבוק ובתמורה - תנו לנו את האהבה שלנו בחזרה.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.