מחממים את הפארקט: סן אנטוניו ספרס

אליפויות: 2 (1999, 2003)

הקבוצה פעלה במקור בדאלאס, תחת השם צ'אפראלס, כאחת מ-11 הקבוצות שהקימו את ה-ABA ב-1967. ב-1970 הפכו לטקסס צ'אפראלס אבל המשיכו לשחק בדאלאס ושנה אחר כך חזרו להיות הדאלאס צ'אפראלס (אז מי אמר שטקסנים הם אנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם?). ב-1973 הגיע המעבר המושיע לסן אנטוניו, כשלמשחק האחרון של הקבוצה בדאלאס, בו ניצחה אגב, נמכרו רק 134 כרטיסים. עם המעבר לתחנה השניה בטקסס קיבלה הקבוצה את השם שנשאר איתה עד היום - ספרס (דרבנים).

אולי הודות לשינוי בשם - בסן אנטוניו הקבוצה הפכה לעוקצנית יותר ועם ג'ורג' גרווין, אחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק, צלחה בשלום את המיזוג עם ה-NBA ב-1976 והעפילה לפלייאוף כבר בעונתה הראשונה בליגה. עונת 77'/78' תרמה מעורבות במאבק דרמטי המתועד בספרי השיאים של הליגה.

אייס-מן גרווין ניהל מירוץ צמוד עם דייויד תומפסון מדנבר על תואר מלך הסלים והשניים הגיעו לערב הנעילה כשגרווין מוביל ב-16 נק' בסה"כ. תומפסון ירה 73 נק' (דנבר ניצחה את דטרויט 137:139), שלישי ברשימת כל הזמנים למשחק אחרי ה-100 וה-78 של צ'מברלין, אבל עשר דקות לסיום הרבע השלישי קלע גרווין את הנקודה ה-59 שלו והבטיח לעצמו את התואר. הוא הוסיף עוד 4 נק' עד לסיום וירד לספסל לתשואות הקהל בניו אורלינס. האייס-מן רשם באותה עונה ממוצע של 27.22 נק' למשחק, ותומפסון 27.15 במירוץ הקורב ביותר אי פעם לתואר. מה זה משנה שאחרי זה הם עפו בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול הבולטס למרות יתרון ביתיות.

בעונה אחר כך גרווין שוב לקח את תואר הקלע (השני מארבעה) והספרס שוב עפו מול הבולטס בפלייאוף. כך נראו פחות או יותר סוף שנות ה-70' ותחילת ה-80' עבור הספרס - שיאי קליעה והדחות פלייאוף מוקדמות. ואז גרווין התחיל לדעוך ועמו ההישגים, שבאמצע שנות ה-80' הפכו לזכרון רחוק.

רגע השינוי הגיע בקיץ 1987, כשהקבוצה קיבלה את זכות הבחירה הראשונה בדרפאט ולקחה את הסנטר דייויד רובינסון, הלוא הוא האדמירל שפרש לא מזמן עם טבעת שניה. אבל רובינסון החליט לקיים את החוזה שלו עם הצי (במכללה שלו שיחק) במלואו והצטרף לקבוצה רק כעבור שנתיים.

ב-1988/89, העונה האחרונה לפני בואו של רובינסון, סיימו הספרס עם מאזן 61:21. בעונה שלאחר מכן הם קבעו שיא NBA עם שיפור של 35 נצחונות. מיותר לציין שרובינסון (24.3 נק' ו-12 ריב') נבחר לרוקי העונה. הקבוצה הפכה לכוח במערב, אבל הצליחה הרבה פחות בפלייאוף. ב-93' עברה הקבוצה בעלות תמורת 75 מיליון דולר ובעונת 1993/94 החזיר רובינסון את סן אנטוניו לימים של גרווין, כאשר עם 71 נק' במשחק הנעילה של העונה הקדים את שאקיל אוניל, אז באורלנדו, במירוץ על תואר מלך הסלים (29.8 נק' למשחק). רודמן סיים כמלך הריבאונד (17.3), אבל הספרס שוב עפו בסיבוב הראשון בפלייאוף. בעונה שאחר כך, רובינסון הוביל את הקבוצה לשיא מועדון של 62 נצחונות וזכה בתואר ה-MVP. באותה העונה מסע הפלייאוף של הספרס נמשך עד לגמר המערב, שם הפסידו בשישה משחקים לרוקטס. ב-1995/96 השוו שיא עם חודש מרץ של 0:16, סיימו עם 59 נצחונות, אבל עפו בחצי גמר המערב.

את העונה הבאה החמיץ דייויד רובינסון כמעט בשלמותה, במה שהתברר כתרומה הכי גדולה שלו אולי לעתיד הקבוצה. הספרס ניצחו רק 20 משחקים, הג'נרל מנג'ר גרג פופוביץ' החליף את בוב היל כמאמן הראשי וסן אנטוניו קיבלה את הבחירה הראשונה בדראפט, שהנחיתה אחד בשם טים דאנקן.

ב-1997/98 סן אנטוניו, עם תאומי המגדל שלה, קבעה שוב שיא שיפור עונתי, כשסיימה עם 56 נצחונות, 36 יותר מאשר בעונה הקודמת. בעונה שאחר כך, בה התקיימו רק 50 משחקים בגלל שביתת השחקנים, הקבוצה סיימה עם מאזן 13:37 וזכתה באליפות לאחר נצחון בגמר על הניקס (1:4). טים דאנקן זכה בתואר ה-MVP הראשון של סדרת הגמר בעידן שאחרי ג'ורדן. העונה הקצרה והמוזרה גרמה לרבים לתמוה אם הספרס היו מסוגלים לזכות בתואר גם בעונה מלאה ופיל ג'קסון הטביע את המושג "אליפות עם כוכבית", שנשאר משוייך להישג של סן אנטוניו.

העונות הבאות אופיינו בהתבססותו של דאנקן כשחקן המוביל ומעברו של רובינסון לתפקיד שחקן משלים חשוב ובעיקר - בצל של שאקובי. ב-2000/01 זה נגמר עם 4:0 מול הלייקרס בגמר המערב וב-2001/02 עם 4:1 בחצי הגמר. באותה עונה, זכה טים דאנקן בתואר ה-MVP הראשון שלו והגארד הצרפתי טוני פרקר פרץ בעונת רוקי מפתיעה.

מאזן 22:60, מקום ראשון בבית המערב התיכון ובמערב כולו. פלייאוף: נצחון 2:4 בסיבוב הראשון על פיניקס, נצחון 2:4 על הלייקרס בחצי גמר המערב, נצחון 2:4 על דאלאס בגמר המערב וזכיה באליפות אחרי נצחון 2:4 על ניו ג'רזי סדרת הגמר (אפילו בתוצאות הם היו משעממים).

הספרס, שהתחילו את הליגה בהילוך נמוך יחסית, הלכו והשתפרו לאורך העונה וכשבוע לפני תום העונה הרגילה הדיחו את דאלאס מהמקום הראשון במערב, בו החזיקה מרבית העונה.

היתה זו העונה שהורידה את הכוכבית מטור האליפויות של הספרס וממעמדו של טים דאנקן כסופר-סופרסטאר. דאנקן זכה בתואר ה-MVP של העונה הרגילה בפעם השניה ברציפות, כשהוא נבחר לחמישיית העונה בפעם השישית בשש עונותיו בליגה ולחמישיית ההגנה הראשונה בפעם חמישית ברציפות (בעונת הרוקי נבחר לחמישייה השניה). השורה הסטטיסטית שלו מספרת רק חלק מהסיפור: שביעי בליגה בנקודות למשחק (23.3), שלישי בריבאונד (12.9), שלישי בחסימות (2.93) ושביעי באחוזים מהשדה (51.3%) - השחקן היחידי בליגה שדורג בין עשרת הראשונים בכל ארבע הקטיגוריות. אפשר להמשיך ולמנות נתונים שידגישו את הדומיננטיות של דאנקן בסן אנטוניו ובליגה, אבל דומה שהמשחק השישי בסדרת חצי הגמר מול הלייקרס אמר את הכל.

אחרי שניצלו משלשת נצחון של רוברט הורי (שפגעה בטבעת ויצאה) במשחק החמישי בבית ועלו ליתרון 2:3 בסדרה, הגיעו הספרס לסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס, ביתו של "השחקן הדומיננטי במשחק" - שאקיל אוניל. היה ברור שזה הזמן של שאק, כמו בשלוש העונות הקודמות, להזכיר מי בעל הבית. שתי דקות בתוך הרבע האחרון כבר היה ברור שלליגה יש בעל בית חדש - שאקיל נתן משחק טוב של 31 נק' (13 מ-21), 10 ריב' ו-3 אס', אבל דאנקן ענה עם 37 נק' (16 מ-25 מהשדה), 16 ריב' ו-4 אס', כולל שני דאנקים על הראש של אוניל. הספרס התעללו בלייקרס, ניצחו 82:110 והמשיכו כל הדרך אל האליפות, עם נצחונות על דאלאס הפצועה (איבדה את נוביצקי במשחק השני בגמר המערב) ועל ניו ג'רזי המוגבלת (שגררה את הספרס לסדרה של אנטי כדורסל). דאנקן זכה בתואר MVP שני של סדרת הגמר, בהופעה השניה שלו במעמד. ממוצעי הפלייאוף של דאנקן: 24.7 נק', 15.4 ריב', 5.3 אס' ו-3.29 חס'.

דייויד רובינסון, בעונתו ה-14 בליגה, ירד לראשונה בממוצע העונתי מ-10 נק' למשחק (8.5 נק' ו-7.9 ריב') ונראה כמי ששיאו כבר הרבה-הרבה מאחוריו, אבל עדיין השלים חומה הגנתית מאיימת לצדו של דאנקן ונוכחות התקפית שהקשתה לבצע שמירות כפולות ומשולשות על ה-MVP בדקות שלו על הפארקט. בסדרת הגמר היה רובינסון אפקטיבי יותר ואת המשחק האחרון שלו בקריירה חתם עם 13 נק', 17 ריב' וטבעת אליפות.

הספרס לא היו רק תאומי המגדל. מסביב לדאנקן, בנו פופוביץ' ובופורד צוות אתלטי, מאוזן ומגובש, שאמור להוות גם את הבסיס לשנים הקרובות. טוני פרקר נתן עונה שניה מצוינת עם 15.5 נק' ו-5.3 אס' למשחק וביסס עצמו ככוכב השני של הקבוצה וכמגה סטאר בארץ הולדתו, צרפת. כשבשלבים מסוימיים בפלייאוף, נקלע פרקר לימים פחות מוצלחים, החליף אותו ספידי קלקסטון ביעילות.

עמנואל ג'ינובילי הארגנטינאי, שהצטרף לליגה בגיל 25 אחרי הצלחה באיטליה ועם נבחרתו הלאומית, נתן עונת רוקי מרשימה כשחקן שישי, ששינה משחקים והציג קור רוח התקפי ויכולת שמירה מפתיעה מאוד עבור גארד שהגיע מהיורוליג. ג'ינובילי, שבעונה הרגילה רשם 7.6 נק' ב-20.7 דקות למשחק, קפץ בפלייאוף ל-9.4 נק' ב-27.5 דקות למשחק, כשהוא מוסיף גם 3.8 ריב' ו-2.9 אס'.

סטיבן ג'קסון הרגיז לפעמים עם החלטות טפשיות, אבל סיפק תרומה יציבה מעמדת השוטינג בחמישייה, ברוס בואן עשה כל מה שצריך - בעיקר התעלקות הגנתית על כוכבי היריבות, אבל גם יד יציבה מאוד משלוש (44.1%, ראשון בליגה), ומאליק רוז בא לעבוד ערב אחרי ערב, כמחליף לדאנקן או לצדו. קווין וויליס וסטיב קר הקשישים לא שיחקו הרבה, אבל הושיעו כמה פעמים מהספסל - ובמיוחד נכון הדבר לגבי קר בסדרה מול דאלאס.

סן אנטוניו דורגה רק 12 בליגה בנקודות למשחק (95.8), אבל רביעית באחוזי הקליעה (46.2). בצד ההגנתי, דורגו הספרס במקום השלישי בממוצע הספיגה הנמוך (90.4) ובהחזקת היריבה על אחוז נמוך מהשדה (42.7), וראשונים בחסימות למשחק (6.5).

גם את הפגרה, כמו את העונה שפניה, התחילה סן אנטוניו על אש קטנה, במיוחד ביחס לשינויים בלייקרס. מגעים ממושכים עם ג'ייסון קיד, שהפך לשחקן חופשי, הסתיימו עם חידוש חוזה שלו בניו ג'רזי. ג'רמיין אוניל, הפורוורד-סנטר הכוכב של הפיייסרס החליט גם הוא להישאר באינדיאנה ועל הנייר נראה כאילו לאחר עזיבתו של רובינסון הקבוצה תיחלש, אבל בזכות המקום שהתפנה תחת תקרת השכר וקבלת החלטות שקולה, מסיימת סן אנטוניו את הקיץ עם הסגל העמוק בליגה ונחשבת לאחת משתי המועמדות המובילות לזכיה באליפות.

זה התחיל עם החתמתו של טים דאנקן (בן 27) על חוזה מקסימום לשבע שנים תמורת 122 מיליון דולר ועם ההחלטה כי לאחר שהסופר סטאר הנוסף לא נמצא, ייבנו את הקבוצה לעומק ולרוחב ולא פחות חשוב - לטווח ארוך. עמנואל ג'ינובילי (26), שיסיים חוזה בסוף העונה, הוגדר כחלק חשוב בתכניות לעתיד ועל מנת לעמוד בהחתמתו מחדש בקיץ הבא, ויתרו על סטיבן ג'קסון, שסיים חוזה וחיפש עליה בשכר, אותה מצא לבסוף באטלנטה.

כתחליף רובינסון הובא הסנטר הסלובני השקט והיעיל של מינסוטה בחמש העונות האחרונות, ראשו נסטרוביץ' (27). ראשו נתן אשתקד את עונתו הטובה ביותר מאז הגיע לליגה ומלבד ה-11.2 נק' ו-6.5 ריב' שלו הוא מביא אגו קטן ומנטליות בילד-אין של שחקן משלים. בהתאם למדיניות של חיפוש אחר שחקנים צעירים ו'מתאימים' מבחינת אופי, הוחלט לוותר על האפשרות לצרף את לאטרל ספריוול מהניקס, שעבר לבסוף למינסוטה. ואז, כשהגיעה ההזדמנות המתאימה, פעלו הספרס במהירות.

סן אנטוניו הצטרפה לטרייד בין סקרמנטו לאינדיאנה, שהסתבכו בגלל מגבלות השכר ולמעשה, בלי לתת כל תמורה מקצועית (דני פרי הועבר לאינדיאנה ופרש), קיבלו את הידו טורקוגלו (24), הפורוורד הטורקי המוכשר והמגוון של הקינגס, ואת רון מרסר (27), הגארד-פורוורד המבוזבז של אינדיאנה. רוברט הורי (33), האיש שהכאיב לסן אנטוניו בשנים הארוכות שלו בלייקרס ועוד קודם לכן ביוסטון, הוא אחד היחידים שצורף במחשבה לטווח המיידי ומגיע כדי לתת מהנסיון ומהיכולות ההגנתיות המגוונות שלו. הורי חתם לשנתיים, כשהאופציה לעונה השניה בידי הקבוצה. גם קווין וויליס הקשיש (41) חתם לעונה נוספת.

ספידי קלקסטון קיבל בגולדן סטייט חוזה שמן קצת יותר ותקווה להרבה יותר דקות משחק (ואז הביאו לו את ואן אקסל) ובמקומו הובא אנתוני קרטר, הגראד המחוספס של מיאמי, שהפסיד חוזה בגובה 4.1 מיליון לעונה הקרובה עם ההיט, לאחר ששכח (הוא והסוכן שלו) לחדש אותו בזמן וחתם בסן אנטוניו על חוזה מינימום.

דווין בראון (25), הגארד שכיכב בתיכון מקומי, חתם לשנתיים, והקו האחורי קיבל עיבוי נוסף בדמותם של הברזילאי אלכס גרסיה (23), שכבר הספיק להיפצע ולא יפתח את העונה ובפוינט גארד האוסטרלי שיין היל (32).

החמישייה הראשונה תורכב העונה מפרקר, ג'ינובילי, בואן, דאנקן ונסטרוביץ', כאשר קרטר יהיה המחליף הראשון לעמדת הפוינט, טורקוגלו יייתן גיבוי לעמדות 2-4, מרסר לעמדת השוטינג והסמול, בעוד הורי ורוז יהיו האופציות הראשונות מהספסל לצבע, כשמאחוריהם קווין וויליס ושון מארקס. איך שלא תסובבו את זה, דאנקן תמיד נשאר באמצע.

1. טוני פרקר. סופר סטאר שני? פופוביץ' רצה להביא בקיץ את ג'ייסון קיד והוא ידע למה. מול הלייקרס או סקרמנטו בהרכב מלא - גם של העונה שעברה - היה לסן אנטוניו הרבה יותר קשה להסתמך בצורה כל כך מוחלטת על דאנקן. וכמו שזה נראה השנה, הצורך בכוכב שני שיוריד את העומס מעל דאנקן יהיה רק רב יותר. פרקר הודה שהמאמצים שהספרס עשו כדי להביא את קיד פגעו בו וכ"פיצוי" פופוביץ' הצהיר לפני מחנה האימונים כי בסופו של דבר הם כנראה הרוויחו מסירובו של קיד להגיע והבטיח לתת לצרפתי יותר חופש העונה. זה אחרי שבשנתיים הראשונות שלו בליגה, פופוביץ' לא יצא לפרקר מהראש, כשהוא מבקר אותו ודוחף אותו לקצה בנסיון לזרז את תהליך ההתחשלות שלו. פרקר בסך הכל בן 21 וברור כי שיאו עוד לפניו, אבל לספרס אין מועמד מתאים יותר - גם מבחינת האישיות - לתפקד ככוכב שני. בפלייאוף האחרון פרקר נעלם לפרקים, אם הספרס רוצים ללכת השנה שוב עד הסוף הוא יצטרך לדאוג שזה יקרה לו הרבה פחות.

2. ההגנה של ראשו. עד כמה שדייויד רובינסון בשנתיים האחרונות שלו כבר לא היה אותו שחקן, הוא עדיין הביא עמו נסיון וחכמה הגנתית ללא תחרות ולא פחות חשוב - אלמנט הרתעה של מי שייזכר כאחד משחקני הגדולים בכל הזמנים. נסטרוביץ' לא הוכיח את עצמו עד היום כחוסם רחבות ברמה הגבוהה וכמובן שאין לו שום דבר שדומה להרתעה ששידר האדמירל. במינסוטה ראשו לא הסתדר טוב כשעמד תחת ביקורת נוקבת - בדרך כלל נביחות של גארנט, ופופוביץ' מתכוון לנסות ולנקוט כלפיו גישה יותר רכה. מעבר לסכנה שהסלובני קצת יירדם ויילך לאיבוד, לא ברור כמה זמן פופ, לא המאמן הכי רגוע בליגה, יוכל לשלוט בעצביו.

3. מאנו. כמה טוב הוא? ב-NBA יש כמה אנשים שעדיין מתקשים לעכל את זה שבשורות האלופה הולך לפתוח שחקן זר בעמדה הכי אמריקאית שיש - שוטינג גארד. אבל ג'ינובילי הרוויח את הזכות עם עונת רוקי מצויינת, בה הוכיח אתלטיות, פיזיות, יד לא רעה מבחוץ (לא יותר מזה) ויכולת קבלת החלטות גבוהה. בפלייאוף האחרון, הוא ודאנקן היו שני השחקנים שבין הדקות שלהם בתוך או מחוץ למגרש נרשם הפער הגדול ביותר בתוצאה. ובכל זאת, עם סנטר שהוא לא איום התקפי גדול, סמול פורוורד שעיקר הנקודות שלו מגיעות כשהוא פנוי על הקשת ופוינט גארד נמוך, מאנו יצטרך ללכת לפעמים קצת יותר ב'אחד על אחד'. זה מתבקש מכל שוטינג גארד, אבל כשמסתכלים על היריבות ובוא נשים רגע שחקן כמו קובי בצד - האם ג'ינובילי יכול להתקרב לרמה של שחקן כמו מייקל פינלי?

5. קו העונשין. ימשיך להיות העונש של דאנקן ובמיוחד בואן? הספרס, עם 72.55 מהקו, דורגו בעונה שעברה במקום ה-26 מבין 29 קבוצות הליגה מהקו. בואן, שהוביל את הליגה באחוזים לשלוש, הגיע בקושי ל-40% מהקו, גם דאנקן הוא לא קלע עונשין יציב וסובל מנפילות בנושא. היכולת לנצל את העובדה הזאת היתה אחת הסיבות העיקריות לכך שדאלאס הצליחה לתת לספרס מאבק בגמר המערב בעונה שעברה, ואם לא הספרס לא יראו שיפור, קבוצות רק יגבירו את השימוש בטקטיקה. במשחקי קדם העונה רשמה קלעה סן אנטוניו מהקו בממוצע קבוצתי של 65.3 אחוז. אם הנתון הזה לא ישתנה משמעותית, אליפות שניה ברציפות לא תהפוך למציאות.

6. כימיה קבוצתית. בשקט, הספרס החליפו חצי סגל, כשהם משאירים לא יותר משישה שחקנים מקבוצת האליפות של העונה שעברה. הספסל יורכב ברובו ממצטרפים חדשים, כאשר אחד החשובים שבהם - טורקוגלו, מגיע אחרי עונה בה הבטחון העצמי שלו נפגע בצורה משמעותית ורון מרסר, שנמצא כרגע קצת מאחוריו ברוטציה, סוחב איתו אגו לא קטן ותחושה שהליגה מפספסת את הכוכב שבו. עם דאנקן כמנהיג שקט ופופוביץ' כמאמן סמכותי ומנוסה זה יכול להיות רק עניין של זמן עד שהתלכיד יתגבש, אבל בפועל, עד שזה לא קורה אי אפשא לדעת בבטחון איך זה יעבוד.

תסריט אופטימי: דאנקן נשאר דאנקן, פרקר נותן 20 נק' ו-8 אס' לערב, מאנו משפר את הקליעה מבחוץ וראשו פורח בשקט שהוא מקבל ותורם שתי חסימות למשחק. הורי שעולה מהספסל מגלה את הטאץ' מחדש, טורקוגלו מועמד לתואר השחקן השישי של העונה ומרסר משנה משחקים עם רצפי קליעה מהירים. 63-65 נצחונות והגעה לפלייאוף עם יתרון ביתיות עד הסוף וסיכוי טוב לשמור על התואר.

תסריט פסימי: פרקר עסוק בלהוכיח שהספרס טעו כי חשבו להביא את קיד ונכנס לעימותים עם פופוביץ', ראשו לא מוצא את מקומו לצד דאנקן ומרגיש כמו צופה בהתקפה ודחליל בהגנה, מאנו מתקשה להתמודד עם תשומת הלב המוגברת של ההגנות ובואן קולע ב-33% מהקו. מרסר וטורקוגלו מתקשים להתאים את עצמם לשיטת המשחק של הספרס ורואים מהספסל את קרטר, וויליס והורי מקבלים יותר ויותר דקות. 52-53 נצחונות והפלייאוף, בלי יתרון ביתיות, לא נראה מבטיח.

תחזית: דאנקן ימשיך להיות דאנקן, הספרס ימשיכו להביא את ההגנה הקבוצתית אל סף השלמות, אבל מול ערבים התקפיים גדולים של יריבותיהם יתקשו להחזיר בסל תחת סל. אם פרקר לא יאבד את זה, זה יספיק ל-58 נצחנות ומקום שלישי במערב. בעונה הרגילה.

אנטוני קרטר
פ.גארד
1.88 מ', 89 ק"ג
נולד: 16/06/1975
עונה חמישית בליגה (ארבע במיאמי)
עונה אחרונה: 4.1 נק', 1.7 ריב', 4.1 אס' ב-18.6 דקות למשחק. שותף ב-49 משחקים.

טוני פרקר (צרפת)
פ.גארד
1.88 מ', 82 ק"ג
נולד: 17/05/1982
עונה שלישית בליגה (כולן בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 15.5 נק', 2.6 ריב', 5.3 אס' ב-33.8 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

שיין היל (אוסטרליה)
פ.גארד
1.83 מ', 82 ק"ג
נולד: 06/09/1971
עונה שניה בליגה (שיחק במינסוטה ב-1996/97 ורשם 5 דקות למשחק)

עמנואל ג'ינובילי (ארגנטינה)
ש.גארד
1.98 מ', 95 ק"ג
נולד: 28/07/1977
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (בסן אנטוניו): 7.6 נק', 2.3 ריב', 2 אס', 1.39 חט' ב-20.7 דקות למשחק. שותף ב-69 משחקים.

רון מרסר
גארד-פורוורד
2.03', 95 ק"ג
נולד: 18/05/1976
עונה שביעית בליגה (שתיים בבוסטון, חצי עונה בדנבר וחצי באורלנדו, עונה וחצי בשיקגו ועונה וחצי באינדיאנה)
עונה אחרונה: 7.7 נק', 2.1 ריב', 1.6 אס' ב-23.2 דקות למשחק. שותף ב-72 משחקים.

ברוס בואן
גארד-פורוורד
2.01 מ', 91 ק"ג
נולד: 14/06/1971
עונה שמינית בליגה (אחת במיאמי, שתיים בבוסטון, חצי עונה בפילי, עונה וחצי במיאמי, שתיים בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 7.1 נק', 2.9 ריב', 1.4 אס' ב-31.1 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

דווין בראון
גארד-פורוורד
1.96 מ', 107 ק"ג
נולד: 30/12/1978
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (7 משחקים בסן אנטוניו, 3 בדנבר): 3 נק' ו1.8 ריב' ב-9.3 דקות למשחק. שותף ב-10 משחקים.

אלכס גארסיה (ברזיל)
גארד-פורוורד
1.91 מ', 89 ק"ג
נולד: 04/03/1980
רוקי.

הידו טורקוגלו
פורוורד
2.08 מ', 100 ק"ג
נולד: 19/03/1979
עונה רביעית בליגה (שלוש בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 6.7 נק', 2.8 ריב', 1.3 אס' ב-17.5 דקות למשחק. שותף ב-67 משחקים.

מאליק רוז
פורוורד
2.03', 116 ק"ג
נולד: 23/11/1974
עונה שמינית בליגה (אחת בהורנטס, שש בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 10.4 נק', 6.4 ריב', 1.6 אס' ב-24.5 דקות למשחק. שותף ב-79 משחקים.

רוברט הורי
פ.פורוורד
2.08 מ', 94 ק"ג
נולד: 25/08/1970
עונה 12 בליגה (ארבע ביוסטון, חצי עונה בפיניקס, שש וחצי בלייקרס)
עונה אחרונה: 6.5 נק', 6.4 ריב', 2.9 אס', 1.2 חט' ב-29.3 דקות למשחק. שותף ב-80 משחקים.

טים דאנקן (איי הבתולה)
פורוורד-סנטר
2.13 מ', 118 ק"ג
נולד: 25/04/1976
עונה שביעית בליגה (כולן בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 23.3 נק', 12.9 ריב', 3.9 אס', 2.93 חס' ב-39.3 דקות למשחק. שותף ב-81 משחקים.

שון מארקס
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 113 ק"ג
נולד: 23/08/1975
עונה חמישית בליגה (שתיים בטורונטו, שתיים במיאמי)
עונה אחרונה: 2.3 נק' ו-1.5 ריב' ב-9.7 דקות למשחק. שותף ב-23 משחקים.

קווין וויליס
פורוורד-סנטר
2.13 מ', 111 ק"ג
נולד: 06/09/1962
עונה 20 בליגה (תחנות עיקריות: 10 עונות באטלנטה, שלוש ביוסטון בשתי קדנציות, שלוש בטורונטו. עונה אחרונה בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 4.2 נק' ו-3.2 ריב' ב-11.8 דקות למשחק. שותף ב-71 משחקים.

ראשו נסטרוביץ' (סלובניה)
סנטר
2.13 מ', 113 ק"ג
נולד: 30/05/1976
עונה שישית בליגה (חמש במינסוטה)
עונה אחרונה: 11.2 נק', 6.5 ריב', 1.5 אס', 1.51 חס' ב-30.4 דקות למשחק. שותף ב-77 משחקים.

מאמן ראשי: גרג פופוביץ'

מאזן קריירה 185:339 (64.7%)
מאזן פלייאוף 30:47 (61%)

בוגר האקדמיה של חיל האוויר האמריקאי עם התמחות 'סובייטית', ובעל תואר מאסטר בחינוך גופני. פופ עשה קריירת משחק של כמה שנים בנבחרות של הצבא האמריקאי וחזר לאקדמיה של חיל האוויר כעוזר מאמן, תפקיד אותו מילא במשך 6 שנים. התחנה הבאה היתה 8 עונות כמאמן מכללת פומונה-פיצר הקטנה שבקליפורניה. ב-1988 הצטרף לספרס כחבר בצוות האימון של לארי בראון וב-1992 מונה כעוזרו של דון נלסון בגולדן סטייט. אחרי שנתיים חזר לסן אנטוניו לתפקיד הג'נרל מנג'ר, בו החזיק עד קיץ 2002, עת העביר אותו לאר.סי בופורד. מדצמבר 96' הוא עשה זאת במקביל להיותו המאמן הראשי.

רשימת הישגיו מאז: שתי אליפויות (1999, 2003), שלוש פעמים המאזן הטוב בליגה (99', 01', 03'), פעם אחת מאמן העונה (2003).

פופוביץ', מה שלא מפתיע בהתחשב ברקע שלו, הוא מאמן מה'אולד-סקול', בעל שיטת משחק ורוטציה ברורה ופשוטה, הדוגלת בדחיפת הכדור פנימה כבסיס לכל פעולה בהתקפה - בהתחשב כמובן באנשים שעמדו לרשותו בצבע, הגנה קבוצתית קשוחה וגם הרצאות ונאומי מוטיבציה. פופ הוא תורם ידוע לקהילה וחלק גדול מהשחקנים שעברו תחתיו ציינו - בדרך כלל לטובה, שהוא רואה את עצמו כמחנך גם בתפקיד המאמן. דומה כי השריף הג'נטלמן תפור בדיוק למידותיה של סן אנטוניו, שהיא גרסה מודרני מורחבת לעיירה הטקסנית הקלאסית.

עוזרי מאמן
פי.ג'יי קרליסימו (עונה שניה בצוות. הגיע עם נסיון של 25 שנות אימון, כולל כמאמן ראשי בפורטלנד וולדן סטייט)
מייק בודנהולזר (עונה עשירית בספרס. הגיע לקבוצה בגיל 24 כמתאם וידאו. בן למאמן מכללות)
מריו אלי (עונה ראשונה בצוות. שחקן עבר וותיק בליגה ששיחק גם בספרס)