מחממים את הפארקט: סיאטל סופרסוניקס

ה-28/10 הולך ומתקרב ואנחנו מגבירים קצב. התחלנו את סוף השבוע עם פורטלנד, עכשיו סיאטל ונמשיך אותו עם כתבות על פיניקס, יוסטון והראשונה בחמש הגדולות של המערב - מינסוטה. הלייקרס, למודאגים, יגיעו כנראה ביום שני.

הצטרפו לליגה לעונת 1967/68 ופעילים מאז תחת אותו שם בסיאטל. השם הוא מזכרת מפרויקט הענק של חברת התעופה בואינג בשנות ה-60', ליצירת גרסה משלהם, בשם 'סופרסוניק' למטוס הקונקורד. הפרוייקט לא הושלם מעולם. השם נשאר.

אליפויות: 1 (1979)

בהיסטוריה של הסופרסוניקס בולטות שתי תקופות שיא: הראשונה הגיעה בסוף שנות ה-70', עם שתי העפלות רצופות לסדרת הגמר וזכיה אחת בתואר, כשבהרכב מככבים ג'ק סיקמה, פרד בראון, דניס ג'ונסון וגאס וויליאמס, תחת המאמן לני ווילקינס. התקופה השניה הגיעה לקראת אמצע שנות ה-90', כשהקבוצה נהנתה מסגל עמוק שנבנה סביב הפוינט גארד גארי פייטון והפורוורד הוירטואוז שון קמפ, שהביאו אותם עד לגמר המערב ב-93' (הפסידו במשחק 7 לפיניקס של בארקלי) ולסדרת הגמר שלוש שנים לאחר מכן (הפסידו לשיקגו של ג'ורדן ב-6 משחקים), בסיומה של עונה בה השיגה הקבוצה מאזן שיא של 18:64. כל זה תחת הדרכתו של ג'ורג' קארל.

אחרי השיא של סוף שנות ה-70', סבלו הסוניקס מחוסר יציבות בשנות ה-80', למרות כמה כוכבים מצליחים, ביניהם טום צ'יימברס בתקופה בה 0 מ-14 היה מאזן ההצלחה של השומרים מולו. עם ההתייצבות בסוף העשור והפריחה בשנות ה-90', נבנה בסיאטל אחד הרצפים הארוכים בליגה - 15 עונות (1988-2002) של 50 אחוזי הצלחה לפחות. מה שמביא אותנו לעונה האחרונה.

מאזן 42:40, מקום חמישי בבית הפסיפי ועשירי במערב כולו.

רוחות של שינוי בסיאטל. הפעם הראשונה מזה 16 שנים שהעונה הסתיימה במאזן שלילי (ושלישית בחמש העונות האחרונות מחוץ לפלייאוף) והפעם הראשונה מזה 13 שנים שהיא הסתיימה בלי הפוינט גארד גארי פייטון בסגל. וזה הסדר הנכון להציג את הדברים.

הסוניקס התחילו את העונה בלי זעזועים בסגל, למרות טרייד של חמישה שחקנים ששלח את וין בייקר לבוסטון. זה התחיל טוב, עם פתיחה של 2:8, אבל כמה הפסדים רצופים במשחקים צמודים בסוף דצמבר שינו את המומנטום. ערב המועד האחרון לביצוע העברות, הקבוצה עמדה עם מאזן שלילי 30:22 והפלייאוף נראה רחוק.

פייטון עמד לסיים חוזה בסוף העונה ולא נתן לאף אחד להרגיש בטוח בכוונתו להישאר. רבים הרגישו שהוא מרעיל את הקבוצה. הסוניקס החליטו שהגיעה העת לפעול ועל מנת להישאר עם תחליף ראוי לעתיד צירפו לפייטון גם את הגארד-פורוורד המבטיח דזמונד מייסון ושלחו אותם למילווקי תמורת קווין אולי, רונלד מוריי ובעיקר - האולסטאר ריי אלן.

העסקה נראתה כמו הצהרה של הקבוצה על מעבר לתכנית בניה, אבל אלן התאקלם מהר מהמצופה (24.5 נק', 5.9 אס' ו-5.6 ריב' - כולם שיאי קריירה - ב-29 משחקיו בסיאטל), ברנט בארי הסתדר יפה עם המעבר לעמדת הפוינט לצדו, רשארד לואיס התחיל לקיים את ההבטחה, ובלי האגו של צ'יף פייטון הקבוצה נכנסה לקצב ורשמה מאזן 12:18 ב-30 המשחקים האחרונים של העונה. זה הספיק רק כדי להישאר בטווח מגע עם המקום השמיני במערב עד שבוע לסיום העונה. עוד נחמה קטנה מהעונה היה הרוקי רג'י אוואנס, שקנה לעצמו הרבה דקות בפאואר פורוורד וסיים כריבאונדר המוביל של הקבוצה, עם 6.6 לערב.

אחרי הפעלתנות במהלך העונה, הקיץ של סיאטל היה שקט יחסית, עם חיזוק קל בקו האחורי והחלפת משמרות בקו הקדמי.

קווין אולי, הלוחם הוותיק וחברו של דורון שפר מימי יוקון שהגיע מסיאטל עם חברם בקונטיקט ריי אלן, עבר כשחקן חופשי לקליבלנד, ובמקומו צורף הקומבו גארד אנטוניו דניאלס, שסיים חוזה בפורטלנד. רג'י אוואנס חידש חוזה, אבל שני גבוהים וותיקים נפרדו מסיאטל - אלדן קמפבל (דטרויט) והסרבי פרדראג דרובניאק (קליפרס). מהדראפט הגיעו הפונט גארד לוק רידנור (בחירה 14) והפורוורד ניק קוליסון (12).

קוליסון, שנכלל בסגל נבחרת ארה"ב הקיץ, הביא עמו הרבה תקווה לסיאטל, אבל ארבעה ימים בתוך מחנה האימון נפגע בכתפיים ויחמיץ את העונה כולה.

בעונה שעברה היו הסוניקס, ברוח מאמנם, קבוצה הגנתית, שהחזיקה בממוצע הספיגה (92.3 נק') השישי הכי נמוך בליגה והשני במערב אחרי האלופה מסן אנטוניו. מצד שני, דורגה הקבוצה רק 23 בקליעה (92.1 נק' למשחק), כשדנבר ו-17 נצחונותיה היא היחידה שקולעת פחות במערב. בחלק האחרון של העונה עברו הסוניקס לשחק בקצב גבוה יותר וזה, כאמור, הביא תוצאות. מקמילן ניסה הקיץ לעבוד בכיוון הזה וגם השינויים בסגל וברוטציה מכוונים למשחק מהיר, שמבוסס יותר על יכולת התקפית, לטוב ולרע. במשחקי קדם העונה עד כה קלעה סיאטל 97.3 נק' למשחק (8 בליגה), אבל קיבלה בדיוק אותו דבר (25 בליגה).

ברנט בארי - הבן והאח של וההוא עם ההטבעה מקו העונשין - ימשיך לפתוח בעמדת הרכז, אבל הרוקי רידנור - מנהל משחק טבעי שפורח במשחק מעבר, שהרשים מאוד במשחקי קדם העונה (כולל 12 נק' ו-12 אס' במשחק האחרון מול גולדן סטייט), עשוי להפוך לפקטור יותר משמעותי ממה שהיה צפוי בתחילה. ריי אלן הנפלא ימשיך לשחק 40 דקות מדי ערב (וניגע בזה ובפציעה שלו בהמשך), כשאת שתי העמדות בקו האחורי יגבה אנטוניו דניאלס, גארד אתלטי ומגוון ושומר מצוין. רונלד מוריי בעונתו השניה יהפוך למשמעותי רק במקרה של פציעה.

בעמדת הסמול, את מרבית הדקות יקבל האופציה מספר 2 בהתקפה, רשארד לואיס (בחירת סיבוב שני במקור), שמגיע אחרי עונה לא רעה מבחינה אישית, ושעשוי, על פי מקמילן, לקפוץ העונה לדרגת אולסטאר. ולדימיר רדמנוביץ' הסרבי, אחרי שתי עונות בהן לא מימש את הפוטנציאל, יהיה הפאואר הפותח וישחק לעתים גם בסמול במקום לואיס. רג'י אוואנס ייתן הרבה דקות מאחורי רדמנוביץ' ובסנטר, יחלקו בדקות שלושה: ג'רום ג'יימס, קלווין בות וויטאלי פוטפנקו. ג'יימס צפוי להיות הדומיננטי בין השלושה, אבל ייתכן שדווקא בות יפתח בחמישייה בנסיון להוציא ממנו כמה דקות סבירות. שאר שחקני הסגל לא מתוכננים לראות הרבה פארקט העונה.

1. בכמה עומס יכול לעמוד ריי אלן? ב-29 המשחקים שלו מאז הגיע, היה ריי אלן כל מה שבסיאטל חלמו עליו - בקליעה, ניהול משחק וריבאונד, במנהיגות ובגישה למשחק. זה התבטא גם בדקות שלו על המגרש - 41.3 לערב. לפני שנתיים, כשעמד בעומס דומה במילווקי, סבל מפציעות קרסול בסוף העונה. העונה, הספסל של הסוניקס התקצר ובמהלך כתיבת שורות אלו התפרסם כי אלן ביקש לצאת במהלך משחק קדם עונה מול גולדן סטייט וכי בבדיקת MRI אובחנה פגיעה בקרסול. לא ברורה עדיין חומרת הפציעה וייתכן כי הוא יפתח את העונה כמתוכנן, אבל סיאטל צריכה העונה את אלן ל-40 דקות לערב, לא ל-30 וגם לא ל-35. עומס כזה וקרסול רגיש לא הולכים טוב ביחד. עם כל הכבוד לילד רידנור, שתוך שנתיים עשוי להפוך לאחד השחקנים המבוקשים בליגה, קו אחורי שמורכב ממנו, מדניאלס ומבארי לא יוכל לעשות הרבה במערב. בטח לא כשאין בקבוצה אף סקורר בצבע.

2. מה יגידו הספרים? ה-NBA הוא קודם כל עסק כלכלי ועסק מפסיד בדרך כלל לא עובד טוב. בעונה האחרונה רשמו הסוניקס הפסדים של 17 מיליון דולר - שבעה יותר מבעונת 2001/02 וזה עוד למרות החזר מס בגובה 15 מיליון. הבעלים הווארד שולץ (מרשת בתי הקפה סטארבאקס), שקנה את הקבוצה באפריל 2000 תמורת 200 מיליון דולר, לא אוהב את מה שהוא רואה ומדבר על הקושי לעבור לרווחיות בגלל העבודה שאולם הכדורסל של הקבוצה שייך לעיר. שולץ הצהיר כי יישאר מחוייב לחוזה עם העיר עד 2009, אבל במציאות הכלכלית של היום ואולי גם לאור ההתמרמרות בקרב האוהדים על הפרידה מפייטון, זה רק עניין של זמן ושל תקופה לא טובה כדי עד שמועות על מעבר עיר ו/או בעלות יתחילו לרחף מעל הקבוצה. עם רוחות כאלו, גם על הפארקט נהיה קריר.

3. הזאת קבוצה למערב? קצר מוזר, אבל מקמילן הקשוח מוצא את עצמו עם קבוצה רכה משני צדי המגרש. את ההבדל המסתמן בקצב הקליעה והספיגה כבר הזכרנו, אבל גם בריבאונד זה לא נראה מבטיח עבור הקבוצה שבעונה שעברה, עם קמפבל ודרובניאק, דורגה במקום ה-24 בליגה והאחרון במערב (40.8 ריב' למשחק). לואיס לא הוכיח עצמו עדיין כריבאונדר או כשומר ברמה גבוהה. קוליסון, עליו בנו לספק נקודות בצבע, כבר לא רלוונטי. רדמנוביץ', שמתואר על ידי המאמינים כתואם נוביצקי, הוא שומר אישי טוב בצבע, אבל בהתקפה מעדיף זריקה משלוש על המרפקים בצבע ובניגוד לנוביצקי (2.13 מ') הוא בסה"כ 2.06 מ'. בסנטר יש שלוש מפלצות למראה: לג'יימס יש את הכשרון והנתונים, אבל הוא לא חוסם גדול והראה נטיה לוותר קצת הגנה ולעשות שטויות עם הכדור, מה שהכניס אותו לעימותים עם מקמילן. מפוטפנקו אף אחד לא מצפה להרבה וגם מקלווין בות הנוטה להיפצע, שהגיע לפני שנתיים ברעש (וחוזה) גדול, מפסיקים לאט לאט לצפות. ובכל זאת הוא יכול להיות איש המפתח של הקבוצה העונה. אם יישאר בריא ויצליח לתת 15-20 דקות סבירות, כולל 2 חסימות, הסוניקס עשויים להפתיע. אם זה לא יקרה ועם הרכות של הקו האחורי, קשה לראות את הסוניקס מקבלת פחות מ-100 נקודות לערב מול מרבית קבוצות המערב.

4. איפה הטירוף? יש משהו בריא בשקט של אלן כמנהיג, אבל זה בדרך כלל מספיק לקבוצות נחמדות. רשארד לואיס, שמונה לקפטן הקבוצה, צריך להיות האיש שיביא את המימד הזה. לא סתם זה מופיע כסימן שאלה.

התסריט האופטימי: אלן בריא ויעיל מאי פעם, לואיס עולה כתה ולרדמנוביץ' נדבקת חזק תדמית ה'תואם נוביצקי'. בות מזכיר את ביל קרטרייט, ג'יימס את דייויד רובינסון (מזכיר! זה תסריט אופטימי, לא חלום הזוי) והקהל ומקמילן לא יכולים למחוק את החיוך בדקות של יקיר העיר החדש, לוק רידנור. 43-44 נצחונות ואחד משני הכרטיסים האחרונים לפלייאוף במערב.

התסריט הפסימי: אלן מחמיץ משחקים פה ושם ויורד ל-35 דקות לערב, לואיס הוא גיבור הכתבה 'ארוכים, מוכשרים ואבודים' עם ג'ונתן בנדר, רדמנוביץ' מפציץ משלוש כמו אנטואן ווקר ופוגע כמו רוברט הורי בפלייאוף האחרון, הסנטרים לא נותנים יותר מ-18 עבירות לערב. 32-34 נצחונות ותקוות למזל בלוטרי והחלמה של קוליסון.

התחזית: לואיס הולך לעלות כתה אבל אל תצפו לקווין גארנט 2, רדמנוביץ' הוא שחקן נחמד אבל לא נוביצקי ורידנור יגרום להרבה חיוכים, אבל עדיין לא הרבה יותר מזה. הסנטרים ייתנו רק קצת יותר ממצבור עבירות בריא. המערב השנה התחזק ולא ייתן הנחות, אם ריי אלן בריא, אנחנו מדברים על 37-38 נצחונות.

לוק רידנור
פ.גארד
1.88 מ', 80 ק"ג
נולד: 13/02/1981
רוקי. בחירה 14 בדראפט האחרון. שיחק שלוש עונות במכללת אורגון.

ג'יסון הארט
פ.גארד
1.91 מ', 82 ק"ג
נולד: 29/04/1978
עונה שלישית בליגה (אחת במילווקי, אחת בסן אנטוניו)
עונה אחרונה (2001/02): 2.6 נק', 1.3 ריב', 1.2 אס' ב-9.2 דקות למשחק. שותף ב-10 משחקים.

ברנט בארי
גארד
1.98 מ', 92 ק"ג
נולד: 31/12/1971
עונה תשיעית בליגה (שתיים וחצי בקליפרס, חצי ונה במיאמי, אחת בשיקגו, ארבע בסיאטל)
עונה אחרונה: 10.3 נק', 4 ריב', 5.1 אס', 1.51 חט' ב-33.1 דקת למשחק. שותף ב-68 משחקים.

אנטוניו דניאלס
גארד
1.93 מ', 93 ק"ג
נולד: 19/03/1975
עונה שביעית בליגה (אחת בונקובר, ארבע בסן אנטוניו, אחת בפורטלנד)
עונה אחרונה: 3.7 נק', 1.1 ריב', 1.3 אס' ב-13 דקות למשחק. שותף ב-67 משחקים.

ריצ'י פראהם
גארד
1.96 מ', 95 ק"ג
נולד: 14/08/1977
רוקי. בוגר מכללת גונזאגה, לא נבחר בדראפט

רונלד מוריי
גארד
1.93 מ', 86 ק"ג
נולד: 29/07/1979
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (12 משחקים במילווקי, שניים בסיאטל): 1.9 נק' ב-4.4 דקות למשחק. שותף ב-14 משחקים.

ריי אלן
ש.גארד
1.96 מ', 93 ק"ג
נולד: 20/07/1975
עונה שמינית בליגה (שש וחצי במילווקי, חצי עונה במילווקי)
עונה אחרונה (47 משחקים במילווקי, 29 בסיאטל): 22.5 נק', 5 ריב', 4.4 אס', 1.36 חט' ב-37.9 דקות למשחק. שותף ב-76 משחקים.

גאלן יאנג
גארד-פורוורד
1.98 מ', 104 ק"ג
נולד: 16/10/1975
רוקי. נבחר בסיבוב השני ב-99', אבל לא שיחק בליגה מעולם.

אנסו ססאי
ס.פורוורד
2.06 מ', 102 ק"ג
נולד: 29/07/1976
עונה שלישית בליגה (כולן בסיאטל)
עונה אחרונה: 2.1 נק' ו-1.6 ריב' ב-10 דקות למשחק. שותף ב-45 משחקים.

מאט בארנס
ס.פורוורד
2.01 מ', 107 ק"ג
נולד: 09/03/1980
רוקי. נבחר בסיבוב השני בדראפט 2002, אבל לא הוחתם על חוזה.

רשארד לואיס
ס.פורוורד
2.08 מ', 98 ק"ג
נולד: 08/08/1979
עונה שישית בליגה (כולן בסיאטל)
עונה אחרונה: 18.1 נק', 6.5 ריב', 1.7 אס', 1.29 חט' ב-39.5 דקות למשחק. שותף ב-77 משחקים.

ולדימיר רדמנוביץ (סרביה-מונטנגרו)
פ.פורוורד
2.08 מ', 106 ק"ג
נולד: 19/11/1980
עונה שלישית בליגה (כולן בסיאטל)
עונה אחרונה: 10.1 נק', 4.5 ריב', 1.3 אס' ב-26.5 דקות למשחק. שותף ב-72 משחקים.

ניק קוליסון
פ.פורוורד
2.06 מ', 116 ק"ג
נולד: 26/10/1980
רוקי. בחירה 12 בדראפט האחרון. נפצע ולא ישחק העונה.

רג'י אוואנס
פ.פורוורד
2.03 מ', 111 ק"ג
נולד: 18/05/1980
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (בסיאטל): 3.2 נק' ו-6.6 ריב' ב-20.4 דקות למשחק. שותף ב-67 משחקים.

ויטאלי פוטפנקו
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 130 ק"ג
נולד: 21/03/1975
עונה שמינית בליגה (שתיים וחצי בקליבלנד, שלוש וחצי בבוסטון, אחת בסיאטל)
עונה אחרונה: 4 נק' ו-3.4 ריב' ב-15.5 דקות למשחק. שותף ב-26 משחקים.

קלווין בות
סנטר
2.11 מ', 105 ק"ג
נולד: 07/05/1976
עונה חמישית בליגה (עונה וחצי בוושינגטון, חצי עונה בדאלאס, שתיים בסיאטל)
עונה אחרונה: 2.9 נק' ו-2.3 ריב' ב-12.2 דקות למשחק. שותף ב-47 משחקים.

ג'רום ג'יימס
סנטר
2.16 מ', 123 ק"ג
נולד: 17/11/1975
עונה רביעית בליגה (אחת בסקרמנטו, שתיים בסיאטל)
עונה אחרונה: 5.4 נק', 4.2 ריב', 1.61 חס' ב-15 דקות למשחק. שותף ב-51 משחקים.

מאמן ראשי: נייט מקמילן

עונה רביעית בתפקיד. המאמן ה-12 בהיסטוריה של המועדון.
מאזן קריירה 108:123 (בפלייאוף - 3:2)

אחרי שאת כל 12 שנותיו כשחקן ב-NBA עשה בסיאטל, הצטרף בקיץ 98' לצוות המקצועי של הסופרסוניקס כעוזר מאמן. חודש בתוך עונת 2000/01 קיבל את המושוכת לידיים, אז כמאמן הראשי הצעיר בליגה, במינוי זמני שהפך כעבור חודש וחצי מוצלח לקבוע, ועם הופעות פלייאוף בשתי עונותיו הראשונות בתפקיד, גם נשאר כזה.

בשלוש השנים שלו על הקווים בנה לעצמו מקמילן שם של מאמן קשוח ועקשן, שלא מהסס לעשות לכוכבים הצעירים שלו סדרות חינוך ולא סולח בקלות על בעיות משמעת, רשלנות בהגנה או לקיחת זריקות שלא במקום.

כשחקן, נחשב מקמילן לאחד השומרים הטובים בליגה ולמודל למקצוענות מהי. כשפרש ממשחק, בסוף עונת 1997/98, היה השחקן עם הכי הרבה חטיפות ואסיסטים בהיסטוריה של הסוניקס. גופיה מספר 10 הנושאת את שמו תלויה על תקרת האולם בסיאטל.

עוזרי מאמן
דווין קייסי (עונה 11 במועדון ושלישית כעוזר מאמן. אימן 5 שנים ביפן)
בוב וויז (עונה עשירית בצוות. נכנס לעונה 37 בליגה ו-25 כמאמן. נכלל בסגל המקורי של הסוניקס ב-1967. שימש כמאמן ראשי בסן אנטוניו שנתיים בסוף ה-80' ושלוש שנים בהוקס בתחילת ה-90')
דין דמופולוס (עונה שלישית בצוות. אימן 18 שנים במכללות)
ג'ק סיקמה (עונה ראשונה בקבוצה. כוכב וסנטר הקבוצה בשנות ה-70' וה-80' ו-7 פעמים אולסטאר)