מחממים את הפארקט: יוסטון רוקטס

(ה-28/10 הולך ומתקרב ואנחנו מגבירים קצב. התחלנו את סוף השבוע עם פורטלנד, סיאטל ופיניקס, עכשיו זוהי יוסטון ונסים אותו עם הראשונה בחמש הגדולות של המערב - מינסוטה. הלייקרס, למודאגים, יגיעו כנראה ביום שני)

הצטרפו לליגה ב-1967 כסן דייגו רוקטס. ב-1971 עברו ליוסטון ופעילים שם מאז תחת אותו השם.

אליפויות: 2 (1994, 1995)

אחרי 4 עונות לא מבריקות בסן דייגו, בהם צורף הכוכב אלוויון הייז, נמכרו הרוקטס לקבוצת משקיעים מיוסטון תמורת 5.6 מיליון דולר. יוסטון היתה תמיד עיר של פוטבול, והרוקטס, ששיחקו אז במזרח, לא רשמו הצלחות גדולות - לא על המגרש ולא באכלוס האולם. ב-76' מוזס מלון הצעיר הצטרף לקבוצה בה כבר כיכב רודי טומג'נביץ', הכדורסל התחיל להתחבר לעיר והעונה הסתיימה רק בגמר המזרח, עם הפסד לפילי. בדצמבר 77' התרחש אחד האירועים הזכורים לרע בהיסטוריה של המועדון, כאשר במשחק מול הלייקרס, התפתחה קטטה על הפארקט וקרמיט וושינגטון מל.א הסתובב והנחית אגרוף אדיר בפניו של טומג'נביץ', שסבל משברים חמורים בלסת, בארובת העין ובלחי ובילה חמישה חודשים בשיקום. הפורוורד הפצוע חזר לשחק בעונה שלאחר מכן, אבל כבר לא היה אותו שחקן.

ב-1980, לאחר ההצטרפות של דאלאס לליגה, אוחדו שלוש הקבוצות הטקסניות (עם סן אנטוניו) בבית המערב התיכון, שם הן משחקות עד היום. הקבוצה של השנים הללו התבססה בעיקר על הסנטר ה-MVP מלון, וב-1981, אחרי עונה בה נרשם קלווין מרפי בספר השיאים (עם ממוצע עונתי של 95.8% מהקו), הפתיעו הרוקטס בפלייאוף ועלו לסדרת גמר ראשונה עבורם, שם הפסידו לבוסטון. בקיץ 1982 מלון הלך לזכות באליפות עם ד"ר ג'יי בפילי, אבל הרוקטס לא נזקקו להרבה זמן כדי להתאושש.

יוסטון קיבלה את זכות הבחירה הראשונה בדראפט שנתיים ברציפות והרכיבה את תאומי המגדל הידועים, רלף סמפסון (1983, 2.24 מ') והניגרי האקים (הפך בהמשך לחאכים) אולאג'ואן (1984, 2.13 מ'), שנבחר שני מקומות מעל מייקל ג'ורדן. סמפסון, אחרי קריירת מכללות מצליחה, יועד להיות קרים מספר 2. בעונתם הראשונה ביחד היו הצמד השני בהיסטוריה שרושמים ממוצעים של 20 נק' ו-10 ריב' כל אחד. ב-1985 הפתיעו הרוקטס את הלייקרס האלופים עם נצחון 1:4 בגמר המערב, אבל שוב נתקלו במחסום הסלטיקס בגמר והפסידו 4:2. אולאג'ואן התפתח להיות אחד הסנטרים הטובים אי פעם בליגה - משני צדי המגרש, אבל רלף סמפסון נעצר בגלל פציעות, הסתכסך עם המאמן ונשלח בטרייד לגודלן סטייט. שחקנים נוספים עזבו והקבוצה נעצרה למשך כמה עונות, למרות שהמשיכה להגיע בקביעות לפלייאוף.

במהלך עונת 1991/92, בה החמיצה הקבוצה את הפלייאוף, התמנה כוכב העבר ועוזר המאמן רודי טומג'נבי'ץ כמאמן ראשי. המאמן החדש הפך את הרוקטס לקבוצה המבוססת על הגנת ברזל בראשות ה-4 חסימות למשחק של האקים דה-דרים. בעונת 1993/94, לאחר פרישתו הראשונה של מייקל ג'ורדן, החלום הפך למתוק במיוחד ונמשך שנתיים.

בפלייאוף של 94', חזרו הרוקטס בפעם השלישית לסגרת הגמר, אחרי נצחון על יוטה בגמר המערב. סדרת הגמר, שלא נכנסה לספר דברי הימים של הליגה (אף קבוצה לא הגיעה ל-100 נק' במשחק), הפגישה שניים מטובי הסנטרים במשחק - אולאג'ואן ופטריק יואינג מהניקס לדו קרב. יוסטון, עם רגעי קלאץ' ראשונים של רוברט הורי ותרומה חשובה של השוטר ורנון מקסוול והרוקי סם קאסל,ניצחה 3:4 וזכתה באליפות ראשונה. אולאג'ואן היה ה-MVP הבלתי מעורער של הסדרה. בעונה שלאחר מכן, עם קלייד דרקסלר שהצטרף, שיחקה יוסטון משך כל הפלייאוף בלי יתרון ביתיות. למרות זאת ולמרות פתיחה לא טובה של סדרות, אולאג'ואן ניצח את ה-MVP דייויד רובינסון בשישה משחקים בגמר המערב, כדי לסדר מפגש עם הכוח העולה של הליגה ושל עולם הסנטרים - שאקיל אוניל מהמגי'ק. אוניל הצעיר נתן לאולאג'ואן פייט שקול, אבל יוסטון, שניצחה את שני המשחקים הראשונים באורלנדו, נהנתה מכימיה קבוצתית עדיפה והשלימה סוויפ בסדרה. אולאג'ואן רשם תואר MVP שני בסדרת גמר.

בעונה שלאחר מכן הודחו על ידי הכבשה השחורה שלהם, סיאטל, בחצי גמר המערב ובקיץ 96' הצטרף לקבוצה עוד אולסטאר, צ'ארלס בארקלי. במשחק הראשון שלו לקח סר צ'ארלס 33 ריבאונדים נגד קבוצתו לשעבר פיניקס, אבל למרות שנתן עונה טובה (בפעם האחרונה בליגה), זה לא הספיק לרוקטס ליותר מהדחה בגמר המערב מול הג'אז. שנה לאחר מכן דרקסל פרש ובמקומו הגיע כוכב וותיק אחר, סקוטי פיפן. אבל עם אולאג'ואן קצת יותר איטי ובארקלי שנלחם בגב פצוע, זה לא הספיק לריצת פלייאוף רצינית.

מאז נכנסה יוסטון לתהליך של בניה מחדש, בארקלי פרש, פיפן עבר לפורטלנד, אולאג'ואן הלך לגסוס (מקצועית) בטורונטו, והשניים שתפסו את ההובלה הם הגארדים סטיב פרנסיס וקטינו מובילי. עם זאת, מעבר לוירטואוזיות של סטיבי לרוקטס לא היה הרבה מה להציע ובשלוש העונות הראשונות של המילניום ראו את הפלייאוף מהבית. זה לא השתנה בעונה האחרונה.

מאזן 39:43, מקום חמישי בבית המערב התיכון ותשיעי במערב כולו.

הנצחון הגדול של הקבוצה היה בקיץ שלפני העונה, עם הזכיה בלוטרי ובחירתו של הסנטר הסיני המדובר, יאו מינג.

מינג אמנם הפסיד את תואר רוקי השנה לסטודמאייר מפיניקס ובסופו של דבר גם את המקום בפלייאוף, אבל אתו יוסטון ניצחה 15 משחקים יותר מאשר בעונה הקודמת, ואלמלא היעצרות קלה בחודש וחצי האחרון של העונה, הרבה בגלל היעדר נסיון ועומק, אבל גם בגלל מחלתו של המאמן טומג'נביץ' שלא סיים את העונה, אולי גם היתה משיגה את הרכבת לפלייאוף.

פרנסיס (21 נק', 6.2 ריב', 6.2 אס') ומובלי (17.5 נק') שיחקו למעלה מ-40 דקות לערב, מינג נתן מספרים נאים לרוקי (13.5 נק' ו-8.2 ריב') וגילה גם יכולת מסירה מרשימה, אבל אדי גריפין נעצר קצת בעונתו השניה, גלן רייס נראה זקן ולא הוסיף את המנהיגות המצופה וג'יימס פוזי, שהגיע באמצע העונה, לא הצליח להוריד מספיק מהעומס על פרנסיס ומובלי.

ברמה הקבוצתית דורגו הרוקטס במקום השמיני בממוצע הספיגה הנמוך (92.3 נק' למשחק), אבל רק במקום ה-21 בנק' לזכותם (93.8). בריבאונד, עם תרומה מכל העמדות, דורגה יוסטון שישית בליגה (43.8 למשחק) ובחסימות (6) דורגה שישית, אבל מול האינטסיביות של היריבות בסוף העונה זה לא הספיק.

רודי טומג'נביץ', שקריירת המשחק שלו התקצרה בגלל האגרוף ההוא, נאלץ לעזוב את התפקיד באופן זמני באמצע העונה לאחר שאובחן כי הוא סובל מסרטן הערמונית. בקיץ הפכה הפרישה לסופית, ונשארה כזאת למרות שלא מזמן נודע כי הוא התגבר על המחלה ומצב בריאותו שפיר.

שלושה שינויים משמעותיים ביצעו הרוקטס הקיץ: החלפת הלוגו, עזיבת ה'קומפאק סנטר' הישן לטובת ה'טויוטה סנטר' המודרני, והחזרתו מפרישה של מאמן הניקס לשעבר, ג'ף ואן גנדי.

הדגש בקיץ היה על הוספת נסיון והעמקת הסגל, אם אפשר בלי בונוסים מיותרים של אגו. ג'יימס פוזי מצא חוזה מתאים יותר עבורו בממפיס, גלן רייס הוותיק נשלח לג'אז (ושוחרר אחרי זה) ובדראפט לא היתה לרוקטס בחירת סיבוב ראשון. מי שהגיעו הם אריק פיאטקובסקי מהקליפרס (9 עונות בליגה), ג'ים ג'קסון מסקרמנטו (11), ג'ון אמאצ'י מיוטה (5), אדריאן גריפין (4) מדאלאס ומייק ווילקס ממינסוטה (1), כולם שחקנים משלימים שלא בוחלים בעבודה המלוכלכת.

הרוטציה של הרוקטס נראית די ברורה. סטיבי פרנסיס ימשיך להיטחן עד דק בפוינט כשמאחוריו מוצ'י נוריס. קטינו מובלי ימלא את מרבית הדקות בשוטינג, כשמאחוריו אריק פיאטקובסקי, שיקבל אולי דקות גם בסמול. עמדות הפורוורד ביוסטון לא מקבלות המון זריקות בין פרנסיס, מובלי ומינג, אבל עם ג'קסון שנתן הרבה דקות טובות אשתקד בסקרמנטו, אדריאן גריפין והסלובני נכבאר מאחוריו, בסמול אפשר לצפות לתרומה סולידית. אדי גריפין הסורר מתוכנן להמשיך לפתוח בפאואר, כשמאחוריו מוריס טיילור האנרגטי והנוטה להיפצע. בסנטר, יקבלו הרוקטס מאחורי מינג, דקות סבירות (קלווין קאטו) וסבירות פחות (ג'ון אמאצ'י).

השינוי המקצועי העיקרי, טמון כאמור, בהגעתו של ואן גנדי. חניכו של ריילי בניו יורק, עשה את מה שהוא יודע הכי טוב הקיץ - ניער וסידר. השחקנים קיבלו תכנית אימונים ויעדים אישית מפורטת ועברו מבחן כשירות לראות כיצד עמדו בה בתחילת מחנה האימונים הקבוצתי. פתאום, שחקנים ניגשים לבקש את רשות המאמן לחזור ברכב פרטי לעיר אחרי משחקי אימון והמערכים בהגנה ובהתקפה מתוארים בפירוט במחברת עבת כרס, ממנה יודעים השחקנים כבר לצטט בעל פה. מוצ'יס נוריס, שמתחיל עונה חמישית בקבוצה, העיד שבפעם הראשונה מאז שהוא ביוסטון כל השחקנים התייצבו בזמן ובכושר למחנה האימונים וסיפר כי האימונים של ואן גנדי, עליהם שמעו כי הם "רצח" לא היו כאלה נוראיים. ואן גנדי אמר שמבחינתו הם דווקא היו די נוראיים - בשל רמת האינטנסיביות שראה מהשחקנים שלו.

הראשון שנכנס לתאקל עם הבוס החדש הוא הפורוורד הצעיר אדי גריפין, שלא הגיע לטיסה לסקרמנטו בלי להודיע לאף אחד דבר וכעבור כמה ימים חזר על התרגיל כשלא טרח להגיע לאימון. גריפין הושעה עד הודעה חדשה, אבל ואן גנדי יהיה חייב לטפל בבעיה, במיוחד לאור העובדה שהמחליף שלו, מוריס טיילור, נפצע בכתף במחנה האימון ולא ברור מתי יהיה כשיר.

ביוסטון, בכל מקרה, בטוחים ביכולת של ואן גנדי להשאיר את הצרות הללו מאחור ולא מוכנים לשמוע על אפשרות שהמסע העונתי ייגמר עם שום דבר אחר חוץ מחזרה לפלייאוף.

1. כמה זמן ייקח לרוקטס להסתגל לשיטה של ואן גנדי? אחרי המשחק המשוחרר יחסית תחת טומג'נביץ', צריכים השחקנים להתאים את עצמם לואן גנדי הפריק-קונטרול, שמסביר להם בדיוק מה הוא רוצה לראות מכל אחד מהם בכל סיטואציה אפשרית. תפקידם של פרנסיס ושל מינג כמקבלי ההחלטות העיקריים יהפוך למרכזי עוד יותר, מה שיצריך את מובלי לנוע יותר בסבלנות בלי כדור ואת גריפין, אם וכאשר תסתדר לו הקופסא, לחפש את השטחים המתים מחוץ לשמירות הכפולות על שני הכוכבים.

2. אדי גריפין. רוצה לשחק ביוסטון (או בכלל)? גריפין, פורוורד מגוון התקפית שאוהב את הזריקה מבחוץ, הוא לא המודל הקלאסי של ואן גנדי לפאואר. לאור הפתיחה הבעייתית של מערכת היחסים ביניהם מסקרן יהיה לראות מה מתכנן המאמן לעמדה. מוריס טיילור, מחליפו המיועד של גריפין מתחיל שוב את העונה פצוע ולאור העובדה שלא ברור מתי יחזור לשחק ושאת קלווין קאטו צריך ואן גנדי לשמור בעיקר לדקות מאחורי מינג, לא ברור איך ואם הוא יקבל פה מה שהוא רוצה, שזה בעיקר ריבאונד, הגנה והנעת כדור. יכול להיות שטוריי בראגס האפרורי (בעונה שעברה - אכזבה במלחה!), שקיבל דקות ונראה לא רע במשחקי ההכנה האחרונים, יהיה השפן של ואן גנדי לעמדה. המחשבה שעבור גריפין (בחירה 7 ב-2001) שלחה יוסטון לפני שנתיים את ריצ'רד ג'פרסון, ג'ייסון קולינס ובחירת דראפט נוספת לניו ג'רזי, מציקה, אבל מצד שני את מובלי גנבו הרוקטס עם בחירה 41 שלוש שנים קודם לכן. דראפט אסל, דראפט בסל.

3. כמה זמן יחזיקו הרגליים הארוכות של מינג? הליגה ראתה כבר כמה שרוכים ארוכים שנכנעו עם השנים לפציעות. יוסטון עצמה ראתה מקרוב את רלף סמפסון נותן שתי עונות נפלאות ואחרי זה דועך. מינג אמנם עמד יפה בעומס בעונה שעברה והופיע בכל 82 המשחקים, אבל ברכיים וגב בגבהים האלה בדרך כלל עושים מתישהו בעיות וגם הצורך לשמור על דקות המשחק של מינג לאורך העונה עשוי לפגוע בקבוצה. עניין נוסף - שחקן כל כך דומיננטי לקבוצה בתרומה שלו ובתפקיד שלו בשיטת המשחק, שמשחק רק 30 דקות מדי ערב, משאיר את הקבוצה כמעט 40 אחוז מהזמן עם משהו אחר לגמרי.

התסריט האופטימי: מינג בריא, מובלי משחק בסבלנות ופרנסיס ממשיך לעשות הכל והופך ליציב יותר בדקות הקלאץ'. ואן גנדי מקבל פאואר פורווד שתואם יותר את המודל שלו באמצע העונה (משהו כמו קורט תומאס) ועם ג'קסון ופיאטקובסקי, הרוקטס מנצחים גם משחקים צמודים. 46-48 נצחונות ומקום שישי במערב.

התסריט הפסימי: מינג מוגבל ל-25 דקות לערב בחלקים גדולים של העונה ומפסיד כמה משחקים חשובים, מובלי מחפש את הכדור, פרנסיס מתעצבן על ואן גנדי וגריפין עושה לו דווקא ומקבל דקות משחק כי אין הרבה ברירה. עם הלחץ של סוף העונה והציפיות ביוסטון לאליפות בעתיד הנראה לעין זה יחמיר. 35 נצחונות וקיץ של שינויים.

התחזית: אדי גריפין יועזב באמצע או בסוף העונה. ג'קסון ופיאטקובסקי ישפרו את העומק של הקבוצה וואן גנדי ימצא פתרון מקורי לעמדת הפאואר - קאטו, בראגס או איזה לוחם וותיק שהליגה קצת שכחה. אם פרנסיס, מינג ומובלי בריאים, אנחנו מדברים על 44-45 נצחונות ומקום 7-8 במערב.

מוצ'י נוריס
פ.גארד
1.88 מ', 85 ק"ג
נולד: 27/07/1973
עונה שביעית בליגה (אחת בונקובר, אחת בסיאטל, ארבע ביוסטון)
עונה אחרונה: 4.4 נק', 1.9 ריב', 2.4 אס' ב-16.8 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

סטיב פרנסיס
גארד
1.91 מ', 91 ק"ג
נולד: 21/02/1977
עונה חמישית בליגה (כולן ביוסטון)
עונה אחרונה: 21 נק', 6.2 ריב', 6.2 אס', 1.74 חט' ב-41 דקות למשחק. שותף ב-81 משחקים.

מייק ווילקס
גארד
1.80 מ', 82 ק"ג
נולד: 07/05/1979
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (15 משחקים באטלנטה, 31 במינסוטה): 3.2 נק', 1.5 ריב', 2 אס' ב-15 דקות למשחק. שותף ב-46 משחקים.

קטינו מובלי
ש.גארד
1.93 מ', 98 ק"ג
נולד: 01/09/1975
עונה שישית בליגה (כולן ביוסטון)
עונה אחרונה: 17.5 נק', 4.2 ריב', 2.8 אס', 1.3 חט' ב-41.7 דקות למשחק. שותף ב-73 משחקים.

אריק פיאטקובסקי
גארד-פורוורד
2.01 מ', 98 ק"ג
נולד: 30/09/1970
עונה עשירית בליגה (תשע בקליפרס)
עונה אחרונה: 9.7 נק', 2.5 ריב', 1.1 אס' ב-21.9 דקות למשחק. שותף ב-62 משחקים.

אדריאן גריפין
גארד-פורוורד
1.96 מ', 104 ק"ג
נולד: 04/07/1974
עונה חמישית בליגה (שתיים בבוסטון, שתיים בדאלאס)
עונה אחרונה: 4.4 נק', 3.6 ריב', 1.4 אס', 1.04 חט' ב-18.6 דקות למשחק. שותף ב-74 משחקים.

ג'ים ג'קסון
גארד-פורוורד
1.98 מ', 100 ק"ג
נולד: 14/10/1970
עונה 13 בליגה (ארבע וחצי בדאלאס, מעברים קצרים בניו ג'רזי ופילי, עונה בפורטלנד, עונה וחצי באטלנטה, חצי עונה בקליבלנד, אחת במינסוטה, אחת בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 7.7 נק', 4.2 ריב', 1.9 אס' ב-20.8 דקות למשחק. שותף ב-63 משחקים.

בוסג'אן נכבאר (סלובניה)
ס.פורוורד
2.06 מ', 100 ק"ג
נולד: 03/07/1980
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (ביוסטון): 2.1 נק' ב-5.5 דקות למשחק. שותף ב-14 משחקים.

אדי גריפין
פורוורד
2.08 מ', 105 ק"ג
נולד: 30/05/1982
עונה שלישית בליגה (כולן ביוסטון)
עונה אחרונה: 8.6 נק', 6 ריב', 1.1 אס' ב-24.5 דקות למשחק. שותף ב-77 משחקים.

טוריי בראגס
פ.פורוורד
2.03 מ', 111 ק"ג
נולד: 15/05/1976
רוקי. בעונה שעברה שיחק ולא מאוד הרשים בהפועל ירושלים.

מוריס טיילור
פ.פורוורד
2.06 מ', 116 ק"ג
נולד: 30/10/1976
עונה שישית בליגה (שלוש בקליפרס, שתיים ביוסטון)
עונה אחרונה: 8.4 נק', 3.6 ריב', 1 אס' ב-20.6 דקות למשחק. שותף ב-67 משחקים.

בן דייויס
פ.פורוורד
2.06 מ', 113 ק"ג
נולד: 26/12/1972
עונה חמישית בליגה (אחת בפיניקס, שתיים בניו יורק, אחת בפיניקס)
לא קיבל דקות משמעותיות מעולם וגם לא חוזה מאז קיץ 2000.

ג'ון אמאצ'י (בריטניה)
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 123 ק"ג
נולד: 26/11/1970
עונה שישית בליגה (אחת בקליבלנד, שתיים באורלנדו, שתיים ביוטה)
עונה אחרונה: 2 נק' ו-1.5 ריב' ב-9.5 דקות למשחק. שותף ב-50 משחקים.

קלווין קאטו
סנטר
2.11 מ', 125 ק"ג
נולד: 26/08/1977
עונה שביעית בליגה (שתיים בפורטלנד, ארבע ביוסטון)
עונה אחרונה: 4.5 נק', 5.9 ריב', 1.16 חס' ב-17.1 דקות למשחק. שותף ב-73 משחקים.

יאו מינג (סין)
סנטר
2.26 מ', 141 ק"ג
נולד: 12/09/1980
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (ביוסטון): 13.5 נק', 8.2 ריב', 1.7 אס', 1.79 חס' ב-29 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

פיטר קורנל
סנטר
2.11 מ', 118 ק"ג
נולד: 01/06/1976
רוקי. בוכר מכללת לויולה מרימאונט ב-98'.

מאמן ראשי: ג'ף ואן גנדי

מאזן קריירה 172:248 (פלייאוף - 32:37)

לקראת סוף עונת 1995/96 קיבל די במפתיע את תפקיד המאמן הראשי של הניקס במקומו של דון נלסון. בארבע עונות בניו יורק, השכיח את בדיחות ה'רואה חשבון', והוכיח עצמו כטקטיקן מוכשר ואינציקלופדיה של כדורסל, שדורש הרבה מהשחקנים, אבל לא שום דבר שהוא לא מקיים בעצמו. ביוסטון כבר בנה סביבו צוות של אנשים שעבדו אתו בניקס (פירוט בהמשך).

הוביל את הניקס לארבע הופעות פלייאוף, כולל העפלה לסדרת הגמר בעונה המקוצרת של 1999, שם הפסידו לסן אנטוניו. קודם לכן שימש כעוזר בצוות האימון של הניקס במשך 6 וחצי עונות, מרביתן תחת פט ריילי, אותו ניצח אחרי זה בפלייאוף במפגשים החמים בין הניקס להיט.

כבן למאמן מכללות, מילא ואן גנדי שורה של תפקידי אימון, כמאמן ראשי או כעוזר, בתיכונים ובמכללות, עד שהצטרף לניקס ב-1989. בקיץ 2001 הודיע על פרישה מאימון למרות שהיה חתום על חוזה ארוך טווח עם הניקס, בנימוק של "עייפות מהמשחק". מאז פירשן משחקי NBA בהצלחה בשידורי הטלוויזיה.

עוזרי מאמן
סטיב קליפורד (עונה ראשונה בצוות, אחרי שלוש שנים עם הניקס, שם עבד בתחילה תחת ואן גנדי)
אנדי גריר (עונה ראשונה בצוות. עוד פליט ניקס ומאמן מכללות וותיק. שמש בעבר כעוזרו של אבא ואן גנדי, ביל)
פטריק יואינג (עונה ראשונה בצוות, אחרי שנה כעוזר בוושינגטון. כל מילה מיותרת)
טום תיבודו (עונה ראשונה בצוות, אחר שבע שנים כעוזר ב..ניקס)