(הערת מערכת: אולי לקח לנו קצת זמן, אבל הקשבנו לביקורת שלכם והחלטנו להקטין קצת את הטווח שבין התחזיות האופטימיות לפסימיות בתחזיות שלנו. אז תמשיכו לקרוא, בתקווה שגם ליהנות, לשאול, לבקר ולהציע. אנחנו מקשיבים).
(נ.ב. אנחנו יודעים מה התאריך. כל הכתבות יעלו לפני שריקת הפתיחה. תודה)
אל תפספס
לוס אנג'לס קליפרס
התחילו את דרכם בליגה בתור הבאפלו ברייבס בשנת 1970. הברייברס היו אחת משלוש קבוצות אקספנשן באותה שנה (פורטלנד וקליבלנד היו השתיים האחרות), בתקופה בה ה-NBA נאבקה על הבכורה והיוקרה עם ליגת ה-ABA. אחרי מספר עונות כושלות בהדרכת המאמן האגדי ג'ק ראמזי, ובכיכובו של מיודענו מיד אליהו, בוב מקאדו, הקבוצה עברה לסן דייגו לפני עונת 77/78 כחלק מעסקה סיבובית מסובכת, בה החליפו בעלי הבוסטון סלטיקס והבאפלו ברייבס בעלויות. ארוו לוין, הבעלים של הסלטיקס דאז ואיש עסקים קליפורני במקור, שלא היה מאושר בבוסטון, קפץ על ההזדמנות ולקח בעלות על הקבוצה. את הסלטיקס הוא השאיר לג'ון בראון, הבעלים הקודם של באפלו. המהלך הראשון של לוין בתפקיד היה שינוי שם הקבוצה לקליפרס, על שם המפרשיות במפרץ המפורסם של סן דייגו.
אחרי שלוש עונות בהן הקבוצה שיחקה טוב (43 נצחונות במערב שהיה חזק גם אז), אבל לא הצליחה להגיע לפלייאוף, הקליפרס שוב החליפו ידיים. דונלד סטרלינג, אייל הנדל"ן מבברלי הילס, הפך לבעלים החדשים של הקבוצה בשנת 1981. למרות הבאתם של טום צ'יימברס (שהיה פעם כוכב אמיתי) וטרי קאמינגס, הקבוצה לא הצליחה לרשום הישגים יוצאי דופן. שלוש שנים לאחר שרכש את הקבוצה, החליט סטרלינג (שנחשב ל'חסכן' ביותר מבין כל בעלי קבוצות הליגה) שנמאס לו מממוצע של 4,500 צופים למשחק, והקליפרס יצאו שוב לטייל - הפעם לצפון לוס אנג'לס.
אולמה החדש של בקבוצה בל.א. היה הספורטס ארינה, ששימש כבית לקליפרס במשך 15 שנה. גם שם המשיכו הקליפרס במסורת ההישגים השליליים, למרות שבמהלך עשר השנים הבאות ינחתו בלוס אנג'לס שתי בחירות ראשונות בדראפט (דני מאנינג ב-1988 ומייקל אולוואקנדי ב-98) ועוד שחקנים שיהפכו לשם דבר בליגה כמו אנטוניו מקדייס. אף אחד מכשרונות הדראפט הגדולים שהחתימה הקבוצה לא מצא לנכון להישאר במועדון, שהפך בחלוף הזמן לבדיחת הליגה (ג'יי לנו לא מפספס הזדמנות לעשות מטעמים מהחלטות הניהול הגרועות במועדון). אנחנו עדיין לא סולחים להם על הנפנוף של דורון שפר (אותו בחרו הקליפרס במקום ה-36 בדראפט), נפנוף שגמר לאייס-מן מקונטיקט את שאיפות הליגה הטובה בעולם.
עונת 98'-99' הייתה האחרונה של הקליפרס בספורטס ארינה, בסופה עברו למשכנם החדש והמודרני במעלה הרחוב - הסטייפלס סנטר, אותו הם חולקים עם הלייקרס. מאז המעבר לאולם החדש הקליפרס שברו את שיאי המועדון במכירת כרטיסים מדי עונה והציגו כדורסל מלהיב לעתים, שעורר חיים באוהדי הקליפרס, ביניהם תוכלו למצוא את בילי קריסטל ואל ינקוביץ'. נצחונות ופלייאוף? אל תגזימו.
עונה אחרונה
מאזן 55:27. אחרונים בבית הפאסיפי (מקום 7) ומקום 13 במערב כולו.
אחרי ציפיות לא מועטות בתחילת העונה שעברה, לאחר צירופו של הפוינט גארד אנדרה מילר (הגיע מקליבלנד תמורת דריוס מיילס), הלכה והתמוססה לה עוד עונה. דניס ג'ונסון המאמן לא התסדר בלי שום דבר שדומה לבירד ומקהייל השחקנים, אלטון ברנד, בשנתו השניה בקבוצה, החסיר 20 משחקים בגלל פציעה ולמרות שורה סטטיסטית נאה לא סחב את הקבוצה קדימה, למאר אודום, שהסתבך בפתיחת העונה בגלל עישון עשבים לא חוקיים, נפצע לאחר מכן ולא חזר לעצמו (שותף ב-49 משחקים בלבד). אכזבה נוספת הייתה מייקל אולווקאנדי, שנראה כמי שמחכה לסוף העונה כדי לנוס על נפשו.
ברנד, כאמור, עשה את שלו כשהיה בריא (18 נקודות, 11 ריבאונדים, 2.5 גגות ואסיסטים וחטיפה וחצי למשחק) וכנראה מנע מאזן גרוע בהרבה. חוץ ממנו הקליפרס קבלו תפוקה חיובית גם מקורי מגטי, שהיה הקלע השני של הקבוצה (16.8 נק' למשחק). אנדרה מילר היה היחיד בקבוצה ששיחק יותר מ-70 משחקים, אבל גם הוא היה רחוק מהמילר של קליבלנד ועם חצי סגל בסוף חוזה, הקליפרס לא נראו כמו קבוצה שיודעת לאן היא הולכת.
נחמה מסוימת נרשמה במועדון מיכולתם של מרקו יאריץ', מלווין אלי וקוונטין ריצ'רדסון הלא מנוסים, שנתנו קצת מקום לתקווה עם סימני שיפור.
אל תפספס
אל תפספס
הקיץ שהיה
כמו בכל קיץ, גם הפעם נראה כאילו הונח מגנט כוכבים מעל הקבוצה, אלא שבפעם הראשונה ב-22 שנותיו בליגה, בשלב מסוים פתח הבעלים דונלד סטרלינג את הכיס ועצר את ההתפרקות: אלטון ברנד וקורי מגטי, שכבר הוחתמו בקבוצות אחרות על חוזים אסטרונומיים במושגים של הקליפרס (מגטי קבל 42 מיליון לשש עונות, ברנד הפקיד 82 מיליון בבנק), קיבלו הצעות משוות מהקליפרס ולמעשה אולצו להישאר. אז לא שלא נעשה הקיץ נזק בקבוצה השניה של ל.א, אבל ניעור פנקס הצ'קים מעלה האבק של סטרלינג, שעד העונה לא שילם לאף שחקן יותר מ-15 מיליון לחמש עונות, הראה שבקליפרס הבינו שאם לא יתחילו לעשות מאמץ מינימלי, ולו גם לכאורה, לבנות קבוצה מנצחת, גם הכסף מהליגה יפסיק לזרום.
למאר אודום, אולי הכשרון הכי גדול שעבר בקבוצה בשנים האחרונות, חתם אצל ריילי במיאמי, אחרי שכמעט התחנן פומבית בפני סטרלינג שלא ישווה את ההצעה שקיבל. הקאנדי-מן חתם במינסוטה ליד גארנט ואנדרה מילר המשיך במסעותיו ונחת בדנבר המתחדשת.
עוד לפני ההחתמה מחדש של ברנד ומגטי, איבדו בעל הבית והג'נרל מנג'ר שלו (אגדת העבר אלג'ין ביילור) את הסנטר והפויינט גארד הפותחים שלהם. מה שהשאיר את הקליפרס עם סגל שחקנים בו אותם ברנד ומגטי הם המשופשפים היחידים (4 עונות בליגה כ"א) ובלי אף שחקן ותיק שינהיג את הקבוצה (אם אנחנו לא לוקחים בחשבון את אולדן פולייניס העגלה). בדקה התשעים נמצא פתרון מסוים, עם החתמתו של גלן רייס, שנופנף מיוטה, ואמור לתת לחבורת הילדים הפרועה של סטרלינג קצת ניסיון ובגרות.
הרוקי הבולט שהצטרף לקליפרס הוא הסנטר כריס קיימן, שנבחר במקום השישי בדראפט, אחרי קריירת מכללות מוצלחת בסנטרל מישיגן. עוד הגיעו הקיץ: הגארד אדי האוס ממיאמי והסנטר הסרבי פרדרג דרובניאק, שבא מסיאטל תמורת בחירת סיבוב שני בדרפאט. גם הגארד בובי סימונס והרוקי גארד מרקוס האטן הובאו על מנת לחמם את הספסל.
סטרלינג המשיך להפתיע ושחרר עוד 10 מיליון דולר לכיוונו של המאמן מייק דאנליבי, שחתם לארבע עונות. דאנליבי שהגיע בעבר ל-58 ניצחונות עם הלייקרס (1990) ול-59 עם פורטלנד (1999), לא צפוי לשבור את שיאו השנה.
סימני שאלה
1. הקליפרס בונים על משולש קסם משלהם שכולל את אלטון ברנד, קורי מגטי והמאמן מייק דאנליבי. האם ברנד יכול באמת לקחת קבוצה על הגב ואל הלב? האם מגטי הוא תחליף הולם לאודום הורסטילי כל כך? אחרי שני עשורים של בונקר, הוציא דונלד סטרלינג על השלושה לא מעט כסף, אבל עדיין אין לו חומר להצלחה ברורה ומיידית. האם סטרלינג יבין שגם כסף לא בונה מועדון בקיץ אחד ולא יחזור לדבוק בתיאוריית המי שמשקיע שוקע (עוד יותר)?
2. האם מרקו יאריץ' מוכן לקבל לידיים את המושכות של הקבוצה? אחרי עונה לא רעה בה הוא הצטיין בחלק גדול מהמשחקים, האם יאריץ' הולך לבסס את עצמו כדבר האירופאי הבא בעיר המלאכים? אנחנו יודעים שהוא מסוגל לזה, אבל לא בטוח שהוא יודע.
3. קוונטין ריצ'רדסון לאן? אחרי שברנד ומגטי יקחו את הזריקות שלהם, לקליפרס ישארו מספיק כדורים לחלק לצוות המסייע (אחרי הכל זו לא דאלאס שצריכה לשחק עם שלושה כדורים). ריצ'רדסון אמור לראות את מרביתם, מה הוא יעשה אתם - זו כבר שאלה אחרת.
4. יש סנטר אמיתי בסוללה? פולייניס הוא קרנף מיובש, וואנג זיזי הוא אטרקציה שנגמרה, דרובניאק עושי להיות התוספת שתופסת, אבל לא מעבר לתוספת. לרוקי כריס קיימן יש פוטנציאל להשכיח את עזיבתו של קאנדי, ויש גם את מלווין אלי, שהיה אחד הרוקיז המפתיעים של השנה שעברה ושיחק בעמדת הסנטר למרות שנבחר כפאואר פורוורד (הרבה בגלל הפציעות של אולווקאנדי ששיחק 38 משחקים בלבד). אולי יש על מה לבנות, לא ברור למתי.
5. לדאנליבי תהיה מספיק סבלנות לחבורת הילדים הזאת? אם לא מחשיבים את פולייניס ורייס, הגיל הממוצע של שאר השחקנים הוא 24.9 שנים. כשממוצע העונות שלהם בליגה עומד על 1.8 עונות. על הנייר, קשה לראות מישהו שהופך למנהיג של ממש בהרכב הזה. גם על הפארקט.
אז מה יהיה?
אין סיבות לאופטימיות יתרה אצל הקליפרס. סיכוי לפלייאוף במערב המפלצתי, תמצאו אולי במדור האסטרולוגיה.
התסריט האופטימי: בשביל לראות מקרוב את המאבק על הפלייאוף, הקליפרס זקוקים למספר דברים: בראש ובראשונה עונה איכותית של מרקו יאריץ' וקניון דולינג, שיחד צריכים לספק לקבוצה משחק לוחמני בפוינט. בגלל חוסר ברור בקלעים טבעיים (גלן רייס זה לא הרייס של ימי מיאמי ושרלוט) ובלי סנטר דומיננטי כציר למשחק, היכולת שלהם למצוא שחקנים (ובעיקר אחד בשם מגטי) בעמדות קליעה נוחות ולדאוג שהכדורים יגיעו אליהם בזמן, תהיה קריטית. בלי שיפור ריבאונד והגנה קבוצתית, שלא נראו בעונה האחרונה, ברור שאין תקווה לכלום, אבל זה נכון לכל קבוצה מגמגמת. מעל לכל צריכים הקליפרס את אלטון ברנד כפי שהוא נראה בנבחרת ארה"ב הקיץ. אומרים על ברנד שהוא "קרל מלון צעיר", אבל בשביל להתחיל להצדיק את הדברים, ברנד יצטרך לגלות מחוייבות גבוהה יותר למשחק ולקבוצה, לבוא כל ערב באמונה שאתו בשיא הקליפרס יכולים לנצח ולשכוח מהחוזה החתום אצל פט ריילי במיאמי. אם כל זה קורה, אנחנו מדברים על 38 נצחונות.
התסריט הפסימי: קיימן לא מוצא את עצמו מול הסנטרים של ה-NBA אחרי שנגמר הטיול מול שחקני קולג', אלי משכנע שהוא לא סנטר, ריצ'רדסון לא משתחרר מהדיכאון אליו הוא נכנס אחרי שהקליפרס שלחו את חברו הטוב דריוס מיילס לקליבלנד בעונה שעברה, מגטי יורה ללא הבחנה ולא לומד למסור, ברנד נשאר רק עם ה-20 ו-10 שלו לערב וסטרלינג מחזיק את הארנק בכוח אחרי עוד עונה עצובה (25 נצחונות) עד עצובה מאוד (-20) ל"הפועל לוס אנג'לס".
התחזית: הקליפרס ימשיכו להתקרב לשוקת, אבל הגרון יישאר יבש באיזור ה-30 נצחונות. דאנליבי לא יצליח כבר בעונתו הראשונה כמאמן להוציא אותם מהג'ינקס המוטרף של הפסדים בסיום המשחק. הוא יניח דבר שלא נראה בקבוצה הרבה זמן ונקרא יסודות, אבל רוב הסיכויים שסטרלינג יהרוס הכל עוד לפני שהקליפרס יצליחו ליהנות ממשהו.
סגל
מרקו יאריץ' (סרביה-מונטנגרו)
גארד
1.96 מ', 98.4 ק"ג
נולד: 12/10/1978
עונה שניה בליגה (הראשונה גם היא בקליפרס)
עונה אחרונה: 7.4 נק', 2.4 ריב2, 2.9 אס', 1.4 חטיפות ב- 20.9 דק. שותף ב- 66 משחקים.
מרקוס האטן
גארד
1.83 מ', 71.7 ק"ג
נולד: 13/12/1980
רוקי ממכללת סיינט ג'ון.
קניון דולינג
גארד
1.91 מ', 86.2 ק"ג
נולד: 08/05/1980
עונה רביעית בליגה (כולן בקליפרס)
עונה אחרונה: 6.4 נק', 1.3 ריב', 1.6 אס' ב- 17.6 דק'. שותף ב- 55 משחקים.
אדי האוס
גארד
1.85 מ', 79.4 ק"ג
נולד: 14/05/1978
עונה רביעית בליגה (שלוש קודמות במיאמי)
עונה אחרונה: 7.5 נק', 1.8 ריב', 1.6 אס' ב- 16.6 דק. שותף ב- 55 משחקים
קוונטין ריצ'רדסון
גארד
1.96 מ', 108 ק"ג
נולד: 13/04/1980
עונה רביעית בליגה (כולן בקליפרס)
עונה אחרונה: 9.4 נק', 4.8 ריב', 0.9 אס' ב- 22.6 דק'. שותף ב- 59 משחקים.
קורי מגטי
גארד-פורוורד
1.98 מ', 103.4 ק"ג
נולד: 12/11/1979
עונה חמישית בליגה (אחת באורלנדו ושלוש בקליפרס)
עונה אחרונה: 16.8 נק', 5 ריב', 1.9 אס' ב- 31.3 דק'. שותף ב- 64 משחקים.
בובי סימונס
גארד-פורוורד
1.98 מ', 106.6 ק"ג
נולד: 02/06/1980
עונה שלישית בליגה (שתיים קודמות בוושינגטון)
עונה אחרונה: 3.3 נק', 2.1 ריב', 0.6 אס' ב- 10.5 דק'. שותף ב- 36 משחקים.
טרמיין פולקס
ס.פורוורד
1.98 מ', 96.2 ק"ג
נולד: 11/04/1976
עונה 3 בליגה (כולן בקליפרס)
עונה אחרונה: 4.4 נק', 2.8 ריב', 0.6 אס' ב- 15.5 דק'. שותף ב- 37 משחקים.
גלן רייס
ס.פורוורד
2.03 מ', 103.4 ק"ג
נולד: 28/05/1967
עונה 15 בליגה (שש במיאמי, שלוש בשארלוט, שתיים בלייקרס, אחת בניו יורק ושתיים ביוסטון)
עונה אחרונה: 9 נק', 2.5 ריב' 1 אס' ב- 24.7 דק'. שותף ב 62 משחקים.
אלטון ברנד
פ.פורוורד
2.03 מ', 120.2 ק"ג
נולד: 11/03/1979
עונה חמישית בליגה (שתיים בשיקגו ושתיים בקליפרס)
עונה אחרונה: 18.5 נק', 11.3 ריב', 2.5 אס', 2.5 גגות ב- 39.6 דק'. שותף ב 62 משחקים.
כריס ווילקוקס
פ.פורוורד
2.08 מ', 104 ק"ג
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (בקליפרס): 3.7 נק' ו-2.3 ריב' ב-10.4 דקות למשחק. שותף ב-46 משחקים.
מלווין אלי
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 118.4 ק"ג
נולד: 02/05/1978
עונה שניה בליגה (גם הראשונה בקליפרס)
עונה אחרונה: 4.5 נק', 3.3 ריב', 0.3 אס' ב- 15.4 דק'. שותף ב- 52 משחקים.
כריס קיימן
סנטר
2.13 מ', 121.6 ק"ג
נולד: 28/04/1982
רוקי ממכללת סנטרל מישיגן.
פרדראג דרובניאק (סרביה-מונטנגרו)
סנטר
2.11 מ', 123.4 ק"ג
נולד: 27/10/1975
עונה שלישית בליגה (שתיים קודמות בסיאטל)
עונה אחרונה: 8.3 נק', 3.7 ריב', 0.9 אס' ב- 24.2 דק'. שותף ב- 82 משחקים.
אולדן פולייניס
סנטר
2.08 מ', 113.4 ק"ג
נולד: 21/11/1964
עונה 17 בליגה (5 וחצי בסיאטל, 1 וחצי בקליפרס, 1 וחצי בדטרויט, 4 וחצי בסקרמנטו ו-2 ביוטה)
עונה אחרונה (עונת 2000/01): 5.3 נק', 4.7 ריב', 0.4 אס', 0.9 גגות ב- 20 דק'. שותף אז ב-81 משחקים.
וואנג זיזי (סין)
סנטר
2.16 מ', 128.8 ק"ג
נולד: 08/07/1977
עונה 4 בליגה (שתיים בדאלאס ואחת בקליפרס)
עונה אחרונה: 4.4 נק', 1.9 ריב', 0.2 אס ב- 10 דק'. שותף ב- 41 משחקים.
אל תפספס
צוות מקצועי
מאמן ראשי: מייק דאנליבי (האב)
עונה ראשונה בקבוצה
הוחתם על חוזה של 10 מיליון דולר לארבע עונות. הוא בוגר מכללת דרום קרוליינה. באמתחתו 10 עונות כמאמן ראשי בליגה ומאזן מצוין של 390:398 (50.5%).
הג'וב הראשון שלו בליגה היה דווקא בלייקרס, בעונת 1990/91, אז הוביל אותה למאזן של 24:58 ולהופעה מפתיעה ביחס להערכות בגמר ה-NBA, שם הפסידו 4:1 לחבורה של ג'ורדן באליפות הראשונה שלהם. אחרי עוד עונה עם הלייקרס, שהסתיימה כבר בסיבוב הראשון בפלייאוף, הגיע דאנליבי ב-1992 למילווקי, שם העביר ארבע עונות אומללות שלא הוסיפו לו ולאוהדים בריאות. ב-1997 דאנליבי חזר לאמן בקבוצת פלייאוף, כשהוא מוביל את פורטלנד לשם ארבע עונות רצופות, זוכה בתואר מאמן השנה ב-1999 ונוחל הפסד כואב במשחק 7 מול הלייקרס בגמר המערב.
דאנליבי היה שחקן בליגה במשך 11 עונות. הוא שיחק בפילדלפיה, יוסטון, סן אנטוניו ומילווקי, אך מעולם לא היה כוכב גדול. בנו של דאנליבי, מייק דאנליבי ג'וניור, שיחק את עונת הרוקי שלו בשנה שעברה במדי גולדן סטייט, ואמור להיות כשרון שיעלה על אביו.
עוזרי מאמן:
ג'ים איין (12 שנות אימון בליגה)
קים יוז (5 שנות אימון בליגה)
רורי ווייט (עונת אימון ראשונה בליגה אחרי קריירת אימון ב- CBA)
ניל מייר (עונת אימון ראשונה בליגה)
ג'וני דוייל (מאמן כושר)
ג'ייסן פאוול (מאמן אתלטי)
רובי דייויס (מאמן אתלטי וחלק מהצוות הרפואי)