מחממים את הפארקט: יוטה ג'אז

האיזור המזרחי מאחורינו ואנחנו עולים על רכבת השדים של המערב. לכל המודאגים - לוח הזמנים אמנם צפוף, אבל אנחנו מבטיחים לסגור עניין עם כל 14 קבוצות המערב לפני שריקת הפתיחה. כדרכנו, נתחיל עם הקבוצות שצפויות לצאת לחופש באפריל ונתקדם בהדרגתיות עד למועמדות לאליפות.

הקבוצה נוסדה ב-1974 בניו אורלינס, עיר הג'אז, ומכאן גם שמה. כוכבה הגדול ביותר היה "פיסטול פיט" מאראביץ' המנוח, אחד הגארדים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל, אמן הלהטוטים והמסירות העיוורות.

בשנת 1979 עברו הג'אז למדינת המורמונים יוטה, שם דשדשו מספר שנים, עד לבחירתם של ג'ון סטוקטון (1984, בחירה מספר 16) וקרל "הדוור" מלון (1985, בחירה מספר 13). בהנהגתם הגיעה הקבוצה פעמיים לגמר ה-NBA ופעמיים כשלה מול הבולס של ג'ורדן.

מאזן 35:47, עונה 18 ברציפות שהקבוצה מסיימת במאזן חיובי ו-20 ברציפות בפלייאוף. הפסידו 4:1 לסקרמנטו בסיבוב הראשון.

דוניאל מארשל ובראיון ראסל הועזבו עוד לפני העונה, במקומם הגיעו מארק ג'קסון (הגארד), מאט הרפרינג וקלברט צ'ייני. ראול לופז הצעיר וקרטיס בורשארד, פורוורד-סנטר מבטיח (בחירת סיבוב ראשון ב-2002) נפצעו וגמרו את העונה עוד לפני שהתחילו אותה.

סטוקטון, מלון וג'קסון המשיכו לשפר את שיאיהם המדהימים (ג'קסון הפך לשחקן השלישי בהיסטוריה שעובר 10,000 אסיסטים בקריירה), הרפרינג נתן עונה מפתיעה (17.6 נק' ו-6.6 ריב'), שהפכה אותו מועמד לתואר השחקן המשתפר של העונה וקירילנקו הוכיח כי חבלי ההתקלמות כבר מאחוריו עם תרומה יציבה מהספסל (סיים במקום שלישי בבחירה לשחקן השישי של העונה). בעמדת הסנטר, כמו תמיד, היה ואקום מעצבן בדמות אוסטראטג הגמלוני ואמיצ'י האבוד.

עם הסדר והשליטה של סלואן, זה הספיק ליוטה כדי להגיע לפלייאוף מהמקום השביעי במערב ובמשך שלושה משחקים גם לתת מאבק ראוי לסקרמנטו. זה נגמר עם נצחון 1:4 לקינגס שניגנו את האקורד האחרון של צמד מלכי הג'אז ביוטה.

בשלושים לאפריל, עמדו האוהדים באולם בסקרמנטו והריעו ממושכות - ודווקא לא לשחקני הקינגס שהבטיחו את עלייתם לחצי גמר המערב. למירב התשואות זכה שחקן הקבוצה היריבה - ג'ון יוסטון סטוקטון, אחד מגדולי השחקנים של כל הזמנים ואגדה חיה, שירד בפעם האחרונה מהפארקט. יומיים מאוחר יותר, הפוינט גארד בן ה-41 של יוטה הודיע בקול חנוק על פרישתו ממשחק אחרי 19 עונות רצופות במדי הג'אז, וסיים קריירה מדהימה כמלך האסיסטים והחטיפות של כל זמנים - שיאים שספק אם ישברו אי פעם.

קרל מלון, משלימו של סטוקטון בפיק-אנד-רול הנצחי של הג'אז, נדד ללייקרס, בתקווה להשיג את הטבעת המיוחלת עם פייטון, שאק וקובי. אותה טבעת שלחלק מרפי-השכל בעולם הכדורסל היא המדד היחיד לגדולתו של שחקן. גדול הפאוור-פורוורדים של כל הזמנים - גם בלי טבעת - עזב, ופתאום נהיה עצוב במדינת המורמונים. עצוב וריק.

הקבוצה הייתה חייבת להיבנות מחדש. הרפרינג וקירילנקו הם שני שחקנים טובים, על גבול הכוכבות (קירילנקו עוד יהיה סופר-סטאר בליגה הזאת), אבל מסביבם לא נשאר הרבה. בהנהלה לא היו מודאגים - עם עזיבתם של השניים נשאר לג'אז חלל עצום תחת תקרת השכר כדי לפתות כמה מהבולטים בשוק השחקנים החופשיים. אבל המחשבה על חיים בארץ המורמונים, הסתבר, היא אחד הדברים היחידים שמסוגל לגרום לשחקן NBA לוותר על כמה דולרים ויוטה התקשתה להביא שמות רציניים.

גם שניים שלא נבהלו מהחיים ביוטה וכבר סיכמו על הצטרפותם - קורי מגטי (קליפרס) וג'ייסון טרי (אטלנטה), נשארו בסוף בקבוצותיהם לאחר שהללו השוו את ההצעות שקיבלו מהג'אז. ביוטה נאלצו להסתפק בשאריות: הגארד ראדג'ה בל שהגיע מדאלאס הוא השם הבולט בין כמה שחקנים זוטרים שהוחתמו (ביניהם מיודעינו דמטריוס אלכסנדר, ששיחק בגליל עליון ובירושלים), והשחקן היחידי בעל ביקוש ממשי שצורף הוא קיאון קלארק מסקרמנטו. קלארק, פורוורד-סנטר חזק ואתלטי, לא קיבל תפקיד מרכזי בבירת קליפורניה ואמור להיות תוספת משמעותית למה שיש לנגנים להציע בצבע.

בדראפט נבחרו הסרבי אלכסנדר פאבלוביץ' והרכז מוריס וויליאמס. שניהם שחקנים מבטיחים, ושניהם פרויקטים לעתיד שלא יתנו תוצאות בעונה הקרובה. וויליאמס, לצערו, לא יוכל ליהנות מהדרכה של שחקן ותיק, מאחר וגם מארק ג'קסון הנפלא פרש והשאיר חלל ריק בעמדת הרכז הפותח, חלל אותו יצטרכו למלא קרלוס ארויו, "מו" וויליאמס וראול לופז.

הבשורה הטובה של הקיץ - המאמן הוותיק ג'רי סלואן (על אכויותיו נפרט בהמשך), שלא היה בטוח באשר לעתידו, החליט לא להצטרף לנוטשים את הספינה ונשאר ביוטה לבנות קבוצה חדשה.

1. מי לעזאזל ינהל את המשחק? מי שזה לא יהיה, אחרי סטוקטון זה לא ייראה טוב (יש שאומרים כי זו הסיבה שאנדרה מילר מקליפרס החליט שלא לחתום ביוטה), אבל האם יש סיכוי לראות משהו שהוא לא עלבון מוחלט למורשת של האיש? מוריס וויליאמס הוא כישרון גדול, אבל עדיין צעיר מדי. ראול לופז כישרוני אף יותר, ברם פציעותיו הרבות גרמו לכך שהפסיד את השנתיים האחרונות ולא הספיק ללמוד מסטוקטון. לופז הוא סימן שאלה בפני עצמו - אם ברכיו יחזיקו מעמד אז יש תקווה ליוטה, אם לא - אבוי ואבוי לצלילי הזיוף שנשמע מהתזמורת המורמונית. קרלוס ארויו הוא מחליף סביר ולא יותר מכך. מארק ג'קסון לא קיבל הצעה ראויה ויצא לגמלאות, ואחרי 19 שנה אין ללהקה מנצח.

2. מי יעזור להרפרינג בנטל הקליעה ומי ייתן איזה שלשה מדי פעם? מי שיכול להפתיע הוא דה-שון סטיבנסון, גארד אתלטי שהעלה מאוד את רמתו בטורנירים של הקיץ ועשוי לקבל דקות משמעותיות העונה. אם כי קשה לבנות עליו במה שקשור בקליעה מבחוץ. הרפרינג הוא קלע מצויין לחצי מרחק, אבל ממעט לקחת זריקות מחוץ לקשת (קלע רק 62 שלשות בעונה שעברה) וראג'ה בל אף פעם לא היה קלע גדול. אם לא תהיה לקבוצה אופציה מבחוץ, כל קבוצות הליגה יצופפו מולה את הצבע וליוטה יהיה קשה מאוד לנצח משחקים.

3. יש תקווה למשהו בצבע? האמת - כנראה שלא הרבה. גרג אוסטרטג לא נותן יותר מחמישה משחקים טובים בעונה, ג'רון קולינס מוכשר, אבל שברירי, ולמייקל רופין ספק אם יש מקום בקבוצה מובילה בליגת העל שלנו. התקווה היחידה היא קורטיס בורשארד הצעיר, שהחלים מהפציעה ומראה ניצוצות של כדורסל איכותי. אם יישאר בריא ויקשיב לסלואן, יהיה לקיאון קלארק פרטנר שאפשר לעשות איתו משהו באזור הצבע. אם לא - עבירות יהיה הדבר הכי טוב שאפשר יהיה לצפות מהחבורה הזאת.

4. מישהו מהרוקיס יכול לתת משהו כבר עכשיו? יוטה של השנה היא קבוצה חלשה שתצטרך אימפקט מיידי משחקניה הצעירים. אין גב של וותיקים מיומנים להישען עליו. "מו" וויליאמס הוא מוסר מעולה, אבל קשה להאמין כי הוא בשל להריץ את הקבוצה. פבלוביץ', כמו רוב יוצאי יוגוסלביה לשעבר, הוא שחקן חכם וקלע שלשות טוב, שיוכל אולי לתת פיתרון מסוים לסימן שאלה השלישי שהעליתי. בן הנדלוגטן, הפורוורד-סנטר ממקדוניקוס היוונית אינו ילד - הוא בן 30 ובעל ניסיון רב, אך זו תהיה שנתו הראשונה ב-NBA. כמה יהיו שוות ב-NBA הידיים שהורידו ביוון 12 ריבאונדים למשחק?

5. קירילנקו את הרפרינג. יש פה מנהיג? זו הקבוצה שלהם, אם מישהו מהם מסוגל לקחת. האם ינהיגו את התזמורת האובדת של מדינת המורמונים ויחסכו מאוהדי הג'אז את הייסורים שחוו אוהדי הפיסטונס והסלטיקס אחרי פרישת הכוכבים (אוהדי הבולס חווים אותם עד היום)? שניהם אינם מנהיגים טבעיים - לא שחקנים שדרשו כדור בשניות האחרונות עד היום. השנה הם יצטרכו לעשות זאת.

החלום הורוד (מאוד): הידיים של קירילנקו נראות ארוכות מתמיד והוא מועמד לתואר שחקן ההגנה של השנה, ראג'ה בל ודה-שון סטיבנסון נותנים תפוקה סבירה בעמדת השוטינג, וויליאמס ולופז מפתיעים לטובה ביכולת ניהול המשחק שלהם, קלארק הופך לחוסם סדרתי והקרשים לידו נלחמים בשיניים על כל ריבאונד. יוטה ממשיכה להראות כמו קבוצה של ג'רי סלואן ועם קרוב ל-40 נצחונות יש תקווה לעתיד.

הסיוט: קולינס, לופז וברושארד שוב נפצעים להרבה זמן, אוסטרטג ממשיך להיות פרודיה על סנטר, הרפרינג נסוג, קירילנקו וקלארק לא מצליחים לסחוב את הקבוצה קדימה, ראג'ה בל לא פוגע וכל הילדים מסביב נראים כאילו נאספו מהמגרש בשכונה. אוהדי הג'אז מריצים בבית קלטות וידאו מסוף שנות התשעים במקום להגיע לאולם, שם הקבוצה שלהם לא רואה אפילו 20 נצחונות.

תחזית: יוטה מגלה שבלי סטוקטון ומלון, החיים במערב קשים, קשים מאוד. בין 20 ל-30 ניצחונות, תלוי בבריאות של לופז, ברושארד וקולינס.

קרלוס ארויו (פוארטו-ריקו)
פ.גארד
1.88 מ', 92 ק"ג
30/07/1979
עונה שלישית בליגה (חצי עונה בטורונטו, חצי בדנבר ועונה ביוטה)
עונה אחרונה: 44 משחקים, 6.5 דקות, 2.8 נק', 1.2 אס'.

ראול לופז (ספרד)
פ.גארד
1.83 מ', 73 ק"ג
15/04/1980
עונה שנייה בליגה (עונה ביוטה)
עונה אחרונה: לא שיחק בשל פציעה בברכו.

מוריס וויליאמס
פ.גארד
1.85 מ', 83 ק"ג
19/12/1982
רוקי, נבחר מאונ' אלאבמה בבחירה מס' 47.

ראג'ה בל
גארד
1.96 מ', 95 ק"ג
19/09/1976
עונה רביעית בליגה (שנתיים בפילדלפיה ושנה בדאלאס)
עונה אחרונה: 75 משחקים, 15.6 דקות, 3.1 נק', 1.9 ריב'.

דה-שון סטיבנסון
גארד
1.96 מ', 95 ק"ג
03/04/1981
עונה רביעית בליגה (שלוש עונות ביוטה)
עונה אחרונה: 61 משחקים, 12.5 דקות, 4.6 נק', 1.4 ריב'.

מאט הרפרינג
גארד-פורוורד
2.01 מ', 105 ק"ג
31/05/1976
עונה שישית בליגה (שנתיים באורלנדו, עונה בקליבלנד, עונה בפילדלפיה ועונה ביוטה)
עונה אחרונה: 78 משחקים, 32.8 דקות, 17.6 נק', 6.6 ריב', 1.7 אס'.

אלכסנדר פבלוביץ' (סרביה-מונטנגרו)
ס.פורוורד
2.01 מ', 95 ק"ג
15/11/1983
רוקי, בעונה אחרונה שיחק בבודוצ'נוסט הסרבית והעמיד ממוצעים של 24 נק' ו-10.1 ריב'.

דמטריוס אלכסנדר
פורוורד
2.03 מ', 109 ק"ג
03/11/1975
רוקי, בעונה האחרונה שיחק באודינה האיטלקית והעמיד ממוצעים של 14.1 נק' ו-5.9 ריב'.

אנדריי קירילנקו (רוסיה)
פורוורד
2.06 מ', 102 ק"ג
18/02/1981
עונה שלישית בליגה (שנתיים ביוטה)
עונה אחרונה: 80 משחקים, 27.7 דקות, 12 נק', 5.3 ריב', 2.19 חס', 1.7 אס', 1.48 חט'.

קיאון קלארק
פורוורד-סנטר
2.11 מ', 100 ק"ג
16/04/1975
עונה שישית בליגה (שנתיים וחצי בדנבר, שנה וחצי בטורונטו ועונה אחת בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 80 משחקים, 22.3 דקות, 6.7 נק', 5.6 ריב', 1.88 חס'.

בן הנדלוגטן
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 109 ק"ג
12/11/1973
רוקי, בעונה האחרונה שיחק במקדוניקוס היוונית והעמיד ממוצעים של 16.8 נק', 12.8 ריב' ו-1.1 חס'.

ג'ארון קולינס
סנטר
2.11 מ', 116 ק"ג
02/12/1978
עונה שלישית בליגה (שנתיים ביוטה)
עונה אחרונה: 22 משחקים, 19.1 דקות, 5.5 נק', 2.7 ריב'.

קרטיס בורשארד
סנטר
2.13 מ', 109 ק"ג
13/09/1980
עונה שנייה בליגה (עונה אחת בג'אז)
עונה אחרונה: לא שיחק בשל פציעה.

גרג אוסטרטג
סנטר
2.18 מ', 127 ק"ג
06/03/1973
עונה תשיעית בליגה (שמונה שנים ביוטה)
עונה אחרונה: 81 משחקים, 23.8 דקות, 5.4 נק', 6.2 ריב', 1.81 חס'.

מייקל רופין
סנטר
2.03 מ', 111 ק"ג
21/01/1977
עונה רביעית בליגה (שנתיים בשיקאגו ושנה בפילדלפיה)
עונה אחרונה: 15 משחקים, 11.3 דקות, 1.1 נק', 3.3 ריב'.

מאמן ראשי: ג'רי סלואן, מתחיל את עונתו ה-16 כמאמן ראשי בקבוצה. המאמן השישי בהיסטוריה של הג'אז.

בשנים 1979-1981 אימן את השיקגו בולס, שעל תקרת אולמה תלויה חולצתו, כאות הוקרה לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה. פייטר עיקש, שהיה משחקני הגנה הקשוחים שידעה הליגה.

את קריירת האימון שלו ביוטה החל כעוזרו של ליידן. בשנת 1988 קיבל את הקבוצה לידיו ומאז אימן אותה לאורך 1099 משחקים רצופים (מקום שלישי בכל הזמנים למאמן בקבוצה אחת). הקבוצה נבנתה בצלמו - קשוחה, נושכת, משחקת הגנת ברזל ומריצה התקפה פשוטה וחכמה שמנצלת מיס-מאצ'ים ביעילות. הגיע לפלייאוף כל 15 שנותיו כמאמן ראשי, פעמיים (1997 ו-1998) הגיע עד לסדרת הגמר והוביל את הקבוצה ל-10 עונות של מעל 50 ניצחונות ו-3 עונות מעל 60 ניצחונות.

סלואן הוא מאמן אימפולסיבי מאוד, רץ וצורח על הקווים כמו ילד (והוא בן 61) ורק בעונה האחרונה הורחק מ-7 משחקים, אחרי שרץ בהתקפת אמוק לשופט ודחף אותו בעוצמה. עם זאת, הוא מטובי המאמנים בליגה, ולדעת רבים (וגם כותב שורות אלו), היה צריך לקבל לפחות פעם אחת את תואר "מאמן העונה".

עוזרי מאמן
פיל ד. ג'ונסון
גורדון קייזה
קני נייט