תעודת שליש, פרק ב'

בלי הרבה הקדמות, לעניין:

טוני דאנג'י, אינדיאנפוליס קולטס
בשנתו השנייה, יצר באינדי הגנה ראויה. התקפה תמיד היתה שם, והוא הוכיח שהוא לא מתרגש ולא נשבר גם כשנדמה שאפסה תקווה.

מייק טייס, מינסוטה וייקינגס
גם הוא בשנתו השנייה במועדון (ובכלל כמאמן ראשי). כמו דאנג'י, הוסיף להתקפה החמה שלו הגנה שעוצרת יריבות, והתוצאה היא מקום ראשון ב-NFC צפון.

ביל פארסלס, דאלאס קאובויס
הפך אוסף שחקנים לקבוצה ממשומעת שממעטת לטעות ומרבה לזנק על טעויות של אחרים. הוא עושה בכל מקום שאליו הוא הולך, ולכן זה לא ממש מפתיע. רק המאזן של קבוצתו כן - 1:4 ומקום ראשון ב-NFC מזרח.

סטיבן דייויס, רץ אחורי, קרוליינה פנת'רס

רובכם לא נתתם לו כבוד במשאל שלנו, אבל לטעמנו, השחקן המשמעותי ביותר להצלחת קבוצתו הוא הרץ האחורי של הפנת'רס. דייויס נותן ממוצע של 140 יארד למשחק מלא, בממוצע נפלא של 5.3 יארד לנשיאה, ולגמרי לבדו מעניק לקבוצתו מחץ התקפי שלא היה לה אשתקד. אילו היו לו עוד שניים-שלושה ט"ד (יש לו רק שלושה), לא היה בכלל ספק למי מגיע התואר נכון לעכשיו. אנחנו חושבים שגם ככה הוא האיש.

דאנטה הול, מחזיר בעיטות ותופס, קנזס סיטי צ'יפס

האיש השווה את שיא הט"ד בהחזרת בעיטה לעונה, והוא עשה את זה בארבעה משחקים בלבד. שניים מהטאצ'דאונים שלו ניצחו משחקים, אבל את ערכו האמיתי ניתן היה לראות דווקא במשחק בו לא כבש, מול גרין ביי. פעמיים ברציפות, מרוב שהתאמץ לא לתת להול סיכוי לתפוס את הכדור, שיגר הבועט של הפאקרס את הכדור החוצה ונתן לצ'יפס עמדת פתיחה נוחה ביותר. העובדה שהצ'יפס לא השכילו לנצל את אותן הזדמנויות לא חשובה. העומס שיוצרת נוכחותו של הול על ההגנה היריבה גובה את מחירה, והוא מספק למאמנו דיק ורמיל אס בשרוול, כששום דבר אחר לא הולך.

סטיב מקנייר, קווטרבק, טנסי טייטאנס

30 אחוז מכם הצביעו בעד פייטון מאנינג, אבל סטיב מקנייר רושם מספרים טובים יותר עם צוות מסייע פחו?ת בהרבה. עכשיו שהפציעה ברגל נרפאה, הוא יתחיל לתרום גם בריצה. אמא'לה.

פייטון מאנינג, קווטרבק, אינדיאנפוליס קולטס

זה שמקנייר לפניו זה ממש לא עלבון. סטודנט בחסד של המשחק, קר רוח וכבר לא לוזר.

ג'מאל לואיס, רץ אחורי, בולטימור רייבנס

כמו דייויס, מספק לקבוצה שלו את הרוב המכריע של התקפתה. קבע שיא ליארדים במשחק בודד העונה.

קורט וורנר, קווטרבק, סט. לואיס ראמס

וורנר היה אמור להיות בריא לגמרי, ולחזור לכושר הפנומנלי שהקנה לו שני תארי MVP, שתי הופעות בסופרבול וטבעת אחת. במקום זה, כבר במשחק הראשון של העונה, הוא אמנם רשם כמות נאה של יארדים באחוז סביר, אבל שישה (!!) איבודי כדור.

אולי היד עדיין לא בסדר, ואולי לאחר שהופל יותר מדי פעמים הוא פשוט מפחד ומהסס. אולי הסיבה לא תיוודע לעולם, אבל נראה שהאיש כבר לא מסוגל לספק את הסחורה. אולי זו הסיבה שהוא לא נבחר בדראפט ושיחק בליגת האולמות. גם ההתנהגות המופתית שלו כבר לא כשהיתה, והוא נשמע דורש טרייד ומעמיד את עצמו לפני הקבוצה.

איימוס זרואיי, רץ אחורי, פיטסבורג סטילרס

זרואיי קיבל את עמדת הפותח ערב פתיחת העונה, וזו היתה אמורה להיות העונה שבה מועבר הלפיד מג'רום בטיס הוותיק אליו. אבל זרואיי, שפתח בכל ששת המשחקים, ורשם רק 45 יארד למשחק בממוצע גרוע, ורק שני ט"ד. הוא חלק גדול מהסיבה לכישלונות של פיטסבורג השנה.

ג'ף גארסיה, קווטרבק, סן פרנסיסקו 49'
הוא לא אשם, הוא פצוע, אבל פחות ממאתיים יארד למשחק בלי תוצרת בריצה זה לא זה.

קרטיס מרטין, רץ אחורי, ניו יורק ג'טס
אחרי שמונה שנים רצופות עם אלף יארד (שני בהיסטוריה), הדלק נגמר.

מרשל פולק, רץ אחורי, סט. לואיס ראמס
גם אותו אפשר להצדיק בפציעות, אבל עידן "מרשל מלך העולם" נגמר ובגדול.

דייויד בוסטון, תופס, סן דייגו צ'ארג'רס
חתם חוזה ענק, תפס תחת ועשה נאדה. רק במשחקו האחרון, אחרי השעיה משמעתית, הזכיר מה הוא יודע.

לראשונה מזה זמן רב אין אף רוקי שפותח בעמדת הרץ האחורי בליגה. לכן המועמדים ההתקפיים בא דווקא מעמדת התופס, שמקובל כי היא קשה יותר ללימוד.

אנקוואן בולדין, תופס, אריזונה קארדינלס
אמנם רק שני ט"ד, אבל זה בגלל שאריזונה לא מרבה להגיע למצבי הבקעה. מה שחשוב הוא 98.6 יארד למשחק – מספר נפלא לכל תופס, וכמעט בלתי נתפש לרוקי, שהשכיח את עזיבתו של דייויד בוסטון.

אנדרה ג'ונסון, תופס, יוסטון טקסאנס
תפס מיד שפה משותפת עם הקווטרבק דייויד קאר, ואם יישארו ביחד מנבאים להם עתיד כאחד הצמדים הגדולים. רושם בינתיים 79 יארד למשחק, וזה מרשים לרוקי.

קווין וויליאמס, תאקל הגנתי, מינסוטה וייקינגס
מכל התאקלים ההגנתיים שנבחרו בדראפט, כולל שניים לפניו, הוא היחיד בינתיים שכבר נותן דיווידנדים.

מייק דוס, סייפטי, אינדיאנפוליס קולטס
חשף את חוסר ניסיונו מול טאמפה ביי, אבל כבר כרוקי הוא נותן לקולטס פוטנציאל למהלכים גדולים בעומק ההגנה.

גרין ביי – קנזס סיטי 40:34 (מחזור 6)

שתי קבוצות שפשוט נתנו בראש. אמנם קנזס אכזבה יחסית במחצית הראשונה, אבל זה בגלל עבודה מצוינת של הגנת הפאקרס. ברט פארב היה אלוהי במשך שלושה רבעים, וטרנט גרין נתן 400 יארד בקרב קלאסי שנגמר רק בהארכה.

טאמפה ביי – אינדיאנפוליס 34:31 (מחזור 5, מאנדיי נייט)

אם כל המשחק היה כמו ארבע הדקות האחרונות וההארכה, זה היה משחק העשור. הבעיה היא שעד אותו רגע זה נראה כמו שחיטה מאכזבת.

זהו, רק סיכמנו שליש וכבר זה נמשך, ביום ראשון הקרוב. ההימורים של רוזנטל, הפרומו והסיקור של עוד מחזור מטורף מחכים ממש ממעבר לסיבוב. הישארו עמנו.