מחממים את הפארקט: דטרויט פיסטונס

משחקים ברצף בעיר המכוניות מאז 1957 (לפני כן היו בפורט וויין)
תארים: שתי אליפויות באק-טו-באק: 1988/89 ו-1989/90, עם קבוצת ה'באד-בויז' בהנהגת אייזיאה תומאס וביל ליימביר.

מאזן 32:50, מקום ראשון בבית המרכז ובמזרח כולו. בפלייאוף: ניצחון 3:4 על אורלנדו בסיבוב הראשון, 2:4 על פילדלפיה בחצי גמר המזרח והפסד צורב 4:0 מול הנטס בגמר המזרח.

האולסטאר "ביג-בן" וואלאס נבחר לשחקן ההגנה של השנה ולחמישייה השנייה של הליגה, אחרי שהוביל את הליגה, עם ה-2.06 מ' שלו, בכדורים חוזרים (15.4 למשחק) והיה שני בחסימות (3.15 למשחק). וואלאס היה עמוד התווך של הקבוצה, וקיבל עזרה גדולה מאוד מריצ'ארד "ריפ" המילטון (19.7 נק' ו-3.9 ריב' למשחק) וצ'ונסי בילאפס (16.2 נק' ו-3.9 אס' למשחק), שנתן כמה סלים גדולים ברגעי הקלאץ' מול פילדלפיה בחצי הגמר, וכמובן מהשחקן השישי של הפיסטוונס, קורליס וויליאמס (12 נק' ו-4.4 ריב למשחק). יחד עם קליף רובינסון הוותיק שעד הפלייאוף נתן תרומה יציבה, מהמט אוקור וטיישון פרינס שפרחו בפלייאוף אחרי שיובשו לאורך מרבית עונת הרוקי שלהם, זליקו רברצ'ה המנוסה וצ'רלי אטקינס היעיל, לפיסטונס הייתה קבוצת הגנה נהדרת ומשחק התקפה חכם ומסודר.

המאמן ריק קרלייל בנה קבוצה מאוזנת עם חלוקה ברורה בין סקוררים לחוטבי עצים, ובדטרויט חלמו בקול על הזכייה באליפות המזרח. החלום נשבר כאמור בתבוסה לניו ג'רזי של מרטין וקיד, אבל דטרויט רכשה ניסיון חשוב לעתיד ויצאה נשכרת מאוד מן העונה שעברה. החזרה מ-3:1 מול אורלנדו בסיבוב הראשון והנצחון על הסיקסרס הקשוחים בסיבוב השני, העניקו לשחקנים נסיון ובטחון פלייאוף שאי אפשר לקנות בכסף, והשיפור עצום ביכולתם של אוקור ופרינס נטע הרבה תקווה לעתיד.

הבסיס נשאר, הצוות התומך הוצער וגם בחירה מספר 2 בדראפט נחתה על דטרויט כמו ברכה, בזכות עסקה ישנה עם ממפיס. שישה שחקנים עזבו, ארבעה הצטרפו (לא כולל הרוקיז').

אלה שהלכו: מייקל קארי הוותיק (בן 35) אמנם הנהיג את הקבוצה, אבל היה קונוס בהתקפה, ולא פעם הפיסטונס נאלצו לשחק 4 על 5 בגלל חולשתו ההתקפית. קליפורד רובינסון מבוגר בשנה מקארי, ולמרות תפוקתו ההתקפית הלא מבוטלת (9.3 נק' למשחק) וקליעה טובה מבחוץ לשחקן בגובהו, הוחלט לוותר עליו, וגם על ג'ון בארי בן ה-34, במגמה להצעיר את הקבוצה. בארי, קלע של 45.5% מחוץ לקשת, עזב לדנבר המתחדשת, רובינסון והגארד פפה סאנצ'ס עברו לגולדן סטייט. דני מאנינג פרש והפך למנג'ר של קנזס מליגת המכללות - אותה המכללה במדיה זכה באליפות ב-1988. לדון ריד ששוחרר מהקבוצה, אף אחד לא יתגעגע.

אלה שבאו: אלדן קמפבל הוותיק הובא מסיאטל על מנת לתת עוד גובה וניסיון באזור הצבע. קמפבל, כוכב בעבר ושחקן משלים יעיל מאוד כיום, אמור להוריד מהעומס שנופל על וואלאס. בוב סורה ולינזי האנטר הם שני שחקנים מנוסים, אשר יתרמו מניסיונם (גילם הוא 30 ו-32 בהתאמה) ויתנו דקות מנוחה להמילטון ובילאפס, מבלי ששטף המשחק ייעצר. דרווין האם, מהאתלטים הגדולים של הליגה, הוא סמול-פורוורד חזק ואתלטי (זכור ודאי לכולם דאנק אדיר שלו ב-1996, שריסק את הלוח לרסיסים), שלא מצליח לתרדם את היכולת הפיזית לתפוקה ממשית, ובשנה שעברה הוא קלע 2.4 נק' עם 2 כדורים חוזרים ב-12 דקות בלבד במדי אטלנטה. האם אמור לתרום בעיקר בצד ההגנתי, כשלפרינס (העונה בחמישייה) ייגמר האוויר.

בבחירת הסיבוב הראשון שלהם (על האחרות אין טעם להרחיב), לקחו הפיסטונס את דרקו מיליצ'יץ' בן ה-18 מסרביה-מונטנגרו (יוגוסלביה לשעבר), ילד עם כישרון ענק שאמור להיות אחד הכוכבים הגדולים של הליגה בעתיד. הוא גבוה (2.13), חזק ובעל יד רכה ביותר בחוץ. מאבק עיקש מול קבוצתו לשעבר המופארם וורסאץ' הסתיים לאחרונה (האירופים דרשו סכומי עתק עבור עזיבתו של הכוכב שלהם), ודרקו אמור להוות חלק חשוב בקו הקדמי של דטרויט. בוודאי בתכנית ארוכת הטווח ואולי כבר העונה.

השינוי הגדול קרה בעמדת המאמן. לארי בראון המבריק, שעשה ועבר כבר הכל בכדורסל האמריקאי - חוץ מזכיה באליפות NBA - הגיע במקום ריק קרלייל, שהצליח מאוד בשנתיים שלו בדטרויט - גם לקחת קבוצה משומקום כמעט לגמר המזרח וגם, הסתבר כשעזב, להשניא את עצמו על הרבה אנשים בקבוצה.

1. דרקו מיליצ'יץ'. ההבטחה וגם סימן השאלה הגדול ביותר. הוא כישרוני מאוד, בעל כל התכונות הנחוצות על מנת להפוך לכוכב-על בליגה, אבל עדיין צעיר מאוד (18) ולא מנוסה מספיק. באירופה הוא לא שיחק ברמות הגבוהות ביותר, ובפתיחת אימוני קבוצתו החדשה התברר כי כושרו הגופני עדיין אינו מתאים למאבקים הפיזיים של ה-NBA. לילד יש יד קטלנית מבחוץ, אבל בינתיים, הוא קצת מהסס לקחת זריקות מהפרימטר, כי אינו רוצה להרגיז את המאמן. האם הילד ממונטנגרו יהפוך כבר השנה לפקטור בקבוצה, או שיהיה עליו לשלם מחיר של לימוד והתאמה לליגה של הגדולים? התשובה לשאלה הזאת עשויה לקבוע האם יוכלו הפיסטונס לתת פייט ראוי לנטס על אליפות המזרח.

2. מנהיגות. מי יקח את הקבוצה עליו, מי יגיד "זו קבוצתי ואני אשא אותה על כתפיי"? האם המילטון בנוי/בשל לכך או אולי יהיה זה צ'ונסי בילאפס שימשיך את התקדמותו ויספק באופן קבוע סלים חשובים. בכל קבוצה שלוקחת אליפות יש כוכב אחד לפחות, מישהו שלוקח את הכדור ברגעי ההכרעה - דאנקן, ג'ורדן, בירד, אולג'וואן. מי יהיה הכוכב של דטרויט? בילאפס כבר הודיע כי הוא רואה את עצמו כמנהיג, אבל רק הזמן יראה מי באמת יוביל את הפיסטונס העונה.

3. לארי בראון. הוא קוסם? האיש שהביא את הקליפרס לפלייאוף ואת פילדלפיה הפצועה לסדרת הגמר. אומרים שמה שלארי בראון לא יודע על כדורסל, לא ראוי שמישהו יידע. השועל היהודי מגיע לקבוצה מוכנה, שלא הוא בנה, ולא משאירה לו זמן לחצאי הצלחות. האם ימצא דרך להצעידה לאליפות המזרח? האם דגלי האליפות ורוח ה"בד-בויז" השורה בדטרויט לא יהיו בעוכריו? לבראון אין בעיה להתמודד עם כוכבי-על והוא חלומו של כל כשרון צעיר שרוצה ללמוד כדורסל, אבל האם זה שהוא לא זכה באליפות עד היום שייך גם ליכולות שלו או שהוא רק חיכה לקבוצה הנכונה?

4. כדורים חוזרים. מי אתי בצבע? מעט מוזר להעלות נושא כזה בקבוצה של ביג-בן, אבל בשנה שעברה, התחושה בדטרויט היתה שזאת העבודה של וואלאס וכך, למרות משאבת הריבאונד המדהימה שלהם, הפיסטונס דורגו רק במקום ה-25 בין 29 קבוצות הליגה בריבאונדים למשחק. השנה יש להם את קמפבל (ומיליצ'יץ'?), לתמיכה. אם ביג-בן ימשיך לקפוץ ולהילחם לבד מתחת לצבע, זה לא יספיק.

5. בוב סורה. כישרון ענק, מגן בחסד, ניתור עד השמיים וקליעה יעילה. האם עכשיו, בגיל 30, הוא מסוגל להעלות את רמתו בעוד צעד ולהפוך לגורם דומיננטי בקבוצה מנצחת? על-פי הקולות שנשמעים ממחנות האימונים של הפיסטונס, סורה מרשים לטובה. האם בעונתו התשיעית בליגה הוא ייתן סופסוף דקות איכותיות מהספסל, או שמא ימשיך להיות שחקן של 'כמעט'?

החלום הורוד: ביג-בן וואלאס ממשיך להיות שחקן ההגנה הטוב בליגה וחיית הריבאונד מספר 1 בעשורים האחרונים. דרקו מיליצ'יץ' סוגר לכולם את הפה וזוכה בתואר רוקי העונה. המילטון ובילאפס מרכיבים קו אחורי דינאמי, וויליאמסון ממשיך עם אותה היעילות שאפיינה אותו במשך שנים. אוקור ופרינס ממשיכים במגמת השיפור שלהם ומורידים את הלחץ מהכוכבים הגדולים. אטקינס, האנטר, סורה, רברצ'ה, האם, קמפבל והרוקי דלפינו מרכיבים ספסל עמוק ויעיל. קואץ' בראון מצעיד את קבוצתו מעבר לאוזר 60הניצחונות ומגיע לפלייאוף עם יתרון הביתיות כל הדרך במזרח.

הסיוט: וואלאס נשאר אותו השחקן היציב שכולם מכירים, אלא שכאן בערך מתחיל ונגמר הסיפור. מיליצ'יץ' מתברר כילד שעדיין לא בנוי לליגה של הגדולים, בילאפס והמילטון רבים על הזריקות ועל היוקרה. ההתקדמות הגדולה שביצע טיישון פרינס נעצרת, אטקינס, אוקור, וויליאמסון ורברצ'ה נפצעים כל שני וחמישי ולא מספקים תרומה ממשית. דרווין האם מטביע יפה באימונים ותו לא. בראון המיואש עושה סדרות חינוך על ימין ועל שמאל, אבל איזון בין הצעירים לוותיקים הוא לא מצליח ליצור ודטרויט בקושי נכנסת לפלייאוף.

תחזית: סביר להניח כי "הבוכנות" יזכו שוב בראש בית המרכז, בעיקר בגלל היעדר קבוצה שתקרא תיגר על ההגמוניה שלהם. הקבוצה תהיה מעט טובה יותר מהעונה שעברה ותגרד את רף 55 ניצחונות. קיד יחכה להם שוב בגמר המזרח.

צ'אקי אטקינס
פ.גארד
1.80 מ', 73 ק"ג
14/08/1974
עונה חמישית בליגה (אחת באורלנדו, שלוש בדטרויט)
עונה אחרונה: 65 מש', 21.5 דקות, 7.1 נק', 1.8 ריב', 3.5 אס'.

צ'ונסי בילאפס
פ.גארד
1.91 מ', 92 ק"ג
25/09/1976
עונה שביעית בליגה (חצי עונה בבוסטון וטורונטו, שתי עונות בדנבר ומינסוטה ועונה אחת בדטרויט)
עונה אחרונה: 74 מש', 31.4 דקות, 16.2 נק', 2.6 ריב', 3.9 אס'.

לינדזי האנטר
פ.גארד
1.88 מ', 88 ק"ג
03/12/1970
עונה 11 בליגה (7 בדטרויט, אחת במילווקי, לייקרס וטורונטו)
עונה אחרונה: 29 מש', 23.2 דקות, 9.7 נק', 2.4 אס', 1.21 חט'.

יוברט דייוויס
ש.גארד
1.96 מ', 83 ק"ג
17/05/1970
עונה 12 בליגה (ארבע בניקס, אחת בטורונטו, 3.5 בדאלאס, 1.5 בוושינגטון, אחת בדטרויט)
עונה אחרונה: 43 מש', 7.6 דקות, 1.8 נק', 1.6 ריב', 1.7 אס'.

בוב סורה
ש.גארד
1.96 מ', 91 ק"ג
25/03/1973
עונה תשיעית בליגה (חמש בקליבלנד, שלוש בווריורס)
עונה אחרונה: 55 מש', 20.5 דקות, 7.3 נק', 3 ריב', 3.2 אס'.

קרלוס דלפינו (ארגנטינה)
גארד-פורוורד
1.98 מ', 104 ק"ג
29/08/1982
עונה ראשונה בליגה, נבחר במקום 25 מסקיפר בולוניה (איטליה)
אינו חתום עדיין בקבוצה.

דרווין האם
גארד-פורוורד
2.01 מ', 109 ק"ג
23/07/1973
עונה שביעית בליגה (חצי עונה בדנבר ואינדיאנה, אחת בוושינגטון, שלוש במילווקי, אחת באטלנטה)
עונה אחרונה: 75 מש', 12.3 דקות, 3.2 נק', 2.6 ריב'.

ריצ'ארד המילטון
גארד-פורוורד
2.01 מ', 88 ק"ג
14/02/1978
עונה חמישית בליגה (שלוש בוושינגטון, אחת בדטרויט)
עונה אחרונה: 82 מש', 32.2 דקות, 19.7 נק', 3.1 ריב', 2.4 אס'.

טיישון פרינס
ס.פורוורד
2.06 מ', 98 ק"ג
28/02/1980
עונה שנייה בליגה (אחת בדטרויט)
עונה אחרונה: 42 מש', 10.4 דקות, 3.3 נק', 1.1 ריב'.

קורליס וויליאמסון
סמול-פורוורד
2.01 מ', 111 ק"ג
04/12/1973
עונה תשיעית בליגה (חמש עונות בסקרמנטו, חצי עונה בטורונטו, שנתיים וחצי בדטרויט)
עונה אחרונה: 82 מש', 25.1 דק', 12 נק', 4.4 ריב', 1.3 אס'.

מהמט אוקור (טורקיה)
פ.פורוורד
2.11 מ', 113 ק"ג
26/05/1979
עונה שנייה בליגה (אחת בדטרויט)
עונה אחרונה: 72 ממש', 19 דקות, 6.9 נק', 4.7 ריב'.

דרקו מיליצ'יץ' (סרביה-מונטנגרו)
פורוורד-סנטר
2.13 מ', 111 ק"ג
20/06/1985
עונה ראשונה בליגה, נבחר במקום 2, שיחק בהמופארם ורסאץ' (סרביה-מונטנגרו).

בן וואלאס
פורוורד-סנטר
2.06 מ', 109 ק"ג
10/09/1974
עונה שמינית בליגה (שלוש בוושינגטון, עונה באורלנדו, שלוש בדטרויט)
עונה אחרונה: 73 מש', 39.4 דקות, 6.9 נק', 15.4 ריב', 3.15 חס', 1.42 חט'.

אלדן קמפבל
סנטר
2.13 מ', 126 ק"ג
23/07/1968
עונה 14 בליגה (8.5 בלייקרס, 3.5 בשרלוט, חצי עונה בניו-אורלינס וסיאטל)
עונה אחרונה: 56 מש', 15.5 דקות, 6.1 נק', 3.2 ריב'.

ז'ליקו רבראצ'ה (סרביה-מונטנגרו)
סנטר
2.13 מ', 117 ק"ג
09/04/1972
עונה שלישית בליגה (שנתיים בדטרויט)
עונה אחרונה: 30 מש',16.3 דקות, 6.6 נק', 3.1 ריב'.

אנדריאס גליניאדקיס (יוון)
סנטר
2.16 מ', 127 ק"ג
21/08/1981
עונה ראשונה בליגה, נבחר במקום 29 מפנתנאייקוס (יוון)
אינו חתום עדיין בקבוצה.

מאמן ראשי: לארי בראון

מגדולי המאמנים בכל הזמנים. 31 שנים הוא רץ על הקווים, שלוש פעמים מאמן השנה של ה-ABA ופעם אחת של ה-NBA, אלוף מכללות ב-1988, הגיע לגמר NBA ב-2001 עם הסיקסרס, מאמן נבחרת ארה"ב למשחקים האולימפיים באתונה. מאזנו הכללי כמאמן הוא 1285 ניצחונות מול 853 הפסדים. מאזנו בעשרים שנות אימון ב-NBA עומד על 879 ניצחונות מול 685 הפסדים. מאמן שהצעיד את קליפרס לפלייאוף - וזה אומר המון.

בראון בן ה-62 מצטרף לפיסטונס אחרי 6 שנים בפילדלפיה. סימני ההיכר של קבוצותיו - לחימה, נחישות וחוסר אנוכיות. בכל מקום שבו אימן הוא הביא את הלהט והחוכמה, ואפילו בסיקסרס של אייברסון המשחק היה בנוי על מסירות ומשחק קבוצתי, וכך גם באינדיאנה, קליפרס וסן אנטוניו. קבוצות שלו הן תמיד שלם שגדול מסך מרכיביו ואין מאמנים רבים שהיו מסוגלים להגיע לגמר NBA עם קבוצה כמו פילדלפיה של 2001 או לגמר המזרח עם אינדיאנה הבינונית של אמצע שנות ה-90'.

בראון ידוע גם כמאמן שנותן במה לצעירים. פרינס ואוקור אמורים ליהנות ממנו, דרקו מיליצ'יץ' כבר מבסוט - קואץ' בראון משקיע בו זמן ואנרגיה, קורע אותו באימונים ומאיים להפכו לסופרסטאר בליגה הזו. באימונים ארוכים ומתודיים הם עובדים על כל אספקט במשחק של דרקו, כל תנועה וכל זריקה. גם פרינס ואוקור צפויים לזכות לטיפול צמוד שלו ולעלות רמה, ואילו המילטון עשוי לזכות לשדרוג שיהפוך לכוכב גדול בליגה, כפי שכבר נעשה עם מאנינג בקליפרס, מילר באינדיאנה ואייברסון בפילי.

בתור שחקן, זכה בראון במדליית זהב אולימפית ב-1964, והוא היחיד לזכות בזהב אולימפי כשחקן וכמאמן (היה עוזר מאמן במשחקי סידני ב-2000). בראון מחזיק, אגב, בשיא ABA לאסיסטים במשחק יחיד - 23. השתתף בשלושה משחקי אולסטאר של הליגה (היה MVP של משחק הכוכבים ב-1968).

עוזרי מאמן
הרב בראון (אחיו של המאמן לארי)
דייב האנרס
איגור קוקוסקוב
ג'ון קוסטר
מייק וודסון
מייק אבדנור (מאמן כושר)