איפה הימים, ימי סוף שנות השבעים. הולנד, בראשותו של המאמן ריינוס מיכלס ובהנהגתו של המאסטרו יוהן קרויף. ימי הטוטאל פוטבול העליזים של נבחרת שפירקה כל מי שעמדה מולה. והיה גם את נייסקינס והארי האן ואחרים, שנראה היה כאילו הם החברים הכי טובים בעולם. מאז הצליחה רק נבחרת הולנדית אחת לשחזר חלקית את מה שהדור ההוא עשה. היתה זו הולנד של 88', בראשותו של אותו ריינוס מיכלס ובנהגתם של מרקו ואן באסטן ורוד חוליט. זה אולי לא היה טוטאל פוטבול, אבל היו שם רגעים רבים של כדורגל משובח.
נבחרת האוראנג' של השנים האחרונות היא צל חיוור של התקופות הללו. מה לעשות, ריינוס מיכלס כבר לא איתנו. כולם ציפו מהדור של דאוידס, סיידורף, קלויברט ודניס ברקגאמפ שכבר הפך לוותיק שבחבורה, לסחוב את הולנד להישגים נוספים. התוצאה: חצאי גמר בצרפת 98' וביורו 2000, כשלעומתם, שני הקמפיינים האחרונים ללא ברגקאמפ, היו די מאכזבים. שני המאמנים האחרונים שפוטרו, פרנק רייקארד ולואיס ואן חאל, לא הוסיפו מימד חדש לנבחרת ובינתיים נסעו לחרוש את רחובות ברצלונה, ולא בהצלחה יתרה יש לומר. לקמפיין הנוכחי הגיע דיק אדבוקאט, שהפך את גלאזגו ריינג'רס, האלופה הנצחית של סקוטלנד, לקבוצה שיש להתחשב בה גם באירופה וכבר אימן בעבר את הנבחרת.
איך משתלטים על כל כך הרבה כוכבים
אדבוקאט ניסה, כמו כל מאמני הנבחרת בשנים האחרונות, להמנע מהריבים החוזרים והנשנים בין השחקנים ההולנדים לבין שחומי העור מסורינאם. בעבר גרמו הבעיות החברתיות לכשלונות על המגרש ולפיטורי מאמנים ואדבוקאט ידע, כמאמן לאומי לשעבר, שאם הוא לא ינקוט ביד חזקה כלפי הכוכבים שלו, עם כל האגו המנופח של כל אחד מהם, הוא לעולם לא יצליח להכניס בהם את משנת הכדורגל שלו. לפני שטיפל בשיטה, בצורת משחק ובניהול הרכב יציב, התפנה "דיק הגדול" לטפל בבעיות המשמעת. הכוכבים עדיין לא התרגלו אליו, אבל זה לא הפריע להם לנצח את הנבחרות הבינוניות בבית קל יחסית, שכלל יריבה רצינית אחת - צ'כיה. גם הצ'כים, עם כל הכבוד, לא היו צריכים להוות בעיה רצינית לנבחרת שכוללת את דאוידס, האסלבנק, ואן דר וארט, ואן ניסטלרוי, קלויברט, ואן ברונקהורסט, מקאיי, קוקו, ואן דר מיידה, זנדן, אוברמארס, סתאם ואחרים. אולי מיכלס, עם קצת רצון טוב מצד השחקנים, היה יכול להחיות מחדש את הטוטאל פוטבול המפורסם. כלים לא חסרים בנבחרת הזו. זה בטוח.
אדבוקאט בינתיים מנסה להרכיב כאן משהו אטרקטיבי ואפילו בלי דאוידס, קוקו (אדומים), האסלבנק ו-ואן ניסטלרוי, הצליח להביס את המולדבים 0:5 ללא הרבה בעיות במשחק האחרון. בכל זאת, הולנד היתה יכולה וצריכה להיות כבר ביורו, אבל משהו גרם לה לאבד את הנקודות במשחקים נגד צ'כיה. יש אומרים שזה בגלל האופי הלוזרי והוותרני של השחקנים, יש המייחסים זאת לניהול הכושל של אדבוקאט ויש כאלו הרומזים כי הבעיות החברתיות שבנבחרת, משפיעים על תוצאותיה. לכל אורך טורניר המוקדמות נאלץ אדבוקאט להתמודד עם האגו המנופח של שחקניו, כשהכוונה היא בעיקר לחלוצים. לדיק הגדול יש מבחר ענק של שחקני התקפה איכותיים ביותר, שמחייבים ייבוש על הספסל של אחרים. קלויברט, ואן דר וארט, האסלבנק, ואן הוידונק, מלך השערים של ספרד, רוי מקאיי וחלוץ השנה באירופה, רוד ואן ניסטלרוי. מבחינתו, הלוואי והוא היה יכול לשחק עם שישה חלוצים.
ואן ניסטלרוי למד את הלקח
בזמן משחק הניצחון 1:3 על אוסטריה, הוחלף ואן ניסטלרוי 20 דקות לפני הסיום וכעס. מילא, אבל כשתוך כדי הירידה מכר הדשא, מגיב השחקן ביריקה ובועט בבקבוק מים, זה כבר מוגזם. הפרשנים מיד כתבו שבמנצ'סטר הוא לעולם לא היה עושה דבר כזה. יש משהו בנבחרת הזו, שמוציא מהשחקנים את הצד הרע שבהם, יש משהו בנבחרת הזו, שמוציא מכולם את האגו, אפילו מבחור טוב ביסודו כרוד ואן ניסטלרוי. רוד ביקש סליחה, אבל אדבוקאט לא ויתר לו וגם לא להאסלבנק, שהתבטא גם הוא כנגד אי הכללתו בהרכב. חלוץ השנה באירופה קיבל עונש השעיה מהנבחרת עד להודעה חדשה, לא שיחק נגד מולדובה ואמור גם להיעדר מהמשחקים נגד סקוטלנד בפלייאוף. הצעד החינוכי עבד בינתיים ב-0:5 האחרון, אבל מעניין עד כמה הקו החדש והנוקשה הזה של אדבוקאט יחזיק מעמד.
בינתיים החליט ואן ניסטלרוי שהוא רוצה לחזור לנבחרת כמה שיותר מהר. בראיון שנתן הבוקר לעיתון סקוטי, דחק החלוץ באדבוקאט שיחזירו לסגל לקראת משחקי הפלייאוף נגד סקוטלנד. "התאכזבתי מאי הכללתי בסגל האחרון. אני מת לחזור כבר למשחקי הפלייאוף". ואן ניסטלרוי יודע כי טעה, אבל נראה כי לא ממש הבין מדוע קיבל עונש חמור שכזה, במיוחד אחרי ששוחח בארבע עיניים עם אדבוקאט והביע צער על המקרה, "המאמן נתן לי את סיבותיו להוצאתי מהסגל והייתי חייב להסכים. חשבתי שהכל כבר סודר בינינו, אבל הוא החליט לעשות מהמקרה שלי דוגמא". בינתיים הוא כבר חושב על סקוטלנד: "מה שקרה הכניס בי אפילו יותר מוטיבציה ועשה אותי יותר נחוש לשחק ולעזור להולנד להגיע ליורו". לסקוטים הוא נתן תקווה כששיבח את חברו ליונייטד, דארן פלטשר הצעיר, אבל בטוח שגם פלטשר היה מעדיף שרוד לא יתייצב מולו במדי האוראנג'.
אחרי הכל, לאדבוקאט יש את הסגל היחיד אולי באירופה, שיכול להסתדר גם בלי שחקן כואן ניסטלרוי, השאלה אם הוא רוצה להמשיך ולהשתמש בו כשעיר לעזאזל, או שבקרוב הוא יוותר לו ויחזיר אותו לסגל. השאלה הנוספת היא אם ואן ניסטלרוי ושאר הכוכבים, באמת למד את הלקח. תשובות נקבל כנראה רק בקיץ הבא. או שאולי בעוד חודש בלבד.