מחממים את הפארקט: בוסטון סלטיקס

(הערת המערכת: פורסמה גרסה משופצת לכתבה לאחר הטרייד עם דאלאס. ראו קישור למטה)

פעילים מ-1946 ואחת משתי הקבוצות היחידות (בצוותא עם הניקס), שמשחקות באותה העיר ותחת אותו שם מאז נוסדה הליגה.

השם - סלטיקס - מגיע מהקלטים, אבותיהם של תושבי האיזור. סמל המועדון הוא התלתן הקלטי הותיק בצוותא עם לפריקון חביב, בירוק כמובן. בוסטון היא אחד ממעוזי האירים ואחד המקומות הוואספים יותר בחוף המזרחי, והקבוצה שלה היתה ידועה שנים ארוכות כקבוצה "הכי לבנה" בליגה (אולי בצוותא עם יוטה). באופן קונסיסטנטי היו מעדיפים שם לבנים או מולאטים (ומסתבר שגם לבנים "מבפנים" - ראה מקרה לני באיאס בהמשך).

תארים: 16. הארון העמוס ביותר בליגה, רק שנדמה שמישהו איבד שם את המפתח לארון. מאז 87'. הכי קרוב שהגיעו היה לפייט לא רע בגמר הזמרח ב-2002. לסלטיקס 28 שחקנים בהיכל התהילה של הליגה.

במשך שנים לא מעטות שלטה בוסטון בליגה. שלטון יחיד, ללא מצרים. אבל כשבליגה תחרותית כזאת, אתה לוקח 8 אליפויות רצופות ו-11 ב-13 שנים (לקראת סוף שנות ה-50' עד סוף ה-60'), הבית שלך (הבוסטון גארדן), מקבל מימדים של אגדה רדופת רוחות, והציפיות הן תמיד בשמיים.

בשנות ה-80, על כנפי הציפור, המריאה בוסטון לגובה הציפיות, כשהגיעה 5 פעמים לסדרות הגמר וזכתה ב-3 אליפויות. באחרונה שבהן, זו של 1986, שיחקו בסלטיקס: בירד, מקהייל, איינג', דניס ג'ונסון וה"צ'יף" רוברט פאריש. אבל זאת היתה השנה בה הכל התהפך ונדמה כי את הגארדן החלו לפקוד רוחות מסוג אחר.

בוסטון, למרות האליפות בה זכתה, החזיקה בזכות לבחירה מס' 2 בדראפט. היא בחרה בלן ביאס. לני היה כוכב מכללת מרילנד וניבאו כי יגיע לגדולות. יומיים אחרי הדראפט הוא נמצא ללא רוח חיים, כשבדמו עקבות ברורים של קוקאין. עולם הספורט הוכה בתדהמה ולבוסטון אבד כוכב גדול שהיה אמור להצעיד את דור ההמשך שלה. הקללה לא פיספסה גם את הדראפט הבא של הקבוצה.

רג'י לואיס, כוכב מכללת נורתאיסטרן בזמנו, שנבחר על-ידי בוסטון במקום ה-22 בדראפט, בנה עצמו כנושא הלפיד של הסלטיקס לעידן שלאחר בירד, ותוך כשלוש עונות נהיה לאול-סטאר ולקפטן של הקבוצה. במשחק הפלייאוף הראשון של עונת 92-93 הוא חש ברע. לואיס עבר סט בדיקות מקיף שגילה מום מולד בליבו. הוא נבדק על-ידי ועדת מומחים וזו קבעה כי תחת הגבלות מסוימות ותוכנית אימונים מתאימה אין כל בעיה שיחזור לשחק.

ביולי 1993, בזמן אימון התמוטט לואיס על המגרש ומאמצי ההחייאה עלו בתוהו. בוסטון איבדה את הכוכב היחיד שלה דאז (ואחד מהצמד המיועד ביאס-לואיס) ושקעה לתהומות אותן לא חוותה הקבוצה מאז תחילת שנות ה-50. די אם נאמר כי הכוכב של הקבוצה בשנים 95-96 (לפני עידן ווקר) היה מיודענו ה"חלבי" דינו ראדג'ה. מאז, רק לאחר ההתבססות של ווקר ופירס וההחלפה של פיטינו באובראיין, החלו לנשוב בגארדן רוחות חדשות.

מאזן 44:38. סיימו במקום שלישי בבית האטלנטי ובמקום ה-6 באיזור המזרחי כולו.

קודם כל חדשות טובות: פעם ראשונה מזה יותר מעשור שבוסטון מצליחה להצמיד שתי עונות עם יותר מ-40 נצחונות. גם החזרה למשחקי הפלייאוף לאחר השנה המפתיעה הקודמת (נתנו פייט טוב בגמר המזרח נגד הנטס כולל משחק מדהים שבו חזרו מפיגור 19 ברבע האחרון) סימלה אולי תחילתו של עידן חדש. אבל עידן חדש - בעיות שכבר הופכות ישנות: פול פירס ואנטואן ווקר, הקפטנים המשותפים של הסלטיקס, המשיכו לסחוב את הקבוצה. מסביבם פרחה השממה.

פאול גסטון, הבעלים הקמצן של הקבוצה, מכר אותה סוף סוף לקבוצת שותפים. רק מה ? מסיבה תמוהה הוא התעקש להקשות על הרוכשים החדשים ועם סדרת החלטות אחרונות שידרג להם את האתגר. הוא לא אישר מספיק כסף לחידוש חוזים של שחקני מפתח מריצת הפליאוף המופלאה (רודני רוג'רס שעבר לנטס היריבים) וגם לא סתם שחקנים חופשים שחזקו את הסגל (אריק סטריקלנד). והגדיל לעשות כשסגר על טרייד תמוה להפליא, שששלח לסיאטל את קני אנדרסון תמורת וין בייקר.

וין "הפנקייק" בייקר - אותה מטחנת המבורגרים מופלאה, שעשה כמה עונות יפות במילווקי, עבר עם חוזה ענק לסיאטל, וככל שהמשכורת עלתה, הבטן תפחה והיכולת ירדה. בסיאטל חתמו עימו חוזה ענק שהפך לאבן רחיים על צווארם. שנים הם נפנפו בו לעיני כל הליגה ואף אחד לא נתפס בפתיון המפוקפק הזה.

עד שכאמור באה בוסטון, ומשכנה את עתידה ל-4 שנים (ואולי יותר, כשנתנה בתמורה גם את אחד מנבחרי הדראפט שלה), עם חוזה מובטח לשחקן שעתידו יותר מפוקפק ממפני הזבל בג'רזי.

אז בייקר רזה, ובעיקר רצה. הבטיח הבטחות וכלום לא יצא. עונה עלובה שהסתיימה בסוף פברואר עם הודעה לקונית של הקבוצה שבייקר הושעה מהסגל לתקופה בלתי מוגבלת. כל האוהדים התפללו לעבירת סמים או מחלה סופנית, לא משנה מה. רק משהו שיעיף אותו ואת החוזה המנופח שלו מהקבוצה. לקראת סוף העונה התברר שמדובר בסה"כ בגמילה מאלכוהול, לצערם של רוב המעורבים בדבר.

לא פחות חמור היה הנזק בויתור על הפוינט גארד הותיק קני אנדרסון, שבדיוק זכה להכרה מחודשת ביכולותיו וגם החזיק בחוזה שעמד להסתיים כעבור שנה. אמנם שנה ששווה 8 מיליון, אבל 16 פחות מהחוזה שהגיע עם בייקר. הסלטיקס נשארו עם פחות כסף ובלי פוינט גארד.

אז מה היה לנו העונה? כמו שאמרנו, בעיקר פירס וווקר. פירס הפך לכוכב ולשחקן המוביל המוצהר של הקבוצה. הוא שיאן הליגה ב"הליכה לקו" ובביצוע מוצלח של העונשין. עונה שלישית רצופה של מעל 2000 נקודות (מאז בירד ב-87' זה לא קרה בבוסטון) ויכולת מדהימה לעבוד יום אין ויום אאוט. ווקר זה סיפור שונה - השנה הוא נדרש להוכיח יותר בגרות. ווקר הוא שחקן מאוד אינטליגנטי, מגוון, בעל יכולת מרשימה וגם שריטה לא קלה במוח. אחד מהסימפטומים שלה הוא רצונו העז להשליך שלשות מכל נקודה אפשרית ברחבי החוף המזרחי. הצלילה באחוזים ללא ספק פגעה בקבוצה.

ביחד, פירס וווקר מביאים יותר מ-40 נקודות בממוצע למשחק (25.9 ו-20 בהתאמה), עושים המון עבודה הגנתית, ושוחקים את עצמם כל ערב. איתם בשיא, יש בבוסטון קבוצה שרצה בקצב רצחני, מגינה באגרסיביות, מיידה וקוברת שלשות אול אובר, ומבססת את המשחק שלה על איבודי כדור רבים של היריבות. בלעדיהם, אין כלום.

בצבע אין כלום, ולכן קבוצות עם דומיננטיות בצבע (קניון מרטין לדוגמא, שלא לדבר על המערב) הקשו מאוד על המשחק של הירוקים. העונה היתה סבירה אך לא ראויה לציון. בפלייאוף הפתיעו הירוקים את אינדיאנה העדיפה על הנייר בסיבוב הראשון ונשחטו בידי הנטס בחצי הגמר. הרוחות הרעות בגארדן דומה כי נרגעו מזמן, אבל עתיד מזהיר עדיין היה קשה להריח בסוף העונה.

הדג, כמו שאומרים, מסריח מהראש. והראש, במקרה דנן, היה כריס וואלאס - מנהל הכדורסל של הקבוצה. האיש שיותר מכל אחראי על העסקאות המפוקפקות ובחירות הדראפט המיותרות והאבודות (קשה לספור כמה שחקנים שוחררו והוחזרו לבוסטון בשנים האחרונות). אז השנה סופסוף קוצצו כנפיו והוא הוזז לתפקיד עורפי. ומי קיבל את המושכות לידיים ? דני איינג'. אחד משחקני העבר האגדיים של שנות ה-80, שאימן בעבר בהצלחה סבירה בפיניקס - שחקן לבן נמוך ולוחמני עם הרבה תעוזה ורצון לנצח. הוא הצטרף לחבריו בעבר, מקהייל (מינסוטה) ובירד (אינדיאנה) ברמות הניהול הגבוהות של הליגה. טביעת ידו ניכרת כבר מהדראפט הראשון.

לכולם היה ברור שבוסטון צריכים פוינט גארד חדש. לפחות אחד. והיה שם אחד שבוסטון מאוד רצתה. מרקוס בנקס מ-UNLV. אבל מה? בחירות 16ו-20 לא נראו מספיק טובות. אז נרקחה עסקה עם ממפיס - הסלטיקס קיבלו את בנקס ואת קנדריק פרקינס - פרויקט נוער שהתאמן לא מעט עם "שאק" ונשמע הימור סביר לעתיד.

להווה בונים על בנקס. 186 ס"מ של אתלטיות ואגרסיביות. שחקן מהיר עם יכולת מסירה, ראית משחק והרבה "חוצפה" חיובית. במהלך הקיץ נראה שהתחבר יפה עם פירס וווקר, מה שמאפשר להרים מעט את רמת הציפיות.

בסיבוב השני בוסטון לקחו מציאה בדמותו של ברנדון האנטר. פורוורד נמוך (1.98) אבל חזק ובעל יכולת טובה בצבע. בליגת הקיץ בבוסטון הוא נראה מצוין ובבוסטון מקווים שכבר השנה יתן תפוקה מסוימת (האופטימיים מדברים על קרלוס בוזר בקליבלנד של השנה שעברה).

בבוסטון, אגב, כנראה ממש בונים על בנקס, כי ג'י.אר. ברמר הרוקי שהפתיע בשנה שעברה ונתן תפוקה לא רעה בפוינט וכשוטינג גארד בחלק השני של העונה, כבר לא בבוסטון. ברמר נשלח לקליבלנד בנסיון לחזק את משחק הפנים, כשבמקומו הגיע ג'ומיין ג'ונס. ג'ונס, שהתחיל את הקריירה שלו בפילי, הוא פועל שחור, שלא יגנוב את הבמה לכוכבי בוסטון, אבל יתן את כוחו וגופו ככל שידרש. שחקן של כ-10 נקודות למשחק בעמדה 3.

מאחורי טוני דלק הותיק (קלע סדרתי כאשר תופס יד - זכור לו לטובה משחק מדהים של 53 נקודות במדי פניקס לפני שנתיים) ישחקו בנוסף לבנקס עוד שני גארדים שהוחתמו הקיץ : מייק ג'יימס שנתן עונת רוקי סבירה במיאמי ומאטין קליבס שהגיע מסקרמנטו - רכז שלא מימש את ההבטחה בשלוש עונותיו בליגה ושחוזהו עדיין לא מובטח.

לצדם על הספסל יחכו לקריאה וולטר מקרת'י ואריק וויליאמס, שני שרידים מהתקופה השחורה של פיטינו. וויליאמס הוא שחקן הגנה מצוין עם תפוקה התקפית מינימלית ואילו מקראת'י יכול להפציץ מה-3 אם נותנים לו. מעבר לזה לא הרבה. בסנטר צפוי לפתוח טוני באטי, שנתן כמה סיבות לתקווה ממנו בשלהי העונה שעברה, כשבלאונט נשאר הגיבוי היחיד לו מלבד בייקר והילד פרקינס.

ואי אפשר בלי הנקודה הישראלית - אדי אליסימה ששיחק בעבר בהפועל אילת ובמכבי ר"ג נמצא עדיין בסגל, אבל לא ברור אם ישרוד את טרום העונה ויקבל חוזה זמני כדי לפתוח אותה.

1. אנטואן ווקר. היתבגר? ווקר, לא אתלט גדול, אבל שחקן סופר מגוון ויצירתי מאוד על המגרש, עדיין לוקה ברמה של קבלת ההחלטות ומנהיגות. אם יחשוב קצת יותר ויזרוק קצת פחות שלשות, יוכל להיות אחד משחקני האול-אראונד הטובים בליגה ובוסטון תוכל לחשוב על הצלחה בפלייאוף. אם.

2. כמה עוד יוכלו ווקר ופירס לסחוב את העגלה? ווקר רביעי בדקות בליגה בעונה האחרונה עם מעל 41 דקות למשחק. פירס לא רחוק מאחוריו עם 39.2. ומדובר פה על כמה עונות רצופות בהם שניהם משחקים מול דאבל-טים כמעט קבוע. אם יקבלו עזרה מהצוות התומך ואובראיין ימצא מישהו שיתן אופציה שלישית אמיתית בהתקפה, יש תקווה לעוד עונה טובה. אם אחד מהשניים נפצע בצורה חמורה - בוסטון תתפרק יותר מהר מנבחרת הנשים בכדורסל.

3. מרכוס בנקס. בשל מספיק לנהל משחק של קבוצת פלייאוף? בשנה שעברה, אחרי שחרורו של קני אנדרסון, לא היה לסלטיקס רכז דומיננטי. ליותר דיוק, לא היה רכז בכלל. אובראיין השתמש בכל הכלים שברשותו, כולל ווקר, דלק, ברמר, שמונד וויליאמס ובימבו קולס. שלושת האחרונים כבר לא נמצאים בבוסטון. קליבס וג'יימס, שהובאו כגיבוי, לא מבטיחים הרבה במקרה ובנקס לא יפרח, ודלק הוא לא באמת רכז.

5. אפשר עוד להוציא משהו מהמבורגר בייקר? הוא יצא מגמילה, התאמן עם הקבוצה הקיץ ולדבריו "מרגיש מצוין". קשה לראות אותו עושה משהו משמעותי, וקשה להאמין שמישהו עוד בונה עליו כתשובה לסימן השאלה מספר 2, אבל אם יתחבר מחדש לחיי הספורטאי, בסוף העונה הנסיון שלו עשוי להיות תוספת חשובה.

החלום הורוד: ווקר מתבגר ולוקח אחריות, סביבו וסביב פירס החתיכות נופלות במקום - בנקס מזכיר את דניס ג'ונסון, ג'ונס והאנטר מוסיפים כוח בצבע, באטי משמיע קולות של סנטר ובייקר, שמגיע על חמור לבן יחד עם המשיח, חוזר לימי מילווקי העליזים. הסלטיקס מגיעים לאיזור ה-55 נצחונות ונלחמים על ראשות המזרח.

הסיוט: פירס נפצע לתקופה ארוכה. הצעירים קורסים ומיסטר ווקר מנסה להציל את המולדת לבדו. עונה של 25 נצחונות.

התחזית: ווקר ופירס עדיין מרגישים טוב ביחד. 45+ נצחונות והרבה תקוות לפלייאוף.

מרקוס בנקס
פ.גארד
נולד: 19.11.1981
1.88 מ', 90.7 ק"ג
רוקי. בחירה 13 בדראפט. בשנתו האחרונה בUNLV רשם ממוצעים של 20.3 נק', 5.5 אס' ו2.8 חט' למשחק.

מאטין קליבס
פוינט גארד
נולד: 7.9.1977
1.88 מ', 93 ק"ג
עונה רביעית בליגה (1 דטרויט, 2 סקרמנטו)
בעונה שעברה: 12 משחקים לא ראויים לציון בסקרמנטו

טוני דלק
גארד
נולד: 28.1.1974
1.88 מ', 85.7 ק"ג
עונה שמינית בליגה (1 שארלוט, 2 גולדן-סטייט, 1 סקרמנטו, 1.5 פיניקס, 1.5 בוסטון)
בעונה שעברה: 9.8 נק', 3.5 ריב' ו-2.2 אס' למשחק ב-67 משחקים. בפלייאוף עלה ל-15.8 נק', 4.7 ריב', 3.6 אס' ו-2.2 שלשות.

מייק ג'יימס
גארד
נולד: 23.6.1975
1.88 מ', 85.3 ק"ג
עונה שלישית בליגה (שתיים ראשונות במיאמי)
בעונה שעברה: 7.8 נק', 3.2 אס' ו-0.8 חטיפות למשחק ב-78 משחקים.

ראסטי לה-רו
גארד
נולד: 10.12.1973
1.91 מ', 83.9 ק"ג
עונה חמישית בליגה (3 שיקגו, 1 יוטה)
בעונה שעברה: 5.8 נק' ו-2.2 אס' ולמשחק ב-33 משחקים.

פול פירס
גארד-פורוורד
נולד: 13.10.1977
1.98 מ', 104.3 ק"ג
עונה שישית בליגה (כולן בבוסטון)
בעונה שעברה: 25.9 נק', 7.3 ריב', 4.4 אס' ו-1.76 חטיפות למשחק ב-79 משחקים. בפלייאוף עלה ל-27.1 נק', 9.0 ריב', 6.7 אס' ו-2.1 חטיפות.

אריק וויליאמס
ס.פורוורד
נולד: 17.7.1972
2.03 מ', 99.8 ק"ג
עונה תשיעית בליגה (6 בוסטון (בשתי קדנציות), 2 דנבר)
בעונה שעברה: 9.1 נק' ו-4.7 ריב' למשחק ב-82 משחקים. בפלייאוף עלה ל-9.6 נק' ו-3.2 ריבאונדים.

קדריק בראון
פורוורד
נולד: 18.3.1981
2.01 מ', 100.7 ק"ג
עונה שלישית בליגה (כולן בבוסטון)
בעונה שעברה: 2.8 נק', 2.7 ריב' למשחק ב-51 משחקים

ג'ומיין ג'ונס
ס.פורוורד
נולד: 10.2.1979
2.03 מ', 98.9 ק"ג
עונה חמישית בליגה (2 פילי, 2 קליבלנד)
בעונה שעברה: 9.8 נק', 5.4 ריב' ו-0.8 חטיפות למשחק ב-80 משחקים.

אנטואן ווקר
פורוורד
נולד: 12.8.1976
2.06 מ', 111 ק"ג
עונה שמינית בליגה (כולן בבוסטון)
בעונה שעברה: 20.1 נק', 7.2 ריב', 4.8 אס' ו-2.4 שלשות למשחק ב-78 משחקים. בפלייאוף זז ל-17.3 נק', 8.7 ריב', 4.3 אס' ו-1.7 חטיפות.

וולטר מקארת'י
פורוורד
נולד: 1.2.1974
2.08 מ', 103.4 ק"ג
עונה שמינית בליגה (1 ניו-יורק, 6 בוסטון)
בעונה שעברה: 6.1 נק', 5.4 ריב' ו-0.95 חטיפות למשחק ב-20 משחקים. בפלייאוף עלה ל-9.9 נק', 4.3 ריב', 2.2 אס' ו-2.1 שלשות.

ברנדון האנטר
פ.פורוורד
נולד: 24.11.1980
2.01 מ', 117.9 ק"ג
רוקי. העמיד 21.5 נק' למשחק בעונתו האחרונה באוהיו.

אדי אליסימה
פ.פורוורד
נולד: 9.4.1975
2.06 מ', 96.6 ק"ג
בוגר ג'ורג'יה טק ב-1997. שיחק באירופה ובשתי קבוצות בישראל - הפועל אילת ומכבי ר"ג. עדיין לא הוחתם בקבוצה.

וין בייקר
פורוורד-סנטר
נולד: 11.23.1971
2.11 מ', 113 ק"ג
עונה 11 בליגה (4 מילווקי, 5 סיאטל, 1 בוסטון)
בעונה שעברה: 5.2 נק', 3.8 ריב', 0.6 חסימות למשחק ב-52 משחקים. הושעה מהקבוצה ב-27/2.

טוני באטי
פורוורד-סנטר
נולד: 11.2.1976
2.11 מ', 108.9 ק"ג
עונה שביעית בליגה (1 דנבר, 5 בוסטון)
בעונה שעברה: 7.3 נק', 6.5 ריב' ו-1.2 חסימות למשחק ב-67 משחקים

מארק בלאונט
סנטר
נולד: 30.11.1975
2.13 מ', 113.4 ק"ג
עונה רביעית בליגה (שתי עונות בבוסטון, עונה אחרונה התחיל בדנבר וסיים בבוסטון)
בעונה שעברה: 4.4 נק', 4.6 ריב' ו-0.8 חסימות למשחק ב-27 משחקים.

קנדריק פרקינס
סנטר
נולד: 10.11.1984
2.08 מ', 127 ק"ג
רוקי. תיכוניסט מטקסס, שהוליך את בית ספרו ל-4 אליפויות מחוז ואליפות טקסס אחת

מאמן ראשי: ג'ים אובראיין

המאמן הראשי ה-14 בהיסטוריה של המועדון. מתחיל את עונתו השלישית בתפקיד (עונה מלאה שניה). היה עוזר המאמן של ריק פיטינו בכמה קדנציות: עם הניקס (89'-87'), בקנטקי (97'-94') ולבסוף בבוסטון (01'-97'), עד שהחליפו בתפקיד.

אובראיין, דוגל בהגנה חזקה ולא מתפשרת, שממשיכה בריצה וגם מחול שלשות מטורף, בראשותו של אנטואן ווקר. הסלטיקס הם שיאני הליגה בנסיונות (מעל 2000) ובהצלחות (כ-33%) מעבר לקשת. לאחר שהצליח לשקם את הסלטיקס מחורבות מורו פיטינו, והקפיץ את הקבוצה אחרי שנים של חרפות ל-50 אחוז כבר בעונה הראשונה ושתי הופעות פלייאוף, נחשב למאמן של שחקנים, אחד שנותן להם לבוא לידי ביטוי וזוכה על כך לקרדיט רב מצד השחקנים, האוהדים והבעלים.

לאובראיין יש צוות ותיק ומנוסה סביבו:
ג'ון קארול. מתחיל את עונתו ה-7 כעוזר מאמן בצוות המקצועי. בעבר שימש כסקאוט באורלנדו ופורטלנד.
לסטר קונר. מתחיל את עונתו החמישית במועדון.
ג'ו גלאגר. מאמן מכללות ותיק (מאז 72'), שמתחיל כעת את עונתו הראשונה במקצוענים.
דיק הרטר. שועל ותיק שנחשב לאחד ממאמני ההגנה הטובים בליגה. הקריירה המקצוענית שלו ארוכה מ-20 עונות, בהן עבד כעוזר בדטרויט (עם צ'אק דיילי), ובאינדיאנה, כמאמן ראשי מונה בשרלוט הורנטס ולאחר מכן קדנציה ארוכת שנים בניקס תחת ריילי וקרליסימו. ב-98' עבד עם לארי בירד באינדיאנה, וקיבל מבירד קרדיט רב על תרומתו לבחירתו של בירד בתואר מאמן השנה. הוא מתחיל את עונתו השלישית בסלטיקס ביחד עם א'ובראיין.
פרנק ווגל. מתחיל את עונתו ה-6 בסלטיקס כעוזר מאמן שני.