בשקט כמעט מוחלט מתקיים בימים אלו אחד מאירועי הספורט המשמעותיים ביותר שקרו כאן בשנים האחרונות. לא מדובר באירוע ספורטיבי נטו, לא תחרות, הגרלה או פתיחה של משחקים, כי אם במכירת עשרת אלפים (ובמספרים: 10,000!) מנויים למשחקיה של מכבי תל-אביב בכדורסל.
המספר הזה עולה על סך המנויים של כל קבוצות הכדורסל האחרות בישראל גם יחד, הוא שווה למספר המנויים של התל-אביביות בכדורגל ובאופן מוחלט הוא כמות המנויים הגדולה ביותר שמכרה קבוצה בארץ.
תסלחו שאני מעכיר את השמחה, אבל מבחינתי ה"עשר אלף" ביד אליהו הוא הסוף של הכדורסל הישראלי.
כמה מבין האוהדים האלו יגיעו לליגה? האם נתחיל לראות משחקי ליגה עם ממוצע צופים של 4,000 איש? כנראה שלא. מדובר פה על אחוז מדהים של אנשים שקנו מנוי שברוב הכרטיסים הכלולים בו הם לא ישתמשו לעולם. הליגה החולה בארץ ממשיכה בגסיסה האיטית והמכוערת שלה, מספר הצופים נמדד כבר במאות בודדות וגם הטלוויזיה נראית פחות ופחות נלהבת לשדר את המשחקים.
אוהדי הכדורסל בארץ (שאינם אוהדי מכבי) טוענים כבר שנים שהמצב הזה פוגע גם במכבי, שהעובדה שמכבי שולטת בשוק הכדורסל ללא תחרות תפגע גם בה, מקצועית היא לא תתמודד מול קבוצות חזקות וכך לא תשתפר וכלכלית הספורט הזה פשוט יפסיק לעניין אנשים. בסתר ליבינו גם קיווינו שזה מה שיקרה, הרי ברור שצריך להגיע הכי נמוך שאפשר בשביל להתחיל ולעלות למעלה.
אבל מכבי, כמו אימפריה אמיתית (והיא כזו) לא צריכה לרדת בשביל לעלות, מכבי מוכיחה שהיא מנותקת מהליגה והספורט בישראל - מגדילה תקציב, ממלאת את האולם ובעיקר הופכת את הפיינל פור בתל-אביב לאירוע ציוני בקנה מידה של הקונגרס בבאזל. הכותרות בעיתונים, שדיווחו על כל תזוזה במחנה בבורמיו (מישהו יודע לציין מיקומים של עוד מחנות אימונים מלבד זה של מכבי?) האפילו אפילו על הכותרות שקיבלה נבחרת הכדורסל, ומולי קצורין, עם קצת יותר אומץ, היה צריך להתלונן לא על הכדורגל אלא על הבוס שלו באיגוד.
ההישג הגדול ביותר של מכבי הוא הפריטה העדינה על רגשותינו הפטריוטיים. שאלו כל אוהד מכבי ממוצע בארץ, כזה שמת עליהם באירופה ולא ממש מתעניין בליגה בארץ והוא יסביר לכם שהמטרה היחידה של ליגת הכדורסל היא ייצוג בכבוד של מדינת ישראל מול הגויים. פארקר, וויצ'יץ', בלותנטאל, יאסיקביצ'יוס ובאסטון יוצרים חמישייה מדהימה באיכותה, אבל בעלת קשר לאומי רופף למדי - זה לא מפריע למכונה הצהובה לשחק לנו על הרגשות.
ומה שהכי עצוב הוא שהציבור קונה את זה. קונה את הפטריוטיות, את הלאומנות, קונה את "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" ואת "רק שמעון יכול", קונה את זה במספרים עצומים. 10,000 מנויים. אז איזו תקווה יש לנו, חובבי הענף האיזוטרי הזה, כשבאופן ברור, כמו במדינה דמוקרטית אמיתית - הרוב קבע שאנחנו טועים?
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.