צרות בממלכת נתניה

יושבי יציע הכבוד החדש נשבעו שאלון החוויר במהלך המשחק מול בית"ר. איך לא, בשבת הקבוצה שלו לא נראתה טוב מול הילדים של אוחנה. למאמן שלו שוב לקח הרבה זמן לבצע חילוף, שכל אוהד ראה שצריך לבצע. רק הכניסה של וסיהון הרגיעה את הלחץ של בית"ר על השער של טאובר.

אלון מתוודה: "ישבתי ביציע מעל המאמן וכל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מתי יבוא החילוף, מתי הוא יכניס את אסי, הרי היה מתבקש לעבות את הקישור. עמדתי מת, מלא עצבים. ישב לידי מריק עפרון ואני אומר לו 'אלוקים מתי? מתי?' כמו כל הקהל וכל אוהד, בסוף זה הצדיק את עצמו. עובדה שבסוף הוא עשה את זה, וגם החילוף של זביטי היה על הכיפאק. זה נתן את הניצחון.

"כשראיתי אותו מתייעץ עם רובן עטר ויוני ועקנין שמחתי, כי הבנתי שבא החילוף. הייתי בטוח שהם ישוו. דאגתי, כי ההגנה שלנו לא היתה מספיק חזקה, אפילו מול בית"ר החלשה. אוזן היה חלש, טוני לא שיחק ברמות כאלה, כך שאני לא יכול לדעת אם אפשר לסמוך עליו. חוץ מעבודת הראש שלו, עבודת הרגליים שלו די מפחידה. כנראה שגילי לא כל כך שלם איתו כבלם אחורי.

"שלח היה במיטבו והציל אותנו. אבל בשבילי המפתיע ביותר היה בוארון, מאז שהוא נפצע רק הפסדנו ומאז שהוא חזר ניצחנו. לא הערכתי אותו אף פעם כמו היום. שחקן מנוסה, חזק, אף אחד לא עובר אותו, ואם עוברים אותו זה פאול".

אז אהבת את מה שראית בשבת?

"אהבתי ולא אהבתי. אהבתי את המלחמה, הנשמה והלהט, מה שלא ראיתי נגד בני יהודה. אני חושב שזה 50 אחוז הצלחה. מפה והלאה זה עניין של גיבוש. הכי חשוב זה שעצרנו את סידרת ההפסדים המבישים, הכבויים והעלובים שהיו לנו בגביע הטוטו ונגד בני יהודה".

זו אותה הקבוצה.

"חלק מהשחקנים היו כבויים, אלו לא אותם הגליצ'ים ולא אותו הרוע בעיניים כשבאים לנצח באטרף. הכל היה כבוי. הפקתי לקחים, מבחינתי הבנתי שכל הזמן צריך לרענן. אי אפשר להסתמך על מה שנתנו השחקנים בשליש האחרון של העונה שעברה ולהגיד זה מה שהם יתנו בעונה הבאה. אי אפשר להגיד יאללה בוא נרוץ באותו הקונספט, או נביא חלוץ פה ובלם שם. טעות לחשוב ככה. כל הזמן צריך להזיז את הגבינה, ואם צריך אז גם לשחוט פרות קדושות. לדוגמא, שחקן כמו לוברסקי שכולם אוהבים, ולמרות זאת על מנת לרענן היה צריך להביא מישהו אחר".

גם שלח?

"נכון. לא יודע מה הביא אותו להתנהג בצורה שהתנהג, ולמה היה המתח הזה עם המאמן".

היית רוצה לרענן עכשיו?

"היום כל השחקנים נמצאים תחת חוזים, ואתה לא יכול להזיז".

מה האחריות של המאמן בעניין?

"המאמן אמר בתחילת העונה שהוא רוצה לשמור על הסגל, אבל להוסיף קשר שמאלי ולשדרג את הבלם האחורי. אני הסכמתי איתו, כי חשבתי שצריך לשמור על הסגל. בקטע הזה טעיתי, בגלל שלא הארתי את עיניו של המאמן. בשנה הבאה, גם אם נצליח, לא משנה מי יהיה המאמן, לא אסכים להשאיר את אותו הסגל".

למרות המוטיבציה בשבת, הקבוצה לא נראית טוב.

"כן, הקבוצה לא נראית טוב. לפחות במשחק האחרון היתה הקרבה, אבל שוב ראינו את ההחמצות של לובה".

אתה עוד מתרגש מהן?

"לא מתרגש בכלל. לובה, רק אם הוא עובר את השוער ונמצא מול שער ריק, רק אז יכול להיות שזה גול. כל דבר אחר לא יכנס. הוא שחקן שכולם אוהבים אותו, שחקן מאוד חשוב שעובד קשה, אבל אולי צריכים לחשוב עליו רק כקשר דפנסיבי, כמגן, כשחקן כנף, כחלוץ הוא לא מספק את השערים"

דיברו על איציק זוהר.

"הוא יכול לעזור לנתניה, לתת 30~40 דקות ולשנות משחק, אבל שאנשי עסקים ישלמו את רוב השכר שלו".

הטלפון מצלצל ועל הקו איציק זוהר, שואל לבריאותו של אלון, שנדהם מהמקריות לכאורה ומבקש לסיים את השיחה. "כי אני באמצע ראיון", הוא אומר לזוהר ומיד מבהיר לי: "זוהר ביקש שתדע שהוא התקשר רק לשאול לשלומי. בקטע איתו המאמן יצטרך להחליט. גם בדעתם של חברי הנהלה צריך להתחשב. ואסור לשכוח שלשחקני בית היו בעיות איתו".

אז לעטר אסור לדבר על נושאים מקצועיים, ולך מותר?

"אני ארבע שנים במועדון, וחוץ מהשנה הראשונה אני לא מתבטא על נושאים מקצועיים. אבל אם אני רוצה להעביר מסרים לגילי דרך העיתון, אז אני מדבר. כרגע אין דברים שאני צריך להעביר לגילי דרך העיתון".

בשנה שעברה אמרת שגילי הוא "מאמן מעופף", היו בינכם מאבקי כוחות. הצלחתם להנחית אותו?

"אי אפשר לשנות אדם בן 45, אנחנו גם לא רוצים לשנות אף אחד, אנחנו רוצים לעבוד בשיתוף פעולה. בינתיים גילי הוא המאמן הכי מתאים. ואפילו אם אני לא רציתי אותו, לא יכולתי שלא לרצות אותו כי לכל מקום שהלכתי אמרו לי גילי וגילי. רמזתי לך קודם שמחלתי על כבודי בשנה שעברה, ולא הייתי רוצה לעבור השנה את מה שעברתי אז. אני לא מאוכזב, כי הוא עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. הוא התמתן מאוד בצורת היחסים איתנו ואני מקווה שזה יימשך. להבטיח לך שזה יישאר לנצח, אני לא יכול".

התחלק לו במסעדת 206?

"מבחינתי זה דווקא בסדר, כי תמיד תהיה המלחמה. אני לא ארצה מאמן בובה. אתה יודע מה ההבדל בין אוזן ולנד, הם מסתכלים יותר על המספרים ואני יותר על רגשות. אני רואה מה חסר לקבוצה ולא יכול להגיד שהדרישות שלו לא מוצדקות. אם הייתי חושב שגילי נסחף, התגובות שלי היו אחרות לגמרי.

"אני לא רוצה לראות את טל בנין בקבוצה? לא רוצה לראות בלם אחורי בקנה מידה? קיצוני שמאלי סופה שלא יעשה פאלש מסריח כמו שעשה כפיר צוקול מול שער ריק כמו 'שכונה'? אחרי המשחק תפסתי את צוקול באוזניים ורציתי להרוג אותו. לנדאו פונה אלי כי הוא יודע שרק איתי הוא יכול לדבר, בגלל שאני מרגיש כמוהו ואני מבין אותו. הוא יודע שאת הלחץ הוא יכול להפעיל עליי ולא עליהם. כי לדבר איתם זה כמו לקיר, לדג".

איך הוא מלחיץ?

"אתה לא יודע? לנדאו בחור מאוד אימפולסיבי, יש לו דימיון שזה טוב לכדורגל אבל לפעמים הוא חורג מהמציאות".

הדימיון הפסיד את המשחק מול בני יהודה.

"אני לא חושב. כולם גיבורים אחרי המשחק, תאר לך שהוא היה מכניס את קובי חסן שעושה טאק טאק, דריבל, מכת עונשין ב~16, חסן בועט והכדור בפנים. נתניה מנצחת 1:0 ולוקחת שלוש נקודות, ואז המאמן גאון, גאון. מי חשב על זה? הוא ניסה. יש שיקולים של מאמן בשעת משחק, ויכול להיות שבשיקול הזה הוא טעה. אולי היה צריך לחשוב שזה המשחק הראשון של חסן וזה לא שחקן שכבר יכול להכריע משחק. אולי לא היה צריך להוציא את רביד, שלמרות הטעויות הוא היה היחיד שהחזיק את מרכז השדה ועצר את בטורינה".

הוא לא הצליח, אז מה זה עושה אותו?

"מאמן שנכשל בחילופים שלו, אני לא נוטר לו ולא מסמן את החילוף הזה בכלל".

"מאוד מתאים לי שתרדו עליי ולא על גילי ועל השחקנים. המועדון עלול להגיע למצב שאף אחד לא רוצה שהוא יגיע אליו, הוא עלול להתפורר. אני מסתכל מה קרה למועדונים אחרים שעיתונאים נכנסו בהם. אם זה אני או המועדון, אני אומר לכם תמשיכו לרדת עליי. לי זה לא משנה, וגם האוהדים אוהבים שיורדים עלי".